הלכה כסתם משנה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישור מקורות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישור מקורות. |
הלכה כסתם משנה הוא כלל בפסיקת הלכה הקובע כי כאשר קיימת משנה המציגה פסק הלכה ללא ציון שם אומרה, יש לפסוק את הנאמר בה כהלכה למעשה.
הכלל וגדרו
מקור הדין מן התלמוד במסכת שבת שם כתוב: "כלל זה אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה[1]." הסבר המושג 'סתם משנה' מופיע בדברי הרמב"ם, שמפרש: "סתם משנה הוא מה שלא נפלה עליו מחלוקת, או שקיבלוהו רבים מפי רבים עד משה"[2]. גדר הכלל הוא, שבכל משנה בה יופיע דין בסתם, בלי שיתפרש שמו של האומר אותו, תיקבע ההלכה כמותו, אף על פי שבאותה משנה ישנן מספר דעות. סיבת הדבר היא, שרבי החשיב את הדינים שכתב בסתם, ולכן שנה את המשניות בצורה כזו שייראה הדין כאילו נאמר מפי רבים[3].
יש אמוראים שחולקים וסוברים שהכלל המדובר לא נאמר מפי רבי יוחנן[4]. ויש מפרשים שהמחלוקת היא האם תמיד הלכה כסתם משנה, או שישנם חריגים[5]. למעשה, נפסקה ההלכה כדברי הסוברים שהלכה כסתם משנה[6].
אינה מפורשת
אם הדין הנאמר במשנה אינו כתוב במפורש במשנה, אלא נלמד מתוך דברי המשנה על ידי דיוק, יש שסוברים שגם באופן כזה נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה'[7]; ויש שחולקים וסוברים שהכלל ש'הלכה כסתם משנה' נאמר דווקא בדברים המפורשים במשנה ולא נלמדים מתוכה[8].
כשלא היה אפשר לומר בשם אומרו
הכלל ש'הלכה כסתם משנה,' נאמר דווקא במקום בו יכול היה רבי לבחור לכתוב את שמו של התנא או להשאיר בסתם. אך אם היה הכרח להשאיר בסתם, כגון במקרה בו במשנה מופיעים דינים רבים ורק באחד מהם סוברת המשנה כתנא מסוים, ואם יכתוב רבי את שמו של התנא יתקבל הרושם שהמשנה כולה היא שיטתו של אותו תנא ולא כמו במציאות, במקרה כזה לא נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה'[9].
נשנית באגב
במקום בו נאמר דין במשנה אגב דין אחר, ואין עיקר מקומה כאן, לא נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה.'[10].
כשנשנית באופן שהוא לדברי הכל
כשהמשנה סתמה דין שהוא לדברי הכל, אך לפי תנא אחד דין זה ייתכן אף באופן אחר עליו לא מסכימים כולם, נחלקו ראשונים אם הוא סתם משנה שלא כאותו תנא, או שהמשנה לא רצתה להיכנס כאן למחלוקת ותפסה את הדין שהוא לדברי הכל[11].
בין כמה דוגמאות
כשסתם משנה אמרה כמה דוגמאות לדין אחד, ואחת מהן היא רק לדעת תנא אחד, אין הלכה כסתם משנה זו, שאין המשנה באה להשמיענו אלא שאותו דין ייתכן לכל אחד מהתנאים כפי מה שהוא סובר[12].
משניות סותרות
בשני סתמי משניות, הסותרות זו את זו, נאמרו כמה כללים איך לפסוק ההלכה, והם:
משנה אחרונה
כאשר נשנו שתי משניות במסכת אחת, ושתיהן סותרות זו את זו ובשתיהן מופיעים הדינים בסתם, הדין הוא שההלכה כמשנה אחרונה[13]. וטעם הדבר, שרבי מסדר המשניות כתב את המשנה הראשונה בסתם, אך לאחר שראה את המשנה השנייה היה נראה לו הטעם שבה יותר ולכן כתב גם אותה בסתם, כדי להראות שכמותה הלכה[14]. אך כלל זה מוגבל רק למקרה בו שתי המשניות ממוקמות באותה מסכת. משום שכשאין המשניות מסודרות באותה מסכת, אי אפשר לדעת מי מהן ראשונה ומי אחרונה, משום שאין סדר למשנה. לכן, במקום בו שתי המשניות ממוקמות במסכתות שונות, הולכים אחר המחמירה מביניהן, כאשר מדובר בדין מדאורייתא[15], ואחר המקילה כאשר מדובר בדין מדרבנן[16].
