רבן גמליאל הזקן

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבן גמליאל הזקן
Sanhedrin88.jpg
מערת קברי הסנהדרין בירושלים (צילום מלפני כמאה שנה)
לידה
ירושלים
מקום פעילות ירושלים
רבותיו רבן יוחנן בן זכאי
מקום פעילות ירושלים
בית מדרש לשכת הגזית, בחנות (הר הבית)
יחוסו דוד המלך
בניו רבן שמעון בן גמליאל הזקן
אימרה משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה

רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן - תנא בדור הראשון לתנאים, נשיא הסנהדרין השלישי לבית הלל הזקן סביב השנים ג'תש"ע - ג'תת"י. נכד להלל הזקןבנו של רבן שמעון בנו של הלל ואביו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן. היה הראשון שנקרא בתואר "רבן", והתוספת "הזקן" באה להבדילו מנכדו, רבן גמליאל דיבנה.

סתם רבן גמליאל הוא, בדרך כלל, רבן גמליאל דיבנה, נכדו של רבן גמליאל הזקן. ואולם, לפעמים נקרא גם רבן גמליאל הזקן בשם הסתמי "רבן גמליאל", דבר שיוצר בלבול מסוים.

משפחתו

רבן גמליאל הזקן היה בנו של שמעון בן הלל, ונכדו של הלל הזקן.

השיא את בתו לרבי שמעון בן נתנאל הכהן, מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי (תוספתא עבודה זרה פרק ג).

בנו, שירש את מקומו בנשיאוּת, היה רבן שמעון בן גמליאל הזקן, שהיה מעשרת הרוגי מלכות, והעיד: "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי (איכה ג). אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה, וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא" (סוטה מט:). ואולם יש מייחסים עדות זו לרבן שמעון בן גמליאל השני, בנו של רבן גמליאל דיבנה, ולא לבנו של רבן גמליאל הזקן.

מנהיג רוחני בתקופה קשה

בתקופת רבן גמליאל הזקן, שלא כמקובל, לא היה חכם בתפקיד אב בית דין במקביל לנשיא הסנהדרין.

גלות הסנהדרין

בימיו "גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות", כלומר - נעקרה ממקומה בלשכת הגזית ועברה למקום מסוים בהר הבית, שנקרא "חנות". וזאת כדי שלא יהיה חיוב מיתה על הרוצחים, שאין סנהדרין קטנה דנה למוות אלא כשיושבת הסנהדרין הגדולה בלשכת הגזית. צעד זה נעשה בעקבות ריבוי הרוצחים וחוסר היכולת לדון אותם (בבלי, עבודה זרה ח ע"ב).

תפילת שמונה עשרה ותיקון ברכת המינים

יש הסוברים כי כבר בימיו של ר"ג הזקן סודרו 18 הברכות שבתפילת שמונה עשרה, ונתקנה ברכת המינים על ידי שמואל הקטן.

שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותיקנהּ.

בבלי, ברכות כח ע"ב

האוחזים בדעה זו מנסים להוכיח זאת בהסתמך על כך שבתלמוד הבבלי (סוטה מח ע"ב) מובא ששמואל הקטן ניבא בשעת מיתתו את הריגתם של רבן שמעון בן גמליאל הזקן ושל רבי ישמעאל כהן גדול, שהיו מעשרת הרוגי מלכות. (להרחבה ראו שמואל הקטן#תקופתו). לדעתם הדבר נעשה ביבנה למרות העובדה שמושב הסנהדרין וההנהגה הרוחנית היה אז עדיין בירושלים, וההשערה היא שנוכחותם של צדוקים ומינים בירושלים מנעה אפשרות לצעד משמעותי כזה, ולכן הוצרך ר"ג לעשות זאת ביבנה.

