המצור על הליקרנסוס
 | ||||||||||||||||||
| הריסות הליקרנסוס | ||||||||||||||||||
| מערכה: כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 334 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על מילטוס | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב איסוס | |||||||||||||||||
| מקום | הליקרנסוס, כיום בודרום, הממלכה האחמנית | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | הליקרנסוס עוברת לשליטת אלכסנדר | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
המצור על הליקרנסוס (ביוונית: Πολιορκία της Αλικαρνασσού) היה מצור שהטיל אלכסנדר הגדול מלך מוקדון בשנת 334 לפנה"ס על העיר הליקרנסוס באסיה הקטנה. המצור הסתיים בניצחון מוקדוני ובכיבוש העיר.
רקע
ערך מורחב – כיבוש האימפריה הפרסית בידי אלכסנדר הגדול
במאי 334 לפנה"ס, הביס אלכסנדר הגדול מלך מוקדון את הפרסים בקרב גרניקוס. לאחר הקרב בחר אלכסנדר לנוע לאורך החוף, במטרה לנתק את הצי הפרסי מבסיסיו החשובים. הערים החשובות סרדיס ואפסוס פתחו את שעריהם בפניו, אולם לא כן נהגה העיר מילטוס. המצור על מילטוס היה קצר, אולם במהלכו הגיע אלכסנדר להחלטה חשובה: הוא פירק את הצי שלו, שבלאו הכי לא היה יכול להביא לו תועלת מול הצי הפרסי האדיר וכלכלתו עלתה ממון רב.[1] לאחר כיבוש מילטוס, המשיך אלכסנדר את מסעו במסלול שעבר סמוך לחוף הדרומי של אסיה הקטנה דרך קאריה, לעבר העיר החשובה הליקרנסוס. כמוהו נהג הצי הפרסי, שאיבד את מרבית בסיסיו ונאלץ לעקור להליקרנסוס.
המושל הפרסי באזור היה אורונטובטס, ולצדו עמד ממנון מרודוס - מצביא מוכשר ממוצא יווני אשר פיקד על כוחות שכירי חרב יווניים בקרב גרניקוס. בדרך כבש אלכסנדר ערים אחדות והביס את חיל המאסף הפרסי מהעיר מילאסה (מילאס המודרנית) החשובה, שטמן לו מארב בהרים. דרך קאריה הגיע לאלינדה.[2] באלינדה הוא כרת ברית עם אדה, בתו של שליט קאריה לשעבר הקאטומנוס, אשר שלטה בעבר בהליקרנסוס עד שהודחה בידי אחיה, שהודח בידי אורונטובטס. אדה העבירה לו את אלינדה, ובהמשך אף אימצה אותו באופן רשמי כבנה החורג.[3]
המצור
אורונטובטס וממנון ביצרו את העיר היטב לקראת ההתקפה המוקדונית הקרבה. אוניות רבות של הצי הפרסי עגנו בנמל של העיר, ומלחיהן הצטרפו להגנה. נחפרה תעלה שנועדה למנוע ממכונות המלחמה של אלכסנדר להתקרב למרחק פגיעה בחומה. אלכסנדר החליט לתקוף בחסות החשכה, ואנשיו תקפו את החומות ללא סולמות או מגדלי מצור. הם הצליחו להפיל את אחד הצריחים, אולם הנפילה לא יצרה חור משמעותי בחומה. למחרת הורה אלכסנדר לאנשיו להתחיל למלא את התעלה, ולאחר מכן החל להניע מגדלי מצור לכיוון החומה. בלילה, תקפו הפרסים, ושרפו את מגלי המצור. המוקדונים התאוששו במהירות, והרגו 170 פרסים, לעומת 16 מוקדונים הרוגים ו-300 פצועים.[1]
לילה לאחר מכן, חיילים מוקדונים מהטקסיס[4] של פרדיקס, התחילו לשתות ולהלל כל אחד את מעשיו שלו עצמו וגבורותו. ככל שהוסיפו לשתות כך גברה היריבות ביניהם, עד שהחליטו לחמש את עצמם וללכת להתקיף את חומת העיר על מנת להוכיח את כוחם. כמה מיושבי העיר, שהבחינו בזוג החיילים שיכורים עושים את דרכם אל עבר חומות, נחפזו למקום והרגו אותם. לאחר מכן החלו לירות מטחי חיצים על כוחות מוקדונים רחוקים יותר, תוך שהם נהנים מיתרון הגובה. כוחות נוספים מחייליו של פרדיקס, כמו גם נוספים מתושבי העיר, נהרו אל החומות וקרב קשה פרץ סביבן. כמו במהלך המצור על תבאי, גם כאן נוצרה פרצה בהגנת העיר והחיילים המוקדונים אף הצליחו להיכנס לתוך העיר. אריאנוס טוען שאילו כל הכוח היה תוקף יחד, העיר הייתה נופלת.[5] דיודורוס מספר שיותר משני חיילים צעדו שיכורים אל העיר. ממנון, שהבחין באירוע המוזר, שלח מספר גדול של כוחות והרג רבים מהתוקפים.[6] אלכסנדר נאלץ להיגרר לתגובה ויצא עם כוחות גדולים של חיילים לסייע לחייליו של פרדיקס. כשהגיע אלכסנדר, נסוגו הפרסים אחורה וכרוזו של אלכסנדר ביקש הפסקת אש מממנון, שהסכים לה, על מנת לפנות את ההרוגים.[7]
