בעלי חיים מסוכנים לאדם בישראל
כיום, חיים מספר בעלי חיים בארץ ישראל היכולים לגרום להרג בני אדם. חלקם יכולים לתקוף בני אדם וחלקם ארסיים או רעילים במידה מסוכנת. הסיכון מתייחס לאדם בוגר ושאינו סובל מרגישויות. בדומה לכל פגיעה מבעל חיים, גופם של ילדים ובעלי רגישויות עלול להגיב באופן חמור יותר עד קיצוני. כמו כן, בדומה לשאר העולם, גם בישראל בעל החיים הגורם לרוב מקרי המוות הוא היתוש. היתושים ידועים כמפיצי מחלות, והיו אחראים להפצת מחלות כמו מלריה.
עם זאת, בעלי חיים רבים בישראל זוכים ליחס ציבורי גרוע, עקב המראה או ההתנהגות המאיימת שלהם. בעלי חיים כמו הצרעה המזרחית, העכשובאים, הנדל, תהלוכן האורן ועוד, אמנם נראים מאיימים ויכולים להכאיב אך אינם מסכנים חיי אדם.[1]
ישנן מספר דרכים להימנע מהיתקלויות עם בעלי חיים מסוכנים בישראל. יש להימנע מהרמת אבנים או חפצים בשטחים פתוחים, שכן עלולים להסתתר מתחתיהם בעלי חיים; יש להשתמש בנעליים סגורות בעת טיולים בטבע; אין לגעת בבעלי חיים לא מוכרים או לא מזוהים; ועוד.
סיבות לתקיפת בעלי חיים
תקיפות בעלי חיים בישראל נובעות ממגוון גורמים, המשקפים את הממשק המורכב בין האדם לסביבתו הטבעית. אחת הסיבות המרכזיות היא התפשטות ההתיישבות האנושית והפיתוח האורבני, אשר מצמצמים את בתי הגידול של חיות הבר ומאלצים אותן להתקרב ליישובים בחיפוש אחר מזון ומקלט. תנים, שועלים וזאבים, למשל, נמשכים לפסולת אורגנית ולמקורות מזון זמינים באזורים עירוניים וכפריים, מה שמוביל לעימותים עם בני אדם ולעיתים אף לתקיפות.
במקרים רבים, תקיפות של בעלי חיים בישראל נובעות מהתגרויות או התנהגויות בלתי זהירות מצד בני האדם, אשר מגבירות את הלחץ והאיום שחשים בעלי החיים. כאשר אדם מתקרב יתר על המידה, מנסה ללטף, להאכיל או לצלם חיית בר, הוא עלול להיתפס כאיום ישיר. במצבים כאלה, בעל החיים עשוי לחוש כי אין לו ברירה אלא לתקוף כדי להגן על עצמו, על צאצאיו או על טריטורייתו. התנהגויות כמו האכלת חיות בר, במיוחד באזורים עירוניים או תיירותיים, עלולות לגרום לבעלי החיים לקשר בין בני אדם למקורות מזון. כתוצאה מכך, הם מתקרבים יותר לבני אדם, ולעיתים אף מפתחים התנהגות אגרסיבית כאשר אינם מקבלים את המזון המצופה.
בנוסף, חדירה לשטחי מחיה של בעלי חיים, במיוחד בתקופות רגישות כמו עונת הרבייה או גידול הצאצאים, עלולה להיתפס כאיום ישיר. בעלי חיים, כמו זאבים או תנים, עשויים להגיב בתוקפנות כאשר הם חשים כי גוריהם בסכנה. לכן, חשוב להקפיד על כללי התנהגות זהירה בסביבת חיות בר: להימנע מהתקרבות מיותרת, לא להאכיל חיות בר, ולכבד את מרחב המחיה שלהן. הבנה והתחשבות בצרכים ובהתנהגויות הטבעיות של בעלי החיים יכולים להפחית את הסיכון למפגשים מסוכנים ולשמור על שלום הציבור והטבע כאחד.[2][3]
היסטוריה
 |
ראו גם – המלריה בארץ ישראל, קדחת מערב הנילוס בישראל |
בישראל קיימים מינים רבים של יתושים, כאשר נקבותיהם ניזונות מדם לצורך התפתחות הביצים. בין המחלות שהיתושים עלולים להעביר נמצאת קדחת מערב הנילוס, אשר התפרצה במספר אזורים בארץ והובילה למקרי תחלואה ואף תמותה. היתושים מתרבים בעיקר במקווי מים עומדים, ולכן מקומות כמו חביות מים, צמיגים ישנים, מקלטים וגגות לא מנוקזים מהווים מוקדי סיכון.
המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות מבצעים ניטור שוטף של אוכלוסיות היתושים, כולל לכידת יתושים בוגרים ובדיקתם לנוכחות נגיפים. במקרה של איתור יתושים נגועים, ננקטים צעדי הדברה מיידיים. במקביל, מתבצעים ניסויים בטכנולוגיות חדשניות להדברת יתושים, כגון שחרור יתושים זכרים מעוקרים במטרה לצמצם את האוכלוסייה. כמו כן, קמפיינים ציבוריים מדגישים את חשיבות ייבוש מקורות מים עומדים למניעת התרבות היתושים.[4][5]
בעלי חיים מסוכנים בישראל
נחשים
ערך מורחב – נחשים ארסיים בישראל
בישראל ישנם 41 מיני נחשים, תשעה מהם ארסיים. הנחש שאחראי לרוב מקרי ההכשות בישראל הוא הצפע המצוי על אף שהוא לא הארסי ביותר. אזור מחייתם של רוב הנחשים הארסיים בישראל הוא לאורך בקעת הירדן, בחולות הנגב ובערבה.
ככלל, כל הנחשים הם ערך מוגן בישראל ואין לגעת או לפגוע בהם, וכן, החזקתן בשבי אסורה ללא היתר ממשלתי.
עקרבים
ב-2018, פעוט כבן שנה מהפזורה הבדואית נהרג עקב עקיצת עקרב.[6]
עקצן צהוב
- ערך מורחב – עקצן צהוב
העקרב השכיח ביותר בישראל, ועל פי מדד LD50 הוא העקרב הארסי ביותר בישראל ונמנה עם העקרבים הארסיים בעולם. במשך היום העקרב הצהוב שוהה במשכן קבוע מתחת לאבנים שטוחות או בין גדרות אבן. העקצן הצהוב מיטיב לטפס על גדרות אבן וקירות, ומסוגל לחדור לבתים, בעיקר לקומות הקרקע.
מצוי בכל ישראל למעט בכרמל, חולות שפלת החוף ובאזורי אדמה כבדה.
קטלן דו-גוני
- ערך מורחב – קטלן דו-גוני
גודלו של הקטלן הדו-גוני מגיע לכדי שמונה סנטימטרים, וצבעו נע בין גוני השחור, וצבע הצעירים אפור. אצבעות הצבתות ופיסות הרגליים חומות. הקטלן הדו-גוני מעדיף אזורים סלעיים וחוליים. ניתן למצוא אותו מתחת לסלעים כבדים ואבנים גדולות, במחילות נטושות של מכרסמים, ובדיונות חול. לעיתים הוא משוטט גם בחולות נודדים ובחופי הים.
עקרב זה דומה לשחרן יהודה שאינו מסוכן. הקטלן ניתן לזיהוי וודאי על ידי הסתכלות בזנבו - הזנב עבה מאוד ביחס לעקרבים אחרים, וישנן מגרעות בצורת קילוף בשניים מפרקי זנבו (השני והשלישי, מכיוון העוקץ), מאפיין שלא קיים בשחרן יהודה, שגם קטן ממנו, וגם זנבו אינו עבה. בניגוד לשחרן, הקטלן לא יימצא על עצים (בין הקליפה לעץ), אלא בעיקר מתחת לאבנים גדולות וסלעים, או משוטט בחולות. הקטלן הדו גוני בעל פוטנציאל לגרום למוות, בעוד שעקיצת השחרן כואבת מאוד, אך איננה מסכנת חיים.
עקרב זה נפוץ במרכז ישראל ודרומה.
קטלן עב-צבתות
- ערך מורחב – קטלן עב-צבתות
גודלו מגיע לכדי 10 סנטימטרים, וצבעו נע בין גוני השחור, דרך החום הכהה. ההבדל בינו לבין הקטלן הדו גוני הוא בעיקר אורך ועובי הצבתות - לקטלן עב הזנב צבתות עבות וקצרות יותר, בעוד שאצל הקטלן הדו גוני הן ארוכות ודקות יותר. צבתות הקטלן עב-הזנב רחבות במקצת מרוחב היד. הקטלן עב הזנב מתגורר בעיקר מתחת לסלעים כבדים ואבנים גדולות - בסביבת אדמה תחוחה. כמו כן הוא נמצא לעיתים במחילותיהם של מכרסמים (המתעלמים לגמרי מנוכחותו), במערות, בחורבות וכו'. לעיתים ניתן למוצאו משוטט בחולות שפת הים.
