ג'ורג' סטיגלר
ג'ורג יוסף סטִיגְלֶר (באנגלית: George Joseph Stigler; 17 בינואר 1911 - 1 בדצמבר 1991) היה כלכלן אמריקאי, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1982. יחדיו עם חברו הקרוב הכלכלן מילטון פרידמן, היה סטיגלר ממובילי אסכולת שיקגו בכלכלה.[1]
תרומתו העיקרית למחקר הכלכלי היא פיתוח התאוריה של השבי הרגולטורי.
ביוגרפיה
סטיגלר נולד בסיאטל שבוושינגטון בשנת 1911. את תוארו הראשון קיבל מאוניברסיטת וושינגטון בשנת 1931 ואת השני שנה לאחר מכן מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. במהלך שהותו בנורת'ווסטרן גבר עניינו בכלכלה והוא החליט לבחור בקריירה אקדמאית.[2] בשנת 1933 קיבל מלגה מאוניברסיטת שיקגו, בעקבותיה עבר ללמוד כלכלה במקום. בשנת 1938 השלים את לימודי הדוקטורט במוסד. בין השנים 1938-1936 לימד באוניברסיטת המדינה של איווה.
במהלך מלחמת העולם השנייה ביצע עבור פרויקט מנהטן מחקרים מתמטים וסטטסטים באוניברסיטת קולומביה. לאחר המלחמה שהה כשנה באוניברסיטת בראון ובין השנים 1958-1947 היה חבר סגל בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת קולומביה. בשנת 1958 שב לאוניברסיטת שיקגו, ובה נותר עד תום הקריירה האקדמאית.
סטיגלר נמנה עם מייסדיה של "חברת מון פלרן", שתמכה בקידום עקרונות הליברליזם הקלאסי, ושימש כנשיאה בשנים 1978-1976.
בשנת 1982 הוענק לו פרס נובל לכלכלה בעבור "מחקריו החלוציים על מבנה תעשיות, תפקוד שווקים, הסיבות לרגולציה ציבורית ותוצאותיה".[3]
בשנת 1987 הוענקה לו המדליה הלאומית למדעים מידי הנשיא רונלד רייגן.[4]
תרומתו למחקר הכלכלי
סטיגלר נודע בעיקר בשל פיתוחו את התאוריה הכלכלית של רגולציה, הידועה גם כ"שבי רגולטורי". על פי התאוריה קבוצות אינטרס ושחקנים פוליטיים ישתמשו ברגולטור ובגופי אכיפה לעיצוב חוקים ותקנות רגולטוריות באופן שיטיב עימם. התאוריה נמנית עם שדה המחקר הכלכלי המכונה בחירה ציבורית.
עיקר עבודתו בנושא מופיעה במאמרו "The Economics of Information".[5] במאמר הדגיש סטיגלר את חשיבות המידע וההתייחסות אליו גם בשדה הכלכלה, בכותבו כי "כמעט אין צורך לומר לאקדמאים שמידע הוא משאב יקר ערך; ידע הוא כח. למרות זאת אין הוא אלא משכנות עוני בעיר הכלכלה".
במאמרו משנת 1962 "Information in the Labor Market" פיתח סטיגלר את תאוריית האבטלה החיכוכית.
בנוסף לעבודתו בנושא הרגולציה ידוע סטיגלר גם בשל מחקריו הנרחבים בתחום ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית.
פרסומים נבחרים
- ([1941] 1994. "Production and Distribution Theories: The Formative Period", New York: Macmillan. Preview.
- (1961). “The Economics of Information”, Journal of Political Economy, 69(3), pp. 213-225 (press +).
- (1962a). "Information in the Labor Market", Journal of Political Economy, 70(5), Part 2, p p. 94-105.
- (1962b). "The Intellectual and the Marketplace", Selected Papers, no. 3. Chicago: University of Chicago Graduate School of Business. Reprinted in Sigler (1986), pp. 79-88.
- (1963). (With Paul Samuelson) "A Dialogue on the Proper Economic Role of the State", Selected Papers, no.7., pp. 3-20. Chicago: University of Chicago Graduate School of Business.
- (1963). "Capital and Rates of Return in Manufacturing Industries", National Bureau of Economic Research, Princeton, N.J.: Princeton University Press.
- (1965). "Essays in the History of Economics", Chicago: University of Chicago Press.
- (1970). (With J.K. Kindahl) "The Behavior of Industrial Prices", National Bureau of Economic Research, New York: Columbia University Press.
- (1971). "The Theory of Economic Regulation", Bell Journal of Economics and Management Science, no. 3,pp. 3–18.
- (1975). "Citizen and the State: Essays on Regulation".
- (1982). "The Process and Progress of Economics", Nobel Memorial Lecture, 8 December (with bibliography).
- (1982). "The Economist as Preacher, and Other Essays", Chicago: University of Chicago Press.
- (1983). "The Organization of Industry".
- (1985). "Memoirs of an Unregulated Economist", autobiography.
- (1986). "The Essence of Stigler", K.R. Leube and T.G. Moore, ed. Scroll or page-arrow to respective essays. מסת"ב 0-8179-8462-3
- (1987). "The Theory of Price", Fourth Edition. New York: Macmillan.
- (1988). ed. Chicago Studies in Political Economy.
.
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' סטיגלר, באתר פרס נובל (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אסכולה בכלכלה שעד לשנות ה-70 דגלה בהשקפת המוניטריזם על פני ההשקפה הקיינסיאנית, ומשנות ה-70 עסקה בעיקר בהטמעת עקרון הציפיות הרציונליות בתחומים שונים במחקר הכלכלי.
- ^ Milton Friedman (1992). "George Joseph Stigler January 17, 1911—December 1, 1991," Biographical Memoirs. National Academy of Sciences.
- ^ עמוד הזכייה באתר פרס נובל לכלכלה.
- ^ ראו עמוד הזכייה באתר הקרן הלאומית למדע.
- ^ George J. Stigler (1961). “The Economics of Information”, Journal of Political Economy, 69(3), pp. 213-225. (press +).
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |
