חתיכה הראויה להתכבד בה
| משנה | מסכת חולין, פרק ז', משנה ה' |
|---|---|
| ברייתא | תוספתא, מסכת חולין, פרק ז', הלכה ז' |
| תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף ק' עמוד א' |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ז, הלכות ה'–ו' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן ק"א |
חתיכה הראויה להתכבד בה, (בקיצור חתיכה הראויה להתכבד, ובראשי תיבות: חר"ל או חהר"ל) או בשמה המלא חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחים, היא מושג הלכתי מתחום הכשרות, המשמש בדיני תערובות.
לפי כלל זה, חתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה אם נתערבה בחתיכות היתר. זאת לעומת רוב סוגי המאכלים האסורים שדינם שהם בטלים ברוב או בשישים.
רקע
ערך מורחב – ביטול ברוב
ככלל, לפי ההלכה, מאכל אסור שהתערב במאכלים של היתר מאותו הסוג (ידוע כ: 'מין במינו יבש ביבש'), ולא ידוע איזהו המאכל האסור, אזי אם יש רוב של היתר, כל התערובת מותרת[א] מדין ביטול ברוב. אך אם אין רוב היתר - כל התערובת אסורה מספק. ויש אומרים שיש צורך ביחס של 1:2 לטובת ההיתר, וישנם ראשונים המחמירים ומצריכים ביטול בשישים מדרבנן, כלומר יחס של 1:60 לטובת ההיתר[1].
במצב בו התערב מאכל של איסור במאכלי היתר מסוג שונה ולא נודע איזה מהמאכלים הוא האסור, (תערובת מסוג 'מין בשאינו מינו יבש ביבש') הדעה המרכזית בפוסקים מצריכה ביטול בשישים[2].
תערובת מן הסוג הזה מכונה בשם תערובת 'יבש ביבש', שעניינה תערובת היוצרת ספק מהו הדבר האסור ומהו הדבר המותר, ומובדלת היא מתערובת מסוג 'לח בלח' שעניינה שהתערבו שני מאכלים (כגון שני נוזלים) יחד באופן שאי אפשר להפרידם.
בדרך כלל המושג 'חתיכה הראויה להתכבד' באה לידי ביטוי בתערובת 'יבש ביבש'.
מלבד חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטילה ברוב, ישנם מאכלים נוספים שאינם בטלים ברוב או בשישים: מהם שמחמת חומרתם המיוחדת נתנו חכמים שיעור גבוה יותר לביטולם כגון תרומה וחלה שדינן שבטלות רק ביחס של 1:100, וערלה וכלאי הכרם שבטלים רק ביחס של 1:200. ומהם דברים שיש בהם חשיבות מיוחדת שבגינה החמירו חכמים שאין להם שיעור לביטולם, ואוסרים אפילו בריבוא, כגון בעלי חיים (בעודם בחיים), בריה[3], דבר שבמניין.
מקור הדין
מקור הדין במשנה במסכת חולין בה נאמר:
וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם; וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, וְהָרֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם
כעין זה מופיע גם בתוספתא[4]. ובתלמוד הבבלי מוסבר שמדובר בחתיכה חשובה, שראוי לכבד בה אורחים, ומשום כך אינה בטלה.
הגדרת חתיכה הראויה להתכבד
דעות שונות נאמרו בפוסקים, בהגדרת חתיכה הראויה להתכבד:
- לדעת הר"ן דווקא חתיכה שכבר נחתכה לגודל המתאים להגשה לפני אורח, וגם מוכנה לאכילה, כגון שהיא מבושלת, מוגדרת כחתיכה הראויה להתכבד ואינה בטלה. אך אם היא גדולה מדי, קטנה מדי, או חיה - בטלה ברוב[5].
- לדעת הרשב"א, גם חתיכה שאינה מבושלת מוגדרת כחתיכה הראויה להתכבד, כל עוד היא כבר בגודל מתאים להגשה[6].
