נצרים

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נצרים (יישוב לשעבר)
PikiWiki Israel 3900 Settlements in Israel.jpg
בית הכנסת ביישוב. על גגו המנורה שהובאה לכותל המערבי לאחר הפינוי
מדינה ישראלישראל  ישראל
שפה רשמית עברית
סיבת נטישה תוכנית ההתנתקות
  תאריך נטישה 22 באוגוסט 2005
דת יהודים
תאריך ייסוד 1972
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר

521‏  (נכון ל-[[2004]])
אזור זמן UTC +2
שלט הכניסה ליישוב נצרים - בחבל קטיף
המדרשה בנצרים ובה המכון למורשת יהודי עזה

נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה.

היסטוריה

ההתנחלות הוקמה ביום חג הפורים י"ד אדר תשל"ב, 1972, וראשוני המתיישבים היו גרעיני נח"ל של תנועת החרות. לאחר מכן הפך נצרים להיאחזות נח"ל של השומר הצעיר. בשנת 1984 אוזרחה הנקודה והועברה לאחריות הקיבוץ הדתי.[1] הקיבוץ לא התרומם ולאחר מספר שנים התפרק. במשך מספר שנים התגוררו ביישוב משפחות בודדות בלבד. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו בו כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות.

היישוב היה בעל אופי דתי. אנשיו עסקו במקצועות חופשיים ומצאו תעסוקה מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. ביישוב היו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון ל"מורשת יהודי עזה", בית מדרש ובתי ספר.

שמו של היישוב ניתן לו על ידי אלוף פיקוד המרכז בזמנו רחבעם זאבי, על שם מחנה הפליטים הסמוך נוציראת.[דרוש מקור]

היישוב התפרסם בעיקר בשל העובדה שהיה מובלעת יהודית בין מרכזי אוכלוסייה ערבית צפופה. מסיבה זו נוצר ויכוח האם קיימת הצדקה לקיומו של היישוב המבודד, עקב עלותו הצבאית והכלכלית הגבוהה. לדברי המצדדים בקיומו של היישוב, הוא הוקם משיקולי ביטחון מובהקים, שהעיקריים שבם הם יכולת השליטה על נמל עזה ואפשרות פיקוח על מה שמועבר דרכו.[2] בין המצדדים היה גם אריאל שרון, שהכריז בשנת 2003 כי "דין נצרים כדין תל אביב".

התקפות טרור רבות אירעו בנצרים ובציר המוביל אליו. בשנת 2000 אירעו חילופי אש בסמוך לנצרים, מהם התפתחה פרשת מוחמד א-דורה. אל היישוב נורו פצצות מרגמה ורקטות וכן נעשו ניסיונות חדירה ליישוב. ב-29 במרץ 2002 חדר מחבל ליישוב ורצח בדקירות סכין שני אורחים ביישוב.[3] ב-24 באוקטובר 2003 חדרו מחבלים ליישוב, והרגו שתי חיילות וחייל מגדוד שמשון שהיו במשימות תצפית ואבטחה ביישוב.

פינוי נצרים

נצרים פונתה בי"ז באב התשס"ה, 22 באוגוסט 2005, יחד עם שאר ישובי גוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות. נצרים היה היישוב היהודי האחרון שפונה מרצועת עזה. רב היישוב, ציון טוויל, הורה שלא להתנגד באלימות לפינוי. גם 200 "מסתננים", שהגיעו ליישוב על מנת להתנגד לפינוי, קיבלו בסופו של דבר את עמדת הרב והבטיחו לא לנהוג באלימות.

ביום הפינוי, התושבים התפנו ללא אלימות אך בכאב רב, למעט משפחה אחת שהתעמתה עם הכוחות. אחרי שנפרדו מגדוד שמשון והתפללו תפילה כואבת בבית הכנסת, הוציאו עמם התושבים וראשי הנהגת הציונות הדתית (ביניהם הרב חיים דרוקמן, חנן פורת ואפי איתם) את ספרי התורה ומנורת שבעת הקנים שניצבה על גג בית הכנסת.[4]

מנצרים נסעו התושבים לתפילה בכותל המערבי שם התקבלו על ידי אלפי אנשים.[5] אחרי התפילה, התושבים עברו זמנית לשהות במעונות של מכללת יהודה ושומרון באריאל. לאחר מספר חודשים עברו רוב המפונים ליישוב יבול, שם הם גרו בקראונים, ובשנת 2008 עברו למגורי קבע ביישוב בני נצרים שהוקם בחולות חלוצה. חלק מהמשפחות נותרו באריאל, ומכונים "קהילת נצר אריאל".

ספרים

  • אריק יפת, על הניסים - סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספרית נצרים, תשס"ה, 2005.
  • חגי הוברמן, שורשים בחולות, הוצאת מדרשת נצרים, תשס"ה, 2005.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. נצרים - הקיבוץ הי"ז של הקיבוץ הדתי, ברקאי ב', סתיו תשמ"ה, עמוד 246, באתר HebrewBooks

  2. שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    מרטין שרמן, דין ת"א כדין נצרים, באתר ynet, 13 ביוני 2004.
  3. קובי פינקלר, פיגוע רצחני ביישוב נצרים הבוקר, באתר ערוץ 7

  4. שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg

    פרמטרים ריקים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אמיר בוחבוט, איתי שטרן, דינה אברמסון וקלמן ליבסקינד, נצרים: רוב התושבים כבר התפנו, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2005
  5. אלפים צעדו לכותל עם עקורי נצרים, באתר ערוץ 7


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0