זכות אבות
זכות אבות הוא מושג ביהדות, שפירושו שהקב"ה מיטיב לעם ישראל מחמת זכות האבות אברהם, יצחק ויעקב, אף כאשר 'הבנים' - עם ישראל אינם זכאים לכך בזכות עצמם.
אף שבמקור נזכר המושג כלפי שלושת האבות 'אברהם יצחק ויעקב', לעיתים משמש המושג 'זכות אבות' בכוונה לדורות האחרונים שבזכות מעשיהם זכה הבן למה שזכה.
מקור
המושג זכות אבות נזכר רבות בספרות חז"ל, הן במדרשים והן בתלמוד וכן בראשונים.
וכך כתב הרמב"ן על הפסוק "זה זכרי לדור דור":
וזה זכרי לדור דור - יחזור אל א-להי אברהם א-להי יצחק וא-להי יעקב, כי לא לעולם ישכח ברית אבות וכל הדורות כאשר יזכירו א-להי אברהם יצחק ויעקב ישמע אל ויענם...
— רמב"ן, ספר שמות, פרק ג', פסוק ט"ו
הרשב"א ביאר, ש'זכות אבות' מועילה רק בעולם הגשמי - שכיון שגוף הבנים נוצר מכח האבות, זוכים הבנים מכוחם בענייני גוף, אבל בעולם הנשמות אין האב מזכה לבנו, כי הנפש היא חלקו של הקב"ה באדם[1], ואינה נמשכת מהאב לבנו[2].
עד מתי קיימת זכות האבות
בתלמוד ישנה מחלוקת אמוראים עד איזו תקופה הייתה קיימת אותה זכות אבות שבגינה אפשר היה לבקש חסדים וטובות מאת הקב"ה:
”מאימתי תמה זכות אבות, אמר רב מימות הושע בן בארי... ושמואל אמר מימי חזאל... רבי יהושע בן לוי אמר מימי אליהו... ורבי יוחנן אמר מימי חזקיה”[3]. במדרש[4] הובאה גם דעת רבי אחא שסובר זכות אבות קיימת לעולם: ”אמר ר' אחא: לעולם זכות אבות קיימת, לעולם מזכירים ואומרים: "כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך”
המחזור ויטרי שאנו נוקטים כדעת רב אחא, ולכן אנו עדיין מתפללים בזכות האבות[5][6]. אמנם הרמב"ן בפרשת האזינו כתב בביאור הפסוקים (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק כ"ו) ”אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת”, שכוונת התורה, שמצד מידת הדין, היה ראוי שיהיו בגלות לעולם, אלמלא שצרינו יאמרו לא ה' פעל כל זאת, ויתחלל שמו. והוסיף: 'ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו'.
לדעת רש"י, לאחר שמשה רבנו ביקש מחילה עבור עם ישראל לאחר חטא העגל והזכיר בדבריו את זכות האבות, לימדו הקב"ה סדר תפילת י"ג מידות של רחמים, על מנת ללמדו שאף אם תיכלה זכות אבות, יוכל עם ישראל להיוושע בזכות תפילה זו[7].
על האמור בתלמוד ש'תמה זכות אבות', הקשה רבי יעקב מליסא מהפסוק (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ז') ”נוצר חסד לאלפים”, ופירש רש"י ”נוצר חסד - שהאדם עושה לפניו, לאלפים - לשני אלפים דורות”, והרי לא עברו אלפיים דורות מאז בריאת העולם, ואיך יתכן שתמה זכות האבות. ותירץ שני תירוצים:
- אין כוונת 'נוצר חסד לאלפים', שיש אוצר בלתי נדלה שמועיל לאלפיים דורות, אלא הכוונה היא שהאוצר של 'חסדי האבות' - שהוא מוגבל בכמותו - מועיל למשך שני אלפים דורות, כדי שישתמשו בו במידת הצורך, ובשונה מחטאי האבות, שהקב"ה מעניש עליהם רק עד דור רביעי[8]. אוצר זה מוגבל בכמותו, ועם ישראל מימש אותו במשך שנות גלותו ודלותו, וכילה אותו.
- ה' נוצר את חסדי האבות רק במידה ובניהם 'אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם', וכמו שאמרו על העונש - שאין ה' מעניש את צאצאי החוטאים אלא רק ב'אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם'[9], ועם ישראל לא התנהג כמעשה אבותיו, כי על כן גלה מארצו ונחרב מקדשו. כדבריו מפורש באבן עזרא שכתב 'נוצר חסד האב לבנים אם היו טובים', ודברים אלו תואמים את דברי התוספות (ראה להלן) שמה שאמרו 'תמה זכות אבות' הוא רק ביחס לרשעים, אבל ביחס לצדיקים לא תמה זכות אבות[10].
