דואג האדומי
דֹּאֵג הָאֲדֹמִי (שמו נכתב גם כדויג) הוא אישיות מהתנ"ך. נודע עקב מעלליו שכללו את הריגת כהני נוב באשמת סיוע לדוד בהמלטותו מפני שאול.
הסיפור התנ"כי
על דואג מסופר בספר שמואל א' פרקים כ"א-כ"ב. כמו כן מזמור נ"ב בתהילים נכתב אודותיו.
משמו של דואג ניתן להסיק שמוצאו ככל הנראה מאדום. על פי יוסף בן מתיתיהו בספרו קדמוניות היהודים, היה דואג ממוצא סורי וזאת כנראה בעקבות הגרסה "ארמי" תחת "אדמי" המתועדת בתרגום השבעים[1]. דואג היה "אַבִּיר הָרֹעִים, אֲשֶׁר לְשָׁאוּל", כלומר השר הממונה על הרועים בממלכתו של שאול. ניתן להבין כי דואג היה מקיים מצוות - מתואר כ"נֶעְצָר לִפְנֵי ה'" במשכן נוב.
במלחמת שאול בעמלק דואג היה זה ששכנע את שאול לחמול על הצאן והבקר ולא להרגם[2], מה שגרם לשמואל לבשר לשאול על הדחתו מן המלכות.
בגמרא[3] הוא מוזכר כמי שהציע את הנער דוד בן ישי כמי שיוכל לשמח את לב שאול: ” הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו”. הגמרא מבארת כי כל הפסוק נאמר בכוונת זדון כדי לעורר את קנאתו של שאול המלך ולהשניאו עליו. לאחר מכן, כשניצח דוד את גליית הפלישתי, הוא מפקפק בייחוסו של דוד וטוען כי הוא אינו יכול לבוא בקהל השם משום שהוא צאצא של רות המואביה[4].
בעת שהותו במשכן נוב, היה עד לעזרה שהגיש הכהן הגדול אחימלך בן אחיטוב לדוד בברחו מפני שאול. דואג סיפר על כך לשאול אשר גזר מוות על אחימלך ובית אביו. כאשר סירבו עבדי שאול לבצע את גזר הדין, פנה שאול לדואג והורה לו לפגוע בכהנים. דואג ביצע את צו המלך באכזריות רבה: הרג שמונים וחמישה כהנים והכה בעיר נוב "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה, לְפִי חָרֶב"[5].
התלמוד ירושלמי[6] מבאר את המניע למעשיו של דואג: ”דואג אדם גדול בתורה היה באו ישראל ושאלו את דוד לחם הפנים מהו שידחה את השבת אמר להם סידורו דוחה את השבת לא לישתו ולא עריכתו דוחין את השבת. והיה שם דואג ואמר מי הוא זה שבא להורות לפניי אמרו לו דוד בן ישי הוא. מיד הלך ונתן עצה לשאול מלך ישראל להמית את נוב עיר הכהנים הדא היא דכתיב ויאמר המלך לרצים הניצבים עליו סובו והמיתו את כהני ה' כי גם ידם עם דוד וגו'”.
מדרש שמו
חז"ל ייחסו את שמו למעשהו: "כתיב דואג וכתיב דויג - אמר רבי יוחנן: בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב').
במדרש תהילים[7] הובאו מספר סיבות על שם מה נקרא 'אדומי':
- על שם עירו[8].
- על שם שקינא בדוד שהיה אדמוני.
- על שם שהתיר דם נב עיר הכהנים.
- על שם שהתיר דם דוד שנקרא אדמוני.
- שאסר דמו של אגג על שאול.
- שהיה מאדים פני הכול בהלכה.
- מה אדום מבליע זכויותיו של ישראל, כך דואג היה מבליע זכויותיו של דוד.
- מה אדום נוקם ונוטר בלב, אף דואג נוקם ונוטר דוד בלב.
בספרות חז"ל
דואג הוא נושאם של מדרשים רבים, אשר רובם ככולם שופטים אותו לחומרה, חלקם שואבים ממזמור נ"ב בתהילים אשר חיבר דוד על דואג.
בפסיקתא דרב כהנא[9] מובא שהיה הגר העמלקי שבישר לדוד המלך על מות שאול, 'ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי[10] א"ר יצחק דואג האדומי היה', אולם רש"י תמה על פירוש זה[11].
דואג מתואר כגדול בתורה ("אדומי" - שהיה מאדים פני הכל בהלכה, "אביר הרועים" = אב בית דין), אך גם כאדם אכזר, אשר קינא בדוד, שנא אותו ועשה ככל שניתן להכפיש את שמו.
דואג הוא אחד מבין ארבעה "הדיוטות" אשר אין להן חלק בעולם הבא[12].
קישורים חיצוניים
דואג האדומי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ↑ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מאגנס, 2007, ע"מ 207.
- ↑ רש"י על ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ד.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ו עמוד ב'.
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק י"ט
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב'.
- ↑ מדרש תהילים על פרק נ"ב, באתר היברובוקס
- ↑ כ"כ רד"ק על ספר שמואל א', פרק כ"א, פסוק ח' כמו אוריה החיתי שהיה גר בארץ בני חת.
- ↑ בפסיקתא דרב כהנא, ג (זכור) טו.
- ↑ ספר שמואל ב', פרק א', פסוק י"ג
- ↑ רש"י על ספר שמואל ב', פרק א', פסוק ב', ובתנחומא (כי תצא יא) מובא שהיה בנו של דואג.
- ↑ משנה, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה ב'
