יהדות נאפולי
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| בית הכנסת של נאפולי Sinagoga di Napoli | |
|---|---|
פנים בית הכנסת
| |
| מיקום | נאפולי,  איטליה
|
| זרם דתי | יהדות אורתודוקסית |
| שנת הקמה | 1827 |
יהדות נאפולי (Comunità Ebraica di Napoli) בעיר נאפולי קהילה יהודית קטנה של כ-180 נפש. זוהי קהילה היהודית היחידה בדרום איטליה[1]. הקהילה הנוכחית נוסדה בשנת 1833 על ידי בן משפחת רוטשילד שהקים שם נציגות למשפחתו. משפחתו וצוותו היו הבסיס לחידוש החיים היהודיים בעיר לאחר שאלה גורשו ממנה 1541. היום נמצאת הקהילה ביחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית. עם זאת, על קירות מבנה בית הכנסת נכתבים לעיתים ביטויים אנטישמיים. הרב הראשון של הקהילה היה בנימינו הרטום (Beniamino Artom di Asti) ממשפחת הרטום שמקורה בעיר אסטי בפיימונטה. הרב הנוכחי (2011) הוא שלום בוחבוט.
בית הכנסת של נאפולי
הקומה הראשונה של בית הכנסת של הקהילה נחנכה בשנת 1864 הודות לתמיכת הברון קלר אדולף רוטשילד. בכניסה הנוכחית לבית הכנסת שני לוחות זיכרון משיש: האחד לזכר היהודים שנספו בשואה, והשני לזכר דריו אסקרליי (Dario Ascarelli), נשיא הקהילה בתחילת המאה ה-20, שתרם להשלמת רכישת המבנה. בית הכנסת שוחזר בשנת 1992 הודות לסיוע ממשלתי.
במקום מתקיימות תפילות רק בשבת ובמועדי ישראל, הקהילה מקבלת סיוע דתי מהבסיסים האמריקניים בסביבות העיר.
תולדות הקהילה
ראשיתה של הקהילה היהודית של נאפולי, שנחשבת בין הקהילות העתיקות באיטליה, במאה הראשונה. עדות לכך, אנדרטה שנמצאה בסביבות העיר, לזכרה של אַסְטֶר מירושלים Claudia Aster Hierosolymitana, שבויה יהודיה משוחררת בת 25 שנה מירושלים. מוצגת במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה שבעיר.
במאה ה-4 כבר הייתה בה קהילה חשובה ומבוססת. ב-536 עזרו יהודי המקום לגותים במלחמתם עם הכובש הביזאנטי.
איזכור לנוכחות היהודים בסביבות העיר, בנמל פּוּטיאוֹלי[2], מוזכר על ידי פאולוס התרסי המספר כי בשנת 63 לספירה מצא שם מספר רב של אחים - הכינוי שייחד ליהודים אוהדי הנצרות[3]. אפילו בחורבות פומפיי נמצאה כתובת בפחם "סדום ועמורה".
הפרופסור ג'נקארלו לצ'רנזה מנאפולי זיהה את היישוב היהודי בעיר המכונה ויקוס יודאורום (Vicus Iudaeorum, מלטינית: האזור היהודי) דל'אנטיקאליה באזורים די פורצ'לה ופורטה נובה. באזור היה מבנה משנת 1002, כנראה בית כנסת. מסמך משנת 1153 מזכיר את הקמתו של בית הכנסת[4].
בשנת 1159 עבר במקום הנוסע היהודי בנימין מטודלה ומצא בעיר 500 נפש.
בסוף המאה ה-13 סבלו מהסתת נזירים דומיניקאניים ואחד מבתי-הכנסת הופקע לצורך כנסייה, הנקראת סנטה קטרינה ספינאקורונה[5]. ב־1330 הוזמנו יהודים מן האיים הבליאריים להשתקע בנאפולי על סמך שוויון במיסים עם שאר חלקי האוכלוסייה. המצב נשאר בעינו גם תחת שלטון אראגון מ-1442, ובסוף המאה מצאו בנאפולי מקלט ארעי פליטים רבים מספרד, סיציליה וסארדיניה וביניהם דון יצחק אברבנאל, שנעשה יועץ כספים למלך נאפולי.
