תאודור בילבו
| לידה | ג'וניפר גרוב, מיסיסיפי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | ניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
תאודור גילמור בילבו (באנגלית: Theodore Gilmore Bilbo; 13 באוקטובר 1877 – 21 באוגוסט 1947) היה פוליטיקאי אמריקאי שכיהן פעמיים כמושל מיסיסיפי (1916–1920, 1928–1932), ובהמשך נבחר לסנאט של ארצות הברית (1935–1947). בילבו היה דמגוג שנודע כתומך מובהק בעליונות הלבנה. כמו רבים מהדמוקרטים הדרומיים בתקופתו, הוא האמין שהשחורים נחותים; הוא הגן על ההפרדה הגזעית והיה חבר בגלגול השני של הקו קלוקס קלאן בשנות ה־20. הוא גם פרסם ספר התומך בהפרדה, בשם "בחרו בעצמכם: הפרדה או ערבוב גזעים".
בילבו למד בבתי ספר כפריים והמשיך את לימודיו בקולג' פיבודי ובבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ואנדרבילט. החל משנת 1906 עבד כעורך דין בפופלרויל, וכיהן כחבר הסנאט של מיסיסיפי במשך ארבע שנים, מ־1908 עד 1912.
לאחר שהתמודד עם ההאשמות שקיבל על קבלת שוחד, נבחר בילבו לסגן המושל, תפקיד שבו כיהן בין השנים 1912 ל־1916. ב־1915 נבחר למושל וכיהן בתפקיד מ־1916 עד 1920. בתקופת כהונתו הראשונה זכה לשבחים על קידום רפורמות פרוגרסיביות, כולל חובת לימוד והגדלת ההוצאות על פרויקטים ציבוריים. בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית ב־1920 כשל ולא הצליח להיבחר לתפקיד.
בילבו נבחר שוב למושל ב־1927, וכיהן בשנים 1928–1932. במהלך כהונתו עורר סערה כאשר ניסה להעביר את אוניברסיטת מיסיסיפי מהעיר אוקספורד לג'קסון. בנוסף, הוא סייע למועמד הדמוקרטי אל סמית' בבחירות לנשיאות 1928 על ידי הפצת שמועה שהמועמד הרפובליקני הרברט הובר התערבב חברתית עם אישה שחורה; רוב הבוחרים במיסיסיפי תמכו בסמית', על אף שהיה קתולי ותמך בביטול האיסור על אלכוהול, לאחר פנייה זו של בילבו לגזענות.
בשנת 1930, תחת ממשל בילבו, מיסיסיפי הייתה המדינה הראשונה בארצות הברית שהנהיגה מס מכירה. ב־1934 נבחר לסנאט של ארצות הברית, ושם שמר על תמיכתו בהפרדה גזעית ובעליונות לבנה. הוא הושפע גם מרעיונות התנועה להפרדה של שחורים, וראה בהם דרך אפשרית לשמור על ההפרדה. בילבו הציע להעביר 12 מיליון שחורים אמריקאים לאפריקה. בתקופת כהונתו השנייה הפך נושא הגזענות נגד שחורים לנושא מרכזי. בתחום הכלכלי התרחק מתמיכה בניו דיל והצטרף בהדרגה לקואליציה השמרנית. בהתנגדותו לרוזוולט, הפך לבדלן במדיניות החוץ והתנגד לאיגודי עובדים. הוא הוביל את ההתנגדות לוועדת "העסקה הוגנת" של רוזוולט וסייע לחסום את מינויו של אוברי ויליס ויליאמס, ליברל מהדרום, לנהל את רשות החשמל הכפרית.
על אף שנבחר מחדש ב־1946, ליברלים בראשות הסנאטור גלן טיילור חסמו את כניסתו לסנאט בשל מניעת זכות הצבעה לשחורים וקבלת שוחד. עד מותו, מבלי שישב בסנאט, הציגה אותו התקשורת הלאומית כסמל לגזענות.
בילבו מת בבית חולים בניו אורלינס תוך כדי טיפול בסרטן, ונקבר בבית הקברות ג'וניפר גרוב בפופלרויל. הוא היה נמוך קומה (כ־1.57 מטר), נהג ללבוש בגדים בולטים ומנוגדים כדי למשוך תשומת לב, ונודע בכינוי "האיש" משום שהרבה לדבר על עצמו בגוף שלישי.
