פט הריסון

פט הריסון

לידה	קריסטל ספרינגס, מיסיסיפי, ארצות הברית
פטירה	וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השישי של מיסיסיפי 4 במרץ 1911 – 3 במרץ 1919 (8 שנים) → איטון באוורס פול ג'ונסון האב ←
סנאטור מטעם מדינת מיסיסיפי 4 במרץ 1919 – 22 ביוני 1941 (22 שנים) → ג'יימס ורדמן ג'יימס איסטלנד ←
הנשיא הזמני של הסנאט של ארצות הברית 3 בינואר 1941 – 22 ביוני 1941 (171 ימים) → ויליאם הנרי קינג קרטר גלאס ←

ביירון פטון "פט" הריסון (באנגלית: Byron Patton "Pat" Harrison‏; 29 באוגוסט 1881 – 22 ביוני 1941) היה פוליטיקאי ממדינת מיסיסיפי, שכיהן מטעם המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1911–1919 ובסנאט של ארצות הברית משנת 1919 ועד מותו בשנת 1941.

ביוגרפיה

ראשית חייו והשכלה

פט הריסון נולד ב-29 באוגוסט 1881 בעיר קריסטל ספרינגס שבמיסיסיפי. אביו היה חייל ותיק בצבא הקונפדרציה במלחמת האזרחים, ונפטר בשנת 1885. בילדותו, הריסון מכר עיתונים כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון קריסטל ספרינגס כתלמיד המצטיין של הכיתה בשנת 1899, למד בקיץ באוניברסיטת מיסיסיפי ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת המדינה של לואיזיאנה בבאטון רוז', שם למד במלגת בייסבול.

לאחר שנתיים נאלץ לעזוב את לימודיו בשל מחסור בכסף, אך שיחק כזורק בקבוצת הבייסבול החצי-מקצועית של פיקנס, מיסיסיפי, בליגת הקיץ המכונה "Old Tomato League". לאחר מכן עבר לעיר ליקסוויל במיסיסיפי, שם לימד בבית הספר התיכון ובהמשך מונה למנהלו. במקביל לעבודתו בחינוך, למד משפטים, עבר את בחינות הלשכה של מדינת מיסיסיפי ופתח משרד עורכי דין בשנת 1902.

קריירה משפטית

בשנת 1906 נבחר הריסון כתובע המחוזי של המחוז השיפוטי השני, ובשנת 1908 עבר לעיר גולפפורט שבמיסיסיפי. הוא כיהן בתפקיד זה עד שנבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1910. מערכת הבחירות ההיא הציגה את הריסון כנואם מחונן וכמתדיין שנון – מוניטין שנשמר לו לאורך כל הקריירה הפוליטית. עורך העיתון קלייטון ראנד, שהיה חברו הקרוב, תיאר את נאומיו כ"זרימה רהוטה כפלג המפכה בין שדות פריחה".

קריירה פוליטית

לאחר ארבע שנים כתובע בדרום מיסיסיפי, נבחר הריסון לבית הנבחרים של ארצות הברית בשנת 1911 ונבחר מחדש שלוש פעמים נוספות. כאחד מחברי הבית הצעירים ביותר, התבלט הריסון בוויכוחים נגד מדיניות המכסים והמיסים של הרפובליקנים, והפך במהרה לעוזר מועדף על הנשיא הדמוקרטי וודרו וילסון. הוא תמך במדיניות "החופש החדש" של וילסון ובמדיניות החוץ שלו כלפי מקסיקו וגרמניה עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1918 התמודד הריסון מול הסנאטור המכהן ג'יימס ורדמן, שהיה יריבו של הנשיא וודרו וילסון. בתמורה לתמיכתו בעבר, וילסון העניק להריסון את תמיכתו האישית. הריסון, שכבר היה אהוד על בוחריו, הדגיש את הבדלים בינו לבין ורדמן, וזכה ברוב קולות המצביעים הלבנים – שכן רוב השחורים במדינה נשללו מזכות הבחירה בשל החוקה וההגבלות הגזעניות משנת 1890. לאחר ניצחונו, כיהן שלושה מנדטים נוספים, כאשר מיסיסיפי הייתה למעשה מדינה חד-מפלגתית הנשלטת בידי הדמוקרטים. בשנת 1930 נבחר מחדש ללא התנגדות לתקופת כהונה שלישית בסנאט.