אם שני סתמי המשניות באו במקום אחד, כדבר והיפוכו[17], אף שהן במסכת אחת, נחשבות כאחת, ואין הלכה כמשנה אחרונה[18]. ויש מהראשונים שסוברים אף בזה הלכה כמשנה אחרונה[19].
הלכה כרבים
אם הופיעו שתי משניות בסתם והן סותרות אחת את השנייה, אך אחת מהן כדברי רבים והשנייה כדברי יחיד - הדין הוא שההלכה כדברי המשנה שהדינים המובאים בה הם דיני רבים[20]. ישנה דעה, לפיה כשהדינים במשנה שנויים בלשון רבים - כמו: "דנים" או "גומרים" - היא עדיפה ממשנה השנויה בלשון יחיד[21], ונדחו דבריהם[22].
יש ראשונים שכתבו שכאשר בתלמוד מבואר שמשנה זו השנויה בסתם היא דעת יחיד, אין הלכה כמותה אפילו אם היא משנה אחרונה[23]. ויש אחרונים שכתבו שהלכה כמשנה אחרונה, אפילו כשנסתמה כדעת יחיד[24].
אחרי טעם הדין
במקום בו ישנן שתי משניות הסותרות זו את זו, אך בדברי אחת משתיהן יש טעם, ההלכה היא כאותה משנה בה נמצא הטעם[25].
במקומה
במקום בו נכתבו שתי משניות הסותרות זו את זו בסתם, אך אחת מהן נכתבה במקום בו מרוכזים עיקר הדינים הדומים לה, לדוגמה: מסכת העוסקת בדיני קידושין שנשנתה במסכת קידושין, ההלכה כאותה משנה שנכתבה במקומה[26].
במסכת עדיות
כשישנן שתי משניות סותרות שנכתבו בסתם, אך אחת מהן נכתבה במסכת עדיות, הואיל ומסכת עדיות עוסקת בעדות מפי חכמי ישראל הלכה כמותה[27].
בהלכות פסוקות
במקרה בו נכתבו שתי משניות סותרות בסתם, אך באחת מהן מופיעים מלבד הדין הנתון בסתירה, דינים אחרים שמקובל שהלכה כמותם, לא נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה'[28].
סתומה בכמה מקומות
גם במקום בו מופיעות פעמיים משניות שנכתבו בסתם ולעומתן מופיעה משנה אחת שנכתבה בסתם וסותרת את דברי שתי המשניות, אין חשיבות למספר הפעמים ולשתיהן מעמד שווה[29]. אמנם, יש שמסבירים את הכלל האחרון ואומרים שמדובר דווקא כשמשנה אחת מופיעה בשני מקומות. אך אם יהיה מדובר בשתי משניות שונות בהן כתוב דין אחד ולעומתן משנה אחת, יכריעו השתיים את האחת[30].
מחלוקת ואחר כך סתם
משנה בה מופיעה מחלוקת ולאחריה נכתבה משנה נוספת, שהדין הכתוב בה הוא כשיטת אחד מן החולקים במחלוקת, כאשר לא מופיע שמו של בעל הדעה אלא הדין כתוב בסתם, ההלכה נפסקת כאותה דעה[31]., הטעם לכלל זה, שהעובדה שבמשנה השנייה לא נכתבו הדברים בצורה של מחלוקת, מוכיחה שהחולקים הסכימו לדברי חברם ולכן לא חלקו עליו פעם נוספת[32].
וכתבו מספר ראשונים, שאפילו אותן דעות החולקות על הכלל ש'הלכה כסתם משנה'[33],, מסכימות עם הכלל האחרון. משום שרבי יהודה הנשיא שסידר את המשניות, הביא בתחילה את המחלוקת ולאחר מכן נראה היה לו טעמו של אחד מהתנאים ומשום כך כתב אחר כך את הדין בסתם[34].
וראשונים אחרים חולקים וסוברים, שאף בכלל הזה תקפה מחלוקתן של אותן דעות שלא סוברות ש'הלכה כסתם משנה'. אמנם מוסכם על הכל, שלמשנה כזו יש ערך של רבים כאשר היא ניצבת מול יחיד[35].
בשתי מסכתות
אמנם, כל זאת כאשר משנה אחת נשנתה ראשונה ואחרת אחרונה במסכת אחת, אך אם היו שתיהן שנויות במסכתות שונות, כאן נאמר הכלל ש'אין סדר למשנה'[36] וייתכן שהמשנה הכתובה בסתם נכתבה לפני המשנה בה מופיעה המחלוקת[37].
