טיוטה:מעלית שבת
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
מעלית שבת היא מעלית שמנגנון הפעלתה מאפשר ליהודים להשתמש בה בשבת בלא שיעברו על איסור חילול שבת. ישנם רבנים הסוברים כי בכל מקרה אין להתיר שימוש במעלית בשבת גם אם אין בה חשש מלאכה בשבת, משום שיש בזה זלזול בכבוד שבת. מאידך רבנים אחרים מתירים את השימוש במעליות בשבת כאשר אין בהם איסורי מלאכה.
מעלית השבת הראשונה פותחה בשנת תשל"ה, ובמשך עשרות שנים מעליות השבת המוכרות היו של מכון מדעי טכנולוגי להלכה ושל מכון צומת. בשנת תשפ"ג פותחה מעלית שבת נוספת על ידי "שיל"ת הראל", וישנם סוגי מעליות נוספים אשר נמצאים בשלבי פיתוח מוקדמים.
רקע
מעלית שבת היא מעלית שמנגנון הפעלתה מאפשר ליהודים להשתמש בה בשבת בלא שיעברו על איסור חילול שבת. את מעלית השבת הראשונה תכנן ופיתח המהנדס דוד בנעט בסביבות שנת תשל"ה עבור בית חולים שערי צדק, על פי הנחיות רבי לוי יצחק הלפרין בעל מכון מדעי טכנולוגי להלכה. מעליות זו הותרה באותו הזמן לשימוש גם על ידי רבי שלמה זלמן אוירבך, אשר היה מעורה בנושא זה לכל אורך הדרך, וכן על ידי רבי יצחק יעקב וייס, רבי עובדיה יוסף[1] ועוד. עם זאת ההיתר לשימוש במעלית שבת איננו מוסכם על כל הפוסקים, ויש שאסרו משום זלזול בכבוד שבת אוושא מילתא עובדין דחול וחשש פירצה, גם במקרה שאין בשימוש במעלית איסור מצד עשיית מלאכה בשבת. כדעה זו מקובל היה בקרב רבני העיר בני ברק, כדוגמת רבי שמואל הלוי ואזנר רבי נסים קרליץ ועוד, כאשר זו הסיבה המרכזית להגבלת גובה בנייני המגורים בעיר זו.
במשך עשרות שנים מעליות השבת המוכרות היו של מכון מדעי טכנולוגי להלכה, ושל מכון צומת. מעליות מכון צומת מסתמכות על פסקי רבי שלמה זלמן אוירבך, ומעליות המכון הטכנולוגי מסתמכות על פסקי רבי לוי יצחק הלפרין, שהוסיף וחשש שפעולה הנגרמת ממשקל האדם נחשבת כמעשה גמור שלו, ומאידך הקל שפעולה הנגרמת בצורה של "מניעת מונע" אינה נחשבת כלל כמלאכה ומותרת לכתחילה. על פי אלו במעליות שבת של המכון הטכנולוגי הפכו את האנדוקטורים ואת האנקודר לכאלו שפועלים בצורה של מניעת מונע, והתירו את השימוש בהם בשבת. בתחילת 2017, פיתח המהנדס בנעט, בשיתוף פעולה עם חברת 'ויטור', אנקודר המתאים גם למעליות MRL (ללא חדר מכונות), וכיום המכון הטכנולוגי מאפשר התקנה של מעלית שבת גם מסוג זה.
בחורף תשפ"ג התפרסם[2] על מעלית שבת חדשה בשם "מעלין בקודש" שפותחה על ידי שגיא הראל ("שיל"ת הראל"), המעלית באה לפתור בעיות הלכתיות שנטען שיש במעליות הקיימות באותה העת (הגברת זרם והשפעת משקל האדם), וקיבלה את אישורם ההלכתי של הרב שריאל רוזנברג, הרב שלום יוסף גלבר והרב יצחק מרדכי רובין[3]. בקיץ תשפ"ג הרב שבח צבי רוזנבלט רבה של בני ברק כתב מכתב לאסור את המעליות החדשות לשימוש בשכונת גני איילון "משום עובדא דחול וזילותא דשבת", ומשום שגם במעלית זו ישנם דיונים הלכתיים בדבר כשרותה[4]. בחודש אייר תשפ"ג עלו הרבנים המתירים למעונם של רבי גרשון אדלשטיין והרב דוב לנדו להתייעצות והם הורו לאסור גם את המעלית החדשה, כשלאחר מכן פרסמו הרבנים מכתב שבו הם חוזרים בהם ואינם מורים להשתמש במעלית החדשה אף "שהיא מתוכננת באופן שאין בה חשש חילול שבת", "עקב חומר איסור שבת"[5]. המעלית מוגנת בפטנט רשום ונכון לשנת תשפ"ו משווקת ומפוקחת תחת כשרותם של רבנים אחרים.
תקציר הנידונים ההלכתיים
הנידונים ההלכתיים במעלית שבת הינם רבים ומורכבים. אולם ניתן לחלק את הנידונים לכמה חלקים:
- עליית המעלית: הגברת זרם בעלייה
- ירידת המעלית: מלאכות המתבצעות בירידה
- בעיות "טכניות" נוספות
- זילותא דשבת
עליית המעלית: הגברת זרם בעלייה
הנידון הראשון הוא על עליית המעלית בעומס, ועוסק בשאלת הגברת הזרם החשמלי. צריכת החשמל של מנוע המעלית גדלה כאשר המעלית עולה בעומס מלא, מאשר לו היתה המעלית ריקה או בעומס חלקי (כאמור, משקולת המעלית הינה במשקל תא המעלית + כ-50% מהעומס המירבי המותר. בזמן שהמעלית נוסעת למעלה, כאשר תא המעלית ריק אזי המשקולת היא זו שמעלה את תא המעלית למעלה, והמנוע מתאמץ לעצור את נפילת המשקולת בצורה חופשית. אולם צריכת החשמל של פעולה זו הינה פחותה יותר מצריכת החשמל של המאמץ הנדרש ממנוע המעלית להעלות את תא המעלית כאשר הוא בעומס מלא).
בנידון זה נחלקו הפוסקים האם אכן יש איסור ב"הגברת זרם" בשבת. הגרש"ז אוירבך למשל הקל בזה, אך בשם הגרי"ש אלישיב נפסק להחמיר בדבר. כמו כן נידונה השאלה האם פעולה על ידי משקל האדם נחשב כמעשה שלו או כגרמא (לכאורה כניסה למעלית קודם תחילת נסיעתה כמוה כהכנסת משקולת לתא המעלית קודם תחילת נסיעתה), וכן נידונה השאלה הטכנית האם אכן יש הגברת זרם, כמבואר להלן.
האוסרים טוענים כי יש איסור לעלות במעלית שבת מכיון שהנוסע גורם להגברת זרם החשמל בזמן נסיעת המעלית. הם גם מתייחסים למשקל האדם הגורם לכך כמעשה ממש, וכמובן אוסרים "הגברת זרם" בשבת.
אולם המתירים, סוברים שאין איסור להגביר זרם בשבת, ובנוסף, הרב לוי יצחק הלפרין טוען כי מבחינה טכנית אין כלל "הגברת זרם". לדבריו, מנוע המעלית פועל בצורה כזו שבחלקיק השניה הראשון המנוע מופעל בצריכת החשמל וגודל הזרם המקסימלי האפשרי מבחינת המנוע, ולאחר מכן הזרם יורד בעקבות תאוצת הרוטור בתוך המנוע שגורם ליצירת כא"מ נגדי. אם כן, האדם לא "הגביר" את הזרם, אלא רק "מנע את הקטנת הזרם".
