שמעון הצדיק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: כל הערך נכתב על פי דעות החוקרים, וכשוות לדברי חז"ל.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. הסיבה לכך: כל הערך נכתב על פי דעות החוקרים, וכשוות לדברי חז"ל.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שמעון הצדיק
מקום פעילות ירושלים
השתייכות בית צדוק
תחומי עיסוק כהן גדול
רבותיו בית דינו של עזרא: חגי זכריה, מלאכי, דניאל חנניה מישראל, עזריה, נחמיה בן חכלה, מרדכי, זרבבל, ועוד הרבה חכמים
תלמידיו אנטיגנוס איש סוכו, יש אומרים גם יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן[1]
אב בית דין ה־ראשון
→ -
קבר שמעון הצדיק כיום
מערת שמעון הצדיק בירושלים, 2007. (לפני השיפוצים הנרחבים במקום)

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר לפי שיטות שונות לשני כוהנים גדולים, סב ונכדו, מימי בית שני בתקופת בית שני בירושלים, בשנות ה-ג'ת"ק, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל וכן, להבדיל, במקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה[2]. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בגמרא כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל[3].

זהותו

במסורת חז"ל כפשוטה

שמעון הצדיק מיוחס למשפחתו של יהושע (ישוע) בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, ממשפחת בית צדוק. שמעון הצדיק היה דור שמיני ליהושע בן יהוצדק. הייחוס עד סבו, יַדּוּעַ, מוזכר במקרא:

וְיֵשׁוּעַ הוֹלִיד אֶת יוֹיָקִים, וְיוֹיָקִים הוֹלִיד אֶת אֶלְיָשִׁיב, וְאֶלְיָשִׁיב אֶת יוֹיָדָע. וְיוֹיָדָע הוֹלִיד אֶת יוֹנָתָן, וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ.

נחמיה יב, י-יא

וידוע הוליד את חוניו, שהיה אביו של שמעון הצדיק[4].

דעה אחרת מביא הראב"ד ב"ספר הקבלה", ולפיה שמעון הצדיק היה בנו של יהושע בן יהוצדק, ושמו המקורי הוא עידו.

הפסוק בספר נחמיה מונה שישה דורות מישוע בן יהוצדק[5]: ישוע, יויקים, אלישיב, יוידע, יונתן וידוע. המפרשים מסבירים שכל השישה היו כהנים גדולים[6].

אך לפי מסורת זו יש להקשות: כיצד ייתכן ששמעון הצדיק היה בדור שאחרי עזרא (כפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה), כאשר יהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול בימי שיבת ציון, קדם לו שמונה דורות (כדברי ספר יוחסין)?

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה (יב, י), מתייחס לנקודה זו ומציע לה פתרון[7]: נניח שיהושע בן יהוצדק היה זקן מופלג - בגיל 105 ויותר - בזמן שעלה לארץ, ונניח גם שבמשפחתו התחתנו בגיל מוקדם וילדו ילדים בגיל 15 (דבר שלא היה בלתי-מקובל בימים ההם) - אם כן ייתכן ששמעון הצדיק היה, בצעירותו, תלמיד של עזרא.

הסבר זה, או כיוצא בו, נצרך להבנת הפסוקים בספר נחמיה. המעיין בפסוקים ימצא, שאלישיב (בן יויקים בן ישוע בן יוצדק) היה הכהן הגדול בזמן בניית חומת ירושלים; ואפילו יַדּוּעַ - סבו של שמעון הצדיק - מוזכר כמי שהיה כהן גדול בימי נחמיה[8]. מוכח, אפוא, שבפרק זמן קצר זה, בימיו של נחמיה, כיהנו ששה דורות של כהנים גדולים מבית ישוע בן יהוצדק, כולל הוא עצמו[9]. על כן - לפי הסברו של המלבי"ם - נראה שישוע נפטר מזקנה זמן מועט אחר עלייתו, ובניו לא האריכו ימים, או שנפסלו מכהונה בגלל טומאה ונכנסו בניהם לשמש תחתיהם.