קיימת דעה אחרת, והיא המקובלת במחקר התלמוד, לפיה הברכה נתקנה בימי רבן גמליאל דיבנה, ושמואל הקטן שמוזכר שם אינו זה שניבא בשעת פטירתו, אלא תנא אחר בשם זהה (הגהות היעב"ץ על הש"ס, על סנהדרין, יא ע"ב). בדרך זו הולך גם פרופ' עזרא פליישר במאמרו המקיף על נושא תקנת תפילות הקבע בישראל (מקראה לחקר התפילה, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית).

כבוד התורה

המשנה (סוטה ט, טז) כותבת ש"משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות". הדברים מתפרשים בגמרא (בבלי, מגילה כא ע"א). שם נכתב שמימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו לומדים תורה בעמידה. משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והחלו ללמוד בישיבה.

קשרים עם אגריפס המלך

מקובל להניח שרבן גמליאל עמד בקשרים עם המלך אגריפס הראשון, וזה היה נוהג להתייעץ עמו ועם שאר החכמים בעניינים שונים. הנחה זו מתבססת על גרסת התלמוד הבבלי (פסחים פח ע"ב) המביא ברייתא ובה מסופר, שבקרבן הפסח של המלך והמלכה התעוררה בעיה הלכתית כיוון ששליח המלך שחט שתי בהמות לקרבן פסח, במקום אחת. עוד סופר על שאלה הלכתית בעניין שרץ שנמצא בבית המטבחיים, "ובקשו לטמא כל הסעודה כולה. באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו את המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל. באו ושאלו אותו". הברייתא מסיימת, "נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל; נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל". אמנם גירסת התלמוד בבלי על פי כתב יד מינכן, וכן גירסת ר' חננאל (פסחים שם) והרשב"ץ בבאורו למסכת אבות (פ"א מט"ז) שהמדובר ברבן שמעון, ולא ברבן גמליאל. לפיכך מסתבר שהמלך עליו מסופר הוא אגריפס השני.והמדובר בבנו של רבן גמליאל - רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רשב"ג הראשון). גרסה זו מסתברת ביותר, משום שהמלך נזכר בסיפור לגנאי, כמי שאינו נשמע לדעת חכמים, לעומת אשתו שכן נשמעת. כמו כן מהפסק ההלכתי המיוחד "אמר להם: מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן''' - יאכלו מן הראשון, אנן - לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני", עולה שדווקא מפני החשש שהמלך והמלכה יפגעו במשרתים האחראים על המטבח, הותר קורבן הפסח (עיין פי' הרמב"ם והמאירי למשנה שם), יש להסיק שאין המדובר באגריפס הראשון אלא באגריפס השני.

מתורתו

המאמר של רבן גמליאל הזקן במסכת אבות (פרק ראשון):

"רבן גמליאל אומר: עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות."

תקנותיו

רבן גמליאל הזקן התקין כמה תקנות, כמה מהן בענייני גיטין, ו"מפני תיקון העולם". בין התקנות:

  • אישה רשאית להינשא, ואיננה נחשבת עגונה גם במקרה שעד אחד בלבד מעיד על מות בעלה. (משנה יבמות טז, ז).
  • הבעל, ששלח גט לאשתו, לא יוכל לכנס בית דין שלא בפני האשה או השליח (שנשלח למסור לה את הגט), ולבטל בפניהם את הגט קודם שהגיע לידי האשה, משום התוצאה הסופית - אשה נשואה שחושבת שהתגרשה כדין. (משנה גיטין ד, ב).
  • בכתיבת שמות האיש והאשה בגט - יש לדאוג שלא ייווצר בלבול ולעז בעקבות שינוי שמם של האיש והאשה במקום מגוריהם, ושמותיהם ייכתבו באופן ברור ומוחלט ("איש פלוני וכל שם שיש לו", משנה גיטין ד, ב).
  • אלמנה שבאה לגבות כתובתה מהנכסים שירשו היתומים, תנדור משהו (במקום השבועה החמורה הנצרכת בדרך כלל כדי לגבות חוב מיתומים) כבקשת היתומים, ותגבה כתובתה מהנכסים שלפניהם (משנה גיטין ד, ג).
  • עדי קידוש החודש, שהגיעו לחצר "בית יעזק" בשבת, יוכלו ללכת 2000 אמה לכל רוח, ולא כדינו של היוצא מחוץ לתחום בשבת, שאסור ללכת יותר מארבע אמות לכל רוח, וזאת כדי לעודד אותם לבוא (משנה ראש השנה ב, ו).
  • במאמציו לפעול למען "תיקון העולם", אף נהג מנהג בזיון בעצמו כדי לשמש דוגמה אישית: "בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו מניחים אותו ובורחין (מפני שהתכריכים היו יקרים ביותר). עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו, והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן" (בבלי, כתובות, ח ע"ב).

