חולד דמאראלנד
 חולד דמאראלנד
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכרסמים |
| משפחה: | מכרתניים |
| סוג: | Fukomys |
| מין: | חולד דמאראלנד |
| שם מדעי | |
 Fukomys damarensisויליאם אוגילבי, 1838 | |
חולד דמאראלנד או מכרתן דמאראלנד (שם מדעי: Fukomys damarensis) הוא מין של מכרתן, מכרסם מתחפר, שמצוי באפריקה הדרומית. בנוסף למכרתן העירום חסר-הפרווה והקטן ממנו, שני המינים מהווים את שני מיני היונקים היחידים החיים במבנה של חברתיות מלאה, המורכב מ"מלכה", "מלך" ו"פועלים". למרות שהחולד קרוי על שם דמאראלנד, מדינת עבר ששטחה כיום מהווה חלק מנמיביה, תחום תפוצתו רחב ומתפרש על פני רוב אפריקה הדרומית, לרבות בוסטואנה, נמיביה, דרום אפריקה, זמביה וזימבבואה. בתי הגידול המועדפים על החולד הם סוואנות או ערבות חוליות.
בדומה לשאר מיני המכרתניים, מבנה גופו של החולד גלילי, גפיו קצרות ועבות, כפות הרגליים גדולות והראש חרוטי. מין זה אינו שונה בגודלו משאר מיני המכרתניים: אורכו נע בין 14 ל-20 ס"מ; זנבו קצר, ואורכו 2 עד 3 ס"מ; ומשקלו נע בין 100 ל-280 גרם. לחולד אין אוזניים חיצוניות, העיניים קטנות ומכוסות בעפעפיים עבים; צבע הקשתית כחול. הפרווה עבה, וצבעה משתנה משחור לחום, הצבע הנפוץ ביותר. על פרוות הראש יש כתם לבן; כתמים לבנים נוספים מופיעים לעיתים על חלקים שונים בפרוותו של החולד. לנקבה יש שש פטמות.
הקריוטיפ של החולד מורכב מ-74 או 78 כרומוזומים, כאשר כל סוג כרומוזום מורכב מזוג הומולוגי (2n).
החולדים צמחוניים (צרכנים ראשוניים), וניזונים בעיקר מפקעות ובצלים של מיני צמחים שונים, בעיקר נץ חלב, Acanthosicyos, Ledebouria ו-Talinum. הטורפים העיקריים של מין זה הם נחשים.
התנהגות
החולדים חיים כל חייהם במערכת של מנהרות תת-קרקעיות, אותן הם חופרים בעזרת שיניהם. קוטר המנהרות 65 עד 75 מ"מ, ואורכן עשוי להגיע לכקילומטר. החולדים כמעט ולא יוצאים לפני הקרקע, אך הם משאירים תלי-חפרפרת. כתוצאה מכך, בתוך המנהרות יש מיקרואקלים ייחודי, שבו יש אוויר חם ודחוס, ורמות נמוכות של חמצן. רוב ההרחבה של המאורה מתבצעת לאחר הגשם, מכיוון שקשה לחולד לחפור בקרקע יבשה. בגלל התנאים הצחיחים בהם הם חיים, החולדים נוטים להיות פעילים במיוחד לתקופות קצרות; במושבה טיפוסית, שלוש טונות של קרקע עשויים להיחפר תוך שבועיים.
המאורות מורכבות בעיקר ממנהרות נדידה, בהן החולדים מחפשים את מזונם. פקעות ובצלים נאכלים בדרך כלל בחלקם מיד לאחר מציאתם, אך פקעות קטנות יותר נגררות אל "מחסן המזון" במנהרות הנדידה. מנהרות הנדידה נמצאות בדרך כלל רק כ-5 עד 25 ס"מ מתחת לפני הקרקע, אך הן מקושרות לתעלות אחסון עמוקות יותר, לטרינה וקן מרכזי, שעשוי להיות באורך של כשניים וחצי מטרים. כל מערכת מאורות מורכבת ממושבה אחת, הכוללת כתריסר פרטים, אם כי מושבות עשויות לנוע בין 2 ל-20 פרטים.
המבנה החברתי אצל חולדי דמאראלנד הוא מבנה של חברתיות מלאה: מבנה זה מורכב מזוג מתרבה אחד ומצאצאיו הלא פוריים. ההיריון נמשך 78 עד 92 ימים. הצאצאים הלא פוריים, ה"פועלים", מבלים את רוב זמנם בתעלות הנדידה, מחפשים מזון ומתחזקים את התעלות. פרטים מבחוץ מגורשים בדרך כלל, אך מחקרי DNA מצביעים על כך שלפחות חלק מהפרטים הלא פוריים נולדו מחולדים שבאו מבחוץ. ההיררכיה במושבה ברורה: הזכר השליט, לאחריו הנקבה השליטה, הפועלים הזכרים ולבסוף הפעולות הנקבות.
הפועלים והפועלות אמנם לא מסוגלים ללדת, אך הם אינם מסורסים לחלוטין; במקרה של מות המלך או המלכה, מערכת הרבייה של הפועלים מתפתחת, כך שיוכלו לייסד מושבות משלהם. מערכות הרבייה של פועלות לא מפותחות, עם רחם קטן ושחלות זעירות, המכילות תאי נבט, כך שלא יכול להתבצע תהליך הביוץ. האשכים של הזכרים ה"פועלים" קטנים מאוד, ומכילים מעט תאי רבייה, אם בכלל.
לאחר מות הנקבה השליטה, הפרטים השייכים למושבה מתפזרים למושבות אחרות. פרטים גדולים במיוחד עשויים להקים מושבות חדשות משלהם. ההתפזרות מתרחשת רק לאחר גשם, מה שמאפשר בנייה מהירה של מערכות תעלות חדשות. הפרטים שיצאו מהמושבה נעים על פני הקרקע, שם הם חשופים לטורפים שונים: מחקרים מראים על כך שרק כ-10% מהחולדים המתפזרים ממושבה מסוימת שורדים ומגיעים למושבות אחרות. חולד דמאראלנד רעשני פחות מהחולד העירום, ומשמיע רק צפצופים דמויי קריאות ציפור.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
