גרבי ניילון

גרבי ניילון (באנגלית: Stockings) הן לבוש צמוד לגוף, אלסטי, במגוון צבעים, המכסים את הרגל מכף הרגל ועד הברך או את כל הרגל ועד הירך. גרבי הניילון נבדלות זו מזו בצבען, בעיצובן וברמת השקיפות שלהן. גרבי ניילון נלבשות בעיקר למטרות אופנתיות ואסתטיקה, בדרך כלל בשילוב עם חצאיות באורך בינוני או קצר.

היסטוריה

מבחינה היסטורית, המילה „גרב” עתיקה לפחות כמו המילה בגד שלבשו גברים בדרך כלל בתקופת ימי הביניים. באותם ימים הגרב כונתה „hose”.^[1]^[2]

במאה ה-15 המילה " stock " (מכנסיים) התייחסה לחלק התחתון של הגוף, ובאנלוגיה המילה שימשה גם לכיסוי של הגוף בחלקו התחתון והגפיים - מעין טייץ, גרביונים המורכבים מ"מכנסיים עליונים" (שנלבשו מאוחר יותר בנפרד כמכנסי ברך) ומ"מכנסיים תחתונים" (שנלבשו מאוחר יותר בנפרד כגרביים). (ראה "HOSE (אנ')").

בשנת 1560, ניסה הסוחר תומאס גרישם לקנות גרבי משי ("sylke howsse") עבור אליזבת הראשונה באנטוורפן, אך משהתקשה למצוא כאלה, שלח את מידותיה לספרד והזמין שם 20 זוגות שתפורים למידותיה, כמתנה לכבוד ראש השנה. בינואר 1562, סיביל פן העניקה לאליזבת הראשונה זוג "גרבי משי סרוגים silk knytt hoose". בשנים הבאות סופקו לה גרבי משי כאלה בידי אמנית המשי שלה, אליס מונטגיו.^[3]

לפני שנות ה-90 של המאה ה-16, גרביים נסרגו ביד או שיוצרו מבד ארוג. גרביים סרוגות היו עדיפות בשל גמישותן.^[1] מכונות הסריגה הראשונות נועדו להכנת גרביים.^[3] הגרביים עצמן היו עשויות כותנה, פשתן, צמר או משי. כותנה מלוטשת בשם ליסל הייתה נפוצה, כמו גם אלו שיוצרו בעיר בלבריגן.

עד שנות ה־20 של המאה ה־20 שימשו גרבי ניילון (אם נלבשו) בעיקר לחימום. בשנות ה־20, החלו נשים ללבוש גרביים בצבע גוף לכיסוי רגליהן החשופות למזג האויר. גרביים אלו היו שקופות, תחילה עשויות משי או ריון ("משי מלאכותי"), ומ־1940 ואילך מחוטי ניילון.

הכנסתו של סיב הניילון לשימוש בשנת 1939 על ידי חברת הכימיקלים דופונט הביאה לביקוש גבוה לגרבי ניילון בארצות הברית, עד כדי רכישה של כ־4 מיליון זוגות ביום אחד. גרבי הניילון היו זולות, עמידות ושקופות יותר בהשוואה לגרבי כותנה ומשי. עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה הפסיקה דופונט את ייצור גרבי הניילון והסבה את מפעליה לייצור מצנחים, כבלי מטוסים וחבלים. מצב זה הוביל למחסור וליצירת שוק שחור לגרביים. בתום המלחמה הודיעה דופונט כי תשוב לייצור גרביים, אך לא הצליחה לעמוד בביקוש. הדבר הוביל לשורה של מהומות בחנויות ברחבי ארצות הברית, שנודעו בשם „מהומות הניילון”, עד שדופונט הצליחה להגדיל את היקף הייצור.^[1]^[4]

במאה ה-21 גרביים מיוצרות לרוב מצמר סרוג, משי, כותנה או ניילון. הצגת הגרביון המסחרי בשנת 1959 סיפקה חלופה לגרבי הניילון, והשימוש בגרביים אלה פחת באופן חד. בשנת 1970 עלו מכירות הגרביונים בארצות הברית לראשונה על מכירות גרבי הניילון, ומאז נותר מצב זה בעינו.^[5] החל משנת 1987 החלה ירידה קלה במכירות הגרביונים עקב המצאת גרבי הניילון עם אחיזה עצמית, אך הגרביונים הם עדיין סוג ההלבשה התחתונה הנמכר ביותר.

יתרונות וחסרונות

קיימת לעיתים העדפה לגרבי ניילון על פני גרביון. בין היתר נכללת התפיסה כי גרבי הניילון נתפסים כאסתטיים יותר.