הסבר מקורי נוסף מסביר רבי אהרן היימן[10] שבתחילת ימי בית המקדש השני כיהנו במקביל 2 כהנים גדולים, האחד שימש כמושל, ובידיו היו הסמכויות המדיניות כלפי השלטון המרכזי, ואילו השני שימש ככהן גדול בפועל בבית המקדש. ולכן לאחר פטירתו של יהושע בן יהוצדק - התפצל התפקיד, ואלו המנויים בנחמיה ככהנים גדולים היו הכהנים המושלים, אך הכהן האמיתי בימיהם היה עזרא הסופר, וכאשר נפטר עזרא - כיהן אז בתפקיד הכהן המושל ידוע הכהן, ובבואם למנות כהן גדול בפועל במקום עזרא הסופר - מינו את שמעון הצדיק נכדו של ידוע הכהן, זאת מכיון שהיה צדיק וחסיד ומאחרוני אנשי כנסת הגדולה.

זיהויו בקרב היסטוריונים וחוקרים

כאמור, החוקרים לא מודים בזה, מחמת שנכדו של שמעון הצדיק בן ידוע נקרא גם הוא בשם "שמעון בן חוניו", עובדה שיוצרת בלבול מסוים בזיהוי האישיות במקורות.

ערכים מורחבים – שמעון הראשון, שמעון השני

לפי יוסף בן מתתיהו, שמעון הצדיק הוא שמעון הראשון, שמעון בן חוניו בן ידוע. בדעתו של יוסף בן מתתיהו תמכו צבי גרץ, הרב יצחק אייזיק הלוי ועוד,

מכיון שעל כהן זה לא ידוע דבר מלבד שמו, לכן למרות דברי יוסף בן מתתיהו, נטו כמה מהחוקרים המאוחרים לערערו על קביעה זו ולקבוע ששמעון הצדיק הוא שמעון השני, כהן גדול שהיה האישיות המרכזית ביהודה בזמנו של אנטיוכוס השלישי[11]. לפי דעה זו, חי שמעון אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון, בתקופת שלטון בית תלמי, וכוונת הגמרא בסיפור קבלת הפנים לאלכסנדר מוקדון היא לסבו ידוע. כך לדבריו של נחמן קרוכמל, שמעון השני, בנו של חוניו השני בן שמעון הראשון, הוא שנזכר בחז"ל כ"שמעון הצדיק"[12]. בשיטתו של קרוכמל אחזו הפרופסורים יוסף קלוזנר[13], מיכאל אבי יונה, שמואל ספראי אוריאל רפופורט ועוד.

פרופ' חנוך אלבק "ב"מבוא המשנה"[14] טען שדבריו של קרוכמל נבעו מטעות ומחוסר הבנת המקורות וכי בשמעון הראשון מדובר. דברים דומים, אך ביתר פירוט, כתב החוקר בן ציון כץ בספרו "פרושים, צדוקים, קנאים, נוצרים"[15]. התייחסות דומה נמצאת בספר דורות הראשונים לרבי יצחק אייזיק הלוי[16].

ההיסטוריון ד"ר חיים חפץ מצדד בקביעה ששמעון הצדיק הוא שמעון הראשון. הוא דן בסתירה שבין דברי יוספוס הטוען שהכהן שנפגש עם אלכסנדר מוקדון הוא ידוע, בעוד שבברייתא מבואר שנפגש עם שמעון, נכדו של ידוע. מכוחה של סתירה זו ומכוחן של הוכחות נוספות טוען חפץ כי "ידוע ושמעון הם שני שמות של אישיות היסטורית אחת, הוא שמעון הצדיק. לשון אחרת, שמעון הצדיק שהיה לפי המסורת ההיסטורית היהודית משיירי כנסת הגדולה הוא הוא ידוע בן יונתן המוזכר בספר עזרא ונחמיה"[17].

כינויו שמעון הצדיק

מקור הכינוי "שמעון הצדיק" לוטה בערפל. לא נמצא תקדים לכינוי נשיא או כהן או מלך בשם לוואי "צדיק". ואכן, בספר בן סירא שנכתב על ידי בן דורו של שמעון - הוא נזכר בשם "הכהן הגדול שמעון בן חניו", ורק בספרים מאוחרים יותר הוא מכונה כ"שמעון הצדיק". מכך הסיק רבי יצחק אייזיק הלוי[18] כי בימיו לא כונה כי אם "שמעון בן חניו" או "הכהן הגדול שמעון בן חניו". ורק כאשר מונה נכדו "שמעון השני" לכהן, שגם שמו היה "שמעון בן חניו", חל צורך לבדל בין שמות הסב והנכד. ומכיון ששמעון השני לא התפרסם כצדיק, כינו את סבו בכינוי המבדל "שמעון הצדיק, ואילו את נכדו "שמעון בן חניו".