- לדעת רבנו תם, חתיכה שצריכה תיקון משמעותי לפני שתהיה ראויה לבישול והגשה אין דינה כחתיכה הראויה להתכבד. ונחלקו ראשונים בהבנת שיטתו:
- יש אומרים שדווקא חתיכה הצריכה 'תיקון גדול', כהפשטת עור בהמה או הסרת נוצות עוף אינה מוגדרת כראויה להתכבד.
- ויש אומרים שאף חתיכה הצריכה תיקון קל יחסית אינה מוגדרת כראויה להתכבד, כרגלי בהמה שיש להסיר את טלפיהן לפני הבישול, או בשר שטרם נמלח.
- דעה המחמירה מכל הנ"ל היא דעת הרא"ש, לפיה אפילו בהמה שלמה שחוטה נחשבת לחתיכה הראויה להתכבד, על אף העובדה שנדרש תיקון גדול הכרוך בטורח רב כהפשטת העור, וחתיכת הבשר לחתיכות כדי להפיק ממנה חתיכה שתהיה ראויה להגשה[7].
להלכה
בשולחן ערוך נפסק כדעה המקילה ביותר, אך הזכיר גם את דעתו המחמירה של הרא"ש[8]. אמנם הרמ"א כתב שהמנהג כדעת רבנו תם, כדעת היש אומרים המחמירה, שרק חתיכה הטעונה 'תיקון גדול' אינה נחשבת לחתיכה הראויה להתכבד, וכן הורו פוסקים רבים. אך הרב עובדיה יוסף היקל כפסק השולחן ערוך[9].
פרטי הדין
נעשתה לאחר שהתערבה, ראויה להתכבד: במקרה בו החתיכה התערבה בעודה מחוסרת תיקון, ולאחר מכן נתקנה, כגון עוף שלם שהתערב ואחר כך הסירו את נוצותיו, התערובת נותרת בהיתרה, אף שכעת החתיכה ראויה להתכבד בה בפועל[10].
באיסורי הנאה: להבנת הרשב"א והרא"ש בדעת הרי"ף, החומרה המיוחדת של חתיכה הראויה להתכבד קיימת רק באיסורי הנאה, כגון חתיכת בשר שנתבשלה בחלב, או חתיכה של תקרובת עבודה זרה. אך יש מקצת מהראשונים שכתבו להפך, שחתיכה הראויה להתכבד שאסורה בהנאה בטלה ברוב, משום שאין היא ראויה להגיש לפני אף אחד, ואף לא לפני גוי, בניגוד לאיסורי אכילה שניתן לחתיכה הגישם לפני אורח גוי. אך רוב ככל הראשונים והפוסקים דחו שיטה זו.
חתיכה שקבלה טעם איסור: לדעת רוב הראשונים והפוסקים, דווקא בחתיכה שאסורה מחמת עצמה, כחתיכת נבלה או חתיכה של בשר שנתערב בה חלב, קיימת החומרה המיוחדת של חתיכה הראויה להתכבד. אך חתיכה שנאסרה על ידי שקיבלה טעם מדבר האסור, בטלה אם נתערבה באחרות. לעומת זאת, דעת ראבי"ה שאף בכגון זה החתיכה אינה בטלה[11].
חתיכה שאסורה כדי קליפה: כמו כן, לדעת רוב הפוסקים לא שייך דין חתיכה הראויה להתכבד בחתיכה שנאסרה רק כדי נטילת מקום או כדי קליפה, כגון חתיכת בשר שנצלתה יחד עם גבינה. גם בנקודה זו, דעת ראבי"ה שהחתיכה מוגדרת כראויה להתכבד. המשמעות היא, שלדעתו צריך להסיר לפני הבישול או האכילה כדי קליפה או כדי נטילת מקום מכל החתיכות שנתערבו[11].
גדר חתיכה ראויה: על אף הקונוטציה של בשר ודגים במושג חתיכה הראויה להתכבד, כתבו רבים מהפוסקים שגם מאכלים אחרים עשויים להיחשב כחתיכה הראויה להתכבד, כגון גבינה קשה, אך מהרש"ל כתב שאין גבינה נחשבת ראויה להתכבד. ולמעשה כתבו הפוסקים שהגדר המדויק של חתיכה הראויה להתכבד משתנה לפי המקום והתקופה, בהתאם למה שנהוג להגיש לפני אורח נכבד[12].