ונחלקו ראשונים במקרה הנ"ל:
- יש סוברים שהדבר ספק, ופוסקים כמו בכל ספק איסור, בדאורייתא להחמיר ובדרבנן להקל[38].
- יש סוברים שמכל מקום יש לאותה משנה שנשנתה בסתם ערך של רבים כאשר היא ניצבת מול משנה שהיא דעת יחיד[39].
- ויש סוברים שפוסקים את ההלכה במשנה השנויה במחלוקת, על פי כללי ההלכה שבכל מקום[40].
דעה נוספת המובאת בראשונים היא, שדין זה עצמו שנוי במחלוקת האמוראים. רבי יוחנן, שמשמו נאמר כלל זה ש'הלכה כסתם משנה' סובר, שבמקום בו נאמרה מחלוקת ואחר כך נאמר דין בסתם, אפילו בשתי מסכתות תיפסק ההלכה כמשנה השנויה בסתם. טעם הדבר, שרבי מסדר המשנה כתב את אותו הדין בסתם ובמחלוקת, רק אם קיבל את טעמו של אחד מן החולקים. לעומת זאת, לשיטה זו, אמוראים אחרים נחלקו וסברו שבשתי מסכתות לא נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה'[41].
בשני סדרים
- יש דעות הסוברות, שכאשר דין אחד נכתב במחלוקת ודין אחריו בסתם, אך הדין שבסתם נכתב בסדר הבא מסדרי המשנה על פי הסדר המקובל, נאמר בכך הכלל שבמחלוקת ואחריה סתם הלכה כסתם ומתבטל הכלל ש'אין סדר למשנה.'[42], טעם הדבר הוא, שרבי מסדר המשניות הקפיד לסדר את סדרי המשנה על פי הסדר הידוע לנו, כדי שסדרי המשנה יקבילו למילים בפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ וגו'" בו כל מילה רומזת לסדר משנה אחד[43].
- ויש החולקים על כך וסוברים שאף בשני סדרים אין סדר למשנה[44].
באותה משנה
- יש ראשונים שסוברים, שאם הופיע דין במחלוקת ובסתם במשנה אחת, בין אם היה הדין קודם לסתם ובין אם היה הסתם קודם לדין, ההלכה אינה כדברי הסתם[45].
- ויש ראשונים אחרים שסוברים שזו דעת הירושלמי, אבל דעת הבבלי היא, שאפילו במשנה אחת אם הופיע סתם אחר מחלוקת הלכה כסתם[46].
דעת יחיד
כאשר בגמרא נאמר בפירוש על הלכה שנשנתה בסתם שהיא דעת יחיד:
- יש סוברים שאין הלכה כאותה משנה שנכתבה בסתם[47].
- יש סוברים שאף באופן זה ההלכה כסתם משנה[48].
- ויש מחלקים בין מקרה בו הדין נאמר בשם רב מסוים, אז ההלכה היא כסתם, לבין מקרה שאמרו יחידאה בו אין הלכה כסתם משנה[49].
סתם ואחר כך מחלוקת
משנה השנויה בסתם, ואחריה מופיע אותו דין האמור במשנה כשהוא שנוי במחלוקת, אין הלכה כסתם משנה[50], ואף רבי יוחנן שמשמו נאמר הכלל ש'הלכה כסתם משנה' מודה לכך[51].
באותה משנה ובשני מקומות
- יש סוברים שכלל זה הוא בין שהמחלוקת היא באותה משנה, ובין שהיא במשנה אחרת[52].
- יש סוברים שכל זה דווקא כשהמחלוקת והסתם ממוקמים בשני מקומות[53].
- ויש מחלקים שאם המחלוקת המדוברת היא מחלוקת של שני תנאים, שייך כלל זה אפילו במשנה אחת; אבל אם המחלוקת היא מאחד, אין שייך הכלל[54].
הטעם
טעם הדבר שבמקום בו נאמרה משנה בסתם ואחר כך נאמר הדין הכתוב בה כשהוא שנוי במחלוקת תנאים הדין הוא שאין הלכה כמשנה שכתובה בסתם, הוא שכאשר סידר רבי את המשניות הוא כתב את המשנה בסתם. ולאחר שלא היה נראה לו הדין שבסתם, הוא הביא אותו בפעם אחרת כשהוא שנוי במחלוקת[55].
פירוש הכלל
נחלקו הראשונים בפירוש הכלל הזה:
- יש מפרשים, שתמיד נפסקת ההלכה שלא כמו המשנה הכתובה בסתם[56].