יש אומרים שגולי ספרד הביאו לעיר את המגפה שהפילה 20,000 חללים ב-1492. ב-1495 כבשו הספרדים את מלכות נאפולי וכעבור שנה פורסם צו גירוש שהוצא לפועל ב-1510. הגירוש חל על כל יהודי המקום פרט למאתיים משפחות עשירות; צו שני נדחה לעשר שנים תמורת תשלום כבד, אך הופעל בסופו של דבר לפני המועד. היה זה ב־1541, ומאז ועד 1735 לא הותרה ישיבת יהודים בעיר; המעטים שנענו להזמנה לשוב ולהשתקע בה גורשו תוך שנים אחדות בלחץ הישועים.
נאפולי הייתה מרכז חשוב של דפוסים עבריים מלפני 1500, אינקונאבולה בלע"ז. בראשית המאה ה-19 ישבו בנאפולי משפחות אחדות, וביניהם הבאנקאי קארל מאיר פון רוטשילד מפרנקפורט. בית-כנסת נפתח רק ב-1864. ב-1931 מנתה הקהילה כאלף נפש והיא חלשה על יישובי היהודים בדרום-איטליה כולה.
משפחת אברבנאל
כשהיהודים גורשו מספרד הם גילו כי העיר היחידה באיטליה שמסכימה לקלוט אותם הייתה נאפולי[6]. הפליטים הגיעו לנמלי ערי איטליה בחוסר כל ולא היה עניין לקלוט אותם; מלכי איטליה קלטו יהודים מהלבנט שיכלו לפתח מסחר או יהודים מצפון אירופה שהיו בעלי ממון ושביכולתם היה להקים מוסדות כספיים. פליטי ספרד לא היו כאלה או כאלה. בממלכת נאפולי, שחלשה על מחציתה הדרומית של איטליה, התקיימה לעומת זאת מציאות מיוחדת, שאיפשרה את קליטת יהדות ספרד. ההיסטוריון בנציון נתניהו בספרו "דון יצחק אברבנאל - מדינאי והוגה-דעות" מתאר את מצבה המיוחד של ממלכת נאפולי. בעיר שלטו פרדיננד הראשון ובנו אלפונסו השני, לימים מלך נאפולי. הם גילו זיקה לשלטון ריכוזי ודיכאו את האצולה ואת העם, ואלו מצידם השיבו להם שנאה. שליטי נאפולי קידמו בברכה את גידולה של אוכלוסיית העיר על ידי קליטת הפליטים היהודים מספרד, הנאמנה להם ואשר עשויה לתרום ליציבות שלטונם.
המהגרים הראשונים הגיעו לעיר ב-24 באוגוסט 1492, אחרי טלטולים בין נמלי הים התיכון. הרב יצחק אברבנאל הגיע לעיר חודש אחרי כן וזכה לקבלת פנים ידידותית. הדון הכיר את נוהגי בית המלוכה של שושלת המלוכה בארגון - המלך הנוכחי בנאפולי - עוד משרותו בחצרות המלוכה בספרד. הוא כינה אותם "מלכי חסד". אברבנאל זכה למשרה חשובה בחצרו של פרדיננד המלך, ולפי הכתובים, אף התעשר מתפקידו. המגפות שהביאו הגולים היהודים מספרד לעיר, עקב נדודיהם בים, הביאו לכ-20,000 קורבנות שמתו ממחלות. העם רגז על היהודים, אך המלך פעל להדברת המחלות, והצליח לשמור על עמדתו. רבי יצחק אברבנאל מצא פנאי לשוב להשלמת כתיבת פירושו וחיבר את הפירושים לספרים מלכים א' וב'. בהשפעת האסון הלאומי של גירוש ספרד הוא חיבר את הספר "צדק עולמים", בו ביאר כיצד אלוקים מראה את צדקת משפטו.
