ויכוח פדובה
 |
ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים.
| |
| ערך זה דורש שכתוב מפני אי התאמת אופיו או תכניו למדיניות המכלול. ייתכן שהמידע המצוי בערך זה מכיל דברי כפירה, כתוב מנקודת מבט חילונית, או שאין בו הבדלה בין קודש לחול ובין דת ישראל לדתות העמים. |
ויכוח פדובה הוא ויכוח-דת שנערך בעיר פדובה, איטליה בשנת 1612 והוא מהוויכוחים המאוחרים והפחות-ידועים בהיסטוריוגרפיה של ויכוחי-הדת.
סיפור המעשה
בשנת 1612 ניסה לטעון נזיר דומיניקני, שזה עתה הגיע מרומא (לפי גרסה אחרת הוא לימד באוניברסיטת פדובה), לפני שלטונות ונציה שבידו הוכחה ניצחת לעליונות הדת הנוצרית-קתולית. לפיכך נקבע ויכוח-דת בפדובה (עיר האוניברסיטה של ונציה), שעיקרו ספר ישעיהו, פרק נ"ג בהשתתפות הנזיר ונציג הקהילה היהודית. הוויכוח נערך לפני נכבדי ונציה והשופטים היו ראשי האוניברסיטה. המתווכח היהודי היה ד"ר אליהו מונטאלטו (1567-1616), אנוס פורטוגלי שחזר ליהודותו והתגורר בגטו בוונציה. (באותה תקופה חי שם גם רבי יהודה אריה ממודנה (1571-1648), שהתמחה בוויכוחי הדת ואף כתב את הספר "מגן וחרב" בנושא, אולם הוא התחמק או סירב להשתתף באירוע.)
נראה כי הרופא מונטאלטו התמודד בהצלחה עם טיעוני הנזיר, אולם בשלב מסוים הנזיר ביקש לעזוב, בתואנה שהוא נקרא לערוך טקס נוצרי כלשהו לגוסס מקהילתו. המתמודדים נתבקשו אפוא להעלות טיעוניהם בכתב. מונטאלטו הכתיב טיעוניו למזכירו/תלמידו רבי שאול מורטירה (1596-1660), לימים רבה הראשי של אמשטרדם ואב בית דין. הטיעונים נשמרו בעיקרם על ידי כת נוצרית - הסוצ'ינית,[דרוש מקור] ככתב הגנה ואף תרגמו אותו להולנדית,[1] ולא על ידי הממסד היהודי.[2]. לא דרכו המעשית של רבי אליהו מונטאלטו ואף לא כל טיעוניו היו מוסכמים על גדולי בעלי האמונה שבמשך הדורות, אך ודאי הם הביאו תועלת לשעתם.
הוויכוח
הפירוש הקתולי לישעיהו פרק נ"ג התבסס על שלושה עקרונות:
- למן חטאו של אדם הראשון (החטא הקדמון), האנושות בכללה איבדה את חסדי הבורא ונידונה למוות גופני ורוחני.
- האשמה האינסופית הזו תכופר רק בגאולה אינסופית.
- גאולה זו תבוא בדווקא באמצעות ההתגשמות האלילית של אותו האיש.
ניתן לתמצת את תשובתו של רבי אליהו מונטאלטו לטיעונים שלעיל. ככלל - העקרונות שהועלו, עומדים בסתירה להיגיון ולכתבי הקודש:
- באף מקום בכתבי הקודש לא מצוין, שאדם הראשון נענש במוות רוחני בעוון חטאו המוסרי.
- זה נוגד את ההיגיון, שצאצאיו של אדם הראשון יהיו נידונים למוות רוחני בגין חטאו.
כתבי הקודש מלמדים שכל אחד מקבל את נשמתו ישירות מידי הקל ומוחזק כאחראי כלפי הקל רק בשל מעשיו שלו. - השם, כפי שהוא מתואר, הוא לא רק צודק אלא גם רחום. הוא יקבל הכאה על חטא וחרטה שלמה ככפרה על החטא.
- מבחינה פילוסופית זה בלתי אפשרי שלחטאו של אדם הראשון תהיה השפעה אינסופית.
- כאשר מחשיבים את החטא כאינסופי משום שהוא מכוון כנגד האל, הרי שגם לציות למצוות הקל יש השפעה אינסופית.
- חסדו של הקל מתגלה בנכונותו לקורבנות וביום הכיפורים. בזכות זאת הקל ימחל לאדם.
- מכתבי הקודש נובע שהקל נכח, בדרכו המיוחדת, באוהל מועד ובבית המקדש. גם תפילות שנישאו שם נתקבלו על ידי הקל. בפעילות ההגשמה הנוצרית ישנה רק טומאה והתגשמות, ואין רוחניות והטהרות.
- מצאנו שלמות רוחנית בבני אדם בעבר, אפילו לפני ביאת המשיח, כפי שנאמר בכתבי הקודש לגבי חנוך, אליהו, משה ורבים אחרים. ההבטחה האלוקית לחיים, לאלה המקיימים את מצוות הקל, מתייחסת לחיים רוחניים.