- יש מפרשים שאמנם אין לאותה משנה שנכתבה בסתם כשלאחריה מחלוקת חשיבות כשל משנה רגילה שנכתבה בסתם, אך על כל פנים חשובה היא להיות כרבים כאשר היא ניצבת מול דעת יחיד[57]. ולכן, אם משנה כזו תעמוד מול דעת יחיד, תיפסק ההלכה כמותה[58], אם לא שמסתבר טעמו של היחיד[59]. ויש שכתב שאם המשנה נשנית לדעת יחיד אין מוכרח שהלכה כמותה, אפילו אם החולק עליה הוא יחיד[60].
- יש מחלקים בין מקרה בו הדין השנוי בסתם נאמר סמוך לאותו דין ששנוי במחלוקת, אז אפשר לומר שרבי הסכים לדברי הרבים ושנה אותם באופן סתום, וכתב בצדם את דעת היחיד, וההלכה תיפסק כסתם; ובין מקרה בו הסתם והמחלוקת נפרדים ושנויים בשני מקומות, אז אין ההלכה כמותה ואפילו לא ניתנת לה חשיבות כשל רבים כשמולה ניצבת דעת יחיד[61].
- ויש מהראשונים שמפרשים שהכלל לא אומר שאין פוסקים הלכה כאותה משנה שנכתבה בסתם, אלא אומר שאין הכרח לפסוק כמותה. ולכן, אם לא מצאנו משנה שפוסקת ההפך ממנה, אפשר לקבוע את ההלכה כאותה משנה ששנויה בסתם[62], בנוסף, במשנה כזו יחזור הדין להיפסק על פי כללי הפסיקה המקובלים לנו[63].
נשאו ונתנו בה
משנה שנכתבה בסתם ולאחריה נכתבה כשהיא שנויה במחלוקת, אם דנים האחרונים בתלמוד בדברי המשנה שנאמרה בסתם, ההלכה כמותה[64].
נזכרת בעוד מקומות
יש מי שכתב שאם המחלוקת נזכרת אף במקומות אחרים, תיפסק ההלכה כמשנה שנכתבה בסתם[65]; ויש חולקים[66].
מחלוקת בית שמאי ובית הלל
אם נאמרה משנה בסתם ולאחריה נאמרה מחלוקת של בית שמאי ובית הלל והמשנה הכתובה בסתם אומרת את הדין שנאמר מפי בית הלל, לא נאמר הכלל הנ"ל שההלכה נפסקת כמו המשנה שבמחלוקת, משום שדעת בית שמאי במקום שיש דעת בית הלל אינה משנה[67], והלכה כמו המשנה הכתובה בסתם[68]. אבל אם נאמרה המשנה בסתם ולאחריה נאמר אותו דין כשהוא שנוי במחלוקת בית שמאי ובית הלל והדין שנאמר במשנה הכתובה בסתם הוא כשיטת בית שמאי, חוזר הדין הנ"ל ואין פוסקים את ההלכה כמשנה השנויה בסתם[69].
נסתמה בשנית
באופן שמשנה נכתבה בסתם ולאחריה נכתבה כשהיא שנויה במחלוקת אך לאחר מכן חזרה המשנה ונכתבה בסתם, ההלכה כסתם[70].
יחיד חולק
יש שכתבו שבמקום בו נכתבה משנה בסתם ולאחריה נכתבה דעת יחיד החולקת על אותה משנה, לא נאמר בזה הכלל של 'סתם ולאחריה מחלוקת,' משום שדעת יחיד לא נתפסת כמחלוקת בפני עצמה. ולכן, שתי המשניות, זו שנכתבה בסתם וזו שנכתבה אחריה בדעת יחיד נחשבות כמחלוקת אחת והלכה כתנא קמא שהוא התנא של המשנה הראשונה שנכתבה בסתם[71]; ויש חולקים[72].
במקומה
אם נכתבה משנה בסתם במקום בו נכתבו עיקר הדינים הנוגעים לאותה משנה, לדוגמה, אם במסכת ברכות נאמרה משנה הנוגעת להלכות ברכות ונשנתה בסתם, אף על פי שלאחריה נכתבה אותה משנה כשהיא שנויה במחלוקת, ההלכה כאותה משנה שנכתבה בסתם[73]. וכן להפך: משנה ששנויה בה מחלוקת אך ממוקמת במקום בו נאמרו עיקרי ההלכות הנוגעים לאותה משנה, ההלכה כמותה אפילו אם ניצבת לעומתה משנה שנכתבה בסתם[74].