תומכו לשעבר, תאודור בילבו, לא תמך בו בהמשך, אך סטיוארט סי. "סוויפ קלין" ברום, שהיה מקורב לבילבו, דווקא סייע להריסון במסע הבחירות של 1936 כאשר קרא לתומכי בילבו "להציל אותו משגיאותיו". למרות זאת, בילבו עצמו תמך במרטין סנט קונר נגד הריסון – מהלך שנראה כמניפולציה פוליטית.

כיושב ראש ועדת הכספים של הסנאט – אחת הוועדות המשפיעות ביותר – היה הריסון בין האישים המרכזיים מאחורי חקיקת חוק הביטוח הלאומי בשנת 1935. הוא תמך גם במכסים נמוכים ובהסכמי סחר הדדיים.

בשנת 1937, לאחר שהתפנה תפקיד מנהיג הרוב בסנאט, נחשב הריסון למועמד מוביל, אך התוצאה הסופית הייתה תיקו כמעט מוחלט בינו לבין הסנאטור אלבן בארקלי מקנטקי. מנהל הקמפיין של הריסון פנה לסנאטור בילבו, עמיתו ממיסיסיפי, בבקשה לתמיכה, אך בילבו – פופוליסט גזעני שנהנה מתמיכת האיכרים העניים – תיעב את הריסון האריסטוקרט, נציג בעלי האחוזות. היריבות ביניהם העמיקה לאורך השנים. בילבו אמר שיתמוך בהריסון רק אם יבקש זאת בעצמו, והריסון השיב: "תגיד לבן הזונה הזה שלא הייתי מדבר איתו אפילו אם זה היה שווה את נשיאות ארצות הברית".

על אף שתמך במדיניות הנשיא רוזוולט, ערב ההצבעה כתב רוזוולט מכתב תמיכה בבארקלי. לבסוף הפסיד הריסון בהפרש של קול אחד בלבד – 37 מול 38.

כמו סנאטורים דרומיים אחרים, התנגד הריסון להתערבות פדרלית בזכויות האזרח. בשנת 1922 היה הראשון שנקט בשימוש ביומן הסנאט כדי לעכב חקיקה, במהלך הפיליבסטר נגד "חוק דייר נגד לינץ'". לפי תקנון הסנאט, "לא ניתן להשעות את קריאת היומן אלא בהסכמה פה אחד", ולכן דבריו של הריסון עיכבו את ההצבעה עד שיוזמי החוק נאלצו למשוך אותו.

הריסון כיהן כחבר ועדת הכספים של הסנאט ועמד בראשה בין השנים 1933–1941 (הקונגרסים ה-73 עד ה-77). בשנת 1941, בקונגרס ה-77, כיהן גם כנשיא הזמני של הסנאט – תפקידו האחרון לפני מותו.

מוניטין פוליטי

הריסון נחשב לפוליטיקאי מיומן ולנואם מזהיר. הוא הקשיב לבוחריו, סיפק שירותים ומינויים פוליטיים, ובזכות קסמו האישי ויכולתו לתמרן בזירה הפוליטית, הפך לדמות בעלת השפעה רבה הן בחקיקה והן בתמיכה במועמדים. בשנת 1928 תמך במושל ניו יורק אל סמית' לנשיאות, ונאם למענו ברחבי הדרום – אזור שבו רבים התנגדו לסמית בשל היותו קתולי.

הריסון נודע בכינויו "הזבוב הטורדני של הסנאט" בזכות נאומיו החריפים נגד מדיניות הרפובליקנים.

בוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1932, הצליח להטות את משלחת מיסיסיפי לתמיכה בפרנקלין דלאנו רוזוולט בהצבעה המכרעת השלישית – וכך ביסס את קרבתו לבית הלבן.

הסנאטור טום קונלי, שתמך במועמדותו של הריסון למנהיג הרוב, תיאר אותו כך באוטוביוגרפיה שלו:

פט היה אהוב במיוחד על חברי הסנאט. בזכות מעמדו כיו"ר ועדת הכספים החזקה, דרכה עברו רבות מתוכניות ההתאוששות הכלכלית, הוא נודע כסנאטור אפקטיבי וליברלי. הוא מילא תפקיד מרכזי בהעברת ה-NRA, חוק הביטוח הלאומי ותוכנית המסים של רוזוולט. נוסף על כך, היה נואם מזהיר במליאת הסנאט.

מותו

ב-16 ביוני 1941 עבר הריסון ניתוח בשל חסימת מעיים. הוא נפטר שישה ימים לאחר מכן מסיבוכים לאחר הניתוח.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פט הריסון בוויקישיתוף

• פט הריסון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• פט הריסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

פט הריסון42145396