ביוגרפיה
השכלה ורקע משפחתי
בילבו נולד ב־13 באוקטובר 1877 בעיירה הקטנה ג'וניפר גרוב במחוז הנקוק (לאחר מכן מחוז פרל ריבר) שבמיסיסיפי. הוריו, אובידיינס "בידי" (לבית ווליס או וולאס) וג'יימס אוליבר בילבו, היו ממוצא סקוטי-אירי. ג'יימס היה חקלאי וותיק צבא הקונפדרציה, שעל אף עוני משפחתו, התקדם במהלך שנות ילדותו של תאודור בילבו ומונה לסגן נשיא הבנק הלאומי של פופלרויל.
תאודור בילבו קיבל מלגה ללימודים בקולג' פיבודי בנאשוויל שבטנסי, ובהמשך למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ואנדרבילט, אך לא סיים את לימודיו באף אחד מהמוסדות. במהלך לימודיו עבד כמורה וכעוזר בחנות תרופות. בתקופת עבודתו כמורה, הועלו נגדו טענות על יחסים בלתי הולמים עם תלמידה. ב־1906 התקבל ללשכת עורכי הדין בטנסי והחל לנהל משרד עורכי דין בפופלרויל שבמיסיסיפי, בשנה שלאחר מכן.
על אף שהתקבל לשנת הלימודים האחרונה בוואנדרבילט, עזב את המוסד מבלי לסיים תואר. הוא הואשם ברמאות אקדמית, אך סביר להניח שעזיבתו נבעה מסיבות כלכליות. אף שהאשמות אלו מעולם לא הגיעו לרמת אישומים פורמליים, הן סייעו ליצור את התפיסה שבילבו היה פזרן ולא ישר.
הסנאט של המדינה
ב־5 בנובמבר 1907 נבחר בילבו לסנאט של מדינת מיסיסיפי וכיהן שם בין 1908 ל־1912. בשנת 1909 השתתף בקורסי קיץ ללא קרדיט בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מישיגן, כאשר הפרלמנט היה בפגרה.
ב־1910 זכה בילבו לתשומת לב לאומית בעקבות שערוריית שוחד. לאחר מותו של הסנאטור ג'יימס גורדון, הסנאט של מיסיסיפי לא הצליח להכריע בבחירת מחליף בין לירוי פרסי או המושל הקודם ג'יימס ורדמן. לאחר 58 סבבי הצבעה, ב־28 בפברואר, היה בילבו אחד מכמה מחוקקים ששברו את הקיפאון על ידי מעבר לתמיכה בפרסי. ביום הבא סיפר לוועדת מושבעים שקיבל שוחד בסך 645 דולר מל. ק. דולאני, אך טען שזה נעשה כחלק מחקירה פרטית. סנאט המדינה הצביע 28–10 להדיחו, אך לא הושג המספר הדרוש של 3/4 מהקולות. עם זאת, הסנאט קיבל החלטה שאינה דורשת רוב של 3/4 וכינה אותו "לא כשיר לשבת עם אנשים ישרים ומכבדים בגוף חקיקה מכובד".
מסע הבחירות לסגן המושל
במהלך מסע הבחירות הבא שלו לתפקיד סגן המושל, התייחס בילבו בזלזול לוושינגטון דורסי גיבס, סנאטור מדינתי מיאזו סיטי. גיבס נעלב ושבר את מקלו על ראשו של בילבו במהלך מריבה שהתפתחה בעקבות זאת. עם זאת, מסע הבחירות של בילבו הצליח, והוא כיהן כסגן מושל משנת 1912 עד 1916. אחד מפעולותיו הראשונות כסגן מושל היה להסיר מהרשומות את ההחלטה שקראה לו "לא כשיר לשבת עם אנשים ישרים".
כהונה ראשונה כמושל
לאחר כהונתו כסגן מושל במשך ארבע שנים, נבחר בילבו למושל המדינה ב־1915. במחקרו טוען קרסוול שכיהונתו הראשונה של בילבו (1916–1920) הייתה "המנהלית המוצלחת ביותר" מבין כל המושלים ששירתו בין 1877 ל־1917, כשסידר את ענייני הכספים של המדינה ותמך ברפורמות פרוגרסיביות כמו חובת לימוד, בית חולים חדש לנזקקים ולשכה של מפקחי בנקים.
בתקופה זו תוכניתו הפרוגרסיבית יושמה ברובה. הוא נודע בכינוי "בילבו הבונה" לאחר שאישר מערכת כבישים מדינתית, מפעלי כתישת אבן גיר, מעונות חדשים בבית החיילים הוותיקים, בית חולים לטיפול בשחפת, ועבודתו למיגור קרציות דרום אמריקאיות. רפורמות נוספות הוטמעו בתחומים כגון חקלאות, חינוך, מיסוי, בריאות ציבורית, רווחה חברתית וזכויות עובדים.
