התוחמת הצפונית
התוחמת הצפונית היה גוש התנחלויות ששכן בצפון רצועת עזה. הגוש כלל שלושה יישובים (אלי סיני, דוגית וניסנית) ואת אזור התעשייה ארז. הגוש פונה יחד עם גוש קטיף וארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון כחלק מתוכנית ההתנתקות.
בגוש התוחמת הצפונית התגוררו נכון ל-2004 כ-1,580 תושבים. בניגוד למרבית היישובים בגוש קטיף, גוש זה התאפיין באוכלוסייה חילונית אמידה. עם זאת, על אף קרבתם לעיר אשקלון ולמועצה אזורית חוף אשקלון השתייכו שלושת היישובים למועצה אזורית חוף עזה.
יישובי הגוש
- אלי סיני – התנחלות ויישוב קהילתי חילוני שהוקם על ידי מפוני ימית ב-1982. היישוב הצפוני בגוש, נכון ל-2004 היישוב הכיל כ-390 תושבים.
- דוגית – התנחלות ויישוב קהילתי חילוני שהוקם ככפר דייגים ב-1990. דוגית היה היישוב הקטן, המערבי והדרומי ביותר בגוש. נכון ל-2004 היישוב הכיל כ-70 תושבים.
- ניסנית – התנחלות ויישוב קהילתי מעורב שהוקם ב-1984. ניסנית הייתה "בירת התוחמת הצפונית" והיישוב הגדול ביותר בה. נכון ל-2004 היישוב הכיל כ-1,120 תושבים. באזור שמדרום לניסנית שכן בסיס האם של חטיבת הגפן (שעם פינוי התוחמת עבר למחנה האוגדתי בסמוך לקיבוץ רעים) לצד מפקדה של מנהלת תיאום וקישור.
אזור התעשייה
ערך מורחב – אזור התעשייה ארז
במזרח הגוש, בצמוד לגדר המערכת סביב רצועת עזה ולמעבר ארז הוקם ב-1970 אזור התעשייה ארז. בשיא פעילותו של אזור התעשייה היו בו כ-210 מפעלים, בתי מלאכה ומוסכים שהעסיקו כ-4,500 עובדים מרצועת עזה[1]. במקור שטח אזור התעשייה היה אמור להיות בחלקו בשליטה ביטחונית ישראלית (כמו השטח של יישובי צפון השומרון אשר פונו אזרחית אך לא צבאית), כך למשל במסמך שהציג חגי שובל, בעבר ראש ענף במפקדת תיאום וקישור ארז (אשר בסיסה היה צמוד לשטח אזור התעשייה) שאף הגיע לידי מספר בעלי עסקים, במסמך נקבע כי לפחות חלקו הצפוני של אזור התעשייה מתוכנן להישאר בשליטה ביטחונית ישראלית גם במסגרת הסדר קבע. עם זאת, בפועל פונה אזור התעשייה בתוכנית ההתנתקות יחד עם שאר יישובי התוחמת הצפונית וגוש קטיף ושרידיו נהרסו על ידי צה״ל ב-2008. כיום השטח שעליו עמד אזור התעשייה נמצא תחת שליטת ממשל חמאס ברצועת עזה.
היסטוריה
אחת הבעיות שהיו לתושבי התוחמת הצפונית הייתה היעדר גדר מערכת שמפרידה בין התוחמת עצמה לבין רצועת עזה. על אף בקשות רבות מצד התושבים, הממשלה וצה"ל לא הקימו מעולם גדר בטענה כי הם חוששים שהקמת הגדר תיתפס כקביעת גבול קבע בין ישראל לרשות הפלסטינית וכי התוואי המוצע של הגדר עובר בשטחים פרטים של פלסטינים[2].
בניגוד ליישובי דרום הרצועה ומרכזה, יישובי התוחמת הצפונית, לא היו יישובים יהודיים המוקפים באוכלוסייה פלסטינית ולא נטען שהטילה מעמסה על כוחות הביטחון. ההתנגדות לפינוי יישובי צפון הרצועה בלטה בקרב אנשי ימין כמו עוזי דיין אף גם כללה התנגדות של מספר אנשי שמאל בולטים באותה תקופה, בהם עמי אילון ועמרם מצנע אשר טענו כי פינוי התוחמת הצפונית יקל על שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל ובפרט לעבר אשקלון ויישובי האזור[3]. תושבי התוחמת ניסו אף לטעון כי אין הצדקה מדינית לפנות את האזור בטענה כי רובו לפני מלחמת ששת הימים היה שטח הפקר בין ישראל למצרים ולא היו בו יישובים פלסטינים או ערבים וזאת בניגוד ליישובי גוש קטיף וצפון השומרון[4].