גבינה של גויים: חתיכה ראויה מגבינה של גויים, נחלקו בה הפוסקים האם יש בה משום חתיכה הראויה להתכבד: לפי רבי יואל סירקיש (הב"ח)[13], רבי שבתי הכהן (הש"ך)[14], ורבי חזקיה די סילוה (הפרי חדש), יש לה דין חתיכה הראויה להתכבד, אך לפי רבי דוד סגל (הט"ז), אין לה דין חתיכה הראויה להתכבד, מכיוון שלא גזרו עליה אלא משום חשש איסור חיצוני[15].
דינים שונים
סוג התערובת
לדעת מחבר איסור והיתר הארוך דווקא בתערובת מסוג מין במינו אין חתיכה הראויה להתכבד בטלה, אבל בתעורובת מסוג 'מין בשאינו מינו' היא בטלה בשישים[16]. אך הרמ"א חלק עליו ופסק שגם בתערובת 'מין בשאינו מינו', אין היא בטלה[17].
באיסורי דרבנן
כתב הרמב"ם בהקשר של חתיכה הראויה להתכבד:
והוא הדין בחתיכה של בשר בחלב או של חולין שנשחטו בעזרה שהרי הן אסורים מדבריהן בהנייה
— משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ז, הלכה ה'
רבי יוסף קארו הסיק מדבריו, שגם חתיכה הראייה להתכבד האסורה מדרבנן בלבד אוסרת תערובתה אפילו בריבוא[18]. וכך פסק בפירוש רמ"א[19]. אך רבי חיים בנבנישתי ורבי חזקיה די סילוה פקפקו על המקור לדין זה מדברי הרמב"ם, משום שהבינו שלדעת הרמב"ם, חולין שנשחטו בעזרה אסורים מדאורייתא[ב], אמנם מכל מקום להלכה הם הסכימו שאין להקל אף באיסור דרבנן.
בספק
כתבו הפוסקים שחתיכה הראויה להתכבד, אף אם ישנו ספק האם היא אסורה מדאורייתא - אוסרת כל תערובתה ואינה בטלה אפילו באלף. ורק אם יש ספק האם היא אסורה מדרבנן - בטלה. לעומת זאת, חתיכה שהיא וודאי אסורה מדאורייתא, ונתערבה בחתיכות היתר, אך יש ספק האם היא ראויה להתכבד - בטלה.
חתיכות שנאסרו ונתרסקו
מבואר בתוספתא[20], שחתיכה אסורה הראויה להתכבד שנתערבה בחתיכות של היתר ונאסרו כולן, אם אחר כך נחתכה או נתרסקה אחת או יותר מהן וכבר אינן ראויות להתכבד לפני אורחים, מתבטלות החתיכות המרוסקות ברוב, (או במקרה של תערובת מין בשאינו מינו - בשישים), והשלמות נותרות באיסורן. וכתבו הפוסקים שאף אם רוב החתיכות נתרסקו - אין זה מתיר את החתיכות שנותרו שלמות[21].
באיסורי הנאה
חתיכה הראויה להתכבד האסורה בהנאה, כגון חתיכת בשר שנתבשלה בחלב שנתערבה באחרות, אוסרת את כל החתיכות בהנאה. אמנם, כתוב בש"ך שמותר למכור את כל התערובת לגוי ולהשליך את דמי אותה החתיכה לים[22]. כתבו אחרונים שחתיכה הראויה להתכבד האסורה בהנאה איננה אוסרת בהנאה חתיכות האסורות באכילה שנתערבה בהן[23].
לקריאה נוספת
הרב משה כהן, יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ, כרך ב', ירושלים, ה'תשעו, עמודים 467 - 475.
