ציפי לבני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציפי לבני
לידה כ"א בתמוז ה'תשי"ח (גיל: 65)
מדינה ישראלישראל ישראל
מפלגה הליכוד, קדימה, התנועה
סיעה הליכוד, קדימה, התנועה, המחנה הציוני
ממלאת מקום ראש הממשלה
4 במאי 200631 במרץ 2009
(שנתיים ו־47 שבועות)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
שרת המשפטים ה־18
18 במרץ 20134 בדצמבר 2014
(שנה ו־37 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
29 בנובמבר 20067 בפברואר 2007
(10 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט
10 בינואר 20054 במאי 2006
(שנה ו־16 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שרת החוץ ה־16
18 בינואר 200631 במרץ 2009
(3 שנים ו־10 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
אהוד אולמרט
שרת העלייה והקליטה ה־16
28 בפברואר 20034 במאי 2006
(3 שנים ו־9 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שרת החקלאות ופיתוח הכפר ה־21
17 בדצמבר 200228 בפברואר 2003
(10 שבועות ו־4 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
השרה לשיתוף פעולה אזורי ה־2
7 במרץ 200129 באוגוסט 2001
(25 שבועות ויום)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
חברת הכנסת
5 בפברואר 201330 באפריל 2019
(6 שנים ו־12 שבועות)
7 ביוני 19993 במאי 2012
(12 שנים)
כנסות 1518, 1920
ראש האופוזיציה ה־10
1 באוגוסט 20181 בינואר 2019
(22 שבועות)
6 באפריל 20092 באפריל 2012
(3 שנים)
תפקידים בולטים

ציפי (ציפורה) מלכה לבני[1] (נולדה ב-8 ביולי 1958, כ"א בתמוז ה'תשי"ח) היא פוליטיקאית ואשת ציבור ישראלית. כיהנה בממשלות ישראל כשרת החוץ, שרת המשפטים, שרת הקליטה וממלאת מקום ראש הממשלה, וכיהנה גם כראש האופוזיציה וחברת הכנסת בשנים 1999 עד 2012 ו-2013 עד 2019.

החל מ-1999 הייתה חברת הכנסת ושרה מטעם מפלגת "הליכוד". בשנת 2005, עם הקמת מפלגת "קדימה", הצטרפה אליה. בשנת 2008 נבחרה ליו"ר המפלגה. המפלגה בראשותה זכתה בבחירות לכנסת השמונה עשרה ב-28 מנדטים והייתה למפלגה הגדולה בכנסת זו, שבה שימשה לבני כראש האופוזיציה. בשנת 2012 התפטרה מהכנסת לאחר שהפסידה בפריימריז לראשות המפלגה לשאול מופז. לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הקימה את מפלגת "התנועה" אשר זכתה בבחירות ב-6 מנדטים. כיהנה כשרת המשפטים בממשלת נתניהו השלישית. בשנת 2014 פוטרה על ידי נתניהו. לקראת הבחירות לכנסת ה-20 חברה לבני ל"מפלגת העבודה" לרשימת "המחנה הציוני". מפלגת העבודה פרשה מהרשימה בראשית 2019. כחודש לאחר מכן הודיעה לבני על פרישתה מהפוליטיקה.

ביוגרפיה

לבני נולדה בתל אביב לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ולשרה, שהייתה לוחמת באצ"ל. הוריה עלו לישראל ב-1925 והכירו במהלך מבצע שוד של האצ"ל.

בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. בתקופת נעוריה הייתה מפלגת "העבודה" בשלטון, ולבני סיפרה כי חשה שהממסד מזער את התרומה של הוריה להקמת המדינה. לדבריה הם הוצגו בבית הספר כמסמלים מלחמה ופשיזם, ושנהגה להתווכח עם מוריה על כך.[3]

בגיל 16 השתתפה בהפגנות נגד מזכיר המדינה של ארצות הברית, הנרי קיסינג'ר ונגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, שניסה קיסינג'ר לקדם לאחר מלחמת יום הכיפורים. מגיל 13 היא צמחונית מטעמי מצפון, ולימים סייעה בהעברת חוק האוסר על פיטום אווזים.[4][5]

שירתה בצה"ל כמדריכת חניכי מפת"ן וכמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות. השתחררה בדרגת סגן. לאחר שחרורה, החלה ב-1979 ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 1980 ו-1984 שירתה לבני ב"מוסד".[6] היא החזיקה עבור ה"מוסד" דירת מגורים בפריז כדי שהדירה לא תישאר ריקה ויתעורר חשד. עם חזרתה לישראל החלה קורס מבצעי ב"מוסד", אולם לא סיימה אותו עקב נישואיה.[7] ב-1983 חזרה ללימודיה בבר-אילן וסיימה תואר ראשון במשפטים.