גרבי ניילון וגרביונים, בהיותם שקופים, חולקים יתרון של ייבוש מהיר בהשוואה למכנסיים. זוגות חלופיים גם קלים לנשיאה במקרה שהם ניזוקים. אם נוצר בהם סולם רץ, ניתן להחליפם „אחד־אחד”, דבר המעניק להם יתרון כלכלי בהשוואה לגרביוני טייץ.^[6]

עם זאת, לגרבי ניילון יש חיסרון במזג אוויר קר. נוסף על כך, גרביון אינו מצריך שימוש בביריות או בחגורת ביריות.^[1]

תמיכה בגרבי הניילון

ניתן להחזיק גרבי ניילון באחת משלוש דרכים:

גרביונים הם אמצעי התמיכה הנפוץ ביותר. בחלק הפנימי של החלק העליון של הגרביים יש רצועה (בדרך כלל סיליקון ) של חומר אלסטי או בעל אחיזה גבוהה, אשר עמידה בפני החלקה במורד הירך.^[6]
חגורת ביריות, או כתפיות, היא הדרך השנייה הנפוצה ביותר להחזיק גרבי ניילון. היא נלבשת סביב המותניים כמו חגורה אך מתחת לבגדים, הכוללת "כתפיות" או "תושבות" המתחברים לחלק העליון של הגרביים. לעיתים קרובות, הלובשים בחרו בחגורות הכוללות את הקליפסים במקום חגורה נפרדת.
רצועת גרב היא אמצעי התמיכה הפחות נפוץ. היא מונחית מעל הגרב כדי להחזיק את הגרב על ידי הידוקה לרגל. אלו הן הביריות שבדרך כלל לובשת כלה בחתונתה.^[7]

טרמינולוגיה

בשימוש מודרני, המונח "stocking" מתייחס ספציפית לצורת גרבי ניילון המסודרת כשני חלקים, אחד לכל רגל. המונחים "hold-ups" ו-"thigh highs" מתייחסים לגרבי ניילון שנשארות למעלה באמצעות גומי מובנת, בעוד שהמילה " stockings" היא מונח כללי או מתייחסת לסוג הגרביים הזקוקים לחגורת ביריות (garter belt,), והם שונים מטייץ או "pantyhose".

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרבי ניילון בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 "History of Socks and Stockings". History Undressed. נבדק ב-2016-03-08.
↑ Janet Arnold, Queen Elizabeth's Wardrobe Unlock'd (Leeds: Maney, 1988), pp. 207–209: John Nichols, The Progresses and Public Processions of Queen Elizabeth, 1 (London, 1823), p. 116.
^ ^3.0 ^3.1 Janet Arnold, Queen Elizabeth's Wardrobe Unlock'd (Leeds: Maney, 1988), pp. 207–209: John Nichols, The Progresses and Public Processions of Queen Elizabeth, 1 (London, 1823), p. 116.
↑ Handley, Susannah (1999). Nylon: The Story of a Fashion Revolution. Johns Hopkins Univ. Press. p. 48. ISBN 0-8018-6325-2.
↑ Christensen, C. Roland (1982). Business Policy: Text and Cases. R.D. Irwin. p. 161. ISBN 0-256-02626-2.
^ ^6.0 ^6.1 The Hosiery Box, Tights, Stockings or Hold-Ups: Which Are Best For Me?, The Hosiery Box (באנגלית)
↑ Ladies: Pantyhose or Stockings?, Straight Dope Message Board, ‏2009-08-02 (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

גרבי ניילון42643836

[אבג-1] 1.0 ^1.1 ^1.2 ^1.3 "History of Socks and Stockings". History Undressed. נבדק ב-2016-03-08.

[2] Janet Arnold, Queen Elizabeth's Wardrobe Unlock'd (Leeds: Maney, 1988), pp. 207–209: John Nichols, The Progresses and Public Processions of Queen Elizabeth, 1 (London, 1823), p. 116.

[:0-3] 3.0 ^3.1 Janet Arnold, Queen Elizabeth's Wardrobe Unlock'd (Leeds: Maney, 1988), pp. 207–209: John Nichols, The Progresses and Public Processions of Queen Elizabeth, 1 (London, 1823), p. 116.

[Nylonstory-4] Handley, Susannah (1999). Nylon: The Story of a Fashion Revolution. Johns Hopkins Univ. Press. p. 48. ISBN 0-8018-6325-2.

[5] Christensen, C. Roland (1982). Business Policy: Text and Cases. R.D. Irwin. p. 161. ISBN 0-256-02626-2.

[יכל-6] 6.0 ^6.1 The Hosiery Box, Tights, Stockings or Hold-Ups: Which Are Best For Me?, The Hosiery Box (באנגלית)

[7] Ladies: Pantyhose or Stockings?, Straight Dope Message Board, ‏2009-08-02 (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]