מאחרוני אנשי כנסת הגדולה

שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. אחד ממוסרי התורה בשלב שבין סיום הנבואה להקמת בתי הדינים שבארץ ישראל. בימיו עברה כנסת הגדולה לפעול כסנהדרין והוא מונה לראש הסנהדרין בתפקידו כאב בית דין.

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "משנה תורה", כתב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר, והיה כהן גדול אחריו[19].

רבותיו ותלמידיו

הרמב"ם, בהקדמתו לספרו "היד החזקה", כותב ששמעון הצדיק היה תלמידו של עזרא הסופר. הרמב"ם מונה אותו כחולייה בשלשלת מסירת התורה. שמעון הצדיק למד גם משאר החכמים מן הדור שקדם לו, אנשי כנסת הגדולה[20].

תלמידו המפורסם של שמעון הצדיק היה אנטיגנוס איש סוכו, שמתלמידיו - יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן - התחילה תקופת הזוגות. יש שכתבו שאנטיגנוס היה תלמיד חבר של שמעון הצדיק[21].

מלשון המשנה[22], "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם" - משמע שיוסי ויוסי היו גם תלמידיו של שמעון הצדיק[23]. יש מי שפירשו ש"קיבלו מהם" פירושו מאנטיגנוס ובית דינו[24]. ויש מפרשים שמעדיפים את הגרסה "קיבלו ממנו", כלומר רק מאנטיגנוס איש סוכו, ולא משמעון הצדיק[25].

תורתו ודמותו

מאמרים מעטים נמסרו בשמו של שמעון הצדיק. בש"ס ובמדרשים ישנן כמה אגדות שמספרות על גדולתו ועל סימני החיבה שנראו לעם ישראל בזכותו.

המאמר במסכת אבות

המאמר של שמעון הצדיק במשנה במסכת אבות, פרק א משנה ב[26]:

"שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה.
הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."[27]

נזיר צדק

בחז"ל יש התייחסות מורכבת לנדר הנזיר. יש שרואים בו קדוש, ויש שרואים בו סגפן שלא לצורך. טענה נוספת היא שמתוך הקושי לשמור על המצוות המיוחדות שכלולות בנזירוּת, עלול הנזיר להתחרט על נזרו, ונמצא שקורבנו, שמביא בסוף תקופת נזירותו, אינו רצוי. במסגרת הדיון על כך, מביאה הגמרא ברייתא שמבטאת את יחסו של שמעון הצדיק ביחס לנזיר מסוים, שכוונתו ודאי חיובית:

אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)?

אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."

בבלי נדרים, ט, ב; בבלי נזיר, ד, ב[28]

ירידת הדורות

ירידת הדורות, היא תופעה שחז"ל מצביעים עליה, שככל שהדורות עוברים, כך גם גדולתם של חכמי הדור יורדת. חז"ל העידו על השינויים שחלו בבית המקדש לאחר פטירתו של שמעון הצדיק, אשר מלמדים למפרע על גדולתו[29]:

"ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק -
  • היה גורל (של שם ה', בהגרלה על שני השעירים ביום הכיפורים) עולֶה בימין. מכאן ואילך - פעמים עולה בימין, פעמים עולה בשמאל.
  • והיה לשון של זהורית מלבין (סרט אדום שנקשר על פתח האולם ביום הכיפורים, וכשהיה מלבין היה זה סימן למחילת העוונות). מכאן ואילך - פעמים מלבין, פעמים אינו מלבין.
  • והיה נר מערבי (של המנורה, לאחר שכבו שאר הנרות) דולק. מכאן ואילך - פעמים דולק, פעמים כבה.
  • והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצוות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר, פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו.
  • ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית - יש אוכלו ושׂבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך - נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפוֹל."

ובירושלמי[30] נוסף:

  • "כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה (השעיר המשתלח לעזאזל) מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין. משמת שמעון הצדיק - היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו."

התוספתא[31] מציינת עוד שלאחר מותו נמנעו אחיו הכהנים לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש בשם המפורש, כיוון שראו את עצמם בלתי ראויים לכך.