לבני עסקה בעריכת דין כעשר שנים, כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עורכי דין עצמאי. משרדה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת "הליכוד" בהסתדרות.

קריירה פוליטית

בשנת 1996 התמודדה בפריימריז של "הליכוד" בסיסמה "ציפי לבני - שם שהוא מוסד" (רמז להוריה ולשירותה ב"מוסד"), והוצבה במקום ה-54 ברשימת "הליכוד-גשר-צומת" לכנסת ה-14.[8] הרשימה זכתה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נבחרה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה למנהלת רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת חברות ממשלתיות, בהן "חברת הנפט הלאומית" (חנ"ל)[9] ו"כימיקלים לישראל".[10]

לימים הביעה לבני חרטה על הפרטת חברות מסוימות ואוצרות טבע. כיו"ר "התנועה" ב-2013, כתבה לבני, "אינני בטוחה שהיום הייתי מפריטה מחדש את כי"ל ואת אוצרות הטבע בים המלח".[11]

חברת כנסת

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999, התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות, והתמודדה בפריימריז של "הליכוד". הפעם הגיעה למקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר "הליכוד" זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנות חוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה. בכנסת החמש עשרה הייתה חברת וועדה מיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת.[12]

בפריימריז לראשות "הליכוד", שהתקיימו לאחר התפטרות בנימין נתניהו בשנת 1999, תמכה באהוד אולמרט, שלבסוף נוצח על ידי אריאל שרון.

שנותיה הראשונות כשרה

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001, מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, למשך כחצי שנה עד לכניסתה של "מפלגת המרכז" לקואליציה, ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, שפרש מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות. קונדוליזה רייס כתבה בספרה על שיחה שהייתה לה במרץ 2004 עם לבני, בה הביעה את חששותיה מכך שפליטים פלסטיניים רבים ייכנסו למדינת ישראל, ויפגעו באופייה כמדינה יהודית. רייס הביעה הסתייגות מעמדה זו, אולם הציעה בעקבות כך, שמכתב הנשיא בוש לשרון יכלול אמירה, שהנשיא מצפה לכך שפליטים פלסטינים יגורו במדינה הפלסטינית.[13] 

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל, ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

אחרי פרישת "שינוי" בסוף שנת 2004, סיימה לבני בראשית 2005 את תפקידה במשרד השיכון והבינוי, ומונתה לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד. במקביל המשיכה לשמש כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים ב"ליכוד" על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית, שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת.[14] בעת כהונתה כשרת המשפטים, ניהלה לבני את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר את אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק. היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון. בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל), ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק, שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העיקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה.[15][16] התזכיר גובש על ידי לבני בהתאם לוועדת גולדברג והצעת החוק הממשלתית הוגשה כשנה לאחר מכן, לאחר שמונתה לשרת החוץ.[15][17]

בשנת 2005, כשרת המשפטים, קיבלה לבני "אות אומ"ץ" מארגון אומ"ץ, אך בסוף אותה שנה הביע יו"ר הארגון, אריה אבנרי, אכזבה מחבירתה לאריאל שרון בראשות "קדימה".[18]

בשנת 2005 חתמה לבני כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה. הרשימה הוכנה בלשכות שני השרים, והיא נקבעה מבלי שפורסמה הודעה לציבור על האפשרות להגיש מועמדות לתפקיד, בניגוד לחוק [דרושה הבהרה].[19] כמה חודשים לאחר מכן שינתה לבני את תהליך המינויים, כך שנציגי ציבור ייבחרו על ידי ועדת איתור ולא דרך לשכות השרים ונציג משרד המשפטים בוועדה יהיה היועץ המשפטי של המשרד.[20][21]

ממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ

עם הקמתה של מפלגת "קדימה", בסוף נובמבר 2005, פרשה לבני מ"הליכוד" והצטרפה למפלגה החדשה.[22] ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בעקבות מחלתו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני את תמיכתה בו כמנהיג "קדימה". לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, היא מוקמה במקום השלישי במפלגה, לאחר אולמרט ושמעון פרס.[23]

בממשלתו של אולמרט (הממשלה ה-31) מונתה לבני, ב-4 במאי 2006, לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.

כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית, ובין השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:

לא באתי היום להתווכח על זכויות. לא באתי להתווכח מי צודק יותר. באתי היום כדי לומר לעמיתי מהעולם הערבי, שהדבר הנכון לעשותו הוא לא לוותר על תחושת הצדק או האמונה בזכות. אין בכוונתי לדרוש זאת מעם אחר כפי שאיני עושה זאת בעצמי. אלא זה הזמן לממש זכות אחרת, הזכות של ילדינו לחיות בשלום ובכבוד הדדי - והשתתפותכם החשובה כאן, על אף שלחלקכם לא פשוט הדבר, מעידה כי זאת גם כוונתכם, והיא נוטעת בי תקווה לעתיד.

אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.

אתר קדימה, 27 בנובמבר 2007

במהלך המשא ומתן עם המשלחת הפלסטינית, העלתה לבני את האפשרות של העברת הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית, בדרך שתביא להעברת יישובים ערביים ישראליים לאותה מדינה, הצעה שנדחתה על ידי יו"ר המשלחת הפלסטינית אבו עלא.[24]

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי ה"טיים מגזין" האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו.[25]

במהלך מלחמת לבנון השנייה, בעת שכיהנה כשרת החוץ, קידמה את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם שקראה להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה במלחמת לבנון השנייה, תוך פריסת כוח או"ם חמוש וצבא לבנון בדרום לבנון.

כחלק ממסקנות ועדת וינוגרד, הוקמה "השלישייה",[26] שבה היו חברים רה"מ אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק ושרת החוץ לבני.

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה, למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת "קדימה", התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר, מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.

ביולי 2008 החליטה "קדימה" לקיים בחירות מקדימות לראשות המפלגה, ב-17 בספטמבר 2008. אולמרט הכריז כי לא יתמודד על ראשות המפלגה, ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז).[27]


בראשות "קדימה"

הניסיון להקים ממשלה חדשה
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הניסיון להקמת ממשלה חדשה

עם ניצחונה של לבני בבחירות הפנימיות ב"קדימה", ובחירתה לראשות המפלגה, התפטר אהוד אולמרט מתפקידו כראש הממשלה והליך הרכבת הממשלה הוטל עליה על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס.[28]

ב-25 באוקטובר 2008, לאחר שחתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה, פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.[29] משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים (שהתאחדה שבוע קודם לכן) ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר 2008 כי נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה.[30]

הבחירות לכנסת השמונה עשרה

כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של "קדימה" היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל וביקשה "להחזיר את התקווה לשלום".

"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על "הליכוד",[31] אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים שמנה 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה.[32] בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.[33]

כהונה ראשונה כראש האופוזיציה

עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.[34] השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את "קדימה".[35] בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב-14 ביוני 2009, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.[36] במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו, על פי החלטת סגן שר הבריאות מטעם אגודת ישראל יעקב ליצמן, לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.

ב-2009, הוצא נגד לבני צו מעצר בבריטניה בגין ביצוע פשעי מלחמה בזמן מבצע עופרת יצוקה, בעקבות האירוע השלימה בריטניה תיקון לחוק שימנע הגשת צווי מעצר עתידיים שכאלה נגד בכירים ישראלים בבריטניה.[37]

לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית. בשנת 2011, אל מול הפיצול ב"מפלגת העבודה" והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.

יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.[38]

בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.[39] היקף החובות של "קדימה" בתום כהונתה של לבני כיו"ר המפלגה עמד על כ-34 מיליוני ש"ח.[40]

בראשות "התנועה" וכשרת המשפטים

ב-27 בנובמבר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הכריזה לבני על התמודדותה בבחירות במסגרת מפלגה חדשה בראשותה בשם "התנועה". למפלגת החדשה הצטרפו גם שבעה חברי כנסת מכהנים, שהתפלגו מ"מפלגת קדימה": מאיר שטרית, יואל חסון, רחל אדטו, שלמה מולה, מג'לי והבה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ.[41] בבחירות לכנסת ה-19 זכתה "התנועה" בראשות ציפי לבני בשישה מנדטים.

ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת "הליכוד ישראל ביתנו", שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה. התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה כיהנה לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.