ב־1916 קידם חוק שביטל את ההוצאות להורג הפומביות. דו"ח היינס, שקרא לפעולה לאומית בעקבות מהומות גזע שהתרחשו במהלך קיץ 1919, ציין את בילבו כדוגמה לכישלון הקולקטיבי של המדינות למנוע או להעמיד לדין אלפי הוצאות להורג בלתי חוקיות שהתרחשו במשך עשרות שנים. לפני הלינץ' ההמוני של ג'ון הרטפילד באליסוויל, מיסיסיפי, ב־26 ביוני 1919, לפי הדו"ח, אמר בילבו בנאום:
אני חסר אונים לחלוטין. למדינה אין כוחות, ואם הרשויות האזרחיות באליסוויל חסרות אונים, כך גם המדינות. יתר על כן, ההתרגשות בדרום מיסיסיפי גבוהה כל כך שכל ניסיון מזוין להתערב בוודאי יגרום למותם של מאות אנשים. השחור הודה ואומר שהוא מוכן למות, ואף אחד לא יכול למנוע את הבלתי נמנע.
הארטפילד נחשד בקשר אישי 'אסור' עם אישה לבנה מקומית; הוא ברח אך נלכד ונחטף על ידי המון מקומי. הארטפילד הוחזק והוכה לפני שלבסוף הוצא להורג בפומבי ללא משפט. לאחר מכן, ההמון שרף ותקף את גופתו, ולכאורה מכר חלקים ממנו כמזכרות. כל זה, כולל הרצח המתוכנן, נעשה בתמיכת הרשויות המקומיות ופורסם בעיתונות המקומית ביום שלפניו.
מסע הבחירות לקונגרס ותביעת אבהות
חוקת המדינה אסרה על מושלים לכהן שתי כהונות רצופות, ולכן ב-1918 בחר בילבו להתמודד לבית הנבחרים של ארצות הברית. במהלך מסע הבחירות פרצה מחלת טקסס בקרב הבקר; בילבו תמך בתוכנית לטבול את הבקר בחומרי הדברה כדי להרוג קרציות נושאות מחלה. חקלאי מיסיסיפי לרוב לא שמחו על הרעיון, ובסופו של דבר הפסיד בילבו בפריימריז לפול ג'ונסון האב (אנ').
לי ראסל (אנ'), שכיהן אז כמושל, כיהן קודם לכן כסגן המושל של בילבו, והוגשה נגדו תביעה על ידי מזכירתו לשעבר, שטענה כי הפר את הבטחתו, פיתה אותה והכניס אותה להריון. היא עברה הפלה אשר מנעה ממנה להרות בעתיד. ראסל ביקש מבילבו לשכנע את האישה לא לתבוע. בילבו לא הצליח במשימתו, אך גם המזכירה של ראסל לא הצליחה בתביעתה.
השופט אדווין ר. הולמס דרש מבילבו להגיש מסמכים הקשורים למקרה. בילבו סירב ולאחר מכן נתפס מסתתר באסם כדי להתחמק מצו. בעקבות זאת, הוא נשפט ל־30 ימי מאסר על זילות בית המשפט וריצה 10 ימים בכלא. כמו כן, הפסיד בניסיונו להיבחר מחדש לכהונת המושל ב־1923.
כהונה שנייה כמושל
ב־1927 נבחר בילבו שוב לתפקיד המושל לאחר שניצח בפריימריז הדמוקרטי את המושל דניס מרפרי (אנ'), אשר ירש את התפקיד מהמושל הקודם הנרי וייטפילד (אנ') לאחר מותו. בילבו מתח ביקורת על מרפרי על כך שקרא למשמר הלאומי של מיסיסיפי למנוע לינץ' בג'קסון, והכריז כי אין אף אדם שחור שמגיע לו להגן עליו על ידי המשמר הלאומי.
במהלך הבחירות לנשיאות ב־1928, סייע בילבו למועמד הדמוקרטי אל סמית' לזכות במיסיסיפי. דמוקרטים פרוטסטנטים אוונגליסטיים ברחבי הדרום שקלו לא להצביע לסמית' בשל היותו קתולי ותמיכתו בביטול האיסור על אלכוהול. בילבו הפיץ את השמועה שמועמד הרפובליקנים הרברט הובר התערבב חברתית עם אישה שחורה, מה שסייע לשמור על תמיכתם של הדמוקרטים הדרומיים בסמית'.
