ברכת הבנים
ברכת הבנים
|
|---|
|
לבן: יְשִׂימְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה. לבת: יְשִׂימֵךְ אֱלֹקִים כְּשָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. |
ברכת הבנים היא ברכה הנהוגה בחלק מקהילות ישראל, בה ההורים (או האב בלבד) מברכים את ילדיהם בליל שבת ובערב יום הכיפורים, ובקצת קהילות אשכנז גם במוצאי שבת.[1] נוסח הברכה העיקרי הוא שלושת הפסוקים של ברכת כהנים.
ברכה זו היא מנהג שמתועד לראשונה בראשית תקופת האחרונים.
מקור המנהג
במקרא בפרשת ויחי, מובא שכשברך יעקב את נכדיו אפרים ומנשה, הקדים ואמר ”וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר': יְשִׂמְךָ אֱלֹוהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה” (ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק כ'), לפי פרשני המקרא, הכוונה במילים "בך יברך ישראל" היא כי יעקב קבע שברכה זו תהיה נוסח קבוע של ברכה בה יברך ההורה את ילדיו. אולם מפסוק זה אין ללמוד חיוב או מצווה.[2]
שבת
מנהג ברכת הבנים הופיע לראשונה בסוף המאה השש-עשרה בספרו של הרב חיים בן בצלאל אחי המהר"ל מפראג, וכך הוא כותב:
ונוהגים העולם שהאב מברך את הבן, וכן הרב את תלמידו, ביום הקדוש הזה, לפי שצינורי הברכות פתוחים בו, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך[3]. גם יש בו עוד טעם אחר, לפי שדרך האב שכועס תמיד על בנו ומקללו כל ימי השבוע, וכן הרב על תלמידיו, ולכך מקדים לברכו בתחילת השבוע, ומשברכו לא יכול לקללו עוד על דרך ״וברך ולא אשיבנה״[4].
— ספר החיים (פרנסה וכלכלה פרק ו)
מנהג זה השתרש בהרבה קהילות ישראל, ומובא גם הרב יוזפא שמש הביא בספרו מנהגי וורמיזא מנהג זה, גם הרב אהרן ברכיה ממודנה בספרו מעבר יבק[5] תומך במנהג זה ומחזק אותו במקורות קבליים, את דבריו העתיק הרב יחיא צאלח בפירושו לתכלאל.
יום הכיפורים
הרב אפרים זלמן מרגליות[6] והרב אברהם דנציג[7] מביאים שהמנהג הנפוץ לברך את הילדים לפני ההליכה לבית הכנסת.
נוסחים
נוסח הברכה הנפוץ הוא: ישימך אלקים כאפרים וכמנשה.
יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. השורה הראשונה היא ציטוט מדברי יעקב במעמד ברכת אפרים ומנשה לבניו של יוסף (בראשית מח, כ): "וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".
לבנות: (במקום השורה הראשונה): ישימך אלקים כשרה, רבקה, רחל ולאה.
גרסה זו מושפעת כנראה מדברי העם לבעז במגילת רות, פרק ד', פסוק י"א, "יִתֵּן ה' אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל".
הנחת ידיים על הראש
המנהג המקובל הוא שהאב מניח את ידיו על ראש הילדים בעת הברכה, בדומה למעשה יעקב בעת שבירך את בני יוסף – מנשה ואפרים. הרב יעקב עמדין לאחר שמביא מנהג זה בסידורו[8] כותב שיש לברך בנשיאת ידיים על ראש הילדים. כדבריו כתב גם הרב יצחק למפרונטי[9] ולדעתו יש להניח יד ימין על יד שמאל.
בספרות ההלכה תמהו על מנהג זה שהרי קיים איסור להדיוט לברך את ברכת כהנים כלשונה[10].
מחמת חשש זה, כתב הגר"א[11], שהאב לא יניח את שתי ידיו בעת הברכה, אלא יד אחת בלבד, אולם דעת הרב עובדיה יוסף [12] להתיר לגמרי ככלל שכוונתו לא לקיים מצווה אלא לברך את חבירו.
מנהגים נוספים
- בקהילות גרמניה היו שנהגו שגם האב וגם האם מברכים את הילדים בליל שבת.
- יש שנהגו שהאב מברך את בנו גם לפני כניסתו לחופה, ולהבדיל, סמוך לפטירתו של האב.
- במעט קהילות בירך כך המורה את תלמידיו, ובאחרות - רב בית הכנסת את ילדי המתפללים.
- בני עדות מזרח אחדות נוהגים שהאב פורס את טליתו על כל צאצאיו בשעת ברכת כוהנים, ומברכם.
קישורים חיצוניים
- חיה פישרמן, ברכת הבנים – רקע, ועיסוק בבעיה ההלכתית, באתר "דעת"
- הרב יוסף צבי רימון, ברכת הבנים – עיסוק בבעיה ההלכתית, מתוך אתר ישיבת הר עציון
- ברכת הסב לילדים בערב יום הכיפורים, 1914, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
- כתב יד, ברכת הבנים, מאה 18-20, ירושלים, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- מידע על ברכת הבנים בקטלוג הספרייה הלאומית
- "ברכת הבנים", בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ סדר עבודת ישראל, עמ' 309.
- ^ ראו פרשני רש"י, המהר"ל והרא"מ.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ'.
- ^ מעבר יבק, שפתי רננות, פרק שלשה וארבעים.
- ^ מטה אפרים סימן תרי"ט אות ב.
- ^ חיי אדם סימן קמד, יט.
- ^ עמודי שמים עמוד שמ"ד. ובסידור בית יעקב הנהגת ליל שבת סעיף ז.
- ^ אנציקלופדיה פחד יצחק ערך ברכה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף א'.
- ^ סידור הגר"א ח"ב סימן פ"ז.
- ^ יחווה דעת חלק ה סימן יד
