טיול שנתי
טיול שנתי הוא טיול המתרחש אחת לשנה במסגרת בתי הספר ונחשב לגולת הכותרת של תחום הטיולים והשל"ח במערכת החינוך. הטיול השנתי מהווה מרכיב מרכזי בתהליך של עיצוב הנוער והקניית ערכים הקשורים ביחסים שבין הנוער לארצו.
קיום טיולים שנתיים נהוג בכל בתי הספר בארץ ובכל הגילאים ויש חובה לקיים אותם ע"פ תקנות משרד החינוך. בחוזר המנכ"ל המתפרסם אחת לכמה שנים מפורטת חובת קיום הטיולים, היבטים פדגוגים, ארגוניים ובטיחותיים של קיום הטיולים[1]. ב-2008 יצאה מטעם משרד החנוך ומינהל חברה ונוער "תוכנית הליבה להכרת הארץ ואהבת המולדת" המתבססת על עקרונות חוזר מנכ"ל ומנגישה את עיקריה לתכנון וקיום טיולים בראיה רשותית ובית ספרית[2]
על פי התוכנית, הטיולים מתבצעים לפי עיקרון "מהקרוב לרחוק"- בשנים הראשונות של התלמידים (גיל בית ספר יסודי), הטיולים הם לרוב בני יום אחד ולמקומות מקורבים לאזור בית הספר. בהמשך, ככל שגדלים התלמידים, הטיולים השנתיים נמשכים מספר רב יותר של ימים ולמקומות מרוחקים יותר. כיום, ברוב בתי הספר "גולת הכותרת" של טיול כיתה י"ב הוא טיול בהרי אילת.
המטרות העיקריות של הטיולים השנתיים הן: לעצב ולפתח את התלמידים, לשפר את מידת הגיבוש והחברות בין התלמידים ולגרום למידה גבוהה יותר של הכרה ואהבת הארץ. טיולים אלה מהווים "קרקע פורייה" להתמודדויות לא שגרתיות לבני הנוער. ההתמודדויות הללו מאפשרות למידה והתפתחות משמעותית למרביתם. ההתמודדויות אשר באות לידי ביטוי בטיולים שנתיים הן לרוב: לינה מחוץ לבית המגורים, לינה בתנאי שטח, ריחוק מההורים, ריחוק מהסביבה המוכרת, הליכה ממושכת ואתגרית בטבע ועוד. טיולים כדוגמת טיולים שנתיים מבוצעים לרוב בתנועות הנוער השונות. לפיכך, תלמידים אשר משתייכים לתנועות הנוער יתמודדו ביתר קלות עם הטיולים השנתיים הבית ספריים.
בעבר הטיול אורגן על ידי בתי הספר עצמם והודרך על ידי המורים, ובהמשך בליווי צוותי ההדרכה של בתי ספר שדה ומורות חיילות. כיום לרוב הטיולים מאורגנים על ידי חברות תיירות והדרכה בתיאום עם הצוות החינוכי בבית הספר, ומודרכים על ידי מורי של"ח, מדריכי טיולים ומורי דרך המוסמכים לכך במסגרת "תו תקן" להדרכה במערכת החינוך שמפוקח על ידי מינהלת הטיולים במשרד החינוך.
היסטוריה
הטיול השנתי נוסד בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, בעקבות מסעות "ציוניים" חינוכיים שפורסמו בספרות של אותה תקופה, כדוגמת הספר "אנשי בראשית" של אליעזר שמאלי. מעט לפני מלחמת העולם השנייה מורשתו של אורד וינגייט עברה לנוער ובייחוד ללוחמי הפלמ"ח. במלחמת העצמאות בתש"ח, הטיול הרגלי שימש כהסוואה בפני הבריטים[3] עם קום המדינה מסעות ארוכים ומאומצים היו חשובים לכיבוש אזורים מרוחקים, בין היתר ההגעה למכתש רמון, ולאום רשרש (מאוחר יותר אילת).
לטיולים אלו קדמו ימי לימוד ולעיתים שבועות לימוד, הכוללים גאוגרפיה, תנ"ך, היסטוריה וטבע של האזור בו עומדים לטייל. מספר ימי הטיול ואורך המסע הרגלי, גדלו עם הכיתה המטיילת. בכיתה ד' בדרך כלל ביקרו במהלך יום אחד באזור בית הספר. בכיתה ה' עלו לירושלים למשך יומיים, ובכיתות ו', ז' וח' הלכו והרחיקו לאזורים השונים של הארץ. בתיכון אף היו שיצאו לשבוע ויותר, כולל שבת.