מפעולותיו

שמעון הצדיק שימש ככהן גדול במשך ארבעים שנה, ועשה שתי פרות אדומות[32].

בחז"ל אנו מוצאים מספר אגדות שמספרות על דמותו של שמעון הצדיק ועל פעולותיו. אלא שלגבי חלק מן האגדות, בעיקר אלו שנושאות הֶקשרים מדיניים, יש עמימות מסוימת, מפני שקיימות לגביהן כמה גרסאות, ובמקורות חיצוניים הן מסופרות על אישיות אחרת.

בן סירא[33], שהיה בן דורו של שמעון הצדיק, שיבח אותו במילים חמות ותיאר אותו במילים "גדול אחיו ותפארת עמו"[34] כן תיאר את יוקרו והדרו של שמעון הצדיק בצאתו מן הקודש, בסיום עבודת יום הכיפורים. בן סירא הוסיף וסיפר על חיזוק חומות ירושלים בידי שמעון הצדיק, ועל הצלתו את העיר מידי אויבים[34].

גדול אחיו ותפארת עמו, שמעון בן יוחנן[35] הכהן.
אשר בדורו נפקד הבית, ובימיו חוזק היכל.
אשר בדורו נכרה מקוה, אשיח בם בהמונו.
אשר בימיו נבנה קיר, פנות מעון בהיכלי מלך.
הדואג לעמו מחתף, ומחזק עירו מצר.

בן סירא, פרק נ' 1-5[36]

המפגש עם אלכסנדר מוקדון

ערך מורחב – אלכסנדר הגדול באגדות היהודיות

אחד הסיפורים המפורסמים על שמעון הצדיק הוא מעשה הפגישה שלו עם אלכסנדר מוקדון. סיפור ביקורו של אלכסנדר בירושלים מופיע בכמה מקורות ומסופר בכמה וכמה נוסחאות (בשינויי פרטים), במקורות התורניים ומחוצה להם.

בעשרים וחמשה בטבת יום הר גריזים הוא, דלא למספד[37]. יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אוּר בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר אמר להם (אלכסנדר לכותים שעימו): מי הללו? אמרו לו: יהודים שמרדו בך! כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה, ופגעו זה בזה. כיון שראה לשמעון הצדיק - ירד (אלכסנדר) ממרכבתו והשתחוה לפניו. אמרו לו: מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה? אמר להם: דמות דיוקנו של זה מנצחת לפנַי בבית מלחמתי! אמר להם: למה באתם? אמרו: אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב - יַתעוּךָ גויים להחריבו? אמר להם: מי הללו? אמרו לו: כותיים הללו שעומדים לפניך! אמר להם: הרי הם מסוּרים בידיכם. מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותן על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזים. כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שבקשו לעשות לבית אלקינו. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

[38]

תיאור זה נוגד לכאורה את גרסתו של יוסף בן מתתיהו. לפי יוסף בן מתתיהו, המעשה הזה לא אירע בימי שמעון הצדיק, אלא בימי יַדּוּעַ סבו, שהיה כהן גדול, והוא זה שיצא לקראת אלכסנדר[39]. תקופתו של שמעון הצדיק, לפי יוספוס, הייתה בימי שלטון בית תלמי. במקורות אחרים מסופר המעשה על כהן גדול בשם חנניה או עידו, ויש שסוברים שהוא הוא שמעון הצדיק. יצוין עוד כי במחקר המודרני לא הצליחו למצוא ביסוסים והתאמות היסטוריים נוספים לביקורו של אלכסנדר מוקדון כלל בירושלים[40].

במדרש ר' דוד הנגיד מסופר עוד, שאלכסנדר מוקדון ביקש שיקבעו את דמות דיוקנו בבית המקדש. שמעון הצדיק הסביר לו שעל פי התורה יש איסור לעשות פסל וכל תמונה, ובמקום זאת הבטיח לו שכל הילדים שייוולדו לכהנים בשנה ההיא ייקראו בשם אלכסנדר, וכן הבטיח שהתאריכים בשטרות ייכתבו מזמנו של אלכסנדר, וזוהי - לפי אחת הדעות - תחילתו של מניין השטרות (שנת ג'שמ"ה).

