גרמא בשבת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גרמא בשבת הוא מונח בהלכות שבת, המתאר פעולה עקיפה שתוצאתה מלאכה האסורה בשבת. הדוגמה לכך בתלמוד הבבלי[1] ובשולחן ערוך[2], היא הצבת כדים מלאים במים בדרכה של שריפה. כשהאש תגיע לכדים, הם ייבקעו מהחום, והמים יכבו את האש, (מעשה זה הותר). (כיבוי אש הוא אחד מל"ט מלאכות של שבת).

בימינו ישנם מכונים העוסקים בפתרונות טכנולוגיים שחלק ניכר מהן קשור ב"גרמא בשבת" - כמו כיסאות גלגלים, רכבי סיור ביטחוני ביישובים, מעליות שבת, פתרונות לטיפול במשק חי ובעיקר רפתות ומחלבות, וכן פתרונות למפעלים תעשייתיים שומרי שבת[3].

מקור

בספר שמות פרק כ' פסוק ט':

ויום השביעי שבת לה' א-להיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך.

שמות, פרק כ', פסוק ט'

הגמרא במסכת שבת, דף קכ עמוד ב מבארת: "לא תעשה כל מלאכה" עשייה הוא דאסור גרמא שרי (מותר). ולצורך גדול מותר לעשות מלאכה בגרמא. המשנה שם מדברת על שריפה[4], והגמרא מסבירה "שאדם בהול על ממונו" ויש חשש שיבוא לכבות לגמרי, ולכן יש שאוסרים כיבוי בגרמא.

גדרי האיסור

הרמב"ן על הפסוק בפרשת ויקהל[5] מבאר שלימוד זה הוא רק "אסמכתא" ואין זו הוראה מהתורה =מדאורייתא. הבנתו של הרמב"ן צוטטה בספר הסמ"ג, וזה צוטט בידי רבי יוסף קארו בשולחן ערוך . מכאן והלאה נפסק להלכה, שדין גרמא הוא איסור "מדרבנן"[6] . ובלבד שאין זו דרך עשיית המלאכה באופן רגיל.

הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם בספרו "אחיעזר" חלוקה בין סוגים שונים של גרמא - כאלו שבהכרח יקרו, כמו הזריה לרוח והשימוש ב"ריחיים של מים", לעומת מקרה של אי ודאות - כמו במקרה כיבוי המים בידי הכדים.

ככלל, כל שנראה שהפעולה נמשכת מכוח מעשיו הישירים של האדם הרי היא נחשבת כעשייה שלו ואיסורה מהתורה. וכאשר אין ניכר שהפעולה נעשית מכוח מעשיו אלא רק נגרמת מהם, הרי זה 'גרמא'. למשל, כאשר האדם מסיר סכר והמים שהתחילו לזרום חוללו פעולה, אם הפעולה נעשתה במקום קרוב, הרי היא נקראת 'כוח ראשון' והיא נחשבת מעשה גמור של האדם. ואם הפעולה התחוללה במקום רחוק, היא נקראת 'כוח שני', והיא 'גרמא'. כיוצא בזה, אם המלאכה נעשתה מיד, הרי היא פעולה ישירה ואסורה מהתורה, ואם המעשה של האדם גרם לכך שלאחר זמן תיעשה המלאכה, הרי זה 'גרמא'.

ובכל אופן, אם כך היא דרך עשיית אותה מלאכה בימות החול, שהפעולה של האדם גורמת לעשיית מלאכה במקום רחוק ואחר זמן, כיוון שכך היא דרך עשיית מלאכה זו, אין זה 'גרמא' אלא מעשה גמור שאסור מהתורה. כי לעולם 'גרמא' היא גרימת עשיית מלאכה שלא כדרך שרגילים לעשותה[7].

ההלכה

להלכה נחלקו הפוסקים האם גרמא מותר לכתחילה אף בשלא לצורך (צורך גדול \ צורך מצווה \ הפסד), או שכל היתר הגרמא הוא רק בכגון זה. דעת הרב יואל המובא בספרו של הרב מרדכי בן הלל[8] שאין להתיר רק במקום הפסד, כדעתו פסק הרב משה איסרליש[9]. אולם דעת הרא"ש להתיר אפילו בלא הפסד[10] וכך דעת הרב יוסף קארו[11] ועוד[12]. ולגבי יו"ט רבים התירו לכתחילה[13]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. דף מז, ב וכן דף קכ, ב
  2. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שלד, סעיף כב
  3. מכון צומת באלון שבות, ומכון מדעי טכנולוגי להלכה בשכונת בית וגן בירושלים.
  4. (משנה שבת, פרק כל כתבי, משנה ה') רבִּי שִמְעוֹן בֶּן נָנָס אוֹמֵר:
    פּוֹרְסִין עוֹר שֶל גֱדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָה, תֵּבָה וּמִגְּדָל - שֶאָחֲז בָּהֶן אֵת הָאוּר: מִפּנֵי שֶהוֹא מְחָרֵך.
    וְעוֹשִׂין מְחִצָה בְּכָל הַכֵּלִים - בּין מְלֵאִים בּין רֵיקָנִים, בִּשְבִיל שֶלֹא תַּעֲבֹר הַדְּלֵקָה.
    רַבִּי יוֹסִי אוֹסֵר בִכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִים מְלֵאִין מַיִם,
    לְפִי שֶאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר -
    וְהֵן מִתְבַּקְעִין, וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה.
  5. עיין הערה 3
  6. שולחן ערוך הלכות שבת, של"ד
  7. גדרי גרמא מבוארים בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף עז עמוד ב, הכופת את חבירו ופתח סכר מים, ובאו המים והרגוהו, חייב. וזה בתנאי שהמים שהרגוהו באו "בכוח ראשון, אבל בכוח שני – גרמא בעלמא הוא". 
  8. שבת סימן שצ"ט
  9. הג"ה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שלד, סעיף כב
  10. כך הבין הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר את דעת הרא"ש. מגן אברהם סימן תקי"ד סק"ז.
  11. כן כתב הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר חלק י' סימן כו (הערה מס' 2) בהוצאה החדשה.
  12. ט"ז תקיד, ו, גר"א שיד.
  13. מאמר מרדכי, שעה"צ תקיד, לא;
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0