בדרך כלל המטיילים וצוות ההוראה והמלווים ישנו בכיתות ריקות של בתי ספר, או בשטח, בשקי שינה. "מלווי הנשק" של הטיול היו הורים מתנדבים, או חיילים בחופשה. הנשק המשטרתי שנופק לצורך כך היה ה-M1 קרבין ולעיתים רחוקות יותר גם עוזי.
לאחר מלחמת ששת הימים, חלק מהטיולים השנתיים כללו גם אזורים ביהודה (נקבת השילוח, הרי חברון הכפר בתיר מקומו של ביתר העתיקה), בחבל בנימין (גבעון ומקום ה"בריכה" המשוערת של 'ישחקו הנערים לפנינו'), גב ההר, ואף ביקורים בעזה ובדקל אבשלום). בחלק מטיולים אלו היו עימותים עם התושבים הערביים. בחלק מהמקומות (כמו טיולים לכפר בתיר, שהסתיימו בבריחת המטיילים) עוצמת העימות גרמה להפסקת הטיולים באזור, ועם האינתיפאדה הראשונה הופסקו הטיולים הרשמיים מעבר לקו הירוק למעט טיולים לרובע היהודי בירושלים ולרמת הגולן.היום נערכים טיולים במרחבי יהודה ושומרון כחלק מתוכנית טיולים ע"פ בחירת בית הספר [ככל הארץ למעט טיולי חובה]
לאחר הסכם השלום עם מצרים ולפני מסירת סיני למצרים במסגרת הסכם זה, בתי ספר רבים טיילו "טיול פרידה" למדבר סיני, וחלקם גם לגולן לאור שיחות שפורסמו עם ממשלת סוריה.
התקפות מחבלים במהלך טיולים
- התקפת המחבלים במעלות
- בשנת 1974 בעת הטיול השנתי של בית ספר מצפת, אשר התארח לצורך שינה בבית הספר "נתיב מאיר" במעלות, חדרו שלשה מחבלים בשעות הערב לבית הספר, לאחר שרצחו משפחה בביתם, וכן פועלת בדרכה להסעה במקום עבודתה. במהלך ניסיון כושל לחילוץ בני הערובה - 85 תלמידים, שתי חובשות ושני מורים, הספיקו המחבלים לירות ולהרוג חייל אחד, לפוצץ מטענים ולזרוק רימונים. בסופו של דבר נהרגו 22 מהתלמידים.
- הטבח באי השלום
- בשנת 1997 בעת הטיול השנתי של כיתה ז' מבית ספר לבנות מבית שמש, הטיול עבר את הגבול לצד הירדני ב-'אי השלום', מקום שנשמר על ידי חיילים ירדנים, ומטיילים ישראלים רבים פקדו אותו. חייל ממוצא פלסטיני פתח באש על הבנות הצעירות מקרוב, רצח 7 מהן ופצע אחרות, הנכות עד היום. לאחר הטבח התברר שמתכנני הטיול ומורי בית הספר לא ביקשו אישור למעבר. חוסיין מלך ירדן בא לבית שמש ונפגש עם כל אחד מהורי הבנות הנרצחות, תוך התנצלות על הרצח. ביוני 2011 שר המשפטים הירדני, בעבר סנגורו של הרוצח, קרא לרוצח 'גיבור' וקבע שהמאמץ לשחרורו עומד בראש סדר העדיפויות שלו.
אסונות בעת טיולים שנתיים
אסונות רבים פקדו את המטיילים לאורך השנים, בטיולים שבמערכת החינוך, עקב הפרה של כללי הבטיחות. נערים ונערות טבעו במעיינות בנחלים ובים, נפלו מצוקים, ואף טבעו למוות[4]. ככל שחלפו השנים, הלכו הוראות הבטיחות והצרו את האישורים ואת האפשרויות. לדוגמה: משרד החינוך אסר את הרחצה במים במהלך הטיולים השנתיים בעקבות טביעתו למוות של תלמיד בי"ס "חורב" בן 12 וחצי אביתר אביבי במהלך הטיול השנתי.