ביטול גזירת הצלם

בחז"ל[41] מסופר עוד על "גסקלגס"[42] שגזר להעמיד צלם בהיכל שבבית המקדש. שמעון הצדיק הרגיע את העם, שנחרדו לשמע הגזירה, והבטיח שלא תתקיים. מאוחר יותר שמע שמעון הצדיק בת קול שיוצאת מקודש הקדשים ואומרת: בטלה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל, ונהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו את אותה שעה, ולאחר מכן התברר שזו הייתה שעת הריגתו. השליח שבא בדרכו עם הצלם קיבל את האיגרת על מותו של גסקלגס, וויתר על שליחותו.

הניסיון לזהות את "גסקלגס" הוא אחד הקשיים כאן. כמו גם העובדה שלא ידוע לנו על גזירה כזאת שהייתה בתקופתו של שמעון הצדיק. אמנם בסדר עולם רבה (פרק ל') מוזכר מלך בשם גסקלגס בין מלכי יוון, אבל לא ברור מיהו. ישנה השערה, ש"גסקלגס" זה אינו אלא הקיסר הרומי גאיוס קליגולה, שגזר שיכניסו להיכל פסל בדמותו ויסגדו לו. אולם זיהוי זה אינו מתאים לאזכור של שמעון הצדיק, שחי כ-350 שנה לפני כן, ועל כן יש שאומרים ש"שמעון הצדיק" באזכור זה אינו אלא שמעון קתרוס, הכהן הגדול שהיה באותם הימים[43].

פטירתו

בגמרא מסופר:

תנו רבנן: אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק - אמר להם: בשנה זו הוא מת! אמרו לו: מניין אתה יודע? אמר להם: בכל יום הכיפורים היה מזדמן לי זקן אחד (מלאך[44]) לבוש לבנים ועטוף לבנים, נכנס עימי (לקודש הקדשים) ויצא עימי, והיום - נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס עימי ולא יצא עימי. אחר הָרֶגל חלה שבעה ימים ומת.

יומא, ל"ט, א, ירושלמי יומא, ה, ב; תוספתא סוטה, י"ג, ח.
מתפלל על מצבת קבורתו במערת שמעון הצדיק

על פי מסורת זו, נקבע יום פטירתו של שמעון הצדיק ליום כ"ט בתשרי ("שבעה ימים לאחר הָרֶגל").


ערך מורחב – קבר שמעון הצדיק

על פי מסורת יהודית מראשית שנות ה-ה' אלפים, נקבר במערת שמעון הצדיק בירושלים, שנמצאת בפאתי שכונת שמעון הצדיק, בצפונה של העיר העתיקה. המקום נקנה על ידי הראשון-לציון הרב אברהם אשכנזי[45] בשנת ה'תרל"ו. באמצע שנות ה'ת"ר נהגו יהודי ירושלים לפקוד את מערת שמעון הצדיק בל"ג בעומר, מכיוון שהגישה לקבר רבי שמעון בר יוחאי הייתה קשה מדי מפאת המרחק הרב מירושלים למירון. כיום פוקדים את המקום מבקרים ומתפללים ונערכת הילולה גדולה בכ"ט בתשרי[46].

בניו

הגמרא[47]מספרת כי לשמעון הצדיק היו שני בנים: שמעי וחוניו.
לפני פטירתו, הורה שמעון הצדיק שחוניו בנו ישמש תחתיו ככהן גדול. כתוצאה מכך נגרמה קנאה בין האחים, ובסופו של דבר ברח חוניו למצרים והקים שם את מקדש חוניו. בפרטי המעשה נחלקו תנאים[48]. מקור זה של חז"ל נוגד את גרסת יוסף בן מתתיהו ועוד ספרים חיצוניים ולפיהם מקים מקדש חוניו היה צאצא מאוחר יותר מבית שמעון הצדיק[49].

צאצאיו המשיכו אחריו להחזיק בכהונה הגדולה עוד שנים רבות, עד לשלטון החשמונאים. מצאצאיו כיהנו גם במקדש חוניו.