סתם במשנה ומחלוקת בברייתא
במקום בו הופיעה מחלוקת בברייתא, ונכתב אחד הדינים השנויים במחלוקת במשנה ונשנה בסתם, הלכה כסתם משנה[75]. טעם הדבר הוא, שהדברים קל וחומר: אם אפילו במשנה, במקום בו ישנה מחלוקת ולאחריה סתם, ההלכה כסתם משנה, ודאי שבברייתא הנחשבת פחות ההלכה תהיה כסתם משנה[76].
ויש מהראשונים שכתבו שזו דעת רבי יוחנן ותלמידיו, אבל אמוראים אחרים חולקים. והסיבה לחלוק היא, שהברייתא נשנתה מאוחר מן המשנה ולכן נחשב הדבר כסתם ולאחריו מחלוקת, בו אין ההלכה כסתם משנה[77].
סתם כיחיד שבברייתא
במקום בו מובאת מחלוקת בברייתא, והמחלוקת היא דעת רבים מול דעת יחיד ובמשנה מופיע הדין שנאמר בברייתא ביחיד, כשהוא שנוי בסתם משנה:
- יש שסוברים שבמקום כזה אין הלכה כסתם משנה[78].
- יש שמוכיחים מדברי הראשונים, שדווקא כשהגמרא אומרת במפורש שברייתא מסוימת היא דעת יחיד, בלשון "מתניתין יחידאה היא"[79], או הלשון "בלשון יחיד אני שונה,"[80] אין הלכה כסתם משנה. אבל אם בגמרא נאמר הלשון "מתניתין רבי פלוני היא", הלכה כסתם[81].
- ויש שסוברים שאפילו אם אמרו בגמרא במפורש שהברייתא היא דעת יחיד, הלכה כסתם משנה[82].
כנגד דברי אמוראים
במקום בו נשנה דין בסתם משנה ואותו דין נאמר בברייתא כשהוא שנוי במחלוקת, אך בגמרא מובאת דעת אמורא לפיה הלכה כדברי חכמים שבברייתא, אין הלכה כסתם משנה[83], משום שהאמוראים בקיאים במשניות הסתומות ויודעים לומר בהן טעמים. מסיבה זו, אין נמנעים מלפסוק הלכה כמו אמורא מסוים כאשר ממולו ניצבת משנה סותרת[84].
וכן במקרה בו אמורא אומר דין, והתלמוד מקשה עליו ממשנה ואחר כך מתרץ שהמשנה היא דעת יחיד, אין הלכה כאותה משנה אף על פי שנשנית בסתם, משום שנחשב הדבר כאילו אותו אמורא אמר שהמשנה היא דעת יחיד[85].
כאשר מובאת בירושלמי דעת אמוראים שחולקים על סתם משנה, ובבבלי לא מצאנו שיש חולק על המשנה, הדבר מהווה הוכחה לכך שהבבלי מסכים עם הנאמר במשנה[86], והלכה כבבלי[87].
כשאין הלכה כסתם משנה
- כשאמורא אומר על סתם משנה את הנוסח, "זו דברי פלוני, אבל חכמים - בברייתא - אומרים..." אין פוסקים הלכה כאותה משנה[88] אמנם, יש חולקים וסוברים שרק לפי אותו אמורא אין ההלכה כאותה משנה, אך לפי רבי יוחנן ההלכה תמיד כסתם משנה[89].
- במקום בו נכתבה משנה בסתם, אך המשנה נכתבה לדעתו של רבי, יש שכתבו שאם נחלקו על אותה משנה רבים בברייתא, אין כוח לאותה משנה שנשנית בסתם לגבור על דעת רבים[90][91].
- כשהחולק בברייתא אומר את דבריו בלשון תימה, כמו שאמרו לרבי יוסי בברייתא: "הפלגת יותר מדאי"[92], אף על פי שסתם משנה כרבי יוסי, אין הלכה כמותה, משום שבברייתא תמהו עליה ואמרו שאינה סברא כלל[93].
סתם במקום מחלוקת
כאשר משנה נשנית בסתם ויחד איתה נכתבה במשנה מחלוקת בעניין אחר, הדבר מוכיח שהחולקים בעניין האחר מודים לדין שנכתב במשנה בסתם. ואפילו אם במקום אחר יימצא שאחד החולקים בעניין האחר חולקים גם על הדין שנאמר במשנה בסתם, עדיין מוכח שאותו תנא חזר בו מדבריו[94].
