המגפה היוסטיניאנית
המגפה היוסטיניאנית הייתה מגפה שהכתה במזרח התיכון, באגן הים התיכון ובאירופה בין השנים 541–750 (במחזוריות של בין 8 ל-12 שנים[1]). ישנו קונצנזוס מדעי לפיו המגפה היוסטיניאנית הייתה מהגורמים שהובילו לסוף העת העתיקה ולתחילת ימי הביניים. זו מגפת הדבר המוקדמת ביותר שתועדה באופן מדויק.
רקע למגפה
הגורם למגפה
בשנת 2013 הצליח צוות חוקרים לאשר את ההשערות כי הגורם למגפה היוסטיניאנית הוא החיידק Yersinia pestis, שגרם גם למוות השחור כ-600 שנה לאחר מכן.[2] במחקר, הוכיחו החוקרים כי על אף שמדובר באותו החיידק, מדובר בענף פילוגנטי אחר, שנכחד.
אפידמיולוגיה
ההערכה הרווחת היא כי התפרצות המגפה החלה באגן הנילוס, ככל הנראה בחבש או במצרים.[3] אף על פי כן, במחקר שפורסם ב-2017, מצאו חוקרים כי קיים זן דומה, אם כי לא זהה, לזן שגרם למגפה היוסטיניאנית ברכס טיין שאן שבמרכז אסיה, מה שהוביל להשערה כי מקור המגפה במרכז אסיה.[4] עיר הנמל פלוסיום, בקצה המזרחי של דלתת הנילוס, הייתה ככל הנראה מוקד ההפצה העיקרי בתחילת המגפה. מפלוסיום המגפה התפשטה מזרחה, אל ארץ ישראל, סוריה והאימפריה הביזנטית ובעיקר בירתה, קונסטנטינופול, ובמקביל מערבה אל חצי האי האפניני, חצי האי האיברי וגאליה דרך נמלי ג'נובה, מרסיי ונרבון. המגפה לא חצתה את המדבר הערבי, ואין תיעוד שמצביע על התפשטותה אל תת-היבשת ההודית או אל עבר הקווקז.[5]
התפרצות המגפה
על פי ההערכות, המחלה החלה להתפרץ בשנת 532 במעלה הנילוס. ביולי 541 התפרצה המחלה בפלוסיום (לפי פרוקופיוס), ומשם התפשטה בשנים 541–542 אל קונסטנטינופול ויוון. המחלה הגיעה אל חצי האי האפניני ואל חצי האי האיברי בשנת 543, ואל גאליה וגרמאניה בשנים 545–546.[6] בהמשך, התפשטה המגפה אל פינלנד וגוטלנד.[7]
התפרצויות נוספות של המגפה המשיכו להתרחש באגן הים התיכון, באירופה ובמזרח התיכון עד שנת 750.
על פי הערכות, המגפה גרמה למותם של כ-25 מיליון בני אדם.
השפעת המגפה
לקריאה נוספת
- Perry, R. D.; Fetherston, J. D. (1997). "Yersinia pestis--etiologic agent of plague". Clinical Microbiology Reviews. 10 (1): 35–66. doi:10.1128/cmr.10.1.35.
- Stathakopoulos, D. (2000). "The Justinianic plague revisited". Byzantine and Modern Greek Studies. 24 (1): 255–276. doi:10.1179/byz.2000.24.1.255.
- Björn P. Zietz; Hartmut Dunkelberg (2004). "The history of the plague and the research on the causative agent Yersinia pestis". International Journal of Hygiene and Environmental Health. 207 (2): 165–178. doi:10.1078/1438-4639-00259.
- David M. Wagner; Jennifer Klunk; Michaela Harbeck; Alison Devault; Nicholas Waglechner; et al. (2014). "Yersinia pestis and the Plague of Justinian 541–543 AD: a genomic analysis". The Lancet Infectious Diseases. 14 (4): 319–326. doi:10.1016/S1473-3099(13)70323-2.
- Findlay, R.; Lundahl, M. (2016). "Demographic Shocks and the Factor Proportions Model: From the Plague of Justinian to the Black Death". he Economics of the Frontier: 125–172. doi:10.1057/978-1-137-60237-4_5.
- Eroshenko, G. A.; Nosov, N. Y.; Krasnov, Y. M.; Oglodin, Y. G.; Kukleva, L. M.; N. P. Guseva; A. A. Kuznetsov; S. T. Abdikarimov; A. K. Dzhaparova; Kutyrev, V. V. (2017). "Yersinia pestis strains of ancient phylogenetic branch 0.ANT are widely spread in the high-mountain plague foci of Kyrgyzstan". PLOS ONE. 12 (10). doi:10.1371/journal.pone.0187230.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פרי ופת'רסטון, עמ' 36.
- ^ וגנר ואחרים, עמ' 319.
- ^ זייץ ודונקלברג, עמ' 166.
פינדלי ולונדהאל, עמ' 128.
פרי ופת'רסטון, עמ' 36. - ^ ארושנקו ואחרים, עמ' 1.
- ^ פינדלי ולונדהאל, עמ' 128.
- ^ זייץ ודונקלברג, עמ' 166-167.
סטתקופולוס, עמ' 256. - ^ Seger, Tapio (1982). "The plague of Justinian and other scourges : an analysis of the anomalies in the development of the iron age population in Finland" (PDF). Fornvännen. 77: 184–197.