משך כהונתו כנשיא

שנת תחילת נשיאותו

תחילת נשיאותו הייתה עם פטירת אביו רבן שמעון בנו של הלל הזקן. והיא לשיטת הספר יוחסין[1] בשנת ג'תש"פ. לפי אחת מהשערות הרלב"ח[2] בשנת ג'תשפ"ח, ולשיטת הצמח דוד[3] ה'דורות הראשונים'[4] ו'תולדות תנאים ואמוראים'[5] שרבי שמעון שימש כנשיא לזמן קצר מאוד, נמצא שרבן גמליאל מונה לנשיא כבר סמוך לשנת פטירת הלל הזקן שהיא שנת ג'תשס"ח.

שנת סוף נשיאותו

על פי דברי ה'ספר יוחסין' {שהובאו ללא ראיה כלשהי)[6] ציין בעל ה'צמח דוד'[7] את שנת ג' אלפים תת"י לשנת פטירת רבן גמליאל הזקן ומינויו של בנו רבן שמעון לנשיא[8].מאידך ה'דורות הראשונים' מוכיח שרבן גמליאל הזקן האריך ימים עד קרוב ממש לחורבן בית המקדש[9]

לקריאה נוספת

  • בנימין לאו, "רבן גמליאל הזקן", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, 2006, עמ' 228-218.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מאמר ראשון אות ש' בתוך הערותיו על ספר דורות עולם הוא סדר הקבלה להראב"ד
  2. שו"ת מהרלב"ח קונטרס הסמיכה ד"ה 'אבל' בו הוא טוען שאחרי הלל הזקן שנהג נשיאות מ' שנה, ממאה שנה לפני החורבן עד ס' שנה לפני החורבן, כל השלשה נשיאים שקמו תחתיו נהגו נשיאות לפרק זמן שוה, של עשרים שנה לכל אחד
  3. ג'תשסח, הובא בסדר הדורות ג'תשסח
  4. כרך ב דף שנד.
  5. ערך שמעון בן הלל הזקן, וכפל דבריו בערך רבן גמליאל הזקן
  6. ערך רבן גמליאל הזקן ד"ה 'ונחזור' וז"ל וזה רבן גמליאל הזקן היה י"ח שנים קודם החרבן, ואז מלך רבן שמעון בן גמליאל בנו עכ"ל. הרי שהיוחסין נקט דרבן גמליאל הזקן נפטר י"ח שנים קודם החורבן.
  7. ג'תתי. הובא בסדר הדורות, ג'תתי: "רבן שמעון השני בן רבן גמליאל הזקן היה לנשיא ולראש ישיבה בשנת תת"י, י"ח שנים קודם החורבן ככתוב בספר יוחסין וכו'
  8. בדומה לכך שיער הרלב"ח (שו"ת מהרלב"ח קונטרס הסמיכה ב) שאחרי הלל הזקן שנהג נשיאות מ' שנה, ממאה שנה לפני החורבן עד ס' שנה לפני החורבן, כל השלשה נשיאים שקמו תחתיו נהגו נשיאות לפרק זמן שוה, של עשרים שנה לכל אחד, וז"ל "ואם זמן נשיאותם היה שוה, יהיה התחלת נשיאותו של רבן גמליאל הזקן מ' שנה קודם החרבן עכ"ל, ולפי זה נמצא שנשיאות רבן גמליאל הזקן כלה עשרים שנה לפני החורבן בשנת ג'תתח."
  9. כרך ב דף שנד. ד"ה ועל כן"רבן גמליאל הזקן אף שכבר היה לנשיא זמן קצר אחרי מות הלל, בכל זה ארכו ימי נשיאותו עד קרב לסוף ימי הבית. וזה הוא לפי שהלל נפטר רק כששים שנה לפני החרבן, ועל כן היה זה דבר טבעי אשר רבן גמליאל הזקן אחריו ארכו ימיו עד זמן לא רחוק מסוף ימי הבית, שהוא בכל זה רק ימי נשיאות של משך זמן מן ארבעים וחמשה עד כחמשים שנה". והיינו