מחלוקת במשנה וסתם בברייתא
אין הלכה כסתם
במקרה בו מופיעה במשנה מחלוקת תנאים, ואותו דין שנאמר במשנה מופיע בברייתא בסתם, אין ההלכה כסתם ברייתא[95]. טעם הדבר, משום שרבי היה מסדר המשניות ורבי חייא תלמידו היה מסדר הברייתאות. ואם רבי לא שנה את הדין בסתם וסבר כמוהו, מניין לתלמידו שכך הוא הדין?! ואף לא ייתכן לומר שרבי חזר בו מדבריו, משום שאם כך היה, היה לו לחזור ולכתוב את הדין במשנה ולא לחזור ולשנותה בברייתא[96].
לפסוק הלכה כסתם
ישנם ראשונים שפירשו שהדין הנ"ל לא אומר שאי אפשר לפסוק כסתם ברייתא, אלא שאין חובה לפסוק כסתם. אבל אם ישנו אמורא שאומר את הדין שנאמר בברייתא בסתם, מסתבר טעמו ואפשר לפסוק הלכה כסתם[52].
הלכה כסתם
וישנם מפרשים שכתבו ההפך, שאם נשנה דין במשנה במחלוקת ונשנה בברייתא בסתם, הלכה כמו הדי שבברייתא. והטעם, משום שרבי חייא בוודאי שמע את הדבר מפיו של רבי שביקשו לכתוב את הדין בסתם[97].
ביחס לשאר כללים
כאשר הכלל של הלכה כסתם משנה עומד בניגוד לכלל אחר, כגון הכלל של רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה[98], והסתם כרבי מאיר, נחלקו הגאונים:
- יש סוברים שכללי ההלכה האחרים עדיפים[99].
- יש סוברים שבמקום סתם משנה אין הלכה ככללים אחרים[100]. ויש שכתבו אף לדעה זו, שלא אמרו אלא בדין שנאמר בסתם ואותו דין נכתב שוב כשהוא שנוי במחלוקת, אבל בדין הכתוב בסתם שאין בו מחלוקת, הלכה כמותה[101].
- ויש שכתבו שכדי להגיע לכך שתיפסק הלכה כנגד כללי הפסיקה המקובלים, צריך שהגמרא תביא ברייתא שתומכת באותו דין שנאמר בסתם[102].
כשהגמרא מזכירה כלל
במקרה בו נאמרה משנה בסתם, אך בגמרא מבואר שזוהי דעתו של תנא מסוים אך תנא אחר שפוסקים הלכה כמותו חולק. לדוגמה, אם בגמרא מבואר שהמשנה היא דעת רבי מאיר ורבי יהודה חולק, ישנן דעות שסוברות שבכזה אופן כוונת הגמרא לומר לנו שאין הלכה כסתם במקום זה[103]. ויש חולקים[104].
הלכה שנשנית בכרם ביבנה
הלכה שנשנית מפי חכמים בכרם ביבנה - יש ראשונים שכתבו שההלכה תמיד כמותה, אפילו כשהיא נגד סתם משנה[105].
מעשה רב
במקום בו מבואר שאמוראים עשו מעשה כנגד סתם משנה, אין פוסקים הלכה כסתם משנה[106],, משום ש"מעשה רב עדיף"[107], ויש חולקים[108].
על סתם משנה שהיא נגד הכלל של הלכה כדברי המכריע, ראו ערך הלכה כדברי המכריע.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ו עמוד א'
- ^ מתוך הקדמת פירוש המשניות לרמב"ם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ב' עמוד ב' ברש"י ד"ה מאן סתם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז עמוד ב' ועוד אמוראי נינהו כו', ותוספות שם ד"ה אמוראי
- ^ ברכי יוסף או"ח שז; יעיר אוזן ה ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז עמוד ב' בתוספות ד"ה קסבר; רמב"ן במלחמות על הרי"ף מגילה ה א; יראים השלם רלו ורעא
- ^ שו"ת שאילת יעבץ ב עה
- ^ מלא הרועים ב קונטרס שונה הלכות ערך סתם אות א
- ^ תוספות עירובין לד ב ד"ה נוטל; ריטב"א ביצה לא ב ד"ה ונפחת
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ע' עמוד ב' ר"ן ד"ה ואיבע"א; ותוספות יום טוב נדרים י ב
- ^ ראו ר"ן על הרי"ף מגילה ד ב ד"ה ותניא, לדעת הרמב"ן
- ^ תוספות יום טוב נגעים י ה, בשם מהר"ם
- ^ שבועות ד א, ורש"י ד"ה אלא; תוספות ביצה ב ב ד"ה גבי, וחולין מג א ד"ה והא, ועוד
- ^ רש"י שם, תוספות חולין שם
- ^ שו"ת הרשב"א א תמה; ר"ן על הרי"ף פסחים כז ב ד"ה גרסינן
- ^ יבין שמועה סט; מהרי"ט אלגזי בכורות ד לב.
