ג'יימס אלקורן

ג'יימס אלקורן

לידה	גולקונדה, טריטוריית אילינוי, ארצות הברית
פטירה	פריירס פוינט, מיסיסיפי, ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הוויגית המפלגה הרפובליקנית
חבר בית הנבחרים של קנטקי 1843
חבר בית הנבחרים של מיסיסיפי 1846
1856–1857 (כשנה)
חבר הסנאט של מיסיסיפי 1848–1854 (כ־6 שנים)
מושל מיסיסיפי ה־28 10 במרץ 1870 – 10 בינואר 1871 (307 ימים) → אדלברט איימס רידג'לי פאוורס ←
סנאטור מטעם מדינת מיסיסיפי 1 בדצמבר 1871 – 3 במרץ 1877 (5 שנים) → הירם רודס רבלס לוציוס למאר ←

ג'יימס לאסק אלקורן (באנגלית: James Lusk Alcorn‏; 4 בנובמבר 1816 – 19 בדצמבר 1894) היה פוליטיקאי אמריקאי אשר כיהן כמושל מיסיסיפי וכחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת מיסיסיפי בתקופת השיקום. הוא היה רפובליקני מתון וויגי לשעבר שנחשב ל־"scalawag" – כינוי דרומי לאדם לבן שתמך ברפובליקנים ובזכויות השחורים לאחר המלחמה. אלקורן ניהל יריבות מרה עם הרפובליקני הרדיקלי אדלברט איימס, שניצח אותו בבחירות למשרת המושל בשנת 1873. אלקורן היה המושל הרפובליקני הנבחר הראשון של מיסיסיפי.

על אף שתמך באיחוד, שירת אלקורן שירת לזמן קצר כבריגדיר גנרל במיליציה של מיסיסיפי בצבא הקונפדרציה. מבין אנשי הקונפדרציה לשעבר שהצטרפו למפלגה הרפובליקנית אחרי המלחמה, רק ג'יימס לונגסטריט החזיק בדרגה גבוהה ממנו.

ביוגרפיה

ראשית חייו

אלקורן נולד ב-4 בנובמבר 1816 ליד גולקונדה שבטריטוריית אילינוי, לג'יימס אלקורן ולהאנה לאסק, ממשפחה ממוצא סקוטי־אירי. הוא למד בקולג' קמברלנד בפרינסטון שבקנטקי, ובין השנים 1839–1844 שימש כסגן השריף של מחוז ליווינגסטון בקנטקי. הוא הוסמך לעריכת דין בשנת 1838 ועסק במקצועו במשך שש שנים בעיר סיילם. בשנת 1843 נבחר לבית הנבחרים של קנטקי, ובשנה שלאחר מכן עבר למיסיסיפי.

אלקורן פתח משרד עורכי דין במחוז קוהומה, ומעמדו הכלכלי עלה במהירות. עד 1860 הוא היה מבעלי האדמות הגדולים באזור, החזיק כמעט מאה עבדים, ונכסיו הוערכו בכרבע מיליון דולר. הוא כיהן בבית הנבחרים ובסנאט של מיסיסיפי בשנות ה־40 וה־50 והיה ממנהיגי המפלגה הוויגית במדינה.

הוא ייסד את מערכת הסכרים של הדלתא ונבחר לנשיא מועצת הסכרים. במסגרת פעילותו המחוקקת דחף לבניית סוללות מגן מפני הצפות, ובשנת 1858 הוקמה מועצת סכרים חדשה ביוזמתו. ב־1856 התמודד אלקורן על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית אך הפסיד בבחירות, וב־1857 סירב למועמדות לתפקיד המושל מטעם המפלגה הוויגית.

בשנת 1851 השתתף בכינוס המדיני המיוחד של מיסיסיפי, שהתכנס בעקבות ויכוח על פשרת 1850. הוא התנגד לקריאות לפרישה מן האיחוד, והתריע שהמדרון יוביל לחורבן הדרום. הוא חזה את תבוסת הדרום במילים נבואיות על חיילים צפוניים שיצעדו בשדות הכותנה ועל שחרור העבדים. עם זאת, בינואר 1861 הצטרף למחנה התומך בפרישה ונבחר לוועדה שכתבה את מסמך הפרישה הרשמי.