במשך כמה ימים עמלו המוקדונים להפיל את החומה, ואכן הצליחו לפעור בה כמה חורים ולהפיל עוד צריח. עם זאת, בכל פעם שניסו לקרב מתקני טיפוס לחומות, היו הפרסים מעלים אותם באש. הפרסים מצדם, במקום לנסות לסתום את הפרצות בחומות, בחרו לבנות חומה נוספת פנימית. מדי פעם היו הפרסים מעזים לבצע גיחות על הצרים, שלרוב היו מסתיימות בקרבות דמים. דיודורוס מספר שאחד מקציניו של ממנון, אתונאי בשם אפיאלטס, ביקש מממנון לפתוח בהתקפה של שכירי החרב היוונים על המוקדונים. ממנון לא התלהב מההצעה, אולם נתן לאפיאלטס 2,000 איש והתיר לו לעשות כרצונו. אפיאלטס תקף באישון לילה והסב מהומה ובלבול במחנה המוקדוני. מגיני העיר החלו להמטיר חיצים והגבירו כך את המהומה, וכעת יצא ממנון בעצמו עם שאר הכוח ואלכסנדר מצא עצמו חסר אונים. אלא שאז הצליחו המוקדונים לארגן מחדש את שורותיהם, והדפו את התוקפים חזרה לתוך העיר באבדות כבדות.[8] אריאנוס מספר כי הפרסים פתחו במנוסה באמצעות גשר דק שנמתח בין שני צידי התעלה, אולם הגשר קרס תחת כובד משקלם. גם המעטים שהצליחו להגיע לצד השני לא ניצלו. המגינים בתוך העיר חששו שאם יכניסו אותם, יכנסו אחריהם גם המוקדונים, ולכן נעלו את שערי העיר והניחו למוקדונים לשחוט אותם.[9]
תוצאות
לאחר האירוע הזה הבינו הפרסים כי הקרב אבוד. ממנון ואנשיו התחמקו מהעיר, ואורונטובטס הורה להעלות אותה באש. רוח שנשבה גרמה להתפשטות האש, ואחרוני המגינים נסוגו אל כמה מבצרים קטנים. אלכסנדר הבחין בשריפה, והורה לחדור אל העיר מיד. הוא עצר את אלו שעדיין עסקו בהצתת העיר, וניסה להציל חלק מהתושבים מהשריפה. הוא החליט לא לבזבז זמן בהטלת מצור על המבצרים, ומינה סומאטופילקס בשם תלמי (אין לבלבל בינו לבין תלמי בן לאגוס המפורסם), והעניק לו 3,000 חי"ר ו-200 פרשים כדי שיסיים את הכרעת המבצרים.[10] הוא מינה את אדה כשליטת קאריה כולה מטעמו, והיא בתמורה השתמשה בקשריה כך שליקיה נפלה בידו ללא קרב.
לקריאה נוספת
- ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, הוצאת מודן, 2012.
- י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז.
- פאול קלושה, אלכסנדר הגדול, הוצאת מ. מזרחי, 1963.
- פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגרפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
- Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
- Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית).
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אריאנוס, "אנבסיס", ספר ראשון, 20.
- ^ אריאנוס לא מזכיר את הגעתו לאלינדה. השוו: Freya Stark, Alexander's March from Miletus to Phrygia, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 78 (1958) p. 106
- ^ יני, עמ' 53-54.
- ^ יחידה בגודל של חטיבה הכוללת 1,500 איש
- ^ אריאנוס, "אנבסיס", ספר ראשון, 21.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 25, 5.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 25, 6.
- ^ דיודורוס, ספר שבעה עשר, 27.
- ^ אריאנוס, "אנבסיס", ספר ראשון, 22.
- ^ אריאנוס, "אנבסיס", ספר ראשון, 23.
| מלחמותיו של אלכסנדר הגדול | ||
|---|---|---|
| אזורים גאוגרפיים | חבל הבלקן • אסיה הקטנה • סוריה-ארץ ישראל-מצרים • מסופוטמיה • פרסיס • באקטריה • סוגדיאנה • תת-היבשת ההודית • גרוסיה |   |
| קרבות וכיבושים | * המערכה הבלקנית של אלכסנדר הגדול: המצור על תבאי | |
| נושאים בביוגרפיה של אלכסנדר | אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות • אלכסנדר הגדול באגדות הפרסיות • אופיו של אלכסנדר הגדול | |
| אישים בולטים שפעלו בתקופת חייו של אלכסנדר | ||
| יוונים ומוקדונים | פיליפוס השני • אולימפיאס • אריסטו • הפאיסטיון • פרמניון • פילוטאס • פרדיקס • תלמי הראשון • סלאוקוס הראשון • ליסימכוס • אנטיגונוס מונופתלמוס • אנטיפטרוס • קליטוס השחור • ניקנור • פוליפרכון • •אלקטס •מלאגרוס • פאיתון • קרטרוס • בלקרוס • אגיס השלישי | |
| פרסים ושכירי חרבם, הודים ואחרים | דריווש השלישי • ממנון • בסוס • פורוס • ארטבזוס • פרנבזוס • אריוברזנס • מזאוס • אאוטופרדטס • ספיטמנס • אוקסיארטס • ארסמס | |