הזכרת זכות אבות לאחר שתמה
כאמור, לפי הדעות השונות בתלמוד תמה זכות אבות לכל המאוחר ביסוף ימי בית ראשון. אף על פי כן, בתפילות מרבים להזכיר את זכות האבות, והיא אף מוזכרת בברכת אבות שבתפילת העמידה: ”וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם, למען שמו באהבה”. כמו כן ישנם פיוטים נוספים שנתקנו על נושא זה, כמו הפיוט 'זכור ברית אברהם', הבקשה שנאמרת סמוך לקריאת התורה 'אב הרחמים הוא ירחם עם עמוסים ויזכור ברית איתנים', ועוד.
בישוב תמיהה זו, מצינו בראשונים כמה דרכים:
- לדעת רבנו תם, אף שתמה 'זכות אבות', עדיין קיימת 'ברית אבות' שאינה תמה - כפי שנאמר בתורה, לאחר כל הקללות שבפרשת בחוקותי: ”וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור” (ספר ויקרא, פרק כ"ו) - וזכות אבות המוזכרת בתפילה מכוונת לברית זו[11].
- התוספות כתבו בשם ר"י, שכל דברי התלמוד שתמה זכות אבות הוא רק ביחס לרשעים שלא יוושעו בזכות אבות, אך כלפי הצדיקים היא עדיין קיימת ולכן מוזכרת בתפילה[12]. המשך חכמה פירש את דבריו, שפעולת האבות הייתה להעמיד אומה שדבוקה בה' ובידיעתו, ולכן מי שהולך בדרכי האבות, ומגדל את בניו לתורה, או שמחזיק תורה, זכאי לזכות אבות[13].
- הראבי"ה[14] והאור זרוע[15] כתבו שמה שנאמר 'תמה זכות אבות', היינו שאינה מסייעת מעצמה, אך כאשר ציבור או יחיד מתפללים על כך, יתכן שתוזכר זכותם. כך גם כתב המהר"ל[16], וכך גם למד השפת אמת מדברי רש"י[17].
הטור פירש את נוסח התפילה "ומביא גואל לבני בניהם": ”זוכר חסדי אבות - לבניהם לגאלם, ואף אם תמה זכות אבות - מביא גואל לבני בניהם, למען שמו - שהוא קיים לעולם”[18]. מדבריו עולה שמסדרי התפילה דקדקו להשתמש בלשון שממנה אין הכרעה האם תמה זכות אבות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כמו שאמרו בתלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א עמוד א'
- ^ שו"ת הרשב"א חלק ה' סימן מ"ט, וראה שם שחילק בטעם הדבר שהבן מזכה את אביו בעולם הנשמות, והאב אינו מזכה לבנו בעולם הנשמות. דברים דומים מופיעים בויכוח הרמב"ן בנוגע לענישה בשל חטאי האבות: "שאין עונש גיהנום לצדיקים בשביל חטא אדם הראשון אביהם, כי נפשי קרובה לנפש אבי כמו לנפש פרעה בשווה, ומפני חטאו של פרעה לא תכנס נפשי בגיהנום, אבל העונשים היו בגוף, לפי שגופי מאבי ומאמי, וכאשר נגזר על שניהם והיו בני מוות, היו תולדותיהם לעולם בני מוות בטבע".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה עמוד א'
- ^ ויקרא רבה פרשה לו, סימן ו
- ^ מחזור ויטרי סימן קס"ה
- ^ וכך נראה גם בדברי הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג' פרק מ"ג שכתב "שזה ג"כ הוא ממה שהתורה תלויה עליו, רצוני לומר, שכל טוב שהטיב השם לנו וייטיב, אמנם הוא בזכות אברהם יצחק ויעקב אבותינו, מפני ששמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ט.
- ^ ככתוב 'פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי' (ספר שמות, פרק כ', פסוק ה').
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'
- ^ ספר נחלת יעקב פרשת כי תשא, וספר אמת ליעקב שבת נ"ה א'
- ^ תוספות שבת נה ד"ה ושמואל, וכך פירש דבריהם במשך חכמה ויקרא פרק כ"ו פסוק מ"ב
- ^ לדעתו זוהי אף כוונת רב אחא שלא תמה זכות אבות, כשכוונתו עבור הצדיקים.
- ^ משך חכמה, ויקרא פרק כ"ו פסוק מ"ב.
- ^ סימן קי"א
- ^ הלכות תפילה סימן ק"ו
- ^ חידושי אגדה שבת שם
- ^ רש"י שבת נ"ה עמוד א' ד"ה ה', ושפת אמת שם.
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קי"ג