למעשה הגרש"ז אוירבך פסק להקל בעלייה במעלית בשבת, וכשיטתו שהקל גם בהגברת זרם. הרב לוי יצחק הלפרין הקל גם משום שהגברת הזרם במעלית[6] לדעתו מותרת, וגם משום שהסביר שאין בזה כלל "הגברת זרם" כאמור. והגרי"ש אלישיב במשך שנים רבות נמסר בשמו שהקל בעלייה במעלית שבת, ובשנת תש"ע פורסם בשמו שחזר בו ואסר לעלות במעלית בשבת משום הגברת זרם[7]. המעלית החדשה של שילת הראל שיצאה לשוק בשנת תשפ"ג באה לתת מענה גם לשאלה זו, והיא מתוכננת בצורה כזו שבכל מקרה אין בצריכת החשמל שלה בנסיעתה זרם גבוה יותר מאשר הזרם שהיה בה ללא הנוסעים.
נידון נוסף בהגברת הזרם שבעליית המעלית בעומס מלא, היא הגברת צריכת דלק במחולל החשמל המגיע למעלית. הגרש"ז אוירבך התיר זאת עכ"פ נידון זה בדרך כלל אינו קיים במעליות מודרניות[8].
ירידת המעלית: מלאכות המתבצעות בירידה
הנידון השני הוא על ירידת המעלית כאשר יש בה נוסעים, ועוסק בשאלה אודות השפעת משקל האדם הנמצא בתא המעלית, שהרי הוא גם כן "מוריד" בכובדו את תא המעלית וממילא גורם לכל אותם המלאכות הנפעלות בירידה. הדיון עוסק הן בלחיצת תא המעלית על מתגים ואנדוקטורים הנמצאים לאורך פיר המעלית (כגון מתגים המפעילים את עצירת המעלית כאשר היא מגיעה לקומה הרצויה), והן בשאלה אודות יצירת זרם חשמלי, שכאשר המעלית יורדת בעומס מלא מנוע המעלית הופך לגנרטור ויוצר חשמל.
רבי שלמה זלמן אוירבך סובר כי אין איסור בדבר ומותר לרדת במעלית בשבת, כפי שביאר באריכות בשמירת שבת כהלכתה (מהדורת תש"ע פרק כג סעיף נח בהערה). על פי שיטתו בשאלה זו משווקות מעליות שבת של מכון צומת.
מאידך הרב לוי יצחק הלפרין סבור כי הדבר נחשב למעשה ממש של האדם, ומשום כך אסר לרדת במעלית בשבת, אלא שחידש היתר אחר: לשיטתו "מניעת מונע" שונה מגרמא, ומותרת לכתחילה גם כאשר התוצאה נעשית מיד לאחר מעשה האדם. על פי עקרון זה יסד הרב הלפרין את מעליות שבת של המכון הטכנולוגי, בהן כל המתגים והאנדוקטורים מוחלפים בכלו הפועלים על ידי עקרון "מניעת המניעה". על פי שטתו של הרב הלפרין משווקות המעליות של המכון הטכנולוגי, אולם ככלל מעליות אלו באו "להוסיף" על ההיתר של הגרש"ז אוירבך, ויש בהן את ההיתר של הגרש"ז אלא שנוסף היתר גם לדעת הרב הלפרין. (אולם ראו להלן אודות האנקודר).
אחרים חששו הן לכך שמשקל האדם נחשב כמעשה, והן לכך שמניעת מונע כמוה כגרמא רגילה שאסורה לכתחילה או אף כמוה כמעשה ממש כיון שהתוצאה קורית מיד, ולכן אסרו את הירידה במעלית. כך גם התפרסם בשם הגרי"ש אלישיב במשך עשרות שנים (עד שנת תש"ע), שהתיר לעלות במעלית שבת (כנ"ל) אך אסר לרדת. וגם הגרש"ז אוירבך עצמו לפעמים לא הקל בזאת לכתחילה[9].
אולם אף על פי כן יש שדנו להתיר משום שאין באפשרות אדם בודד להוריד את המעלית לבדו, ואם כן הוא רק "מסייע" לנוסעים האחרים ו/או למנוע המעלית להוריד, ומצד שני המנוע של המעלית הרי יכול היה להוריד את תא המעלית לבדו, ואם כן זה מצב של זה יכול וזה אינו יכול שאינו אסור. הראשונים שהעלו דיון זה היו הגרש"ז אוירבך והרב הלפרין עצמם, הגרש"ז הקל והרב הלפרין החמיר, ובמשך השנים רבים דנו בשאלה זו, האם האדם מוגדר אינו יכול, האם המנוע מוגדר יכול, והאם הדבר מותר לכתחילה[10].
המעלית החדשה של שילת הראל ששווקה בשנת תשפ"ג באה בין השאר לפתור בעיה זו. הרב שלום יוסף גלבר והרב יצחק מרדכי רובין פרסמו מאמר מפורט[11] להסביר את הפתרונות שנעשו במעלית זו. לדבריהם במעלית החדשה משקל הנוסעים מוגבל כך שתמיד הנוסעים לא יוכלו להוריד את תא המעלית ללא עזרת המנוע, והדבר מותר מכיון שהמנוע יכול והאדם אינו יכול, ויש להתיר זאת במקרה זה אף לכתחילה. אולם אחרים עוררו על כך שזהו היתרו של הגרש"ז אוירבך, והוא הקל גם בעומס מלא כמבואר באורך בדבריו שבשש"כ, והחוששים לשיטת הרב הלפרין יאסרו גם בעומס חלקי.
נידון משלים למלאכות הנעשות על ידי המעלית בירידה, הוא הנידון לגבי יצירת חשמל במנוע המעלית. כאשר תא המעלית יורד בעומס מלא הופך מנוע המעלית לגנרטור ומייצר חשמל אשר מוחזר לרשת החשמל. הבירור הטכני האם אכן החשמל מוחזר הוא חלק מהבירור ההלכתי, כיום ישנן מעליות "ירוקות" שממירות את החשמל הזה לתדר ועוצמת הזרם הרצוי ואכן מנתבים אותו לשימוש. על כל פנים בחלק מהמעליות מותקנים נגדים כדי לספוג את החשמל הזה ולהופכו לאנרגיית חום, כאשר נגדים אלו עלולים להגיע להתלהטות - דבר שמוגדר בשבת כמלאכת הבערה. מכיון שהדבר נעשה על ידי משקל האדם ולא במעשה בידיים, מכון צומת מקלים על פי שיטת הגרש"ז אוירבך ותופעה זו היא ככל שאר המלאכות שהמעלית עושה בירידתה. גם לגבי המעלית של שילת הראל אין הבדל בין תופעה זו לשאר מלאכות המעלית בירידתה, בנוסף, בשבת כלל לא ניתן להעמיס עומס מלא במעלית זו, והבעיה לא תיתכן. אולם המכון הטכנולוגי שנוהג על פי שיטת הרב הלפרין שהחמיר בזה ומחשיב את האדם כעושה בידיים, נזקקים לפתרון גם לענין זה, ומשום כך מתקינים מערכות נגדים נוספות (4 מערכות נגדים, 2 קבוצות בכל קבוצה 2 בטור) ומבצעים בדיקות לוודא שפיזור החום אינו גורם להתלהטות הנגדים גם לאחר פעילות רציפה בעומס מלא ובמזג אויר חם.