ביוני 2013 הקימה יחד עם ח"כ אלעזר שטרן וח"כ יצחק הרצוג שדולה תחת הכותרת "עם דת ומדינה" ששם לו למטרה ליישם את אמנת גביזון מדן.[42]

במהלך כהונתה, קידמה את הצעת החוק שאוסרת על הפצת "ישראל היום" בחינם. בנובמבר 2014, הצביעה בקריאה טרומית בעד החוק. כשרת המשפטים הקימה את נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. לבני ניסתה להחיל שקיפות על "קק"ל" כשהכריזה עליה כחברה לתועלת הציבור.[43]

ב-2 בדצמבר 2014 פוטרה מהממשלה על ידי ראש הממשלה נתניהו, כחלק ממהלך להקדמת הבחירות.[44]

הבחירות לכנסת ה-20

ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה לבני יחד עם יו"ר מפלגת "העבודה" יצחק הרצוג על ריצה משותפת של "התנועה" בראשותה עם מפלגת "העבודה", ברשימה בשם "המחנה הציוני". לבני הוצבה במקום השני ברשימה והיא סיכמה עם הרצוג על רוטציה, שלפיה אם ימונה הרצוג לראשות הממשלה, יכהן הוא בתפקיד בשנתיים הראשונות ולבני בשנתיים הנוספות.[45] כ-12 שעות לפני פתיחת הקלפיות הודיעה לבני כי היא מוכנה לוותר על הרוטציה אם הדבר יקשה על הקמת קואליציה.[46]

בבחירות זכתה רשימת המחנה הציוני ב-24 מנדטים.[47]

הכנסת העשרים והבחירות לכנסת ה-21

לבני מונתה לחברה בוועדת החוקה, חוק ומשפט ובוועדת החוץ והביטחון, שבה היא גם עומדת בראש ועדת משנה ללוחמה משפטית.

לאחר פרישתו של יצחק הרצוג מהכנסת, בעקבות מינויו ליו"ר הסוכנות היהודית, החליפה אותו לבני בתפקיד ראש האופוזיציה ב-1 באוגוסט 2018, בהתאם להסכמה עם יושב ראש מפלגת "העבודה", אבי גבאי, שלפיה "התנועה" תרוץ בבחירות הבאות שוב עם מפלגת "העבודה", לפי ההסכם הקודם, אולם לא תהיה רוטציה בין שניהם בתפקיד היו"ר.[48]

ב-20 באוקטובר, אמרה כי "הממשלה מובילה קו ששומר על שלטון חמאס".[49] ב"ליכוד" כינו בתגובה את לבני "דוברת אבו מאזן".[50]

ב־1 בינואר 2019 הודיע גבאי בפומבי על סיום השותפות עם מפלגתה של לבני,[51] ובאותו יום היא הוחלפה בתפקיד ראש האופוזיציה בידי שלי יחימוביץ'. לבני ביקרה את מסירת ההודעה בנוכחותה ובאופן מפתיע: "הרעיון הזה שאתה עומד ומנסה להשפיל אישה פומבית לא יהיה. התגובות שקיבלתי מנשים הן חזקות ומחזקות".[52]

ב־18 בפברואר 2019 הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים, ושמפלגתה "התנועה" לא תתמודד בבחירות לכנסת ה-21.[53]

לאחר הפרישה מהפוליטיקה

במרץ 2021 מונתה ליועצת אסטרטגית חיצונית לחברת הקנאביס "קנטק".[54]

באפריל 2021 מונתה לדירקטורית בחברת "בזק".[55]

בנובמבר 2021 הצטרפה לבני לדירקטוריון של המכון למחקרי ביטחון לאומי.[56]

חיים אישיים

לבני נשואה לנפתלי שפיצר, אם לשניים, ומתגוררת בשכונת ישגב שבתל אביב.[57]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אילן בן עמי, אותה הגברת בשינוי הדרך: ציפי לבני - ביוגרפיה פוליטית, הוצאת סטימצקי, 2019.
  • גדי בלום וניר חפץ, מדיניות חוץ - ציפי לבני, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 64 - 91