קישורים חיצוניים
- הלכה יב - חתיכה הראויה להתכבד בה | פרק לד - דיני תערובות | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, באתר פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, 15 בינואר 2019
- חתיכה הראויה להתכבד - מתוך המיקרופדיה התלמודית באתר ויקישיבה.
ביאורים
- ^ אמנם לדעת פוסקים רבים קיימות הגבלות מסויימות במקרה כזה, כגון שאסור לאדם אחד לאכול את כל החתיכות בעצמו, משום שאז ברור שהוא אוכל גם את החתיכה האסורה, וכגון שאסור לבשל את כל החתיכות יחד, משום שאז החתיכה האסורה תאסור את השאר מחמת הטעם שתיתן בהן, היות שאין פי שישים בהיתר כנגד החתיכה האסורה.
- ^ לפי הבנת בעל כנסת הגדולה בדעת הרמב"ם אסורים הם באכילה מדאורייתא ובהנאה מדרבנן. ולפי הבנת מחבר פרי חדש בדעת הרמב"ם גם איסורם בהנאה הוא מדאורייתא.
הערות שוליים
- ^ דעת הרמב"ם, בהלכות מאכלות אסורות, טו, הלכות ג - ד, על פי ביאור כסף משנה שם. וכן דעת הראב"ד, כמובא בר"ן על הרי"ף, חולין ק עמוד א, מדפי הגמרא. וכן דעת הרמב"ן בחידושיו לחולין צז עמוד ב.
- ^ הגהת רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ט, סעיף א'.
- ^ דעת רוב הראשונים והפוסקים שבריה אינה בטלה אפילו בריבוא. כן כתבו הרמב"ם, מאכלות אסורות, טז הלכה ו, הרא"ש חולין ז, לג, הרא"ה בבדק הבית בית ד שער א, והר"ן על הרי"ף חולין ק עמוד א מדפי הגמרא, וכך נפסק בשולחן ערוך יורה דעה ק סעיף א. אך דעת הר"ש בפירוש המשנה תרומות פרק י משנה ח, והרשב"א בתורת הבית בית ד שער א, שבריה בטלה ביחס של 1:960, ובספר כרתי ופלתי הביא שיש ראשונים נוספים הסבורים כך.
- ^ ביאור:תוספתא/חולין/ז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ר"ן על הרי"ף, מסכת חולין דף ק עמוד א מדפי הגמרא, ומסכת עבודה זרה דף עד עמוד א מדפי הגמרא.
- ^ ספר תורת הבית בית ד שער א.
- ^ פסקי הרא"ש מסכת חולין פרק ז סימן לו.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"א, סעיף ג'
- ^ שו"ת יביע אומר כרך ה, חלק יורה דעה סימן ח.
- ^ שולחן ערוך שם.
- ^ 11.0 11.1 תשובות וביאורי הסוגיות לראבי"ה, סימן תתקמא.
- ^ ב"ח, יורה דעה קא, על פי משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ז, הלכה ט'. וכן כתב הש"ך יורה דעה קא ס"ק יג.
- ^ בית חדש על ארבע טורים יורה דעה סימן קא.
- ^ נקודות הכסף, השגה על טורי זהב יורה דעה סימן קא סעיף קטן ד.
- ^ ט"ז יורה דעה סימן קא סעיף ב, סעיף קטן ד.
- ^ ויש שדייקו מדברי הרמב"ם שדעתו שבתערובת 'מין בשאינו מינו' חתיכה הראויה להתכבד בטלה, כדעת מחבר איסור והיתר הארוך.
- ^ הגהת הרמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"א, סעיף ו'.
- ^ בית יוסף, יורה דעה, סוף סימן קא.
- ^ הגהת רמ"א, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"א, סעיף א'.
- ^ ביאור:תוספתא/חולין/ז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ טור יורה דעה קא – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ש"ך יורה דעה סימן קא סעיף קטן א.
- ^ פרי תואר יורה דעה סימן קא סעיף קטן ב. פרי מגדים שם, וכן בפתיחה הכוללת להלכות תערובות. חוות דעת שם חידושים סעיף קטן א.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