בעיות "טכניות" נוספות
בנוסף לשני הנידונים המרכזיים האמורים לעיל, הנידון לגבי עלייה במעלית משום הגברת זרם, והנידון לגבי הירידה במעלית משום המלאכות שהיא עושה, ויצירת החשמל בעומס מלא, ובנוסף לנידון המהותי המובא להלן מצד זילותא דשבת ועובדין דחול, ישנם עוד נידונים רבים לגבי השימוש במעלית שבת.
הנידונים הראשוניים הם כמובן על עצם האיסור בהפעלת מכשירי חשמל בשבת, ועל ייחוס המלאכה הנעשית על ידי מכשיר חשמלי, לאדם שהפעיל את אותו המכשיר. ישנו נידון נוסף אודות הניצוצות הנוצרים בחיבור וניתוק פיזי של מעגל חשמלי, נידון שבמעליות החדשות כיום כמעט ואינו קיים, ונידון כללי בירידת המעלית מצד "קירוב מלאכה".
הנידונים הידועים יותר הם על הפילוס האוטומטי במעליות חדישות: בבניינים רבי קומות כאשר המעלית בקומה נמוכה עלולה להיות שקיעה של תא המעלית כאשר נכנסים אליה אנשים, ושקיעת המעלית מפעילה מיידית את המנוע עד לפילוס רצת המעלית עם רצפת הבנין. נידון נוסף הוא על מנגנוני הבטיחות בכניסה למעלית, המונעים את סגירת הדלת כאשר יש מפריע, ומונעים את נסיעת המעלית כל עוד הדלת לא סגורה לחלוטין, ונידון נוסף על התקני השקילה השונים.
חלק מהנידונים הם נקודתיים והדיון וההצעות לפתרונן אינן נוגעות לשאלות והפתרונות המהותיות של המעלית. אולם יש נידונים שדורשים פתרון מורכב ושינוי של כל צורת פעולת המעלית. כזה הוא הנידון - לרבנים המחמירים בנידון זה - על מנגנוני הבטיחות בסגירת הדלת, ראו בענין זה להלן, וכזה הוא הנידון על השפעת הנוסע על האנקודר - חיישן זיהוי סיבוב המנוע, ובכך נעסוק בקיצור להלן בסמוך.
אנקודר
האנקודר הוא רכיב המותקן על מנוע המעלית ומספק מידע אלפי פעמים בשניה על מיקום ציר המנוע. האנקודר רגיש מאוד ונועד לזהות כל הגברת מהירות או האטה גם אם אינה ניכרת כלל בחושי אדם. האנקודר "נותן הוראות" למנוע, ומגדיר את עוצמתו ואף את כיוונו. האנקודר מושפע ממשקל האדם, ומשתייך לקבוצת הנידונים של המלאכות הנוצרות בירידת המעלית. אמנם האנקודר מושפע משמקל האדם גם בעלייה במעלית, ומשכך הנידון לגביו נוגע גם בשימוש לעלייה במעלית שבת.
במעליות מכון צומת נהגו על פי שיטת הגרש"ז אוירבך ולא שינו את האנקודר מצורת פעולתו במעליות במצב חול. הגרש"ז עצמו לא התייחס לאנקודר בדבריו אודות מעלית שבת, אולם ודאי היה מודע לנידון זה, שנידון בספרו של הרב הלפרין שאף פיתח אנקודר ייחודי בהתאם לשיטתו כבר בשנת תשל"ה כאמור לעיל[12].
הרב הלפרין חשש בזה לאיסור, ופיתח בהתאם לשיטתו שמתיר "מניעת מונע", אנקודר/טכומטר מיוחד שמותקן במעליות המכון הטכנולוגי, שפועל בצורה של "מניעת מונע".
אולם כאמור רבים חששו לאיסור במעשה שנעשה בצורה של מניעת מונע, ובנוסף חששו לאיסור בהשפעת האדם על האנקודר. בנוסף, במעליות עם מנוע תלת פאזי סינכרוני, האנקודר קריטי לזיהוי המיקום המדויק של הרוטור, וכל השפעה של משקל קטן ביותר יכול לגרום למנוע "לצאת מסנכרון" ולהשבתת פעולתה התקינה של המעלית, ובהתאם לכך יש שחששו שגם לשיטת הגרש"ז אוירבך השפעת האדם על האנקודר תהיה בעיה הלכתית. את בעיה זו באה לפתור המעלית החדשה של שילת הראל, בכך שהיא בנויה בצורה כזו שאף שמנוע המעלית הוא סינכרוני, אין השפעה של משקל האדם על האנקודר. או ליתר דיוק: האנקודר אינו משנה את פעולת הבקר תדר וזרם (VVVF) של המנוע.
זילותא דשבת
מלבד כל הנידונים ההלכתיים ואיסורי מלאכה בשבת הכרוכים בשימוש במעלית בשבת, ישנו דיון כללי נוסף האם בכלל נסיעה במעלית בשבת היא דבר מותר. פולמוס זה מזכיר את הפולמוס על נסיעה ברכבת בשבת, וגם במעלית יש שאסרו נסיעה בשבת בכל מקרה, גם אם אין בכך שום איסור מלאכה או גרם מלאכה.
האוסרים נוקטים בלשון של "אוושא מילתא" "זילותא דשבת" "עובדין דחול" ו"פירצה" בשבת. עיקר הדיון מוזכר כבר בספר מאורי אש של הגרש"ז אוירבך משנת תרצ"ה. בשו"ת בית יצחק שאוסר יצירת זרם חשמלי בשבת משום איסור "מוליד", כותב באותו מקום שנסיעה בחשמלית בשבת אסורה משום עובדא דחול. מקורו מדברי הגמרא בביצה כה: ש"אין יוצאין בכסא", אולם הגרל"י הלפרין בספרו מעליות בשבת בפרק האחרון (יז) מחלק ואומר שהאיסור בגמרא הוא על הנושא ולא על הנישא, ומלבד זאת מעלית שבת שונה מחשמלית וכד' מכיון שניכר בה שהיא שונה מצורת השימוש בימי החול.
למעשה בעיר בני ברק התקבע לאסור את השימוש במעלית שבת משום עובדין דחול, שכך פסקו רבי ניסים קרליץ רבי שמואל ואזנר ורבי חיים קניבסקי, אולם בירושלים רבים התירו ואף השתמשו במעליות המכונים, על פי פסיקותיהם של הגרש"ז אוירבך, אשר עודד את ענין זה והיה מעורה בפיתוח מעליות המכונים, וגישתו של הגרי"ש אלישיב שאמר שיש למצוא פתרון למעלית שבת שלא יהיה בה איסור מלאכה בשבת[13].
פירוט והרחבת הנידונים ההלכתיים
נידונים כלליים
איסור מלאכה במכשירי חשמל בשבת
ערך מורחב – חשמל בשבת
הנידון הראשון בדבר השאלה בשימוש במעלית בשבת הוא הנידון האם ומהו האיסור להשתמש במכשירי חשמל בשבת. נידון זה החל בסמוך להמצאת החשמל ודנו בו גדולי הפוסקים. הנידון נחלק לשניים: כאשר יש חוט להט שנדלק על ידי החשמל הנידון האם יש בזה משום איסור מבעיר בשבת, ונידון נוסף הוא בדבר האיסור כאשר אין חוט להט. למעשה מקובל שחוט להט חשמלי מוגדר כאש לענין איסור מלאכה בשבת, ובהדלקתו יש משום איסור הבערה בשבת. וגם בהפעלת מכשיר חשמלי ללא חוט להט מקובל שיש איסור להפעילו "בידיים" בשבת, אם כי מקור האיסור אינו מוסכם. בענין זה התפרסמו דברי הבית יצחק, החזון איש והגרש"ז אוירבך.