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ הצהרת האמונים לשרה לפיתוח אזורי
  2. ^ Ben Birnbaum, Newsweek, Tzipi Livni and the quest for peace in Israel and Palestine
  3. ^ [2]
  4. ^ 12 פוליטיקאים שלא ידעתם שהם צמחונים, אתר וואלה, 27 באוגוסט 2019
  5. ^ אורן רייס וטלי צין, האווזים ניצחו את ישראל כץ: הפיטום ייפסק, באתר ynet, 4 בספטמבר 2005
  6. ^ רונן ברגמן, המירוץ לראשות המוסד "קשת" VS. "צומת", ידיעות אחרונות מוסף "7 ימים", 30.08.2012, עמ' 23
  7. ^ לפי תחקיר של איילה חסון בערוץ 1, זמין כאן
  8. ^ רשימת הליכוד-גשר-צומת לכנסת הארבע עשרה, 1996, מתוך אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  9. ^ דוד חיון, ‏"טעות להפריט את חנ"ל", באתר גלובס, 28 ביולי 1997
    צבי לביא , ‏ליבני: אין לעכב מיכרז חנ"ל, באתר גלובס, 30 ביולי 1997
  10. ^ סטלה קורין-ליבר, ‏ועדת הכספים דחתה ההצבעה על בקשת ליבני להמשך הפרטת כי"ל, באתר גלובס, 28 במאי 1998
    צבי לביא , ‏אפשרויות מכירת כי"ל: "טיפטוף" במסחר בבורסה או מכירת חבילות מניות למשקיע, באתר גלובס, 30 בינואר 1997
  11. ^ אתר למנויים בלבד אילן ליאור, לבני: מאוכזבת מלפיד ויחימוביץ', ש"ס רצה לבחירות עם קמפיין שנאה למסתננים, באתר הארץ, 8 בינואר 2013
  12. ^ ראו נאומה בעניין: דברי הכנסת, מושב שני, חוברת ל"ט, עמ' 10734‏, 21 בנובמבר 2000
  13. ^ Condoleezza Rice, No Higher Honor, Broadway Paperbacks, 2012, עמ' 281-282
  14. ^ דיאנה בחור-ניר ואילן מרסיאנו, החלטה היסטורית: הממשלה קיבלה את תוכנית ההתנתקות, באתר ynet, 7 ביוני 2004
  15. ^ 15.0 15.1 תזכיר חוק העונשין (תיקון – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ה-2005, הופץ ב-13 בספטמבר 2005 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי
  16. ^ טל רוזנר, משרד המשפטים מציג: מהפכת הענישה, באתר ynet, 31 באוגוסט 2005
  17. ^ "הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו 2006", רשומות, 12 ביוני 2006, באתר משרד המשפטים ‏
  18. ^ עמרי אסנהיים, המלבינה של שרון, באתר nrg‏, 16 בדצמבר 2005
  19. ^ נורית דברת, ‏מסע הבחירות נפתח: "ביבי לא מאיים עליי", באתר גלובס, 6 ביולי 2008
  20. ^ נדב איל וגיל חורב, כבוד השופט, חבר מרכז הליכוד, ‏nrg, ‏ 3 ביוני 2005
  21. ^ עמי גורביץ, מהפכה: נציגי ציבור בבתי הדין ייבחרו מהציבור על ידי ועדת איתור, ולא דרך לשכות השרים, גלובס, 20 בדצמבר 2005
  22. ^ ציפי לבני, אריק שרון: ציפי לבני על איש העשור בפוליטיקה, באתר nrg‏, 18 בספטמבר 2009
  23. ^ מערכת וואלה! news‏, פרס יקבל את המקום השני ברשימת קדימה, באתר וואלה!‏, 11 בינואר 2006
  24. ^ פרוטוקול ישיבה מ-27 בינואר 2008, מסמך שהודלף ב-2011
  25. ^ המגזין טיים: ציפי לבני היא בין 100 האנשים המשפיעים בעולם, באתר של "רשת 13", 3 במאי 2007 (במקור, מאתר "nana10")
  26. ^ אלוף בן, מאבקי האגו של אהוד אולמרט, אהוד ברק וציפי לבני, באתר הארץ, 16 בינואר 2009
  27. ^ אטילה שומפלבי ואמנון מרנדה, לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet, 18.9.08
  28. ^ רונן מדזיני ואטילה שומפלבי, הנשיא הודיע ללבני: את תרכיבי את הממשלה, באתר ynet, 22 בספטמבר 2008
  29. ^ אטילה שומפלבי, לבני מוכנה לתת לחרדים כמעט מיליארד שקל, באתר ynet, 23 באוקטובר 2008