לקריאה נוספת

  • Amitay, O. (2007). Shim'on ha-sadiq in his historical contexts. The Journal of Jewish Studies., 58(2), 236
  • Gruen, E. S. (1997). The origins and objectives of onias' temple. Scripta Classica Israelica, 16, 47-70
  • Hengel, M. (1974). Judaism and hellenism : Studies in their encounter in palestine during the early hellenistic period [Judentum und Hellenismus.] (1 American ed.). Philadelphia: Fortress Press
  • Marcus, R. (1943, 1998) . Josephus: Jewish Antiquities, books XII-XIII [Loeb Classical Library] Camb. Mass. Harvard University Press
  • Tropper, Amram D. (2013). Simeon the Righteous in rabbinic literature: a legend reinvented. Leiden: Brill.
  • Strack, H. L., & Stemberger, G. (1991).Introduction to the talmud and midrash [Einleitung in Talmud und Midrasch.]. Edinburgh, Scotland: T&T Clark
  • VanderKam, J. C. (1995). Simon the just: Simon I or simon II? Pomegranates and golden bells (pp. 303-318). Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דיוק מלשון המשנה: "יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מהם..." (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ד').
  2. ^ משנה, אבות א, ב. ומפרש רבי עובדיה מברטנורא: "משיירי - משיורי, שלאחר שמתו כולן נשתיירה הקבלה בידו".
  3. ^ בבלי יומא, סט, א; ראו להלן.
  4. ^ ראו סדר הדורות, שכותב שקבלה הייתה זאת בידם; ספר יוחסין השלם מאמר ה זמן ו. כן עולה גם מדברי יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים", שם הוא נקרא "שמעון בן חוניו בן ידוע". וכן בספר בן סירא פרק נ. אבל המלבי"ם, בפירושו לנחמיה יב י, כתב בשם יוחסין ששמעון הצדיק היה בנו של ידוע, דהיינו דור שביעי לישוע בן יהוצדק.
  5. ^ סבו של ישוע היה שריה, והוא היה הכהן הגדול האחרון בבית המקדש הראשון, ובחורבן ירושלים הוגלה לבבל בידי נבוזראדן והומת שם (מלכים ב כה, יח-כא). לשריה היו שני בנים ידועים: יהוצדק - אבי ישוע, שהוגלה גם הוא בחורבן ירושלים; ועזרא הסופר (דברי הימים לה, מא; עזרא ז, א).
  6. ^ רש"י, המצודות, רלב"ג.
  7. ^ הערה: המלבי"ם התייחס בדבריו לדעה שבין ישוע שמעון הצדיק היו שבעה דורות, ולא שמונה. הפתרון המובא כאן בא ליישב שמונה דורות ביניהם, והעיקרון שהסביר המלבי"ם מיושם לפי שיטה זו.
  8. ^ נחמיה ג, א; יב, כב.
  9. ^ אראל סגל, כהנים גדולים בימי בית שני.
  10. ^ הרב אהרן הימן, "שמעון הצדיק", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1217-1223, באתר היברובוקס.
  11. ^ אוריאל רפופורט, תולדות ישראל בתקופת בית שני, הוצאת עמיחי עמ' 88
  12. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים י"ב ב, ה; שם ה, ה. נחמן קרוכמל, "מורה נבוכי הזמן" שער י"א.
  13. ^ יוסף קלוזנר, "היסטוריה ישראלית" א עמ' 214-215.
  14. ^ מבוא המשנה', עמוד 25 ובהערה
  15. ^ ושם מביא גם את ראיתו של גרץ מספר בן סירא ודוחה אותה, תוך כדי הצגת הראיות לשני הכיוונים
  16. ^ דורות הראשונים, חלק א כרך ג, "התקופה האמצעית", דפים פא - צט
  17. ^ חיים חפץ, "הכהנים הגדולים בתחילת ימי בית שני", בתוך ספר היובל מנחה לאי"ש (בעריכת איתמר ורהפטיג, ירושלים תשנ"א), עמ' 211-241.
  18. ^ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק א', "המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה", פרק יא, דף צח.
  19. ^ כלשון הרמב"ם (נראה שכוונתו ששמעון הצדיק היה כהן גדול אחרי תקופתו של עזרא, שכן עזרא עצמו לא היה כהן גדול).
