ויליאם פיין לורד
 | |||||||
| ויליאם פיין לורד | |||||||
| לידה | דובר, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סיטי ויו, סיילם, אורגון, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
| |||||||
ויליאם פיין לורד (באנגלית: William Paine Lord; ) היה פוליטיקאי ודיפלומט אמריקאי מאורגון, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אורגון התשיעי בשנים 1895–1899. הוא נולד בדלאוור, וטרם היבחרו כמושל הוא כיהן כשופט בבית המשפט העליון של אורגון, כולל שלוש פעמים כנשיא בית משפט זה. לאחר תום כהונתו כמושל הוא מונה כשגריר ארצות הברית בארגנטינה, ומאוחר יותר סייע בארגון חוקי אורגון.
ראשית חייו
ויליאם פיין לורד נולד בדובר, דלאוור לאדוארד ולאליזבת (לבית פיין) לורד. הוא סבל מלקות שמיעה חלקית ויכולת הדיבור שלו הייתה מוגבלת. את חינוכו הראשוני היא קיבל בבית ספר קווייקרי וממורים פרטיים. לאחר מכן הוא למד משפטים בקולג' פיירפילד, וסיים את לימודיו שם ב-1860. לפני שהמשיך בלימודיו, התנדב לורד לשירות צבאי במלחמת האזרחים האמריקנית, והתקדם עד לדרגת מייג'ור בגדוד הפרשים הראשון של דלאוור במסגרת ארמיית הפוטומק.
עם תום המלחמה המשיך לורד את לימודיו בבית הספר למשפטים של אולבני, וסיים את לימודיו שם ב-1866. לאחר מכן הוא שב לצבא לתקופת שירות שנייה, והתגייס בדרגת לוטננט. תפקידיו כללו הצבות באלקטרז בסן פרנסיסקו ובסטיילקום שליד טקומה. כאשר נרכשה אלסקה על ידי ארצות הברית ב-1867, נשלח לורד לסיטקה. ב-1868 הוא פרש מהצבא כדי להקים משרד עורכי דין בסיילם, אורגון.
ראשית הקריירה הפוליטית
עד מהרה החל לורד להיות מעורב בפוליטיקה, כאשר היה לפרקליט העיר סיילם ב-1870. המשרה הנבחרת הראשונה בה הוא כיהן הייתה בסנאט של אורגון אליו הוא נבחר ב-1878. הוא התפטר מהסנאט לאחר שהתמודד בהצלחה בבחירות מטעם המפלגה הרפובליקנית על מושב בבית המשפט העליון של אורגון. בתפקיד זה הוא כיהן בשנים 1880–1894. הוא היה שופט אהוד ובעל מוניטין כמשפטן בר-הסמכא ביותר בהיסטוריה של המדינה. בתקופת כהונתו האחרונה על כס השיפוט הוא כיהן כנשיא בית המשפט.
ב-1894 קיבל לורד על עצמו את מועמדות המפלגה הרפובליקנית למשרת מושל אורגון, ולאחר ניצחונו בבחירות התפטר מתפקידו כשופט.
מושל אורגון
לורד היה מושל פופולרי ונבחר בקלות לתפקידו. מיד עם השבעתו הוא החל בתהליכי תמיכה בחינוך הגבוה, חיסל את השחיתות בקרב ספסרי הקרקעות, וקידם את התמיכה בבחירה ישירה של סנאטורים כאשר הסנאט סירב לקבל את מינויו של הנרי ו. קורבט, שהיה מינוי שלו. ב-1895 העניקה אוניברסיטת אורגון ללורד תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים.[1]
לורד קידם את הפסקת השחיתות בנוהגי ספקולציות הקרקעות של התקופה באמצעות הקמת מועצת הקרקעות המדינתית. מערכת שימושי הקרקעות שמגינה על עולם החי והדגה של אורגון שפעילה כיום, מקורה בסוכנות מוקדמת זו.
לורד קרא לקבלת תיקון לחוקת אורגון שעל פיו תינתן למושל הסמכות להטיל וטו חלקי על סעיפי חוקים מסוימים. תיקון זה לא התקבל עד לתום כהונתו, והמושלים שבאו אחריו תמכו בו גם הם. בסופו של דבר אושרה סמכות זו ב-1916.
בבחירות המקדימות לקראת ניסיונו להיבחר לכהונה שנייה כמושל, נוצח לורד ב-1898 על ידי עמיתו למפלגה הרפובליקנית תאודור ת'רסטון גיר שנבחר כמושל הבא.
שנותיו האחרונות
זמן קצר לאחר תום כהונתו כמושל, מונה לורד כשגריר ארצות הברית בארגנטינה על ידי הנשיא ויליאם מקינלי. בתפקיד זה הוא כיהן עד 1902 ואז שב לאורגון.
באותה שנה הוא מונה כנציב קובץ החוקים של אורגון על ידי בית המשפט העליון של המדינה. בתפקיד זה, שבו הוא שימש עד 1910, הוא בחן וביאר את כל חוקי אורגון הקיימים, וליקט אותם לקובץ של שלושה כרכים. לאחר סיום פועלו זה הוא פרש ועבר לסן פרנסיסקו.
ויליאם פיין לורד נפטר בסן פרנסיסקו ב-17 בפברואר 1911. הוא נטמן בבית הקברות סיטי ויו שבסיילם.
קישורים חיצוניים
- ויליאם פיין לורד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ויליאם פיין לורד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