אופי הטיולים וטיולים ייחודיים
במהלך השנים השתנה אופי הטיולים בהתאם לשינויים בחברה הישראלית, הגבלות בטיחותיות שונות ושיקולים כלכליים. כיום רוב בתי הספר מקיימים טיולים הכוללים שילוב בין מסלולי הליכה לאטרקציות כמו ביקור באתרי מורשת, גנים לאומיים ופעילויות חברתיות שונות. הלינה מתקיימת באכסניות נוער, בתי ספר שדה, חאנים ומתחמי לינה בקיבוצים ויישובים שונים או חניוני לילה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 בתי ספר רבים ישנו במלונות עקב מחסור בחדרי אירוח באכסניות. בעשור האחרון קמו מתחמי לינה רבים המציעים לינה באוהלים גדולים, "אוהלים בדואים" על מזרנים, ומטבח מרכזי המגיש שירותי קייטרינג. מתחמים אלו, כמו "כפר הנוקדים", "חאן השיירות", "חי- נגב" ברביבים, "חאן אל-על" באבני איתן, "חניון יעלים" ביטבתה ועוד הפכו לפופולארים בקרב בתי הספר.
טיול נודד
בעבר היה אופי הטיול השכיח בבתי הספר ותנועות הנוער, כיום בתי ספר בודדים ממשיכים לקיים טיול מסוג זה. בטיול נודד הלינה היא לינת שטח בטבע, באוהלים וציוד אישי של התלמידים, לרוב הכנת האוכל בבישול עצמי (בישולי שדה). התלמידים הולכים בכל יום מחניון לחניון ללא הסעה. מסלולים בולטים לטיול נודד מתקיימים באזור המכתשים, הרי אילת, מזרח הרמון, "מים לים" בגליל, מדבר יהודה והרי ירושלים. בטיול מסוג זה נחסכת עלות הלינה וההסעות במהלך הטיול, אך יש צורך בשירותי מינהלה מורכבים ויקרים.
מסע חברתי\ מסע ישראלי
טיול המתמקד פחות בהליכה רגלית ומשלב יותר עיסוק חברתי ואישי. טיול זה, המתקיים בכיתות תיכון, משלב טיולים בטבע, לרוב קצרים, תוך עצירות ל"מעגלי שיח", דיונים ולמידה. לרוב משלב גם ביקור באתרי מורשת, כמו ירושלים, קבר בן-גוריון, אתרי קרבות, מקומות שמקיימים פעילות חברתית והתנדבות החניכים עם נוער, בעלי צרכים מיוחדים, חוות ושטחי חקלאות ברחבי הארץ.
טיולי יוקרה
בשלב מסוים, התפתחו בישראל "טיולי יוקרה" - טיולים בהם לנים במלונות יוקרתיים, והפעילות אינה כוללת מסעות רגליים מאומצים אלא ביקורים במוזיאונים ו"אטרקציות", משמע מתקני שעשועים או פעלולים. הורים נדרשו לשלם סכומי כסף גדולים, והעיתונות נזעקה לעניין אי השוויון. משרד החינוך נענה, וקבע כללי סף לגבי לינה במלונות, ושאר מרכיבי הטיול השנתי, כך שכל התלמידים יוכלו להשתתף. בעקבות הניסיונות למתן את הטיול ה"פעלולי" ולהשיב את המסעות הרגליים כמרכיב חשוב בטיול, כיום מתקיימים פחות טיולים מסוג זה.
מסעות לפולין
לאורך השנים התפתחו גם המסעות ומשלחות התלמידים לפולין, שאף עליהן חלה ביקורת דומה, בצד ביקורת לגבי מהות המסע, והאופי ההמוני שלו.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ משרד החינוך, חוזר מנכ"ל לטיולים ופעילות חוץ בית-ספרית יולי 2015
- ^ משרד החינוך, תוכנית הליבה להכרת הארץ ואהבת המולדת, באתר מינהל חברה ונוער
- ^ לדוגמה איתן לבני אביה של ציפי לבני נתפס לאחר שההסוואה נגלתה לבריטים, ונשלח לבית הכלא בעכו.
- ^ מסוק חילץ תלמידה שנפלה לתהום במהלך טיול שנתי (אתר נענע), אתר הנצחה לאביתר אביבי, שטבע למוות בגני חוגה (עין חוגה) בעת טיול שנתי של בי"ס ישיבת "חורב". האתר עוסק בהגברת המודעות לבטיחות בטיולים עם המלצות להורה למורה ולמנהל לקראת הטיול השנתי והרחצה בבריכות בקיטנות.