- ^ כגון בחולין מב א, ושם נד א
- ^ תוספות שם מג א ד"ה והא
- ^ הר"י דאורלייניש בתוספות שם
- ^ סנהדרין לד ב; נדה נ א. וראו תוספות בבא קמא ע א ד"ה כסתם
- ^ רבינו חננאל סנהדרין שם, בשם יש מי שהיה פותר
- ^ ראו רבינו חננאל שם
- ^ ראו לעיל. ר"ן על הרי"ף גיטין מג א ד"ה הרי
- ^ מלא הרועים שונה הלכות ערך סתם אות ב
- ^ רש"י חולין מג א ד"ה אמוראי
- ^ סנהדרין לד ב, ונדה נ א; רא"ש ברכות א ט, ופסחים י לח
- ^ קדושין נד ב
- ^ תוספות קדושין סו ב ד"ה כל מקום; ר"ן על הרי"ף מגילה ז א ד"ה ולהקטר
- ^ יבמות קא ב, וקדושין נד ב
- ^ שיטה לא נודע למי קדושין נד ב
- ^ יבמות מב ב ועוד; ירושלמי ערלה ב א, ופסחים ג ג, ויבמות ד יא
- ^ רש"י עבודה זרה ז א ד"ה מחלוקת
- ^ ראו לעיל: הכלל וגדרו, ולהלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא
- ^ רשב"א בבא קמא קב א ד"ה אלא. וראו תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר, בשם ה"ר שמואל מוורדון
- ^ תוספות עבודה זרה שם ד"ה פשיטא, לדעת רב יהודה אמר שמואל
- ^ ראו ערך משנה
- ^ בבא קמא קב א, ועבודה זרה שם
- ^ רי"ף חולין לז א; רא"ש שם ח ב
- ^ רשב"א גיטין נד ב, בשם התוספות, וראו ערך[דרושה הבהרה] הלכה: על פי הרוב
- ^ רא"ש פסחים ב ג, בשם הגאונים והעיטור ורבינו יונה
- ^ ר"ש מוורדון בתוספות יבמות מב ב ד"ה סתם, ועוד
- ^ ראו כסף משנה רוצח ט א, הביאו בתוספות יום טוב סוטה ט א
- ^ ישעיה לג ו. ראו שבת לא א' תוספות יום טוב סוטה שם
- ^ ראו תוספות יום טוב שם בדעת תוספות ובשם מהר"ם מרוטנבורג [פראג] תתקפב, וראו תוספות יום טוב קדושין א ט בדעת הרי"ף והרא"ש
- ^ ספר הכריתות ימות עולם ג י; מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם קצת מפרשים
- ^ יד מלאכי תלג, בדעת רש"י ותוספות ועוד ראשונים, וראו תוספות יום טוב נגעים ב א
- ^ יד מלאכי תלג
- ^ ראו כסף משנה ברכות ח י, בדעת התוספות והרא"ש והרמב"ם
- ^ כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף, וראו יד מלאכי שם. וראו להלן: סתם במשנה ומחלוקת בברייתא
- ^ יבמות מב ב, ובבא בתרא קכב ב; ירושלמי ערלה ב א ועוד
- ^ יבמות שם, ותוספות ד"ה וסתם
- ^ 52.0 52.1 רמב"ן יבמות שם ד"ה ומשמע
- ^ מאירי יבמות מב ב ד"ה דברים אלו, בשם יש מפרשים
- ^ מאירי שם וראו להלן מהתוספות יום טוב שיחיד אחר הסתם בשתי משניות דינו כתנא קמא.
