חמורו של משיח
.jpg)
חמורו של משיח הוא ביטוי המשמש כחלק מתיאורו של המשיח בבואו לגאול את העולם באחרית הימים.
מקור הביטוי בתנ"ך ובחז"ל
מקור האמירה הוא בדברי זכריה הנביא:
"גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִיַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת".
ה"מלך" המוזכר בפסוק זה נדרש בספרות חז"ל כמכוון למשיח.
סמליות החמור
רש"י מפרש שרכיבה על חמור מעידה על ענוה[1].
המהר"ל מסביר "כי מה שאנו אומרים שהמשיח יבא רוכב על חמור, דבר זה מורה על מעלת המשיח, מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעלי חיים, שהוא בריה פשוטה שאין לו דעת וחכמה, וכאשר הוא רוכב על דבר פשוט מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי"[2].
לפי המלבי"ם[1], החמור הוא הניגוד לסוס המלחמה המופיע בפסוק הבא בזכריה[3] "וְהִכְרַתִּי רֶכֶב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה, וְדִבֶּר שָׁלוֹם לַגּוֹיִם; וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם, וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ" כלומר, המשיח יהיה איש שלום ולא יבוא כשהוא רכוב על בהמת מלחמה.
בתלמוד במסכת סנהדרין[4] מוצגת משמעות הופעה זו בצורה אחרת:
- אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי [=הצביע על סתירה בין פסוק אחד לפסוק אחר]:
- כתיב (דניאל, ז', י"ג) "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתה"(כלומר, שמלך המשיח יגיע על עננים) וכתיב "עני ורוכב על חמור".
- [ותירץ:] זכו – 'עם ענני שמיא'; לא זכו – 'עני ורוכב על חמור'".
- רש"י מפרש את המשמעות סתירת הפסוקים שבעוד עם ענני שמיא כבר אינש אתי - משמע במהירות, עני ורוכב על החמור - משמע כעני הבא על חמורו בעצלות.
כלומר הופעת המשיח כעני ורוכב על חמור, כבנבואת זכריה – תהיה אם עם ישראל לא יהיה ראוי לביאת משיח מפוארת "עם ענני שמיא" המתוארת בספר דניאל.
בדיון בפסוק זה בתלמוד הבבלי[4] מסופר על שבור מלך פרס, שלגלג על האמונה שהמשיח יבוא על חמור באומרו: "אמריתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי" (תרגום: אתם אומרים שהמשיח יבוא על חמור? [אם כן] אשלח לו סוס מהיר שיש ברשותי). בתשובה ללגלוגו של המלך, עונה האמורא שמואל (לפי הגרסה הרגילה) "מי אית לך בר חיור גווני?!" (פירוש רש"י: וכי יש לך סוס בן מאה גוונים [כמו חמורו של משיח?]). רש"י מסביר ששמואל התכוון לדחות את המלך בתשובה שאין בה ממש.
בעל הערוך גורס בתשובתו של שמואל: "מי אית לך כאר הזר גוני"; התרגום מפרסית הוא: 'וכי יש לך חמור בעל אלף גוונים?'[5]. אגדה עממית אומרת שחמורו של משיח יהיה לבן. זאת כנראה מתוך אי הבנת לשון הגמרא כאן, "בר חיוור גווני" – בתרגום שגוי ל"לבן",[6][7], אך חיור הוא 'מאה' בפרסית[8].
תפקידים נוספים של החמור
רש"י[9] מצטט ממדרש לפיו על אותו החמור רכבו אברהם אבינו כשנסע להר המוריה בעקידת יצחק, ומשה רבינו כשנסע ממדין למצרים לגאול את עם ישראל.
בפרקי דרבי אליעזר[10] נאמר פרט נוסף על החמור: "הוא החמור בן האתון שנבראת בערב שבת (בראשית) בין השמשות". כך נאמר גם בספר הזוהר[11].
במדרש תלפיות[12] מובא שחמור זה עבר בירושה מאברהם ללוי כדי לחזר על הגרנות ולשאת עליו את המעשר, והוא הורישו לקהת שהורישו לעמרם, ועמרם הורישו למשה רבינו, וכשברח משה ממצרים רכב על חמור זה. משה פחד לחזור עם החמור למצרים כי החוזים בכוכבים של פרעה אמרו לו שמי שיגיע עם חמור זה יהיה הגואל, עד שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שיחזור עם החמור הזה למצרים. כשמשה עלה להר נבו למות שם לקח אתו את החמור, ונשאר החמור שם רועה על ההר עד שיבא משיח.
המהר"ל [13]ועוד[14] הסבירו שאין הכוונה שהחמור אכן חי אלפי שנים, אלא שבין השמשות נברא הכוח שטמון בו. אולם יש שהבינו את הדברים כפשוטם[15].ויש שהסבירו שמתוך שנוצר ב"בין השמשות" לאחר חטא עץ הדעת, לא אכל מהעץ ולכן לא נגזרה עליו מיתה [כמו עוף החול][16].
החיד"א כותב כי חמורו של משיח הוא חמורו של ר' פנחס בן יאיר[17].
הרגוצ'ובי כתב שחמור זה הוא האתון של בלעם, בגלל שבלעם התנבא על ימות המשיח[18]
חמורו של משיח כמטאפורה לחומריות
במדרש שבפרקי דרבי אליעזר[19] מוצגת הופעת המשיח כרוכב על חמור כהופעה שלכתחילה, כשם שאברהם ומשה מתוארים במקרא כמי שרכבו על חמור. המהר"ל מפרש את הקביעה הזו בכך שהחמור מסמל עולם חומרי שריק מדעת וחכמה, שקיים בתקופת שלושת האישים הללו - אברהם משה ומשיח - ה"רוכבים" על החמור ומנהיגים אותו רק בכח חכמתם. את העניות של המשיח הוא מפרש כהנהגה שאיננה בכוח הזרוע והכפיה כמו אצל השליטים הרגילים, ואת הרכיבה על החמור הוא מפרש כהנהגה בכח החכמה בלבד, שהמלכים יתמסרו לו מרצונם החופשי[13]. גם בספרות הדרוש החסידית מהווה החמור סימבול, ששורשו מדפוס הפעולה המשיחי שאינו נלחם בגשמיות העולם אלא רותמו לקדושה, כלומר הרכיבה על החמור היא רכיבתו-משילתו של המשיח על החומר-חמור.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 זכריה שם, שם.
- ^ המהר"ל, נצח ישראל, פרק לא.
- ^ פרק ט', פסוק י'
- ^ 4.0 4.1 מסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד א'
- ^ ראו: הלל גרשוני, ד"ר עילם ומלכי פרס, בשבע 12/1/12
- ^ באתר צעירי חב"ד
- ^ אך ראו בירחון מחזיקי הדת, לבוב תר"ע, עמוד 3[דרושה הבהרה] שמסביר את עניין לבנוניתו של החמור
- ^ רש"י שם
- ^ רש"י על ספר שמות, פרק ד', פסוק כ'
- ^ פרק ל"א.
- ^ פרשת ויחי.
- ^ אות ח ענף חמור
- ^ 13.0 13.1 על דברי רש"י שם (בסוף הקטע), וכן בספר גבורות ה', פרק כט.
- ^ עיין לדוגמא בספר פרי צדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין שמות יא
- ^ ליקוטי שיחות (חב"ד) חלק לא עמוד 15.
- ^ רבי משה דוד האפפמאנן רבות מחשבות חלק ב. שטרן יחיאל מיכל בן משה אהרן, אוצר הידיעות, פרק ע"ד אריכות ימים [ענף אריכות ימים בבעלי חיים], עמ' שמ.
- ^ החיד"א, חומת אנך, זכריה ט[דרוש מקור]
- ^ רבי יוסף רוזין, כ"ג, צפנת פענח בלק
- ^ שם
