גרמא בשבת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גרמא בשבת הוא מונח בהלכות שבת, המתאר עשיית אחת ממלאכות שבת האסורות - בצורה שאינה ישירה. בבהגדרה המדיוקת של 'גרמא' ישנם כמה דרכים באחרונים.

במשנה מוזכרת דוגמה למלאכת מכבה הנעשית ב'גרמא': על ידי הצבת כדים מלאים במים בדרכה של שרפה, באופן שכשהאש תגיע לכדים, הם ייבקעו מהחום, והמים יכבו את האש - מעשה זה הותר, אף שכיבוי אש הוא אחד מל"ט מלאכות של שבת.

בימינו ישנם מכונים העוסקים בפתרונות טכנולוגיים, למקרים של צורך חיוני של רפואה וביטחון, שחלק ניכר מהן קשור ב"גרמא בשבת" - כגון ייצור כיסא גלגלים, רכב סיור ביטחוני ביישובים ועוד, הפעולים בצורה של 'גרמא'[1].

מקור

כאמור כבר במשנה נזכר היתר 'גרמא' בקשר להיתר כיבוי שרפה בשבת, באופן שהכיבוי אינו נעשה באופן ישיר:[2] "רבִּי שִמְעוֹן בֶּן נָנָס אוֹמֵר: פּוֹרְסִין עוֹר שֶל גְדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָה, תֵּבָה וּמִגְּדָל - שֶאָחֲז בָּהֶן אֵת הָאוּר: מִפּנֵי שֶהוֹא מְחָרֵך. וְעוֹשִׂין מְחִצָה בְּכָל הַכֵּלִים - בּין מְלֵאִים בּין רֵיקָנִים, בִּשְבִיל שֶלֹא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסִי אוֹסֵר בִכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר - וְהֵן מִתְבַּקְעִין, וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה."

בתלמוד מוסבר היתר הכיבוי באופן זה, מפני שכלל איסורי שבת שנאסרו מן התורה הם דווקא שנעשים על ידי פעולה ישירה ולא בגרמא, כך נאמר בתלמוד: "לא תעשה כל מלאכה[3]" עשייה הוא דאסור גרמא שרי (=מותר). בתלמוד הובא היתר גרמא גם לגבי איסור מחיקת השם.

להלכה

להלכה נחלקו הפוסקים האם גרמא מותר לכתחילה אף בשלא לצורך (צורך גדול \ צורך מצווה \ הפסד), או שכל היתר הגרמא הוא רק בכגון זה. בספר המרדכי הביא את דעת הרב יואל[4] שכתב שאין להתיר רק במקום הפסד, כדעתו פסק הרב משה איסרליש[5].

אולם דעת הרא"ש להתיר אפילו בלא הפסד[6] וכך דעת הרב יוסף קארו[7] ועוד[8].

אמנם לגבי מלאכה ביום טוב על ידי 'גרמא' התירו רבים אף לכתחילה[9].

הגדרת גרמא

האחרונים נחלקו כיצד להגדיר גרמא - איזה מעשה יש להחשיבו כעושה מלאכה בידיים, ואיזה מעשה נחשב כגרמא. הרב חיים עוזר גרודזנסקי בספרו "אחיעזר" מציע חלוקה בין סוגים שונים של גרמא - כאלו שבהכרח יקרו, כמו הזריה לרוח והשימוש ב"ריחיים של מים", לעומת מקרה של אי ודאות - כמו במקרה כיבוי המים בידי הכדים[10].

ככלל, כל שנראה שהפעולה נמשכת מכוח מעשיו הישירים של האדם הרי היא נחשבת כעשייה שלו ואיסורה מהתורה. וכאשר אין ניכר שהפעולה נעשית מכוח מעשיו אלא רק נגרמת מהם, הרי זה 'גרמא. למשל, כאשר האדם מסיר סכר והמים שהתחילו לזרום חוללו פעולה, אם הפעולה נעשתה במקום קרוב, הרי היא נקראת 'כוח ראשון' והיא נחשבת מעשה גמור של האדם. ואם הפעולה התחוללה במקום רחוק, היא נקראת 'כוח שני', והיא 'גרמא'. כיוצא בזה, אם המלאכה נעשתה מיד, הרי היא פעולה ישירה ואסורה מהתורה, ואם המעשה של האדם גרם לכך שלאחר זמן תיעשה המלאכה, הרי זה 'גרמא'.

יוצא מהכלל

בכל מקרה שדרך עשיית אותה מלאכה בימות החול, היא בצורה כזו שהפעולה של האדם גורמת לעשיית מלאכה במקום רחוק ואחר זמן, כיוון שכך היא דרך עשיית מלאכה זו, אין זה 'גרמא' אלא מעשה גמור שאסור מהתורה. כי לעולם 'גרמא' היא גרימת עשיית מלאכה שלא כדרך שרגילים לעשותה[11].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מכון צומת באלון שבות, ומכון מדעי טכנולוגי להלכה בשכונת בית וגן בירושלים.
  2. ^ משנה, מסכת שבת, פרק ט"ז, משנה ה'
  3. ^ ספר שמות, פרק כ', פסוק ט'
  4. ^ שבת סימן שצ"ט
  5. ^ הג"ה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שלד, סעיף כב
  6. ^ כך הבין הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר את דעת הרא"ש. מגן אברהם סימן תקי"ד סק"ז.
  7. ^ כן כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק י' סימן כו (הערה מס' 2) בהוצאה החדשה.
  8. ^ ט"ז תקיד, ו, גר"א שיד.
  9. ^ מאמר מרדכי, שעה"צ תקיד, לא;
  10. ^ אחיעזר חלק ג' סימן ס'
  11. ^ גדרי גרמא מבוארים בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף עז עמוד ב, הכופת את חבירו ופתח סכר מים, ובאו המים והרגוהו, חייב. וזה בתנאי שהמים שהרגוהו באו "בכוח ראשון, אבל בכוח שני – גרמא בעלמא הוא". 


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0