ביולי 2005 ניסה לקדם איש העסקים וחבר הכנסת לשעבר, שמואל פלאטו-שרון הקמת מלון וקזינו באלי סיני שיפעל לאחר פינוי היישוב ויוכלו להיכנס אליו גם ישראלים וגם פלסטינים אך הרעיון נזנח ולא קודם מעולם[5].
בניגוד למרבית יישובי גוש קטיף ולכפר דרום ונצרים, רוב תושבי התוחמת הצפונית עזבו מרצונם את בתיהם והתפנו כבר ב-15 באוגוסט 2005. ההחלטה הסופית לפינוי "בכוח" של המשפחות שנותרו בתוחמת הצפונית וכן ביישובים נוספים בחבל עזה התקבלה שבוע לאחר מכן[6][7].
בדצמבר 2005, חצי שנה לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות ולאחר שיגור קסאם לעבר שדרות, פתח צה"ל במבצע שמיים כחולים. במסגרת המבצע, צה"ל הכריז על אזור התוחמת הצפונית לשעבר[דרושה הבהרה], ביצע מספר פעמים ירי ארטילרי לעבר עמדות שיגור קסאמים שהוצבו באזור בו היו יישובים והרג חוליית מחבלים שניסתה לירות טילים מחורבות אלי סיני[8][9]. גם שנה לאחר מכן, במבצע גשמי קיץ נכנס צה"ל לשטח זה ונלחם במחבלים שפעלו מחורבות היישובים.
תחבורה
מספר קווים הגיעו לגוש התוחמת הצפונית ואף לגוש קטיף מתחנה המרכזית של אשקלון ומיישובי עוטף עזה. בנוסף לכך כביש 230, כביש 331 וכביש 3411 שימשו את יישובי התוחמת הצפונית[10].
הנצחת התוחמת הצפונית
- עירית אשקלון קראה לארבעה רחובות בשכונת "הנשיא הרצוג" על שם יישובים בגוש קטיף, שניים מהרחובות נקראו על שם ניסנית ועל שם אלי סיני[11].
- ביישוב מבוא חורון נקראו רחובות על שם רוב יישובי גוש קטיף, אחד מהרחובות נקרא על שם אלי סיני, ניסנית ודוגית.
- ביישוב ניצן, שבו רבים ממשפחות המפונים מתגוררים נקרא רחוב על שם אלי סיני.
- בהתנחלות אלעזר נקראו מספר רחובות על שם יישובים בגוש קטיף וכן על שם אלי סיני וניסנית.
- בעיר נתיבות הוקמה שכונה שרחובותיה קרואים על שם יישובי גוש קטיף והתוחמת הצפונית, בהם רחובות על שם אלי סיני, ניסנית ודוגית[12].
קישורים חיצוניים
- מירון רפופורט, נפרדים מהים של עזה, באתר הארץ, 21 ביוני 2005
הערות שוליים
- ^ ניר חסון, באזור תעשייה ארז הישראלים והפלשתינאים כבר מרגישים את תוכנית ההתנתקות, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2004
- ^ הארץ, מפוני ימית חיפשו שקט ב'שפיץ' הצפוני של עזה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2001
- ^ אבי פרחן, דרישה הגיונית וצפויה, באתר ynet, 5 ביולי 2005
- ^ אילן מרסיאנו, "מחורבות ימית - לאלי סיני", באתר ynet, 25 באפריל 2005
- ^ ענבל בן-שטרית, התוכנית של פלאטו שרון: קזינו באלי סיני, באתר ynet, 25 ביולי 2005
- ^ שמוליק חדד, אלי סיני, אלי סיני: מורידים את הדגל מימית והולכים, באתר ynet, 21 באוגוסט 2005
- ^ דיאנה בחור-ניר, שרון:"מועצת יש"ע גורמת סבל"; אושרה יתרת הפינוי, באתר ynet, 21 באוגוסט 2005
- ^ שירות YNET, החל מבצע "שמיים כחולים": "סכנה לחייו של מי שיימצא בצפון הרצועה", באתר גלובס, 28 בדצמבר 2005
- ^ המחבלים ממשיכים בירי רקטות קסאם, באתר ערוץ 7, 1 בינואר 2006
- ^ חנן גרינברג ועלי ואקד, כוחות צה"ל נכנסו לצפון רצועת עזה, באתר ynet, 6 ביולי 2006
- ^ עיתון "ארץ ישראל שלנו" תאריך כ"ה תשרי תשס"ח עמוד 8
- ^ מפת העיר, באתר העירייה
