כרתי ופלתי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כרתי ופלתי
שער הספר
שער הספר
מידע כללי
מאת רבי יהונתן אייבשיץ
סוגה פסקים, הכרעות, חידושים ופלפולים, על שולחן ערוך חלק יורה דעה
הסכמות אין
הוצאה
מקום הוצאה אלטונה, המבורג, גרמניה
תאריך הוצאה ה'תקכ"ג
 
הוצאה קרלסרוהה, באדן-וירטמברג, גרמניה
תאריך ה'תקל"ג
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט כרתי ופלתי
היברובוקס כרתי ופלתי
הספרייה הלאומית 990011046540205171
חתימתו של רבי יהונתן אייבשיץ

כְּרֵתִי ופְּלֵתִי הוא ספר על שולחן ערוך יורה דעה. הספר נכתב על ידי רבי יהונתן אייבשיץ, ונדפס לראשונה בחייו באלטונה שבגרמניה בשנת ה'תקכ"ג.

הרקע להוצאת הספר

בהקדמתו מתאונן רבי יהונתן, שעקב טרדותיו הרבות בוויכוחים להגנת התלמוד עם שרים וכמרים מלומדים, כדי להשיג מהם רשות להדפסת ספרי התלמוד, התמעט לימודו ולא כתב את חידושיו שהתלבנו עם תלמידיו ועם חבריו הגאונים, והמעט שכתב נעלמו כי לא היה לו פנאי לשומרם.

בעת כהונתו כרבה של מץ, התאספו סביבו תלמידים ורעים רבים, וכבר שם החל לכתוב את חיבוריו, אך למרות זאת לא הדפיסם, מחמת הקושי שבדבר והוצאות הממון המרובות הכרוכות בכך.

בשנת ה'תק"י (1750), כאשר מונה לרב בקהילות אה"ו - המבורג, אלטונה וואנדסבק[1], חשב כי יוכל לממש את רצונו ולהדפיס את ספריו בבית הדפוס שהיה שם, אך לא הצליח לממש את רצונו בעקבות פטירתה של אשתו עלקלי, ומחמת המתנגדים הרבים שקמו לו באותו זמן.

כשנה לפני פטירתו חלה בחולי קשה עד שנטה למות, ורעיו ואוהביו כבר נתייאשו ממנו. בחוליו נדר נדר לה' שאם יתרפא יוציא לאור מחיבוריו הרבים. כאשר הבריא החל לעבוד על הוצאת ספריו.

את החלטתו להקדים את הוצאת הספר 'כרתי ופלתי' לפני הספר 'אורים ותומים', נימק רבי יהונתן, שהספר כרתי ופלתי "שוה לכל נפש", מפני שהוא חיבור על חלק 'יורה דעה' שנצרך לכל אדם מישראל, בניגוד ל'אורים ותומים' שעל 'חושן משפט' הנצרך רק לדיינים, וכן עקב ההוצאות המרובות הכרוכות בהוצאת ה'אורים ותומים'.

חיבור הספר

מטרת הספר:

הספר הוא ביאור על השולחן ערוך חלק יורה דעה. מטרת הספר לברר את הכרעת ההלכה על פי המקורות הראשונים, ליישב קושיות וללמד לתלמידים את דרך הלימוד הישרה, כפי שכתב המחבר בהקדמתו

חיבור גדול על יורה דעה כמעשה אורים ותומים[2] לפלפל בחכמה בכל דברי ראשונים ואחרונים ולתור בחכמה על המשפט אשר יאמרו קדמונים ז"ל... ורבו תועלותיה כי מלבד כל מבקש ה' לידע שורש פסקי הלכות יצא אל המחנה הזה מקום אשר ישוקל בפלס הקודש ומאזני צדק הדין וההלכה ומורין כן בחיק הפוסקים קדמונים ואחרונים אף גם בו ירופא שברי ציון שערים המצויינים בהלכה להתיר כל קושיא בדקי אשר נראה בבית ה' הראשונים ואחרונים ז"ל בו סבר אל סבר יחדיו ידבקו והיו לאחדים בו יפורשו רוב קושיות התוספות ומהרש"א ז"ל... בו ילמדו המתחילים בחכמה דרך הישר בתורה איה נתיבות המשפט ואיה שבילי היושר מבלי לנטות ימין ושמאל בפלפול של הבל חדשים...

הקדמה לספרו

מטרה נוספת הציג המחבר לספרו, מאחר שדברי תורתו נכתבו ע"י תלמידים שכל אחד כתבם כפי הבנתו, ומהם נפוצו העתקות שונות, עד שצוטטו בשמו דברים סותרים, והיו גם שייחסו לעצמם את חידושיו, לפיכך בא החיבור לגלות את מקור הדברים, להסיר הספקות ולהודיע את דעתו לרבים.

שם הספר:

שם הספר נלקח מהפסוק "ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי" (שמואל ב', ח', י"ח), וכפי שדרשו חז"ל במסכת סנהדרין ”אלו אורים ותומים. ולמה נקרא שמם הכרתי והפלתי? כרתי – שכורתין את דבריהם ["חותכים" ופוסקים דברים]; פלתי – שמופלאין במעשיהן”.

בנוסף רמז המחבר בשם הספר את שמו ושם אביו בגימטרייה "יהונתן נתן נטע"[3].

