דבקות
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך נכתב מתוך נקודת מבט מדעית.
| |
דבקות, וגם התדבקות, היא הצמדות לרעיון או ליעד עקרוני שיש להשיגו.
בעברית ימי הביניים נטענה המילה דִבּוּק, במשמעות דומה לדבקות, כלומר חיבור או התקשרות רוחנית.
ביהדות
בעת העתיקה
בתורה כתובה המצווה להדבק בה', לפחות בחמישה מקומות, בהם בספר דברים, למשל, בפסוק: ”אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ”,[1] ובפסוק: ”וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלקֵיכֶם - חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם”.[2]. ובספר תהילים כתב המשורר: ”דבקה נפשי אחריך, בי תמכה ימינך”.[3].
בגמרא, במסכת סוטה טען האמורא רב חמא, שאי אפשר להדבק בה' באופן ישיר אלא במידותיו:
”ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב "ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא", אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים דכתיב "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם",[4] אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא"[5] אף אתה בקר חולים. הקב"ה ניחם אבלים דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו",[6] אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב "ויקבר אותו בגיא", אף אתה קבור מתים.”.[7]
דרך נוספת לדבקות על פי חז"ל היא באמצעות דבקות בתלמידי חכמים, מכיוון שבאמצעות הקרבה לתלמידי החכמים האדם הפשוט יכול להתקרב לבוראו. על כן, נאמר ואף הומלץ: "שכל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא (=מסחר) לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה".[8]
בימי הביניים
בספרות ההלכה והמחשבה של ימי הביניים הומלץ לאדם להתדבק בה' ובענייני הרוח הנשגבים: "השכל הפועל, וה"המושכלות". יתר על כן, ההתדבקות נחשבה לאמצעי ההתאחדות עם ה'. הרמב"ם, רבי משה בן מימון כתב בספרו מורה נבוכים על הבחירה של האדם להשתמש בדברי ה' כדי להתדבק בו, ותפקידה של מצוות אהבת ה' לתגבר תהליך זה; כך למשל כתב:
”הלא בארתי לך שזה השכל אשר שפע עלינו מהשם יתעלה הוא הדבוק אשר בינינו ובינו, והרשות נתונה לך, אם תרצה לחזק הדבוק הזה ... ולא יתחזק זה הדבוק רק בהשתמשך בו באהבת השם”.[9]
רוב חכמי ההגות היהודית בימי הביניים החזיקו בדעה כי החומר והרוח נפרדים, והאחד מפריע לשני. כך למשל, תיאר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי את החומר והגופניות להגיע לדבקות בה':
” וציור הנפש לצורה שלמות לה ויהיה לה בה ההתדבקות בעצם הזה השכלי [הנפש תואמת את מצב הדבקות ברוחניות הצרופה], אבל תעתיקה [העתקתה, הזזתה] מההדבקות ההוא טרדת הגוף. ... כי אין מונע לה מההתדבקות בו [בה'] זולת הגוף”.[10]
דבקות היא אחד מנושאי המפתח בספר הזוהר, אשר נערך בימי הביניים.
בעת החדשה
בשיח שערך עם מחשבת העת העתיקה וימי הביניים, טען רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל בספרו דרך ה', כי ככל שהאדם ישתלם במידותיו ובמעשיו, כך תרבה הדבקות בה'; כלומר הדבקות מושגת לאו דווקא במחשבה על ה', אלא בכלל המחשבות והמעשים של האדם; לפי דבריו: ”וכפי מה שירבה בשלימיות [שלמויות] כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו [בה']”.[11]
בתורת החסידות שייסד רבי ישראל בעל שם טוב במאה ה-18 במזרח אירופה, הודגשה הדבקות בה' כערך מרכזי. אך בשונה ממחשבת ימי הביניים, בחלק ניכר מן ההגות החסידית החומר והגוף אינו מונגד בהכרח אל ההשגה הרוחנית ואל הדבקות בה' ובענייני הרוח.
בראשית המאה ה-20, טען הראי"ה קוק כי ציווי הדבקות במידותיו של ה' משמעו התדבקות בדרכיו ובמידותיו; ואילו אל השאיפה להתדבק בעצמותו של ה', עלולה להצטרף שמץ של עבודה זרה.[12]; וכך כתב:
”כי אי - אפשר להדבק בשכינה, אלא התדבק בדרכיו”.[13]. על האדם לדעת כי ”הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל (כל התשוקה הרוחנית לה' היא כאין וכאפס למה שמשתוקקים). גם כל השמות והכינויים, בין העבריים ובין הלועזיים (של ה'), אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפוּן, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו: "אלקים". כל הגדרה באלקות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו האלהות עצמה ושם אלקים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה”.[14]
בתרבות הישראלית
בתקופת היישוב החדש צורף המונח אל הביטוי: "דבקות במטרה" או "דבקות במשימה", והיה לעיקר חשוב במערך הרעיונות של התנועה הציונית בארץ ישראל; ולאחר הקמת מדינת ישראל, אומץ לאחד מעקרונות המוסר באימון ובלחימה של צה"ל.[15]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דבקות |
הערות שוליים
- ^ דברים י כ
- ^ דברים ד ד
- ^ תהילים סג ט
- ^ פרשת בראשית
- ^ בראשית,
- ^ בראשית,
- ^ מסכת סוטה, יד, ו
- ^ מסכת כתובות קי"א ע"ב
- ^ משה בן מימון, מורה נבוכים, ג, נ"א.
- ^ יהודה הלוי, הכוזרי, ה, י"ב
- ^ רמח"ל, דרך ה', א, ב.
- ^ מוסר אביך, מידות הראי"ה, דבקות
- ^ עקבי הצאן, דעת אלקים,
- ^ אברהם יצחק הכהן קוק, אורות, ירושלים: הוצאת מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' קכד-קכה; מלל מקוון: יסורים ממרקים.
- ^ דבקות במסמך רוח צה"ל, באתר צה"ל