ב-21 בינואר 1495, נאלץ יצחק אברבנאל להימלט לסיציליה יחד עם המלך אלפונסו (שבינתיים מת אביו פרדיננד). חודש אחרי כן נכנס שארל השמיני, מלך צרפת לעיר. תושבי העיר ערכו פרעות ביהודים. שכונת היהודים נבזזה, אחדים התנצרו. בנו של הרב, יהודה אברבנאל, עזב לג'נובה ונכדו שמואל התבקש להשאר בסלוניקי.
בשנת 1510 הוציא פרננדו השני צו גירוש ליהודים. הצו נכנס לתוקף בשנת 1511, אך משפחת אברבנאל ומאתיים משפחות יהודיות נוספות הורשו להישאר בעיר תמורת סכום כסף גדול. המצב השתפר במקצת ב-1532 כשפדרו אלוורז דה טולדו התמנה למשנה מלך נאפולי. דה טולדו אהד את משפחת אברבנאל, ואף מינה את בנבנידה אברבנאל, אחייניתו של יצחק אברבנאל, למורתה ולמדריכתה של ביתו, אלאונורה דה טולדו.
בשנת 1533 הורה קרל החמישי על גירושם של היהודים שוב, אך אברבנאל הצליחה לדחות את ההחלטה בכעשר שנים. בשנת 1540, אולצו היהודים לענוד טלאי על בגדיהם. כתוצאה מכך, עזבה אברבנאל את נאפולי עם משפחתה ועברה לפרארה. בשנת 1541 גורשו יתר היהודים מנאפולי - מספר משוער של 5,000 נפש - כמו אחיהם בדרום איטליה, סיציליה וסרדיניה. רובם עזבו ליוון וללבנט.
בעת החדשה
ב-1821, לאחר קונגרס לובליאנה החליטה משפחת רוטשילד לסייע לפרננדו הראשון, מלך שתי הסיציליות מבית בורבון לממן את מלחמת נאפולי ומלחמת סיציליה. פרננדו הראשון העניק שוויון חוקי ליהודי נאפולי בשנת 1826.
קלמן (קארל) מאיר רוטשילד (1788–1855) התיישב בנאפולי, שהייתה בירת ממלכת שתי הסיציליות, וייסד שם את הסניף של העסק המשפחתי.
הבנקים שייסד היו:
- בנק נאפולי, בשם "בנק שתי הסיציליות בנאפולי" (Reggenza del Banco delle Due Sicilie di Napoli)
- בנק מסינה, בשם "הבנק המלכותי במסינה" (Casse di corte Messina)
בשנת 1827 הגיעו לעיר יהודים נוספים והקהילה הגיעה ל-1,100 תושבים והוקם בית הכנסת. הוא נמצא ברחוב בשם דרך הקפלה הישנה (Via Capella Vecchia) במספר 31.
לפני מלחמת העולם השנייה היה מספר יהודי העיר כאלף. 14 נספו בשואה. 45 יהודים הסתתרו בכפרים ליד העיר בקזרטה שבמחוז קמפניה, היתר עזבו את העיר וכך נמצאו בה בתום המלחמה 540 יהודים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מונה הקהילה היהודית כ-180 נפש.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית הכנסת של נאפולי |
- על קהילת נאפולי - קובץ וידאו, מתוך תחנת TGR Campania
הערות שוליים
- ^ בטראני יושבים יהודים בודדים
- ^ היום פוצואלי (Pozzuoli), צפונית מנאפולי
- ^ המקור בברית החדשה (28:13, 14)
- ^ Attualità Italiana ed Estera: Cronaca, News e Gossip su Blogosfere, Cronacaeattualita
- ^ קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים, איטליה, עורך רוני וינשטיין, בפרק בתי כנסת בדרום איטליה בימי הביניים עמ 166
- ^ ליבורנו פתחה את שעריה רק בשנת 1593