שהדורות הראשונים ביאר שעל אף הנחתו שרבן שמעון בן הלל לא האריך ימים בנשיאותו, וזמן קצר אחרי מות הלל הזקן, כבר נתמנה נכדו רבן גמליאל הזקן לנשיא, מכל מקום אדרבה ניתן לומר שכדרכו של עולם חי הנכד רבן גמליאל הזקן אחרי מות זקנו כחמישים שנה, שהוא מששים שנה לפני החורבן עד לערך עשר שנה לפני החורבן. והאריך להביא לזה שש ראיות, וז"ל- 1. מזה שרבי חלפתא אביו של רבי יוסי ראה מעשיו] והננו רואים גם זאת כי רבי חלפתא אביו של רבי יוסי, אשר ימי רבי יוסי בנו אף כי גדל על ברכי אביו הנם לגמרי אחרי ימי ביתר, בכל זה הנה ידע רבי חלפתא את רבן גמליאל הזקן וראה מעשיו. ובמסכת שבת דף קט"ו. וכו' אמר רבי יוסי, מעשה באבא חלפתא וכו' זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך וכו'. וזה אי אפשר כי אם שרבן גמליאל הזקן היה עוד זמן קרוב לפני חרבן הבית. 2. מזה שרבן גמליאל דיבנה שהיה צעיר בזמן החורבן ראה מעשיו] ורבן גמליאל דיבנה עצמו נכדו, אשר כידוע היה אחרי חרבן הבית עוד בימי עלומיו וכו', בכל זאת לא לבד שהביא את רבן גמליאל הזקן, כי אם שגם ידע וראה מעשיו והוראותיו. וכמו שהוא במסכת יבמות במשנה דף קכ"ב, אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה, מצאתי נחמיה איש בית דלי וכו' מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל הזקן נשותיהן וכו'. והנה ידע וראה הוראת רבן גמליאל הזקן, ונזכר דבר המעשה הזה והוראת רבן גמליאל הזקן עליו. 3. מזה שבסמוך לימי ביתר כשלא יכלו לעבר שנים היה חי עוד תלמיד לרבן גמליאל הזקן] ונראה זאת עוד יותר מענינו של נחמיה איש בית דלי וכו', כי המעשה הזה אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה היה כבר סמוך לימי ביתר, כאשר בארץ ישראל עצמה לא יכלו עוד לעבר שנים. ובכל זה היה חי עוד תלמיד מובהק לרבן גמליאל הזקן, ואמר לרבי עקיבא מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין וכו'. 4. חיזוק לראיה ג' מזה שתלמיד זה של רבן גמליאל הזקן היה עוד בכוחו לילך מבבל לארץ ישראל] ולשונו אמר לי אמור להם בשמי, אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות וכו', כדברי רבא שם דף קט"ו, אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות ולא אפשר לי למשבק אינשי ביתי ומייתי קמי רבנן וכו'. ומזה גם מבואר כי נחמיה איש בית דלי גם לא היה עוד זקן מופלג כלל, ואלו לא היתה המדינה אז משובשת בגייסות, היה הוא עצמו עושה זה, והיה הולך עתה לארץ ישראל להעיד קבלתו מרבן גמליאל הזקן בהשמע לו עתה מרבי עקיבא כי כן הדבר שבבית הוועד הם צריכים לעדות זו וכו'. וכל זה הוא מפני שרבן גמליאל הזקן היה עוד נשיא קרוב