  20. ^ הקדמת משנה תורה להרמב"ם
  21. ^ שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב.
  22. ^ אבות א, ג-ד.
  23. ^ רבנו יונה בפירושו למשנה ד; שו"ת התשב"ץ חלק ד טור א סימן מב; וראו בפירוש התוספות יום טוב.
  24. ^ המאירי.
  25. ^ מדרש שמואל, ראו תוספות יום טוב; ראו גם הפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות. וכן היא הגרסה בכתב יד קאופמן של המשנה [1].
  26. ^ מופיע בהרחבה באבות דרבי נתן נוסחה א פרק ד ונוסחה ב פרק ה.
  27. ^ פרשנות למאמר:
  28. ^ וכן ירושלמי נדרים א, א ונזיר א, א; תוספתא נזיר ד, ו. הגמרא במסכתות נדרים ונזיר מקיימת דיון בדעתו של שמעון הצדיק וביחסו לשאר הנזירים.
  29. ^ תוספתא סוטה יג, ז; בבלי יומא, לט, א; ירושלמי יומא, ו, ג.
  30. ^ יומא ו, ג.
  31. ^ סוטה יג, ח; בבלי יומא, לט, ב.
  32. ^ בבלי, יומא ט, א ומשנה פרה ג, ה (בהתאמה).
  33. ^ חוקרים רבים זיהו את שמעון השני כשמעון הצדיק על סמך דברי בן סירא אלו, משום שהניחו שזמנו של בן סירא היה בסוף המאה השלישית לפני הספירה ובתחילת המאה השניה, וזאת בעקבות דברי נכדו של בן סירא בהקדמה לתרגום, ממנו עולה שנכדו חי ב-132 לפנה"ס, וכתוצאה מכך הסיקו שסבו בן סירא חי כ-70 שנה לפניו. אולם אין כל הוכחה מכך לגבי שנות חייהם של בן סירא ושל בנו ונכדו המתרגם, ולכן אין כל בסיס להנחה לגבי שנותיו של בן סירא, וכתוצאה מכך לאיזה שמעון התכוון בן סירא. וכן הוכיח רבי יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים (חלק א' כרך שלישי, II "התקופה האמצעית", פרק יא - שמעון הצדיק בשמו, עמוד 194) מדברי בן סירא וזמנו שהכוונה לשמעון הראשון.
  34. ^ 34.0 34.1 בן סירא, על פי תרגום מיוונית של יצחק זקיל פרנקיל, פרק נ', באתר "דעת". בחלק מהמהדורות הוא פרק מט.
  35. ^ יוחנן=חוניו.
  36. ^ על פי הנוסח העברי לבן סירא, כפי שנמצא בגניזה הקהירית, השונה מנוסחי התרגום מיוונית.
  37. ^ אותו היום נקבע ליום טוב בגלל ההצלה שאירעה בו, ולכן אסרוהו בתענית ובהספד. לפי הכתוב במגילת תענית המעשה אירע ב-כ"א בכסלו.
  38. ^ בבלי יומא, סט, א; מופיע גם בשינויים במגילת תענית פרק ט; ועוד.
  39. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן, שמציע יישוב לסתירה זו בין המקורות לבין יוספוס.
  40. ^ ראו פרופ' אוריאל רפפורט, "מגלות לקוממיות", האוניברסיטה הפתוחה. כן ראו ארנאלדו מומיליאנו, "מדינת החשמונאים", תשנ"ד, במאמר "יוסף בן מתתיהו וביקור אלכסנדר בירושלים". וכן: א' צריקובר, "היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית", תל אביב ה'תרצ"ה, עמ' 105-97.
  41. ^ בבלי סוטה, לג, א; תוספתא סוטה יג, ה; ירושלמי סוטה ט, יג; ליתר פירוט ראו מגילת תענית פרק יא; ועוד.
  42. ^ השם משתנה ממקור למקור, ומופיע בהטיות שונות של שם זה או במחרוזת אחרת שמורכבת מהאותיות הללו; וראו להלן.
  43. ^ ראו "תולדות תנאים ואמוראים" לרב אהרן היימאן.
  44. ^ התוספות (מנחות קט, ב ד"ה "נזדמן") מביאים את דברי הירושלמי (יומא ה, ב), שהייתה זו הופעה של השכינה.
  45. ^ משפחת אשכנזי, באתר יד בן צבי
  46. ^ הילולת "שמעון הצדיק" באתר ערוץ 7.
  47. ^ בבלי, מנחות קט, ב.
  48. ^ בבלי, שם.
  49. ^ לפי הסיפור ב"מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס בנה חוניו השלישי את מקדש חוניו במצרים, אולם דבר זה מפוקפק וסותר מקורות אחרים - כולל גרסתו המאוחרת של יוספוס עצמו ב"קדמוניות היהודים" - שמציינות את חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי, כמקים המקדש. ראו גם "סיני", כרך ח עמ' יח.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0