נפוץ בישראל מהחרמון והגולן ועד לערבה הדרומית ולאילת.
חרקים
יתושים
יתושים ממינים כמו אנופלס, אדס ויתוש הטיגריס האסייתי ידועים כמפיצי מחלות, והיו אחראים להתשפטות מגפות עם מספר מתים גבוה.[7]
דבורים וצרעות
ככלל, אין דבורים או צרעות בישראל המסוגלות לגרום למוות של בני אדם. עם זאת, עקיצות אצל אנשים בעלי רגישות מוגברת, מסוגלות לגרום למוות. במהלך השנים, נהרגו מספר אנשים שהיו אלרגיים לעקיצות.[8]
עכבישים
נכון להיום, לא מתועדים בישראל ב-50 השנה האחרונות אף מקרה מוות כתוצאה מנשיכת עכביש.
אלמנה שחורה
- ערך מורחב – אלמנה שחורה
צבע הבטן שחור בוהק, הגב בעל שלוש שורות של כתמים אדומים/כתומים או ללא כתמים כלל (מכאן נובע השם הלטיני tredecimguttatus, בעלת שלוש עשרה נקודות). בטנה בעלת פס אדום רוחבי או ללא פס כלל. גודלן של הנקבות מגיע ל-4 ס"מ וגודלם של הזכרים כמחצית מגודל הנקבות, אך רגליהם ארוכות יותר, ובטנם עדינה יותר.
ככלל, מדובר בעכביש ביישן בעל מזג רגוע הנוטה להימנע ממגע עם בני אדם וינשך רק במקרה של התגרות חוזרת או כאשר יחוש בסכנה ממשית.
מצוי בעיקר באזורים יבשים ומבודדים: מדבר יהודה, אזור ים המלח והערבה, הנגב ובמספר מקומות מצומצם ברמת הגולן והגליל התחתון.
ארסן חום
- ערך מורחב – ארסן חום
עכביש קטן עד בינוני; גודל רוב הארסנים החומים הוא 2.5 סנטימטרים או יותר כולל הרגליים. ארסן חום בוגר יכול לגדול עד ל-7 סנטימטרים. עכביש זה פעיל בעיקר בשעות החשיכה, ובמהלך היום הוא מתחבא בדרך כלל מתחת לרהיטים ובעומק הארונות ויש לו יכולת להיכנס בתוך סדקים צרים מאוד.
יונקים
כלביים
בישראל, התרחבות ההתיישבות האנושית והפגיעה בבית הגידול הטבעי של חיות הבר הובילו לעלייה במפגשים בין בני אדם לכלביים כמו זאבים, תנים, שועלים וכלבי בר. רוב התקיפות מסתכמות בנשיכות ובפצעים קלים, ובמקרים חריגים ביותר הובילו למוות. עם זאת, סכנה נוספת במפגש תוקפני עם כלביים אלו הוא בהתפשטות מחלת הכלבת, אותה נושאות חיות בר רבות. כדי להתמודד עם התופעה, ננקטים צעדים כמו חינוך הציבור להימנע מהאכלת חיות בר, פינוי פסולת באופן מסודר, וחיזוק אמצעי הפיקוח והבקרה על אוכלוסיות הכלביים באזורים המאוכלסים.
במהלך השנים האחרונות דווחו מקרים של תקיפות על ידי תנים, במיוחד באזורים כפריים ובשולי ערים, כאשר תנים נמשכים למקורות מזון זמינים כמו פסולת מזון.[9][10]
זאבים, שבעבר נמנעו ממגע עם בני אדם, נצפו מתקרבים ליישובים ואף תועדו מקרים של תקיפות, ככל הנראה בשל מחסור במזון טבעי והתרגלות לנוכחות אנושית.[11][12]
שועלים, למרות היותם בדרך כלל ביישנים, נצפו גם הם באזורים עירוניים, ולעיתים אף נקטו בהתנהגות תוקפנית כאשר חשו מאוימים או חיפשו מזון.[13][14]
כלבי בר, שהם כלבים משוטטים או פראיים, מהווים איום נוסף, במיוחד כאשר הם פועלים בלהקות, דבר שעלול להוביל להתנהגות אגרסיבית כלפי בני אדם ובעלי חיים אחרים.[15]
צבוע מפוספס
- ערך מורחב – צבוע מפוספס
במקרים נדירים צבועים מפוספסים טרפו בני אדם ברחבי העולם. עם זאת, מעולם לא אירע מקרה של תקיפת אדם על ידי צבוע בארץ.