  30. ^ רונן מדזיני, לבני לפרס: יבחר העם את מנהיגיו, אני אנצח, באתר ynet, 26 באוקטובר 2008
  31. ^ מעריב nrg, מעל 99% מהקלפיות: קדימה 28 מנדטים, הליכוד 27, באתר nrg‏, 11 בפברואר 2009
  32. ^ אטילה שומפלבי, לבני ב-SMS: נהיה אלטרנטיבה - נלך לאופוזיציה, באתר ynet, 19 בפברואר 2009
  33. ^ מזל מועלם, ההסכם נחשף: כך הוחמצה ממשלת אחדות לבני-נתניהו, באתר nrg‏, 5 בספטמבר 2012
  34. ^ אמנון מרנדה, לבני על ממשלת נתניהו: כולם שרים לענייני כלום, באתר ynet, 31 במרץ 2009
  35. ^ מזל מועלם, ציפי לבני: נתניהו מנסה לפרק את מפלגת קדימה, באתר הארץ, 10 ביולי 2009
  36. ^ לבני: "נתניהו עשה צעד קדימה", באתר וואלה!‏, 15 ביוני 2009
  37. ^ יהונתן ליס, בריטניה תמנע הגשת צווי מעצר נגד בכירים ישראלים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2011
  38. ^ לבני: "התנגדתי לעסקת שליט בעבר, חמאס יצא מחוזק", באתר וואלה!‏, 23 באוקטובר 2011
  39. ^ מורן אזולאי, לבני התפטרה: לא מכרתי את המדינה לחרדים, באתר ynet, 1 במאי 2012
  40. ^ לילך ויסמן, קדימה בוחנת: לחייב את לבני בהעתקת חובות של 34 מיליון שקל, באתר Globes
  41. ^ מורן אזולאי, אפקט לבני: ארבעה ח"כים פורשים מקדימה, באתר ynet, 27 בנובמבר 2012
  42. ^ באתר על משמר הכנסת
  43. ^ עמרי נחמיאס‏, לבני: קק"ל תחויב לדווח על הוצאותיה הכספיות, באתר וואלה!‏, 04 במאי 2014
  44. ^ אטילה שומפלבי, נתניהו פיטר את לפיד ולבני: "לא אסבול שרים שתוקפים מתוך הממשלה", באתר ynet, 2 בדצמבר 2014
  45. ^ מורן אזולאי, העבודה אישרה את הסכם האיחוד עם לבני: "בסיס למהפך 2015", באתר ynet, 10 בדצמבר 2014
  46. ^ רביב דרוקר, ציפי לבני: "מוכנה לוותר על הרוטציה עם הרצוג – אם תהווה מכשול", באתר של "רשת 13", 16 במרץ 2015 (במקור, מאתר "nana10")
  47. ^ נספרו יותר מ-99% מהקלפיות: ניצחון גדול לליכוד על המחנה הציוני, באתר וואלה!‏, 18 במרץ 2015
  48. ^ מורן אזולאי ושחר חי, גבאי: ציפי לבני תכהן כיו"ר האופוזיציה, באתר ynet, 23 ביולי 2018
  49. ^ חדשות סרוגים, ‏לבני: הממשלה מובילה קו ששומר על שלטון חמאס, באתר "סרוגים", 20 באוקטובר 2018
  50. ^ חזקי ברוך, הליכוד: דוברת אבו מאזן - ציפי לבני, באתר ערוץ 7, 20 באוקטובר 2018
  51. ^ מורן אזולאי, גבאי הדהים את לבני: מפרק את המחנה הציוני, באתר ynet, 1 בינואר 2019
  52. ^ לבני: "זה היה אירוע פוליטי קטן ומכוער, גבאי ניסה להשפיל אותי כאישה", באתר מעריב אונליין, 1 בינואר 2019
  53. ^ שחר חי ומורן אזולאי, ציפי לבני פרשה בקול חנוק מדמעות: "התנועה לא תתמודד", באתר ynet, 18 בפברואר 2019
  54. ^ אור רביד, ‏העבודה החדשה של ציפי לבני: יועצת אסטרטגית לחברת קנאביס, באתר ‏מאקו‏‏, ‏25 במרץ 2021‏
  55. ^ היאלי יעקבי־הנדלסמן, ‏הג'וב החדש של ציפי לבני, באתר ישראל היום, 25 באפריל 2021
  56. ^ מערכת ice, זה הג'וב היוקרתי החדש של ציפי לבני ודורית בייניש, באתר אייס, 16 בנובמבר 2021
  57. ^ נורית לויליכט-לחיאני, כאן גרים בכיף: ביקור בית אצל עשרה חברי כנסת, באתר nrg‏, 14 באפריל 2009
ציפי לבני - תבניות ניווט
הקודם:
אהוד אולמרט
יושב ראש מפלגת קדימה
17 בספטמבר 2008 - 27 במרץ 2012
הבא:
שאול מופז
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0