מלחמת האזרחים האמריקנית

לאחר ההכרזה על הפרישה, מונה אלקורן כבריגדיר גנרל במיליציה של מיסיסיפי. הוא שירת בעיקר בתפקידים מנהלתיים — גיוס חיילים ושמירה על מבצרים — אך לא קיבל דרגה רשמית בצבא הקונפדרציה מאת הנשיא ג'פרסון דייוויס בשל מחלוקות פוליטיות. בהמשך נלקח בשבי בארקנסו ושוחרר בערבות, ושב למטעו. ב־1863 נבחר שוב לבית המחוקקים של מיסיסיפי, שם ביקר בחריפות את הנשיא דייוויס.

במהלך המלחמה השקיע אלקורן הון עתק באספקת ציוד לחיילים. חלק מנכסיו ניצל בזכות סחר בכותנה עם הצפון. לאחר המלחמה נחשב לאחד מחמישים האנשים העשירים בדרום. שניים מבניו מתו עקב השלכות המלחמה – האחד בהתאבדות והשני ממחלה לאחר שנשבה.

הקריירה שלאחר המלחמה

בשנת 1865 נבחר אלקורן לסנאט של ארצות הברית אך לא הותר לו לכהן משום שהיה מתומכי הקונפדרציה. הוא תמך בזכות ההצבעה לעבדים המשוחררים ובתיקון ה־14 לחוקה. אלקורן הפך למנהיג ה־"scalawags" – לבנים דרומיים שתמכו ברפובליקנים – ושיתף פעולה עם מהגרים צפוניים ("carpetbaggers") ועם שחורים חופשיים.

ב־1869 נבחר למושל מיסיסיפי, כשהוא מנצח את לואיס דנט, גיסו של הנשיא יוליסס ס. גרנט. כמודרניסט, הקים מערכת חינוך ציבורית לכלל האוכלוסייה ויסד מכללה ייעודית לשחורים – אוניברסיטת אלקורן סטייט. עם זאת, הוא ספג ביקורת קשה מצד רפובליקנים רדיקליים על גישתו הפייסנית כלפי לבנים ותמיכתו בהפרדה גזעית בתחומים שונים.

בשנת 1871 התפטר מתפקידו כדי לכהן כחבר הסנאט של ארצות הברית, תפקיד בו כיהן עד 1877. בסנאט דגל בהסרת מגבלות על לבנים דרומיים לשעבר, התנגד לשילוב גזעי במוסדות ציבוריים, ולמס כותנה פדרלי שראה בו "שוד". אף שהיה בעבר בעל עבדים, תיאר את העבדות כ"סרטן על גופה של האומה" והביע סיפוק על חורבנה.

"הדרום החדש" והיריבות עם איימס

אלקורן הסתכסך עם הסנאטור אדלברט איימס, ובבחירות למשרת המושל ב-1873 התמודדו השניים זה מול זה. איימס, שנתמך על ידי השחורים והרדיקלים, ניצח בפער של כ־20 אלף קולות. לאחר מכן פרש אלקורן מהפוליטיקה. כאשר נבחר הסנאטור השחור השני בהיסטוריה, בלאנש ברוס, בשנת 1874, סירב אלקורן להציגו בפני הסנאט – מעשה שנתפס כעלבון גזעי.

בשנת 1875, במהלך ההתקוממות האלימה של הדמוקרטים נגד שלטון הרפובליקנים, הוביל אלקורן כוח לבן נגד רפובליקנים שחורים בעיירה פרייר'ס פוינט, תקרית שבסיומה נהרגו לפחות חמישה שחורים.

בערוב ימיו

לאחר פרישתו עסק אלקורן בנושאי סכרים והשתתף בוועידת החוקה של מיסיסיפי בשנת 1890, שם תמך בסעיף שלילת זכות הבחירה לשחורים – מהלך שקיבע את עליונות הלבנים במדינה. הוא נישא פעמיים: תחילה למרי סטיוארט מקנטקי (נפטרה ב־1849) ולאחר מכן לאמיליה וולטון גלובר מאלבמה. בשנותיו האחרונות עסק בעריכת דין וחי באחוזתו "קן הנשר" שבמחוז קוהומה. אלקורן נפטר ב-19 בדצמבר 1894 ונקבר בבית הקברות המשפחתי, ועל קברו הוצב פסל שהוזמן על ידו עוד בחייו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס אלקורן בוויקישיתוף

• ג'יימס אלקורן באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• ג'יימס אלקורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ג'יימס אלקורן42137440Q886035