דגים
אבנון מגושם
- ערך מורחב – אבנון מגושם
האבנון המגושם הוא הדג הארסי ביותר בעולם, כשארסו החזק יכול להרוג בני אדם. ישנן עדויות לכך שאבנון זה פלש אף לים התיכון כפי הנראה במסגרת ההגירה הלספסית. פרטים שלו נתפסו ביבנה וביפו.[16]
עם זאת, לא ידוע על מקרי מוות בישראל עקב תקיפת אבנון.
כרישים
- ערך מורחב – כרישים
כיום, כרישים אינם נפוצים לאורך חופי ישראל, ובמיוחד לא כרישים המוכרים כמסוכנים לאדם כדוגמת כריש טיגריסי. עם זאת, תקיפות כרישים שונות התרחשו במקומות קרובים לישראל כמו תקיפות הכרישים בשארם א-שייח', ואף באפריל 2025 התרחש אירוע יוצא דופן, כשגבר נהרג מתקיפה נדירה של כרישים מול חופי חדרה. זהו מקרה המוות הראשון במדינת ישראל שנגרם מתקיפת כרישים, כמו גם הראשון בעולם כתוצאה של תקיפת כריש סנפירתן או כריש עפרורי.
בעלי חיים שנכחדו מארץ ישראל
מספר בעלי חיים נכחדו מארץ ישראל, אך היו מסוכנים לחיי אדם:
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מור לוי, בעלי החיים המסוכנים – ואלה שרק מנסים להפחיד: המדריך המלא לקיץ, באתר חדשות 13, 10 ביוני 2017
הערות שוליים
- ↑ סוגי צרעות בישראל ועד כמה הן מסוכנות, באתר מסע אחר, 13 באפריל 2022
- ↑ יואב אבן, ה, תיעוד: הנער ניסה לאחוז בנחש – והוכש, באתר חדשות 13, 2 באוגוסט 2017
- ↑ אלי יעקובוביץ, ה"אנשים" שהתעללו בהם גרמו לכריש לטרוף, באתר אמס, 2025-04-23
- ↑ אור הדר, נפתחה רשמית עונת היתושים: "עלולים להעביר מחלות, כולל קדחת הנילוס", באתר מאקו, 31 במרץ 2024
- ↑ אביב לביא, "אם תהיה אכיפה רדיקלית – נצמצם את הבעיה בכ־80%", באתר "זמן ישראל", 25 ביוני 2024
- ↑ גדי גולן, טרגדיה בנגב: בן שנה מת מעקיצת עקרב, באתר ישראל היום, 8 באפריל 2018
- ↑ סמדר שילוני, לראשונה השנה: גבר נפטר מקדחת הנילוס המערבי, באתר ynet, 23 בספטמבר 2002
- ↑ איתי גל, מוות בעקיצת דבורה: אם היה מזרק אפיפן - היה ניצל, באתר ynet, 22 בספטמבר 2014
- ↑ אחיה ראב"ד, צפו: תנים תוקפים בני אדם באזור נהריה, באתר ynet, 2 בפברואר 2021
- ↑ ערד ניר, בהלה בפארק הירקון: תן תפס תינוקת בחולצתה וברח לאחר שהבחין במטפלת שלה, באתר מאקו, 9 בינואר 2025
- ↑ אילנה קוריאל, שוב: זאב נשך ילד בן 4, שישן באוהל במכתש רמון, באתר ynet, 3 ביוני 2024
- ↑ אילנה קוריאל, אירוע חריג בנגב: זאב תקף ופצע בת תשע, באתר ynet, 13 באפריל 2024
- ↑ (עתי"ם), אשה הותקפה ע"י שועל נגוע בכלבת בקרית טבעון, באתר גלובס, 15 בפברואר 2000
- ↑ שועל נשך 17 חיילים, הם פונו לביה"ח, באתר ערוץ 7, 9 במאי 2017
- ↑ דיווחי מגדלור ניוז, אזהרה לציבור: כלב נגוע בכלבת נשך אדם בוואדי ערה, באתר מגדלור ניוז, 2024-12-11
- ↑ הדג הארסי בעולם הגיע לחופי ישראל, באתר מאקו, 6 בינואר 2011
בעלי חיים מסוכנים לאדם בישראל41451644