בילבו הציע להעביר את אוניברסיטת מיסיסיפי מאוקספורד לג'קסון, אך הרעיון לא צלח. ב־1930 כינס פגישה של מועצת המדינות לאוניברסיטאות ומכללות כדי לאשר את תוכניתו לפטר 179 חברי סגל. לאחר הפגישה, אמר לעיתונאים: ”חבר'ה, אנחנו רק קבענו שיא חדש. פיטרנו שלושה נשיאי אוניברסיטאות ומינינו שלושה חדשים תוך שעתיים בלבד. וזה רק ההתחלה של מה שעתיד לקרות.”
נשיאי אוניברסיטת מיסיסיפי, Mississippi A&M (לאחר מכן אוניברסיטת המדינה של מיסיסיפי), והמכללה למדעי הנשים של מיסיסיפי פוטרו והוחלפו, בהתאמה, על ידי מתווך נדל"ן, סוכן עיתונות ובוגר חדש. דיקן בית הספר לרפואה באוניברסיטת מיסיסיפי הוחלף ב"אדם שלמד פעם קורס ברפואת שיניים". כתוצאה מכך, אגודת האוניברסיטאות האמריקאית והאגודה הדרומית למכללות ותיכונים הפסיקו להכיר בתארים מכל ארבעת המכללות המדינתיות של מיסיסיפי. האגודה האמריקאית לרפואה ביטלה את הסמכת בית הספר לרפואה של המדינה. האגודה האמריקאית של פרופסורי אוניברסיטה (AAUP) קיבלה החלטה כי פרופסורים שנותרו במדינה ייחשבו "חברים בפנסיה", לאחר שהחלו לפטרם מסיבות פוליטיות וללא התחשבות ברווחת הסטודנטים. במהלך המשבר, סטודנטים באוניברסיטת מיסיסיפי שרפו פסל של בילבו, אך הוא לא התרגש מתדמית המדינה. המשבר הסתיים ב־1932 לאחר שסופקה לאגודות הראיות מספקות לשיפור המצב.
בשנה האחרונה לכהונתו, נקלעו בילבו והמחוקקים למבוי סתום: הוא סירב לחתום על חוקי המיסוי שלהם, והם סירבו לאשרם. בסיום כהונתו, מדינת מיסיסיפי הייתה בפועל פושטת רגל, עם יתרה בקופת המדינה של 1,326.57 דולר וחוב של 11.5 מיליון דולר.
בילבו, שפעולותיו עצרו את מימון משרד החקלאות האמריקאי לבית הספר החקלאי ב־Mississippi State, הועסק לפרק זמן קצר כ"יועץ ליחסי ציבור" ל־USDA, קיבל שכר גבוה עבור גזירת מאמרי עיתון, כהוקרה מתומך מסע הבחירות שלו, הסנאטור פט הריסון, וכונה על ידי פרשנים "Pastemaster General". מאוחר יותר תכנן להתמודד על מושב הסנאט של ארצות הברית, אותו החזיק יוברט סטיבנס.
הסנאט של ארצות הברית
ב־1934, ניצח בילבו את סטיבנס וזכה במושב בסנאט של ארצות הברית. שם דיבר נגד "רוצחי חקלאים", "שונאי עניים", "יורים אל אלמנות ויתומים", "הורסי בתי חולים צדקיים", "מתפלצים על גיבורי הצבא שלנו", "אויבי בתי הספר הציבוריים העשירים", "בנקאים פרטיים שצריכים להיחשף בפני הציבור", "מבוטלי חובות אירופאיים", "יוצרי אבטלה", פציפיסטים, קומוניסטים, יצרני תחמושת ו"סתומים הגונבים ספרי תנ"ך מחדרי מלון".
בוושינגטון, ניהל בילבו עימות עם הסנאטור הבכיר של מיסיסיפי פט הריסון. בילבו, שמקור התמיכה שלו היה בקרב חקלאים שכירי קרקע, שנא את הריסון מהמעמד הגבוה, שייצג את בעלי המטעים והסוחרים העשירים. כאשר הריסון עמד בפני אתגר בפריימריז מצד המושל הקודם מייק קונר (אנ'), תמך בילבו בקונר. שותפו לשעבר של בילבו, סטיוארט ברום, ערך קמפיין עבור הריסון, אשר זכה בבחירות מחדש.
תמיכתו הפומבית של בילבו בהפרדה גזעית ובעליונות לבנה עוררה מחלוקות בסנאט. מושפע מרעיונות מובילי ההפרדה השחורים כמו מרקוס גארבי, הציע בילבו תיקון לחוק סיוע פדרלי לעובדים ב־6 ביוני 1938, שהציע לגרש 12 מיליון שחורים לאפריקה על חשבון הממשל הפדרלי למען הפחתת האבטלה. בילבו אף כתב ספר שתמך ברעיון זה. גארבי שיבח אותו, אך תומכי התנועה האפרו־אמריקאית המרכזיים התרחקו ממנו בשל נאומיו הגזעניים.