בשו"ת בית יצחק[14] כתב שיש בזה משום איסור מוליד של זרם החשמל. הגרש"ז אוירבך בספרו מאורי אש האריך לדון אודות השימוש בחשמל בשבת ולמעשה מסיק שאף שנראה שאין בזה איסור מוליד, אמנם "כבר הורה זקן" ויש לחוש לשיטת הבית יצחק. בשנת תש"ח יצא לאור הספר חזון איש על אורח חיים, ושם בסימן נ' כתב החזו"א על סגירת מעגלת חשמלי ש"קרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי". בתאריך יח אב תש"ח כתב הגשרז"א מכתב לחזו"א בו אומר שלאחר מו"מ ארוך שהיה לו עם כמה גדולים בירושלים הסיקו להתיר שימוש במכשיר חשמלי שאין בו חוט להט, והתירו הדלקה וכיבוי של מכשיר שמיעה חשמלי בשבת, משום שזה "שימוש" ולא "תיקון". החזו"א ענה במכתב חוזר שחיבור של זרם מוגדר כחיבור חזק כמו "תקיעה" שאסורה בשבת משום בונה, ואין זה מוגדר כחיבור רפוי כיון שהזרם מחבר את הפרקים, ועוד כתב החזו"א ש"תיקון החוט עצמו ממות לחיים הוי בונה", והניתוק של החוט מהחשמל לאחר השימוש הוא משום חשבון צדדי של עלויות החשמל. הגרשז"א החזיר מכתב שני בתאריך כה אב תש"ח, בו טען כי החשמל שיש בחוט עצמו קודם החיבור אינו מסייע, והחזו"א החזיר מכתב שני בו מבהיר עוד את שיטתו, ומוסיף שם שאמנם אם האדם יוצר את החשמל בכל רגע ורגע בידיו, אזי אכן אין בזה משום איסור בונה.
בשימוש במעלית שבת חשמלית כתבו הגרש"ז אוירבך וכן הרב לוי יצחק הלפרין[15], שגם לדעת החזו"א אין בזה משום איסור דאורייתא של מלאכת בונה, מכיון שהניתוקים מהחשמל הכרחיים לצורך השימוש התקין במעלית. אמנם יש בזה איסור דרבנן של "מוליד" בכל אותם המעגלים שנסגרים בעת השימוש במעלית.
אמנם מלבד האיסור בסגירת מעגלי החשמל, יתכן איסור מלאכה דאורייתא בשימוש במעלית: כגון במקרה שנדלקות נורות ליבון תוך כדי השימוש שאז יהיה בזה איסור דאורייתא של מבעיר, וכן במקרה של ירידה בעומס שאז נוצר זרם במנוע המעלית וזה גורם להחזרת חשמל לרשת החשמל ולהפעלת נורות ליבון או לחילופין להתלהטות נגדים שסופגים את זרם זה. כמו כן במקרה תיאורטי של מנוע מעלית המופעל על ידי גנרטור תיתכן הגברה של צריכת הדלק כאשר מתווסף עומס בעליית המעלית.
הפעלת מעלית "בידיים" האם מתייחס לאדם
- ערך מורחב – גרמא בשבת
השאלה בדבר הגדרת מעשה וגרמא בהלכה בכלל ובשבת בפרט, הינה שאלה רחבה ועמוקה שנידונה רבות, וספרים שלמים התחברו על כך[16]. על הפעלת נורת ליבון חשמלית בשבת, שהוסכם שיש בה משום איסור מבעיר, הרב צבי פסח פרנק כתב בשנת תרצ"ה בכתב עת קול תורה גליון א, כי יתכן ואין בזה איסור דאורייתא של הבערה משום שאין זה נחשב כמעשה בידיים אלא כגרמא על ידי זרם החשמל. אולם כיום מקובל על כל הפוסקים כי הפעלת מכשיר חשמלי בידיים כמוה כהפעלתו בידיים, ובמכתב של רבי חיים עוזר גרודזינסקי נאמר על דברי הגרצפ"פ הנ"ל כי אין ראוי להעלות את הטענה שמא הדלקת נורת ליבון חשמלית אינה מגדרת כמעשה בידיים של המדליק, ומשום כך אף אינו מגיב בפומבי למכתבו של הגרצ"פ כדי שלא יהיה נידון כזה.
לגבי הפעלת מעלית על ידי לחצן ההפעלה, הרב לוי יצחק הלפרין[17] מגדיר כעשיית גשר בפני זרם מים שהם עושים מלאכה (בידקא דמיא) בכח ראשון, שמוגדר כמעשה ממש ולא כגרמא. לדבריו גם הפעולות הנפעלות ברצף באותו המנגנון נחשבים כולם כ"מעשה" (לשיטתו נאמר "אשו משום חציו" גם בהלכות שבת), אולם פעולות שהן "כח כוחו בגוף שלישי" שנויות במחלוקת ראשונים, ולדעתו יש להקל בהן במקרים מסוימים כגרמא. למעשה בכל מעליות השבת אין הפעלה על ידי לחיצה בידיים, אלא המעלית מופעלת באופן אוטומטי. (יש לציין כי מכון צומת פיתחו התקן "גרמעלית" המיועד לדבריהם לנכים וזקנים שאינם יכולים לצאת מביתם ללא שימוש בהתקן זה, שעניינו לחיצה על לחצני הפעלת המעלית על ידי מתקן הפועל בדרך של "גרמא").
יצירת ניצוצות
בחיבור או ניתוק מעגל חשמלי נוצר ניצוץ, ובהלכה נידון מהו ניצוץ זה והאם יש איסור ביצירתו.
את סוגי הניצוצות שבטבע ניתן לחלק לשלשה חלקים[18]: פירורי חומר לוהט, כגון מחיתוך מתכת על ידי דיסק חיתוך. אויר לוהט, כגון בקשת חשמלית. ופוטון "קר", כגון בנורה פלואורסצנטית. פירור לוהט הוא כגחלת לוהטת ולרמב"ם נחשב כמבעיר אש. גם אויר לוהט נחשב כגחלת, אולם יצירת ניצוץ קר אינו נחשב כמבעיר.
ניצוץ הנוצר מחיבור או ניתוק מעגל חשמלי, הגרש"ז אוירבך התיר שאין בו משום איסור מבעיר, ולכאורה זו גם דעת החזו"א, וכתב שיש ביצירת הניצוץ רק משום איסור מוליד מדרבנן, ומכיון שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין בניצוץ זה שום שימוש כלל, והוא אינו מתכוון ליצור את הניצוץ ולא ניחא ליה בניצוץ כיון שהוא גורם לשחיקה ונזק לחיבורי המעגל, וכל זה גם נעשה כלאחר יד, לכן אין לאסור חיבור או ניתוק מעגל חשמלי אף שנוצר בו ניצוץ.
בשימוש במעלית בשבת, אף שמתבצעים אלפים רבים של חיבורים וניתוקים של מעגלי חשמל בכל רגע, בדרך כלל אין חיבורים וניתוקים פיזיים אלא הדבר מתבצע על ידי טרנזיסטורים, ומשום כך לא נוצרים ניצוצות. הרב לוי יצחק הלפרין[19] דן עוד להתיר גם כאשר נוצר ניצוץ (כגון במעליות ישנות שפעלו עם מנועי זרם ישר) משום שזהו ניצוץ "קר", ועוד, שבמעלית שבת שפועלת אוטומטית האדם לא יצר את הניצוץ, וגם אם האדם גרם לעומס על המעלית ולשינוי צריכת החשמל (ראו להלן), הוא לא גרם ליצירת ניצוץ נוסף אלא להגדלת הניצוץ שהיה נוצר גם בלעדיו.