לסוף ימי הבית. 5. חיזוק לראיה ב' מזה שרבן גמליאל דיבנה העיד על דברים שקיבל מבית רבן גמליאל הזקן] ובמסכת ראש השנה דף כ"ה נאמר. תניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה וכו'. ומבואר גם מזה סוף זמן רבן גמליאל הזקן עד שבא רבן גמליאל דיבנה אף שבימי החרבן עדין היה בימי עלומיו, בכל זאת הספיק עוד לראות את כל סדרי רבן גמליאל הזקן, ושם קבל מה שקבל. 6. חיזוק לראיה ה' מזה שרבן גמליאל העיד על עוד דבר שקיבל מבית רבן גמליאל הזקן] (כרך ג דף ל.) וכן הוא שם (ראש השנה כ"ה) גם בעובדא שניה בברייתא אחרת וכו'. אמר להם רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה וכו' עכ"ל. מכח שתי ראיות אלו האחרונות שהעיד מהדברים שקיבל מבית אבי אבא, חזר בו ממה שכתב בתחילה שימי נשיאותו ארכו רק למשך זמן מן ארבעים וחמשה עד כחמשים שנה, ונקט שימי נשיאותו ארכו יותר עד תחילת ימי המלחמה והצרות, וכתב (כרך ב דף שנה:) וז"ל ויותר מזה נראה במקום הזה, כי אביו רבן שמעון בנו של רבן גמליאל הזקן, היה נשיא אך שנים מעטים בימי המבוכות והמלחמה והחרבן, ועל כן אין קבלת רבן גמליאל דיבנה ממה שראה בבית אביו, כי אם יותר מזה ממה שנעשה בבית אבי אביו, וכלשונו המפורש מבית אבי אבא עכ"ל. והיינו שמזה שרואים בכמה מקומות שהקבלות של רבן גמליאל דיבנה הם מבית אבי אביו רבן גמליאל הזקן, ולא מבית אביו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, יש ללמוד מזה שרבן גמליאל הזקן היה חי עד קרוב לחורבן הבית, דרק לפי זה יתכן שעיקר השימוש של רבן גמליאל דיבנה היה אצל אבי אביו רבן גמליאל הזקן, יותר מאביו רבן שמעון בן גמליאל הזקן. ויש להוסיף על דבריו מהא דאיתא בגמרא (בבא מציעא דף נט עמוד ב) מה שאמרה אחותו של רבן גמליאל לאחר פטירתו, וז"ל אימא שלום [פרש"י- כך שמה] דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי וכו', אמרה ליה, קום קטלית לאחי, אדהכי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב, אמר לה מנא ידעת, אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא, כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה עכ"ל. ופירש רש"י (ד"ה מבית אבי אבא), וז"ל מבית אבי המשפחה, שבת נשיאים היתה, והם מבית דוד עכ"ל. אבל התוספות (ד"ה חוץ) נחלקו על רש"י וכתבו, וז"ל ושמא מבית רבן גמליאל היתה מקובלת שהיה אבי המשפחה ולאו אדוד קאמר, כדאשכחן נמי (ר"ה כה.) דאמר רבן גמליאל מקובלני מבית אבי אבא שפעמים בא בארוכה כו' עכ"ל. היוצא מדברי התוספות שגם אחותו של רבן גמליאל היתה קבלתה מביתו של אבי אביה רבן גמליאל הזקן.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0