טיוטה:תקנות חז"ל
תקנות חז"ל הם כל הדברים שתקנו חכמים במהלך הדורות בגזירה או בתקנה, כסייגים כדי למנוע את האדם לעבור על דברי התורה, או כהוראות חיוביות שחז"ל מצאו לנכון לתקן, וכן מנהגים שהנהיגו חז"ל מטעם כלשהו.
חלק מהתקנות נזכרו במקורות חז"ל על שם המתקנים, וחלקם על שם דורם או ללא אזכור המתקנים. בין המתקנים הבולטים נמנו משה רבינו, יהושע בן נון, עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה, יוחנן כהן גדול, שמעון בן שטח, הלל הזקן, רבן גמליאל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, רבן גמליאל דיבנה, רבי יהודה הנשיא.
זהות המתקנים
יש שחילקו את המתקנים ל-3 קבוצות[1]:
- התקנות מימות משה, נביאים ומלכים ואנשי כנסת הגדולה, עד שמעון הצדיק.
- התקנות במשך תקופת התנאים עד חתימת המשנה.
- התקנות במשך תקופת האמוראים עד חתימת התלמוד.
אולם לא בכל התקנות המובאות בתלמוד אנו יודעים מי תקנם, ויש דברים שנחלקו חז"ל האם הם מדאורייתא או מתקנת חכמים[2], ויש תקנות שנחלקו בהן מי תקנם.
הערות שוליים
- ↑ ישראל שבתי שצ'יפנסקי, התקנות בישראל, חלק א', מבוא עמ' א'
- ↑ כמו כתובת אשה, ירושת הבעל וברכת הטוב והמטיב שבברכת המזון.