הדלקת וכיבוי נורות
כאמור לעיל, בהדלקת נורת להט בשבת יש משום איסור מבעיר. כיום נורות להט כמעט ואינן מצויות ובמעליות בדרך כלל אין נורות להט אלא רק נורות לד שאין בהן איסור הבערה.
למעשה במעליות שבת בדרך כלל אין נורות שנדלקות או נכבות על ידי האדם או על ידי נסיעת המעלית, למעט בחדר הפיקוד. הגרש"ז אוירבך כתב[20] על נורות להט שהן יהיו במצב קבוע כל השבת ורק יהיה תריס שיסתיר ויגלה את האור לפי הצורך. בנוסף לכך, משום כבוד שבת ועובדין דחול (ראו להלן) הנוהל במעליות שבת הוא שלא יופעלו גם נורות לד אלא כולן יהיו במצב קבוע כל השבת (דלוק או כבוי). במפרט המכון הטכנולוגי[21] נאמר: לא יהיה שום שינוי (הדלקה/כיבוי/הבהוב) בנורות בזמן פיקוד שבת, למעט נורות לד שנמצאות במערכת הפיקוד "בתא סגור בתוך חדר נעול ובלבד שהן לא מראות צורה של אות או מספר או סימן אחר"[22]. עוד כתבו במפרט המכון הטכנולוגי, כי גם נורה של מספר קומות לא יופעל, חיצי כיוון הנסיעה יופעל במקרה הצורך וישתנו רק בזמן שלאחר עצירת המעלית ולפני תחילת נסיעתה. גם נורות סימון אלו יהיו רק LED או LCD. ובמפרט ישן מכון צומת כתב שבמקרה הצורך ניתן להתיר בLED . בכל מקרה, ההיתר לשימוש במעלית שבת - לשיטת המתירים - מתיר גם את הדלקת וכיבוי הנורות, והוראת אלו נועדו יותר משום כבוד שבת כאמור.
מלאכות הנעשות על ידי האדם "בידיים"
פילוס אוטומטי בכניסה
אחד הנידונים הבודדים בשימוש במעלית שבת שעוסק בשאלה של עשיית מלאכה בידיים ממש, הוא הנידון על הפעלת הפילוס האוטומטי בכניסה למעלית. במעליות המותקנות בבנין רב קומות ומוחזקות על ידיד כבלי פלדה, כאשר המעלית בקומה נמוכה ויש כבל ארוך המתוח בין המעלית לציר המנוע, אזי אף שמנוע המעלית נעול היטב, כניסת אדם למעלית גורמת למתיחת הכבל ולשקיעת תא המעלית. במעליות מודרניות התקן מתיר סטיה של ס"מ בודד בין מפלס המעלית למפלס רצפת הבנין, וכאשר המעלית נחה בזמן עצירתה, ישנו מנגנון שמזהה שקיעה (או עליה - במקרה ויצאו מהמעלית מספר אנשים) ומנוע המעלית מופעל באיטיות עד לתיקון הסטיה. במקרה כזה עלול האדם "לדרוך" על המעלית בכניסתו ולגרום באופן ישיר לשקיעתה ולהסטת המתג שמזהה את שקיעת המעלית ולהפעלת המנוע לתיקון השקיעה.
במעליות שבת מנגנון זה מבוטל, הן במעליות המכון הטכנולוגי והם במעליות מכון צומת, אמנם במעליות חדישות לפעמים אין אפשרות לבטל את מנגנון זה, ויש שהתירו גם כאשר מנגנון זה מופעל, מכיון שהאדם אינו מתכוון להפעיל את מנגנון זה וגם אין זה אכפת לו, כי הרי האדם עצמו כבר נכנס (או יצא) מהמעלית, והפילוס נועד רק לבאים אחריו, ומכיון שמדובר על איסור דרבנן (כי אין בשימוש במעלית חשמלית משום איסור בונה, כאמור), יש להתיר במקרה זה[23]. יש שהציעו לעשות נעילה מכנית לתא המעלית כדי למנוע מראש את שקיעתה או עלייתה בכניסת ויציאת אנשים ממנה. בנוסף, במעליות מודרניות ישנם כבלים חדישים של שילוב בין גומי לחוטי פלדה ואשר אינן נמתחים ברמה משמעותית עד למרחק של 16 קומות.
מנגנוני בטיחות בסגירת הדלת
השימוש במעלית נוסעים מחייב מנגנוני בטיחות רבים למניעת נזק לנוסעים. בנוסף למנגנוני הבטיחות הנוגעים לתקינות המנוע הבלמים הכבלים וכלל מערכות המעלית, תחום מיוחד של מנגנוני בטיחות נוגע באופן ישיר לשימוש במעלית בשבת. ביניהם הם המנגנונים למניעת נזק למשתמש בעת סגירת הדלת, וכן מנגנונים המונעים את נסיעת המעלית כל עוד הדלת לא נסגרה בצורה בטוחה. מנגנונים אלו הכרחיים לבטיחות המשתמשים ואף עוברים פעולות תחזוקה ובדיקות תקופתיות לוודא את תקינותן.
מנגנוני הבטיחות למניעת סגירת הדלת על המשתמש, כוללים רצף תאים אלקטרואופטיים היוצרים "וילון פוטואלקטרי" אשר מונע את סגירת דלת המעלית אם מזוהה מפריע כלשהו במסלול סגירתה. בנוסף ישנו סרגל בטיחות בקצה הדלת שכאשר הוא פוגש בהתנגדות הוא גורם לנסיגת הדלת ופתיחתה חזרה, ומנגנונים נוספים דומים. בנוסף, כאמור, ישנו מנגנון המונע את נסיעת המעלית כל עוד הדלת אינה סגורה בבטחה.
מנגנונים אלו מעוררים שאלה הלכתית בשימוש במעלית בשבת. השאלה העיקרית היא הפעלת המנגנון כאשר האדם עובר ו"שובר" את קו הדלת המאובטח על ידי האמצעים השונים, והשאלה המשנית היא במקרה של כניסה למעלית לאחר שהדלתות התחילו להיסגר, שאז המשתמש גורם להפעלת מנגנון הבטיחות שיפתח חזרה את דלת המעלית וכן לעיכוב נסיעתה.
במעליות שבת כל המנגנונים המופעלים גם ללא מגע בדלת המעלית מנותקים בזמן עצירת המעלית, ומופעלים לאחר מספר שניות קצוב (למשל: לאחר כ-10 שניות), כאשר כמה שניות קודם להפעלתן החוזרת של המנגנונים מושמע זמזום בקרבת המעלית, ושלט בולט מודיע למשתמשים כי בזמן השמע הזמזום אין לגעת בדלתות או לעבור את סף המעלית. לאחר כמה שניות של זמזום מופעלים מנגנוני הבטיחות והדלתות מתחילות בתהליך הסגירה, ובמקרה שיש מפריע במסלול הדלת או של מגע בסרגל הבטיחות נפתחות הדלתות על ידי המנגנונים, ומתחיל מחזור חדש של ניתוק המנגנונים לכמה שניות (בדרך כלל כ-5 שניות ניתוק), שלאחריו מופעל שוב הזמזם והמנגנונים וסגירת הדלת מתבצעת מחדש.