חלקי הספר

הספר כולל שני חלקים. חלק מקוצר הנקרא בשם 'כרתי', שבו כתב המחבר בקיצור את דברי הראשונים והאחרונים, והוסיף להם את הכרעותיו וחידושיו: ”בו ימצא מרגוע כל הרוצה לידע שורשי הדינים בקצרה”. ונקרא כך משום שבו נכרתו הדברים בקיצור.

החלק המורחב נקרא בשם 'פלתי', שבו מבוארים שורשי הדברים והפלפולים: ”והיה כל מבקש לשאוב מים מבאר מים חיים ונוזלים מן לבנון יבוא וישאב מים בששון ממעיני הישועה אשר הפליא ה' לעשות עמדי לחונני דעה וירווה צמאונו”, ונקרא כך על שם "שהוא מפליא לעשות ולא יפלא ממנו דבר".

הסכמות

בשונה מהמקובל נמנע רבי יהונתן מלקחת הסכמות. בהקדמתו הסביר, שלא ראה תועלת בהגנת זכות ההדפסה המוגבלת עד למכירת העותקים שבידו, וסלד מהתארים שבהם נהגו המסכימים לעטר את ראש המחבר

הנה לא רציתי ליקח הסכמה מגאוני הזמן כסדר חובר חיבור, כי לא מצאתי בהם תועלת. כי בלאו הכי כל זמן שספרי אינו נמכר, ונתמלא חסרוני בהוצאות רב שהיה לי על הדפוס, מי ידפיסו כתבניתו ויפזר הונו על מגן. ספק אתי ספק לא אתי. ואחרי הנמכר גאולה תהיה להם, אשר מורשים להדפיסו שנית, ומחזיקנא טובתם במודים דרבנן. ואם כן מה תועלת יש בהסכמה, רחוק משכר וקרוב להפסד, כי דרך המסכימים להרבות בשבח המחבר, בתוארים עצמיים יסלסלוהו, ובין כוכבים ישימו קנו וכדומה. ואין זה אלא מוליד התנשאות רוח בקרב איש. ולמה זה אנכי משולל משלימות נפשו, וחסר לנפשו כל טוב האמיתי, בחושך בא ובחושך ילך, איש מכאובים ידוע חולי ובמסתר פנים, נבזה וחדל אישים, ואיך יתגאה לייחס עצמו בתוארים כל דהו. ולכן שתיקתי יפה מדיבורי.

אופי הספר

בחיבורו הוא דן ומפלפל בדברי הראשונים, עליהם נבנו פסקי השולחן ערוך, ובאחרונים נושאי כליו של השולחן ערוך. גישתו היא שילוב בין שיטת הפלפול במגמה עיונית לפלפול שמטרתו פסיקת הלכה. עיקר מטרתו בפלפוליו לחזק את הכרעות השולחן ערוך, ולישב את הקושיות והתמיהות שהעלו מפרשיו ומשיגיו. הוא נוטה לקבל את הכרעת השולחן ערוך כפוסק אחרון, אף כנגד כל הפוסקים[4].

הספר מסתמך במיוחד על פסקי הפרי חדש, בניגוד לשאר מפרשי השולחן ערוך כדוגמת הט"ז והש"ך, שלעיתים הוא מסכים עם פסקיהם ולעיתים חולק עליהם. בהכרעותיו במקרי ספקות הוא נוטה בדרך כלל להחמיר[4].

הוצאת הספר

ספר זה הוא הספר היחיד מבין ספריו הרבים שהודפס בחייו. מלבדו ישנם עוד ספרים שהכין להדפסה כגון יערות דבש אורים ותומים ועוד, אך גם בספר זה לא הדפיס אלא עד סימן קי"ב, זאת מפני שמיהר להדפיס מכיוון שהיה זקוק לכסף שירוויח מהמכירות ע"מ לפדות את בנו בנימין וולף מיד נושים שרצו להושיבו במאסר[5].

בשנת ה'תקל"ג הוציא לאור נכדו רבי ישראל אייבשיץ, את החלק השני (מסימן קי"ב) שבו נמצאים חידושיו על הלכות נדה, וזאת ע"פ צוואתו להקדים את הדפסת החלק השני לספרים האחרים, כיון שראה בספר הזה חשיבות עליונה כפי שכתב בהקדמתו[6] כי הוא נצרך לכל איש מישראל, בניגוד ל"אורים ותומים" ששייך רק לדיינים.

בנוסף ישנם עוד חידושים על הלכות יורה דעה שלא נדפסו עד היום.

הוצאות נוספות

מהוצאות אלו נדפסו לאחר מכן מהדורות צילום.

ראו גם

קישורים חיצוניים

שיתופתא כרתי ופלתי באתר שיתופתא

הערות שוליים

  1. ^ בה כיהן למשך 24 שנים עד פטירתו בשנת ה'תקכ"ד (1764)
  2. ^ כוונתו ל"כרתי ופלתי" שע"פ דרשת הגמרא אלו אורים ותומים
  3. ^ בהקדמתו מפליג בשבחו של אביו שגדלו לתורה ונפטר בקיצור ימים, ולכן לא זכה ללמוד מתורתו כראוי
  4. ^ 4.0 4.1 חיים דוד אהרן טיפענברון, השגות על ספר כרתי ופלתי, בתוך ירחון אור ישראל - ס, באתר אוצר החכמה
  5. ^ גדולת יהונתן חלק א' פרק י"ח, באתר היברובוקס
  6. ^ "כי הוא שוה לכל נפש"