המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/בכל מערבין

בכל מערבין הוא הפרק השלישי במסכת עירובין, העוסק בעיקר בדיני עירוב תחומין ובנידון כיצד מניחים אותו באופן הראוי. בפרק תשעה משניות, ובגמרא הוא כולל 14.5 דפים, וממוקם בין הדפים כ"ו עמוד א' - מ"א עמוד ב'.

נושאי הפרק

הדבר שבו מערבין

הסוגיה עוסקת מה נקרא מאכל שראוי לערב בו, הדינים במים מלח פטריות ומאכלים נוספים. כמו כן נידון בסוגיה מה הדין במאכלים מזיקים ("כשות וחזיז") או כאלה שעתידים להיות מזיקים ("קור" ו"צנון"). ומה השיעור הנדרש במאכל כדי שיהיה בו מספיק לשתי סעודות - השיעור הנדרש כדי לערב עירוב תחומין. כמו כן דנה הגמרא כשהשיעור משתנה ממאכל למאכל, מה הגדר של כל מאכל ומה השיעור שלו. וכן מה הדין אם הדבר אסור באכילה מחמת איסור הלכתי, אסור בהנאה מחמת נדר, או איסור אחר כמו דמאי ותרומה לישראל,.

בחלק מן ההלכות הללו, בפרט ההלכות הנוגעות למאכל עצמו, הדינים נוגעים למקומות רחבים יותר; מעשר, ברכה, טומאת אוכלים, הוצאה מרשות לרשות ועוד. כמו כן, הגמרא מביאה ראיות לעיתים קרובות מדינים דומים שנאמרו לגבי הלכות אלו.

חלק זה של הפרק נוגע לעירוב תחומין ועירוב חצרות כאחד.

מניח העירוב

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הגמרא דנה מי יכול להניח את העירוב, והאם ניתן לסמוך על אישה חרש שוטה קטן גוי קוף ופיל. ושאם מישהו אחר מקבל ממנו ואחראי על הנחת העירוב, כלומר, האם הנחת העירוב היא מצוה שצריך עבורה אדם המחויב במצוות או שניתן לסמוך על כל כלי שרת ואפילו רחפן?

חלק זה של הפרק נוגע לעירובי תחומין בלבד. ובעירובי חצרות הדינים שונים.

מקום הנחת העירוב

צריך שהעירוב יהיה מונח כך שיהיה אפשר לאכול אותו, ואם הוא מונח מחוץ למקום שמותר למערב להגיע אליו - העירוב פסול. אם כן, אם הניח את העירוב ברשות היחיד כשהוא מתעתד לשבות ברשות הרבים הרי שהערוב פסול. אגב כך, דנה הגמרא בנידונים רבים סביב הגדרת ארבעת הרשויות - רשות הרבים, רשות היחיד, כרמלית ומקום פטור. כמו כן, יש מקומות שלמרות שידוע לנו מה נקרא רשות היחיד ומה רשות הרבים אנו דנים מה המקום בו נמצא העירוב. עו דנה הגמרא שהזמן בו נקבע העירוב הוא בערב שבת בין השמשות, כיוון שבין השמשות הוא רק ספק שבת הרי שנגזרות מכך קולות רבות.

הגמרא דנה בהגבלות נוספות על המקום בו מונח על העירוב; אם העירוב הונח בארון ונאבד לו המפתח, נקבר תחת גל אבנים או נשרף. ואם הדבר ספק.

תנאים וברירה

אדם יכול להתנות על העירוב שלו, כלומר, להכין שני עירובין ולומר שיחול איזה מהם שירצה. כך גם ניתן לעשות "ברירה" - כלומר, לתלות את הסיבות שיקבעו מה יהיה העירוב הנכון בדברים שלא קרו עדיין אלא יקרו בעתיד. כמו כן, במקרה שחל יום טוב אחרי שבת נחלקו התנאים האם ניתן להניח עירוב אחד ליום הראשון, ועירוב אחד ליום השני. אם שני הימים הם קדושה אחת - אין בכך צורך, ואם שני הימים הם שתי קדושות הרי שזו חובה. ודנה הגמרא מה הדין ביום טוב שני של גלויות.

סוגיות עיקריות

• אין למדין מן הכללות - אין ללמוד מהכללים הנאמרים במשנה ובגמרא מחמת שהם לא מדויקים בהכרח. הראשונים קבעו הסתיגויות רבות מכלל זה.
• משאו ומרכבו של זב - אדם הטמא בטומאת זב מטמא בדרכים נוספות שאינם מגע או אוהל, והם מושב ומרכב.
• הבלעה במעשר שני - אם אדם רכש שור מכסף של מעשר שני אין צריך לשלם על העור וכדומה מכספו-שלו וסומך על דין "הבלעה" - כלומר, שהמעות של העור "נבלעות" בתוך הדמים שמשלם על כל הפר.
• אהל זרוק - אוהל זרוק אינו אוהל ואין להיכנס בעזרתו לבית קברות. הראשונים נחלקו מהו אוהל זרוק ופרטי דיניו.
• חזקה שליח עושה שליחותו - שליח שנשלח לבצע דבר אנו בטוחים שהוא עשה את שליחותו. נחלקו האמוראים והראשונים עד כמה ניתן לסמוך על חזקה זו.
• מדידת תחום העיר - מותחים חבלים באורך קבוע לאורך אלפיים אמה. דינים אלה התבארו בעיקר בפרק כיצד מעברין.
• ספקות - ספקות דאורייתא לחומרא, ספרות דרבנן לקולא. ספק טומאה - ברשות הרבים ספקו טהור ברשות היחיד ספקו טמא
• ברירה - אדם שעשה פעולה (למשל, הפריש תרומה) וקבע שהיא תחול או לא תחול על פי דבר שיתרחש בעתיד. נחלקו התנאים האם דבר זה אפשרי
• כותיים - קבוצה שהתקיימה בעיקר בימי בית שני ומעמדה הדתי והלאומי היה שנוי במחלוקת.
• יום טוב שני של גלויות - האם הוא אותה קדושה יחד עם היו"ט עצמו או שהוא חולק קדושה נפרדת לעצמו. כמו כן דנו על ראש השנה האם שני הימים שלו הם שני קדושות שונות או קדושה אחת ארוכה.

ראו גם

• עירוב תחומין