אף שפתרון זה מונע מהמשתמש הסטנדרטי להפעיל את מנגנוני הבטיחות, עם זאת עדיין קיים חשש למשתמש שאינו נשמע להוראות ומפריע לסגירת הדלת וגורם בכך להפעלת המנגנון לפתיחתה ולעיכוב הנסיעה. המתנגדים למעלית שבת מוסיפים וטוענים שגם אם משתמש זה נוהג שלא כהוגן, לא ראוי להפעיל מעלית שמביאה ל"פיתוי" להיכשל בעצירת סגירת הדלת בכוונה תחילה (נוסע שרואה שהדלת הולכת ונסגרת עלול לעצרו אותה על ידי הושטת יד כדי למנוע מעצמו את ההמתנה הארוכה עד לבואה של המעלית מחדש לקומה בה הוא נמצא). אולם המתירים טוענים כי האחריות על הנוהג שלא כהוראות, מוטלת עליו בלבד, ואין בזה סיבה למנוע את הפעלתה של מעלית שבת.[24]
שאלה נוספת נוגעת להסתלקות המשתמש מסף הכניסה למעלית. כאמור, מנגנוני הבטיחות לא יתנו לדלת המעלית להיסגר - ולמעלית להתחיל בנסיעתה - כאשר סף הכניסה אינו ריק ממפריעים. אם כן, כאשר האדם עובר בפתח המעלית, הרי בהסתלקותו מסף הכניסה הוא בעצם מאפשר את המשך פעילותה של המעלית, כי הרי אם היה עוצר שם, המעלית לעולם לא היתה נוסעת (לאחר פרק הזמן של ההמתנה והזמזום, היו מנגנוני הבטיחות מופעלים ומונעים את סגירת הדלת ונסיעת המעלית). אם כן נשאלת השאלה האם פעולת המעלית המתאפשרת רק לאחר "הסתלקות" זו של המשתמש, מגדירה את כל המשך פעילותה של המעלית כ"מעשה" של המסתלק.
בענין זה, הרב לוי יצחק הלפרין כותב[25], שכאשר אדם "מסיר מונע" מדבר כלשהו שפועל מיד ב"כח ראשון", אזי מעשה הסילוק נחשב כמעשה גמור של המסלק. עם זאת, מכיון שמנגנוני הביטחות מושהים ומנותקים בזמן כניסת ויציאת הנוסעים מהמעלית, אזי "השפעת האדם על הסגירה היא עקיפה מאוד" ולכן יש להתיר למשתמש לעבור בדלת המעלית. כך גם פסק הגרש"ז אוירבך וכל אותם רבנים שהתירו את השימוש במעלית שבת חשמלית.
אמנם, במקרה שהאדם גרם להפעלת מנגנון הבטיחות ולפתיחת הדלת, הרב הלפרין מתיר לאדם להסתלק על ידי שמנגנוני הבטיחות שוב מתנתקים ומופעל מחזור נוסף של ניתק זמזום והפעלה, וכך פועלים מעליות שבת שמטעם המכון הטכנולוגי ומכון צומת. אולם אחרים חששו וטענו כי במקרה זה יש איסור למשתמש להסתלק מדלת המעלית, וטענו שבמקרה של עצירת דלת המעלית, אזי מלבד האיסור בהפעלת מנגנון הבטיחות ופתיחת הדלת על ידי "מעשה בידיים", בהסתלקות האדם במקרה כזה, כל המשך פעילותה של המעלית תתייחס אליו כמעשה שנפעל בגרמתו. למעשה במעליות הקיימות לא חששו לכך, אם משום שלא חששו לאיסור בזה, ואם משום שהטילו את האחריות על המשתמש שאינו נוהג לפי כללי השימוש במעלית בשבת[26].
ואם יש שחששו לכך רק כאשר האדם גרם לפתיחת הדלת לאחר תחילת סגירתה בזמן שמנגנוני הבטיחות פעלו וגרמו לפתיחת הדלת, הרב צבי ובר חושש עוד וטוען כי בכל כניסת או יציאת משתמש למעלית, מכיון שאם היה עוצר את הילוכו כאשר הוא עומד בסף הדלת - לא היתה המעלית נוסעת עוד (כאמור, מנגנוני הבטיחות היו מונעים את סגירת הדלת ונסיעת המעלית), אם כן כאאשר המשתמש הסתלק מהדלת, אף שמנגנוני הבטיחות לא פעלו כלל באותה העת, אזי כל המשך פעילתה של המעלית לאחר מכן מתייחס לאדם שהסתלק ונחשב למעשה שלו בגרמא. ולשיטתו לא תיתכן מעלית כשרה "לכתחילה" כל עוד יש פעילות אלקטרונית בנסיעת המעלית שתלויה במנגנון פיקוח שבודק אם יש מפריע בסף הכניסה למעלית.
מעלית עם דלת ציר מכנית
מטעמי בטיחות מעליות נוסעים מכילות שתי דלתות, אחת בתא המעלית ואחת בכל קומה, כדי למנוע נפילה אל פיר המעלית או סיכון לנוסעים. במעליות מודרניות שתי הדלתות הינן דלתות אוטומטיות אולם במעליות ישנות לעיתים הדלת שבכל קומה היא דלת ציר מכנית שנפתחת על ידי האדם. בדלת כזו שאלת הגרמא של המשתמש שעוזב את הדלת ומניח לה להיסגר, היא חמורה יותר.
הרב לוי יצחק הלפרין דן בזה בספרו[27] ושם כותב שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים ועוד[28] האם כאשר אדם עוזב אבן והיא נופלת בצורה ישרה על ידי כח המשיכה פעולתה מתייחסת לאדם. דומה לזה היא דלת ציר של המעלית, שצירי הדלת בנויים בצורה כזו שהיא נסגרת מאליה כאשר עוזבים אותה (או על ידי מחזיר דלת הידראולי או על ידי ציר אלכסוני שגורם לעליית הדלת כאשר היא נפתחת), ואם כן כאשר האדם עוזב את הדלת יש שמייחסים זאת אל האדם, שנחשב כאילו סגר את הדלת, ובכך הוא מאפשר את המשך פעילותה של המעלית (אף שמנגנוני הבטיחות מנותקים עדיין, כאמור לעיל). למעשה הרב הלפרין מסיק בספרו שפעולה זו נחשבת כמעשה האדם בגרמא, וכותב שלכן טוב שבמעלית כזו יהיו כל המלאכות דרבנן בלבד (בדרך כלל במעליות שבת כל המלאכות הן אכן דרבנן בלבד). הרב זלמן קורן[29] מציע במעלית כזו לדחוף/למשוך את דלת המעלית בכיוון הפתיחה שלה, ולעזוב את הדלת כשהיא עדיין נעה בכיוון פתיחתה, שאז מוסכם שעצירתה ופנייתה לכיוון ההפוך עד לסגירתה אינה מתייחסת כלל לפעולת האדם[30].