- ^ רשב"ם בבא בתרא קכב ב ד"ה ופרכינן
- ^ ראו רשב"ם שם ותוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי, ועוד
- ^ תוספות שבת קנו ב ד"ה והא ובעוד מקומות
- ^ ראו יבין שמועה רנט ורס
- ^ ראו יבין שמועה שג ושד. וראו ערך הלכה: על פי רוב
- ^ מהרש"א יבמות מב ב
- ^ תוספות בבא בתרא קכב ב ד"ה סתם; ים של שלמה יבמות ד לא
- ^ רמב"ן ועוד ראשונים יבמות מב ב; שו"ת רשב"א א קיד, ועוד
- ^ ראו ערך[דרושה הבהרה] הלכה. של"ה תורה שבעל פה כלל הלכה; באר שבע הוריות ד א
- ^ ר"ן על הרי"ף קדושין יט ב ד"ה היתה
- ^ מאירי ביצה ב ב
- ^ ראו תוספות ביצה שם ד"ה גבי, שפירשו באופן אחר
- ^ ראו ברכות לו ב, וראו ערך הלכה[דרושה הבהרה]
- ^ תוספות חולין קד ב ד"ה רבי יוסי
- ^ נדה יא ב
- ^ שיטה מקובצת בבא מציעא נב א; רא"ש נדרים ט ה; תוספות יום טוב כלים ג ב, ונגעים ו ב, ומקואות ג ב; כנסת הגדולה כללי הגמרא כח, ועוד. וראו חזון נחום זבחים יא שכתב להפך.
- ^ תוספות יום טוב זבים ד א
- ^ שושנים לדוד זבים שם; חקרי לב או"ח עז
- ^ תוספות יום טוב תמורה ז ה
- ^ תוספות יום טוב כריתות ב ג. וראו לעיל: משניות סותרות
- ^ יבמות מב ב
- ^ ירושלמי יבמות ד יא
- ^ תוספות שבת פא ב ד"ה והאמר; רשב"א בבא קמא קב ב ד"ה אלא
- ^ רש"י חולין נה ב ד"ה שבלשון, ושם עז א ד"ה דאמר; מגיד משנה נזקי ממון ו ג; כסף משנה מעשה הקרבנות יד יג, ועוד
- ^ בבא בתרא עט ב; סוכה יט ב ועוד
- ^ פסחים פד א; חולין נה ב ועוד
- ^ כסף משנה מכירה כז י, בדעת הרי"ף והרמב"ם; באור הגר"א חו"מ ריד ס"ק מב
- ^ רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה מתניתין יחידאה; רא"ש נדרים יא ג, ועוד
- ^ רשב"א גיטין לז ב ד"ה כי; ר"ן שם ד"ה אמר; רא"ש כתובות ג ח
- ^ מלחמות לרמב"ן על הרי"ף פסחים יג א
- ^ רשב"ם בבא בתרא עט ב ד"ה מתניתין
- ^ דברי אמת קונטרס י בעניין חלה
- ^ ראו ערך הלכה; בבלי וירושלמי
- ^ רי"ף כתובות יד ב
- ^ הראב"ד בהשגות על הרי"ף כתובות יד ב
- ^ הר"י קורקוס מעשר שני ו ג
- ^ וראו רדב"ז מעשר שני שם שפירש באופן אחר.
- ^ בכורות מג ב ורש"י
- ^ כסף משנה ביאת מקדש ח ז
- ^ יבמות קא ב ורש"י ד"ה הואיל
- ^ יבמות מב ב, ושם מג א ורש"י, ועוד
- ^ כללי הר"י קארו בהליכות עולם ה ג
- ^ יבין שמועה רנט בדעת הליכות עולם
- ^ ראו ערך הלכה
- ^ רב צמח גאון, הובא ברי"ף ורא"ש שבת קכד ב; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ם, וראו בארוכה בכנסת הגדולה או"ח לשונות הרמב"ם בכורים ד ג
- ^ ראו רי"ף ורא"ש שבת שם ובעוד מקומות; תוספות ביצה כא ב ד"ה לכם, וזבחים ו א ד"ה אחד; מגיד משנה שבת כ ד, בדעת הרמב"ן והרשב"א; כסף משנה פרה אדומה י י, בדעת הרמב"ם, ועוד וראו בארוכה ביד מלאכי תקפא, ובשדי חמד מערכת כ ז.
- ^ כנסת הגדולה או"ח לרמב"ם בכורים ד ג; יעיר אוזן עין זוכר מערכת ה אות מה. וראו רשב"א נדרים מה ב ד"ה ורבי יוחנן, וריטב"א עבודה זרה כ א, בשם הרמ"ה
- ^ ראו שדי חמד מערכת כ ז ד"ה ודע
- ^ ר"ן בשם הרי"ץ גיאת במסכת סוכה, דף כ"ג עמוד ב'.
- ^ ר"ן שם, בשם איכא אחריני דאמרי.
- ^ ספר התרומה קלג
- ^ רא"ש גיטין ד כ
- ^ ראו קרבן נתנאל שם. וראו ערך הלכה: על פי מעשה
- ^ ראו רא"ש שם, בדעת הרי"ף