- כתבי הקודש סותרים את יסודות הנצרות. הטיעון שבני ישראל, בהיותם אומה לא-מתורבתת, לא היו מסוגלים להבין אותם, היא בניגוד לכתבי הקודש, ואף כתבי השליחים הנוצרים אינם מצדדים ביסודות האליליים שבהם. חזון כתבי הקודש מנבא הכרה של האומות באחדותו של האל, התפשטות הכפירה בארץ הקודש, עבודת אלילים וגלות בני-ישראל. בני-ישראל גלו מארצם היות שלא קיימו את המצוות האלוקיות, אולם עונש זה הוחמר עוד יותר בהופעת הנצרות.
יתרה מזאת, לאימרת הנוצרים שהבורא מתגשם יש מספר סתירות פילוסופיות.
- כתבי הקודש מבחינים באופן ברור בין הבורא לבין האדם. המשיח המובטח איננו הקל כי אם נסיך ארצי. התפיסה הנוצרית בדבר "בן הא-ל" נובעת מרעיונות פגניים קדומים.
- התפיסה הנוצרית שכביכול מותו של בן הא-ל מכפרת על האנושות, נוגדת את עקרון הצדק האלוקי. אם מוות כזה היה הכרחי, הקל היה מניח לרומאים לנהל את המשפט. בכל מקרה, היהודים מואשמים בטעות בגרימת מותו של אותו האיש.
- אם המוות של אותו האיש אכן הביא "גאולה", השלכות החטא הקדמון היו חייבות להיעלם. אולם זה איננו המקרה. מצב העולם הולך ומחמיר, בעוד שכתבי הקודש מנבאים משיח אשר יביא הטבות ארציות ממשיות.
בעקבות הוויכוח
כותבי העתים לא סיפרו איך הסתיים הוויכוח ומי ניצח או שהדברים נשארו תלויים. אך רבי אליהו מונטאלטו עצמו התייחס לכך במכתב לגיסו מהתאריך 6 בספטמבר 1612 הוא כותב כך: אני מאמין שביכולתי לשכנע אותך, כפי שעשיתי לפני ימים מספר, בוויכוח עם נזיר דומיניקני, מרצה לתאולוגיה בפדובה, אשר בא לחלות את פני והעלה טענות כנגד החוק האלוקי והשתמש במספר טיעונים, מוכנים היטב. האזנתי לטענות אלו, עד סופן, שהושמעו בשפה הלטינית, שהנזיר שולט בה כדבעי. כאשר הוא סיים, עניתי לו באותה שפה, בהתאם לסדר שהעלה את טיעוניו, אף הפרכתי את טענותיו, אחת לאחת. לא הצטרכתי להעלות טיעונים חדשים משלי. אני טיפלתי כה יפה בטיעוניו, בעזרת הא-ל בורא שמים וארץ והחוק האלוקי, בו אני מודה, עד שהנזיר, לאחר ששמע אותי, אמר לפתע שקרה לו מה שקרה למלכת שבא, כאשר באה לבקר את המלך שלמה, ונאלצה להודות שחוכמתו רבה מכפי שסופר לה. הנזיר הדומיניקני נאלץ להודות שאף אחד לא יכול לנצח בוויכוח עם יהודי משכיל. הוא פנה לדרכו, נבוך ומבולבל, מבויש על כי טיעוניו היו לשווא. אלו, המוציאים דיבתנו רעה, יודעים יפה את חולשתם של טיעוניהם וחוזקם של טיעונינו, ולכן הם תמיד משתמשים בוויכוחים בציטוטים מקוטעים מהברית הישנה, מתורגמים בצורה כוזבת, ללא התחשבות בטקסט שקדם לציטוט או בזה שבא אחריו. הם מפרשים את הברית הישנה באופן חד-צדדי ובמשלי שווא. אני מאמין שביחס לגילך, והבנתך אם לא את הברית הישנה, אז את הספרות הכללית, אתה מסוגל לשכנע את עצמך באמת"
הד לטיעוניו של רבי אליהו מונטאלטו ניתן למצוא בכתביו המאוחרים של רבי שאול מורטירה.
לקריאה נוספת
- חיים ליברמן, "ספר גבעת שאול", סיני עב.
- אריה ממודינא יהודה, מגן וחרב חבור נגד הנצרות, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ך.
- יוסף קפלן, "ר' שאול לוי מורטירה וחיבורו טענות והשגות נגד הדת הנוצרית", מחקרים על תולדות יהדות הולנד, א, תשל"ה, עמ' 12-9.
- ירמיהו יובל, האנוסים: זהות כפולה ועליית המודרניות, תרגום: יוסי מילוא, ירושלים: כתר, 2014.
- יוסף קפלן, הפזורה הספרדית המערבית, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, בית התפוצות, תל אביב 1994, 140 עמ'.
קישורים חיצוניים
- אורה לימור, בארמון בברצלונה ובשוק במיורקה - לקראת טיפולוגיה חדשה של ויכוחי הדת בימי הביניים, פעמים 95-94, תשס"ג
הערות שוליים
- ^ הטיעונים נשמרו ככתבי-יד ולא הופצו בדפוס, שלא להתגרות בשלטונות. נקראו בקיצור - Tractado (כתב הגנה)
- ^ van Rooden, P.," A Dutch adaptation of Elias Montalto's Tractado Sobre o Princioio do Capito 53 de Jessias. Introduction and commentary" in: Hans Bots amd J. Roegiers, The Contribution of the Jews to the Culture in the Netherlands, Amsterdam/Maarssen 1990=Lias 16,2 (1989), pp. 197f.