התקני שקילה
התקני שקילה הם התקנים המודדים את משקל תא המעלית יחד עם הנוסעים שבו. התקנים אלו נצרכים לפעולתה התקינה של המעלית, לנוחות הנסיעה בתאוצה ובבלימה, לזיהוי ומניעת עומס יתר, למניעת עצירת המעלית בעומס מלא לצורך הזמנות נוספות לפני שתגיע לנקודת העצירה המבוקשת על ידי הנוסעים, ועוד, וקיימים במגוון צורות: יש התקני שקילה של חיישנים המורכבים על כבל המעלית ומזהים על ידי זרם חשמלי את שיעור המתיחה של הכבלים, יש חיישני שקילה המורכבים תחת רצפת המעלית ומופעלים רק בעומס יתר, ויש מעליות ה"שוקלות" את הנוסעים על ידי טכומטר / אנקודר המורכב על מנוע המעלית ומודד אלפי פעם בכל שניה את קצב וכיוון סיבוב ציר מנוע המעלית וכך "יודע" את משקל התא. במעליות ישנות, הפועלות על ידי מנוע תלת פאזי אסינכרוני, התקני השקילה נועדו לסייע למנוע המעלית "לדעת" כמה כח להפעיל ולאיזה כיוון. במעליות חדישות יותר הפועלות עם מנוע תלת פאזי סינכרוני, התקן האנקודר עלול להיות קריטי לפעולתה התקינה של המעלית. בפרק זה נידונים התקני השקילה האחרים, מלבד האנקודר, שנידון להלן בפרק השפעה על חיישן מהירות - אנקודר.
התקני השקילה מושפעים באופן בלתי אמצעי על ידי משקל הנוסע שנמצא בתוך תא המעלית, ויש דיון האם הדבר נחשב כ"מעשה" של האדם. דיון זה הוא אחד הנידונים הבסיסיים בשאלת השימוש במעלית שבת, ומפורט להלן בפרק פעולות על ידי ירידת המעלית. דעת הרב לוי יצחק הלפרין[31] היא שגם אם האדם נכנס למעלית בזמן בו התקני השקילה היו מושבתים, והם הופעלו רק לאחר מכן, זה נחשב מעשה שלו בזמן שההתקנים יופעלו. אולם יש חולקים. התקנים אלו פעמים רבות פועלים בצורה של שינוי זרם קיים ולא יצירת זרם חדש, ובמקרה כזה הדבר תלוי בדיון האם יש איסור בהגברת זרם בשבת, הרב הלפרין למשל סבור כי במקרה כזה שהגברת הזרם פועלת פעולה יש בדבר איסור[32] אם כי אין בזה איסור בונה לחזון איש משום שיצירת (שינוי) הזרם נעשה כל רגע ורגע על ידי אדם ואינו נחשב בר קיימא. על אף האמור, יש שטענו שאם התקני השקילה מבוטלים ומופעלים רק לאחר נעילת הדלתות, אזי הנוסע מוגדר כאנוס ואין בדבר איסור. אולם רבים חלקו על כך מכיון שמוסכם כי אין לו לאדם להכניס את עצמו לאונס בשבת במקרה כזה[33].
למעשה במעליות שבת ההנחייה היא לבטל את התקני השקילה, אולם לא תמיד הדבר אפשרי. במעליות המכון הטכנולוגי הדיווח של התקן השקילה מנותק ממערכת המעלית, ומגדירים במקומו דיווח קבוע של 40% או 50% מהעומס המלא המותר במעלית. במעליות מכון צומת בעבר ההנחיות הורו לבטל את התקני השקילה, אולם כיון במעליות MRL (מעליות ללא חדר מכונות המופעלות על ידי מנוע תלת פאזי סינכרוני) לא ניתן לבטל, ומשום כך יש מקלים גם כאשר הם מופעלים. בספר קרני אורה מביא הרב זלמן קורן את דברי הרב מנחם פרל ראש מכון צומת, שטוען להקל בדבר מכיון שאין מדובר בשקילה רציפה אלא בשקילה שוב ושוב במשך מאות פעמים בשניה, כך שמצד עצם השקילה אין מלאכה הנעשית על ידי האדם כי האדם אינו משנה את הנתונים אלא גורם לנתונים אחרים להיווצר, ומכיון שכל השקילות הן חסרות משמעות[34] ורק השקילה האחרונה שנעשית עם תחילת נסיעתה של המעלית היא זו שמשפיעה אזי אין השקילה נעשית על ידי "מעשה" של האדם אלא על ידי "משקלו", ונידון זה זהה לנידון של כל מלאכות המעלית שנעשות בירידתה (ראו להלן בפרק פעולות על ידי ירידת המעלית). זאת ועוד, גם אם השקילה היא רציפה, מכיון שהתקני השקילה מנותקים בזמן כניסת האדם למעלית ומופעלים רק לאחר מכן, אין זה מעשה ממש אלא גרמא, ואם התקן השקילה נעשה על ידי שינוי בעוצמת הזרם, שיש מתירים זאת לכתחילה, אין זה חמור יותר מכל פסיק רישא בגרמא באיסור דרבנן שרבים מתירים.
לגבי התקנים לזיהוי עומס יתר, אם ההתקן מופעל על ידי מתג פיזי שנלחץ רק בעומס יצר, יש מתירים על ידי אזהרה שאין להיכנס בשבת מעבר למשקל המותר. הרב לוי יצחק הלפרין מוסיף ומציע להגדיר את פעולת מתג זה בהתאם לשיטתו ב"מניעת מונע", שהמתג יפעל בצורה שיש כל הזמן חיבור שמדווח על תקינות, ולחיצה עליו תגרום לניתוק ולא לחיבור.
הגברת זרם על ידי עומס
הגברת צריכת דלק
פעולות על ידי ירידת המעלית
יצירת זרם בירידה
קירוב מלאכה בירידה
השפעה על חיישן מהירות - אנקודר
עובדא דחול; אוושא מילתא; זילותא דשבת; פירצה
בחוקי מדינת ישראל
לקריאה נוספת
- הרב לוי יצחק הלפרין, "מעליות בשבת - מחקר ובירור הלכה אודות השימוש במעליות בשבת", המכון המדעי-טכנולוגי להלכה, ירושלים, תשמ"ד (הספר כולל גם מאמרים באנגלית מאת ד.ר. בנעט (D.R. Bannett) והרב יחיאל ניומן Yechiel Neumann))
- אנציקלופדיה תלמודית כרך יח טור תרצא, נספח לערך חשמל אות ה' מעלית.
קישורים חיצוניים
מעליות שבת - שיעור ראשון | הרב אברהם משה הלפרין - ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה, סרטון בערוץ "קול הלשון Kol Halashon", באתר יוטיוב (אורך: 01:07:27)- מעליות שבת - שיעור שני | הרב אברהם משה הלפרין - ראש המכון המדעי טכנולוגי להלכה, סרטון בערוץ "קול הלשון Kol Halashon", באתר יוטיוב (אורך: 01:55:15)
- מעליות שבת שיעור 1 מתוך 2 רקע ופירוט הנידונים מאת הרב מרדכי יוסף שטראוס, ועד הלכה משמחי לב חורף תשפ"ו ישיבת תורה אור ירושלים
- מעליות שבת שיעור 2 מתוך 2 המעליות הקיימות ושבתכנון מאת הרב מרדכי יוסף שטראוס, ועד הלכה משמחי לב חורף תשפ"ו ישיבת תורה אור ירושלים
- פרופ' זאב לב, שימוש במעלית אוטומטית בשבת, תחומין כרך ה'
- הרב ישראל רוזן, "מעלית אוטומטית בשבת", תחומין כרך ה' עמ' 75, ואודות הפולמוס באתר הישיבה (אורכב 18.09.2014 בארכיון Wayback Machine)
- מעלית שבת חדשה באישור הרב גלבר הרב רובין והרב ש' רוזנברג בפורום לתורה
- אתר שיל"ת הראל
- מעלית שבת במגדלים למהדרין מן המהדרין יש דבר כזה?, באתר כל רגע, חשון תשפ"ו
- עפר שחל, מעלית שבת, באתר "בית משותף" (אורכב 22.05.2012 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים
- ↑ במכתב מתאריך כא סיון תשלז
- ↑ שבועון מוסף שבת קודש ב' ניסן תשפ"ג, כתב עת היכלא כרך יא, ירושלים, ניסן תשפ"ג, עמוד קפה-ר
- ↑ מכתבי הרבנים באתר "שילת הרא"ל"
- ↑ לאחר שניסו להתיר אותן: הפוסק אוסר להשתמש במעליות שבת
- ↑ מכתב דרמטי: גדולי ישראל אוסרים את 'מעלית השבת' החדשה
- ↑ לשיטתו הגברת זרם שפועלת פעולה כמו ברמקול אסורה אולם במעלית כיון שהיתה נוסעת בכל מקרה אין איסור
- ↑ הגרי"ש אלישיב חתם באלול תש"ע על מכתב לאסור מעליות שבת, ראו שו"ת ישא יוסף או"ח סימן פו. יש לציין לכך שטענת הגרל"י הלפרין שמבחינה טכנית אין כלל הגברת זרם, נכתבה כבר בספרו שיצא לאור בשנת תשמ"ד וניתן אישית לרב אלישיב, כותרת פרק יג היא "הגברת צריכת הזרם בעליית המעלית והתייחסות תופעה זו לנוסע", וקשה לומר שטענה זו לא היתה ידועה לגרי"ש שהורה להקל לעלות במעלית שבת - כנראה מחמתה. ראו עוד מאמרו של הרב זלמן מנחם קורן ישורון כט עמוד תתצח "האמת אודות מעליות שבת ופרשת העלילה משנת תש"ע".