בילבו המשיך לקדם את רעיון הגירה חזרה לאפריקה, בשיתוף תומכים שחורים כמו מיטי מוד לנה גורדון, מייסדת תנועת השלום של אתיופיה. ב־24 באפריל 1939 הציג בילבו את הצעת החוק לסנאט, שהציעה העברת האפרו־אמריקאים לליבריה ורכישת 400,000 מיילים רבועים במערב אפריקה מצרפת ובריטניה, במימון פדרלי. הצעת החוק נכשלה בשל חוסר תמיכה.
הדמוקרטים מינו את בילבו לוועדה הפחות חשובה בסנאט לניהול מחוז קולומביה כדי להגביל את השפעתו. בילבו השתמש במעמדו לקדם את דעותיו הגזעניות, התנגד להענקת זכות הצבעה לתושבי המחוז, במיוחד לאוכלוסייה השחורה הגדלה. לאחר הבחירות מחדש, התקרב לדרגת בכירות מספקת כדי לכהן כיו"ר הוועדה (1945–1947).
בבחירות 1940, הנשיא רוזוולט שיבח את בילבו כ"חבר אמיתי לממשל ליברלי". בילבו, בתמורה, הכריז כי הוא "100% בעד רוזוולט והניו דיל". בשנות ה־30 תמך בילבו בניו דיל הליברלי של הנשיא רוזוולט, אך לאחר 1940 העביר את עצמו לימין הקיצוני, התמקד במדיניות חוץ מבודדת, במדיניות כלכלית פרו-עסקית, והפך עוין לזכויות איגודי עובדים.
בילבו חשף בראיון רדיו באוגוסט 1946 כי הצטרף לקו קלוקס קלאן השני בשנות ה־20. הוא השתתף באופן בולט בדחיית החוק נגד מעשי לינץ' של קוסטיגן-ווגנר ב־1938, והביע חשש מהגברת האלימות בדרום אם החוק יעבור.
בילבו גינה את האוטוביוגרפיה של ריצ'רד רייט, Black Boy, בכנס הסנאט, ותמיכתו בהפרדה גזעית ובעליונות לבנה עוררה מחלוקות רבות.
ב־1946, במהלך הפריימריז הדמוקרטי במיסיסיפי, עודד בילבו את הלבנים למנוע מהשחורים להצביע. לפחות חצי מהאזרחים השחורים נמנעו מהצבעה. הוא זכה בפריימריז עם 51% מהקולות, וכרגיל לא עמד בפני התנגדות רפובליקנית בבחירות הכלליות.
לפי בקשתו של הסנאטור הליברלי גלן טיילור, הרפובליקנים בסנאט סירבו לאשר את מושבו בשל נאומיו והאשמות בהסתה לאלימות כלפי שחורים. מאוחר יותר הוסדר המצב כשהוא חזר למיסיסיפי לטיפול רפואי בסרטן הפה.
מותו
בילבו פרש לאחוזת "בית החלומות" שלו בפופלרויל שבמיסיסיפי, שם כתב ופרסם את סיכום רעיונותיו הגזעיים Take Your Choice: Separation or Mongrelization (1947). הבית שלו נשרף בסתיו 1947, ושריפת הבית השמידה עותקים רבים של הספר.
בילבו נפטר ב-21 באוגוסט 1947, בגיל 69 בניו אורלינס שבלואיזיאנה. לפני מותו, קרא לעיתונאי השחור לאון לואי להביע הצהרה בנוגע לשחורים וללבנים.
הלווייתו התקיימה בבית הקברות ג'וניפר גרוב בפופלרויל, והשתתפו בה כ־5,000 משתתפים, כולל המושל והסנאטור הצעיר. פסל ברונזה שלו הוצב ברוטונדה של בניין הקפיטול של מיסיסיפי והועבר מאוחר יותר לאחסון ב־2021.
לפי צ'ארלס פופ סמית', בילבו היה אולי הדמות הציבורית השנויה ביותר במחלוקת בזירה הלאומית, כשהקיצוניות בדבריו על יחסי גזע הקפיצה את המדינה לשני קצוות, ולרוב הלבנים הדרומיים הפך לדובר המרכזי לשמירה על הפרדה גזעית.
קישורים חיצוניים
- תאודור בילבו באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- תאודור בילבו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
תאודור בילבו42145389