לאוניד קנטורוביץ'
לאוניד ויטַלייביץ' קנטורוביץ' (ברוסית: Леонид Витальевич Канторович; 19 בינואר 1912 - 7 באפריל 1986) היה מתמטיקאי וכלכלן סובייטי יהודי, חתן פרס נובל לכלכלה בשנת 1975. נחשב למפתח התכנון הלינארי שבעבורו זכה בפרס נובל, וכן ערך מחקרים חשובים בתחום אנליזה פונקציונלית, תורת הקירובים ואי-שוווין קנטורוביץ'.
ביוגרפיה
לאוניד קנטורוביץ' נולד בסנקט פטרבורג למשפחת רופאים ממוצא יהודי. בשנת 1926 בהיותו, בן 14 בלבד, החל את לימודיו באוניברסיטת לנינגרד. בין היתר למד אצל גריגורי פיכטנגולץ. לאחר סיום לימודיו בפקולטה למתמטיקה התחיל קנטורוביץ', ללמד ובשנת 1934 מונה לפרופסור. בשנת 1935 הוא קיבל תואר דוקטור ללא הכנת עבודה ספציפית אך על סמך כלל העבודות שבוצעו על ידו.
בשנת 1938 קנטורוביץ' נתן ייעוץ לבית חרושת לייצור עץ לבוד. הוא הבין שמדובר בבעיית אופטימיזציה תוך אילוצים רבים. השיטה שהוא פיתח נהפכה עם הזמן לבסיס של תכנון לינארי.
החל משנת 1939 קנטורוביץ היה מלמד באוניברסיטה למהנדסים צבאיים בלנינגרד. בשנת 1948 קבוצת מתמטיקאים בראשותו צורפה לפרויקט הגרעיני הסובייטי. בשנת 1949 קנטורוביץ' קיבל פרס סטלין עבור העבודות בתחום המתמטיקה.
בשנת 1958 קנטורוביץ' נבחר לחבר בהתכתבות של אקדמיה למדעים של ברית המועצות. באותה תקופה הוא היה ראש קתדרה למתמטיקה חישובית באוניברסיטת סנקט פטרבורג ובמקביל עבד במכון למתמטיקה על שם סטקלוב בלנינגרד.
עבודות של קנטורוביץ' בתחום הכלכלה זכו לביקורת צוננת מכלכלנים סובייטים שאף האשימו אותו בגישה אנטי-מרקסיסטית. אמנם התפקיד ותוארים רבים של קנטורוביץ' בתחום המתמטיקה הגנו עליו מפני מתנגדיו.
בשנת 1960 ממשלת ברית המועצות החליטה להקים מרכז מדעי בנובוסיבירסק. במסגרת זו לעיר הועברו מדענים ממספר מרכזים מדעים ותיקים. קנטורוביץ' הקים קתדרה למתמטיקה חישובית באוניברסיטת נובוסיבירסק ועבד במכון למתמטיקה של אקדמיה למדעים שהוקם בעיר.
בתחילת שנות ה-60 רעיונות של קנטורוביץ' בתחום הכלכלה החלו להתקבל בקרב כלכלנים סובייטים. בשנת 1964 קנטורוביץ' נבחר לחבר באקדמיה למדעים ובשנת 1965 זכה לפרס לנין עבור פיתוח שיטות של תכנון לינארי ושימוש השיטות בתחום הכלכלה.
בשנת 1971 קנטורוביץ' חזר למוסקבה והחל לעבוד במנגנון של מועצת השרים של ברית המועצות. בשנת 1975 לקנטורוביץ' הוענק פרס נובל לכלכלה. בשנת 1976 הוא החל לעבוד במכון לבעיות מערכתיות ליד האקדמיה למדעים.
קנטורוביץ' נפטר בשנת 1986 והוטמן בבית העלמין נובודוויצ'י.
קישורים חיצוניים
- לאוניד קנטורוביץ', באתר פרס נובל (באנגלית)
- הרצאותו בקבל פרס נובל
- קורות חיים באתר מקסטיוטור
| זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
|---|---|---|
| 1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | 
|
| 1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
| 2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) | |