- ↑ נידון זה רלוונטי רק במחוללי חשמל ישנים שעבדו על מנוע בעירה פנימית, ויתכן ויהיה רלוונטי במעלית שתופעל באמצעות גנרטור הפועל בצורה דומה. הגרשז"א התיר כפי שביאר באריכות בשמירת שבת כהלכתה (מהדורת תש"ע פרק כג סעיף נח בהערה), ראו גם דברי הרב הלפרין בספרו מעליות בשבת פרק ו שהביא חלק מסברות אלו להתיר, בנוסף על סברתו שהנוסע רק הסיר את המונע של הכא"מ הנגדי וכאמור.
- ↑ בשש"כ שם כותב שאין להתיר לרדת במעלית במקרה שהמעלית עושה מלאכה דאורייתא בירידתה, כגון שמדליקה נורת ליבון.
- ↑ מלבד הגרשז"א והרגל"י הלפרין, דנו בזה גם הרב ישראל רוזן והרב פרופ' זאב לב במאמריהם, ראו גם: "ירידה אוטומטית בשבת" מאת הרב ג"י מאיר, בתוך כתב עת עטרת שלמה א, תשנ"ו, קצ-ריב; "ירידה במעלית בשבת" מאת הרב יצחק חיים פוס, כתב עת עטרת שלמה ה, תש"ס, קפט-רה שדן בנוסף גם האם זהו היתר לכתחילה, ושם גם דנו בדברי הגרל"י והגרשז"א בענין, ועוד שם בעמ' רכא-רכט "גדרי מסייע אין בו ממש" מאת הרב אליעזר שטיינברגר. בנידון זה האריכו גם הרב גלבר והרב רובין במאמרם כמובא להלן.
- ↑ בשנתון היכלא יא ניסן תשפג
- ↑ יש אומרים שהשפעת האדם על האנקודר מוגדר כמעשה שאינו מתכוון ואף שהוא פסיק רישא "לא אכפת לו" ומשום כך התיר הגרשז"א במקרה זה. ראה קרני אורה; מאמר הרב מנחם פרל תחומין תשפ"א; ובמיוחד כאשר הנסיעה היא לקומה בודדת שאז הצורך באנקודר קטן משמעותית. אולם במעליות מודרניות עם מנוע סנכרוני הבעיה עלולה להיות חמורה יותר, כאמור להלן, ומעליות אלו לא היו קיימות בימי הגרש"ז אוירבך.
- ↑ ראו למשל שו"ת ישא יוסף או"ח פז.
- ↑ מפתחות לאו"ח לד
- ↑ מעליות בשבת פרק ב
- ↑ למשל: מעשה וגרמא בהלכה של המכון המדעי טכנולוגי, ועוד
- ↑ מעליות בשבת פרק ג
- ↑ הרב זלמן מנחם קורן, קרני אורה
- ↑ מעליות בשבת פרק ד
- ↑ שמירת שבת כהלכתה מהדורת תש"ע פרק כג סעיף נח הערה קסו
- ↑ מפרט לדוגמה מעלית VVVF אדר תש"ס
- ↑ במפרט ישן של מכון צומת נתנו גם כאשר מראה בחדר הפיקוד צורת אות.
- ↑ ראה שיעור "מערכות שקילה במעליות מודרניות מהרהג מנחם פרל שליטא ראש מכון צומת" באתר יוטיוב. ושם העיר על מקרה של אדם שנכנס למעלית ובני ביתו נכנסים אחריו.
- ↑ יש שהוסיפו לטעון שבמקרים מסוימים אין איסור לגרום לפתיחתה החוזרת של דלת המעלית. הרב לוי יצחק הלפרין בספרו מעליות בשבת פרק יד כותב כי לשיטתו חסימת קרן של עין אלקטרונית כדי לגרום לפתיחת הדלתות לפעמים אין בה איסור, מכיון שהאדם רק "הסיר מונע", ורק הזזת היד לאחר מכן - כדי לגרום לכך שהדלת תוכל להיסגר - אסורה (ראו להלן בענין זה). אולם למעשה גם הוא עצמו כתב (שם פרק טז - "הצעות פתרון למעלית אוטומטית בשבת") שלא להשתמש בתא פוטואלקטרי כמנגנון בטיחות למניעת סגירת הדלת כאשר יש מפריע לסגירתה - אלא אם כן המנגנון מבוטל עד לאחר השמעת זמזום כאמור.
- ↑ מעליות בשבת פרק יד
- ↑ הרב שלום יוסף גלבר והרב יצחק מרדכי רובין במאמרם "איסור בשימוש במעליות בשבת והפתרונות שנעשו במעלית החדשה", שנתון "היכלא" כרך יא ניסן תשפג. יש לציין כי במעלית של חברת "ג'י אל ליפט" המפותחת על ידי אריק יקואל, מותקן על פי עצת הרב גלבר מנגנון הגורם לכך כי במקרה כזה פעולת מעלית השבת תיפסק לחלוטין.
- ↑ מעליות בשבת פרק יד
- ↑ סנהדרין דף עז, רש"י רמ"ה ותבואות שור
- ↑ בספרו קרני אורה
- ↑ כלומר, אין זה חמור יותר ממעבר בין דלתות אוטומטיות של מעלית ללא מגע בהן.
- ↑ מעליות בשבת פרק טו
- ↑ מקובל בשם הגרי"ש אלישיב שאוסר הגברת זרם בשבת, מאידך הגרש"ז אוירבך הקל בזה. ותלו זאת במחלוקת האחרונים האם יש איסור מוליד ריח בשבת כאשר מוסיף ריח לדבר שכבר היה בו את אותו הריח, שהמגן אברהם מקל בזה אולם המשנה ברורה פסק לאיסור. עכ"פ מוסכם כי הגברת זרם שאינה פועלת פעולה ואינה ניכרת לעין אדם אין בה איסור
- ↑ ראו מעליות בשבת פרק ח
- ↑ מדידה ללא תועלת מותרת בשבת לרוב הפוסקים