פרשת שמות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg שמות Arrow l.svg
פסוקים שמות, א', א' - ו', א'
מספר פסוקים 124
מספר תיבות 1763
תוכן שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים, התעמתות משה ואהרן עם פרעה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים ישעיהו, כ"ז, ו' - כ"ח, י"ג ומוספים כ"ט, כ"ב-כ"ג
ספרדים ירמיהו, א', א' - ב', ג'
איטלקים ירמיהו, א', א'-י"ט
תימנים יחזקאל, ט"ז, א'-י"ד

פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. היא מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ו', פסוק א'.

בפרשת שמות מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. בפרשה זו מוצגות כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחי משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל והופך אותם לעבדיו.

את פרשת שמות קוראים בין התאריכים י"ח בטבת-כ"ה בטבת.

תוכן הפרשה

גזירות פרעה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שעבוד מצרים

תחילת הפרשה מקשרת לסיומו של ספר בראשית ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים. עם ישראל, המכונה כך לראשונה על ידי פרעה, מזוהה בעיני המצרים כסיכון פוטנציאלי ועל כן מחליטים המצרים לדכא אותו במספר דרכים - שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" - פיתום ורעמסס, ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים. המיילדות שפרה ופועה המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים".

פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי - עמרם ויוכבד - הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור.

לידת משה ובריחתו למדין

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)

בתיה בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. בתחילה רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה הורג את המצרי לאחר שמוודא שאין אף איש שרואה אותו. יום למחרת יוצא משה שוב לראות בסבלות אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים - דתן ואבירם - הוא שואל את ה'רשע' שמרים את ידו להכות את חבירו, מדוע הוא עושה כך. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ מדין.


Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בריחת משה למדין

על הבאר במדין משה מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, לאחר שהרועים שהיו במקום גירשו אותם. בעקבות כך מתענין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, לאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו, משה נענה לכך ואף נושא את ציפורה אחת מבנותיו של משה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

הסנה הבוער והחזרה למצרים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הסנה הבוער

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. ה' מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם ה' ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.

בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, ה' מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".

משה ואהרון מתעמתים עם פרעה

משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני ה'. בפסוק החותם את הפרשה, עונה ה' למשה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת שמות יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

הפטרה

בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:

פיצול חריג זה הוא תוצאה של מהלך דברים ייחודי. ההפטרה המקורית הבבלית של פרשת שמות, המופיעה בספרות הגאונים ותקופתם ובמשנה תורה לרמב"ם, היא ההפטרה מיחזקאל, שכיום נוהגים בה התימנים וחלק קטן מקהילות הספרדים. הפטרה זו היא חלק מנבואת פורענות של יחזקאל הפותחת במילים "הודע את ירושלים את תועבותיה". פרק זה נאסר לשימוש כהפטרה בידי רבי אליעזר.[1] אף על פי שההלכה נפסקה שלא כדעת רבי אליעזר, בקהילות רבות העדיפו שלא לקרוא פרק זה, ובקשו להחליף אותו בפרק אחר.[2] בחיפוש אחר הפטרה מתאימה אחרת, קהילות אחדות בחרו בתחילת ספר ירמיהו, שעוסק בהקדשת הנביא. קהילות אחרות, החליטו לאמץ את ההפטרה שנהגה בסדר הקריאה הארץ-ישראלי לתחילת ספר שמות (ונהגה גם בנוסח רומניא), בספר ישעיהו. הפטרה זו, כשאר ההפטרות במנהג ארץ ישראל, נקבעה בשל פתיחתה הדומה לפתיחת הקריאה בתורה – "בני יעקב הבאים מצרימה" ו"הבאים ישרש יעקב".[3]

קישורים חיצוניים

הטקסט:

  • ויקיטקסט פרשת שמות, באתר ויקיטקסט
  • פרשנות:

    הערות שוליים

    1. ^ משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י'.
    2. ^ ראו דברי רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תצ"ג, סעיף ד', בהגהה.
    3. ^ יוסף עופר, "הפטרת שבת הגדול", המעין לו [ג] (ניסן תשנ"ו), עמ' 19–20.


    Logo hamichlol.png
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0