יהודה זיו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה זיו
יהודה זיו, 2009
יהודה זיו, 2009
לידה 28 בפברואר 1926
מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
פטירה 10 ביוני 2020 (בגיל 94)
ירושלים, ישראל
ענף מדעי גאוגרפיה
מקום מגורים ישראל
פרסים והוקרה יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א
תרומות עיקריות
גאוגרפיה של ישראל, בספריו הוא משלב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית

יהודה זיו (זלצין; 28 בפברואר 192610 ביוני 2020) היה גאוגרף, איש לשון, חוקר טבע ומדריך טיולים בשבילי ישראל. משנת 1972 ועד למותו היה חבר ועדת השמות הממשלתית, והוא כיהן בה כיושב-ראש ועדת המשנה לשמות יישובים.

ביוגרפיה

זיו נולד במוסקבה, בירת ברית המועצות. כשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו לארץ ישראל, והתיישבה בטבריה. אמו חנה הייתה צאצאית של הבעל שם טוב; אביו בן-ציון זיו (זלצין) היה מורה ומנהל (על שמו נקרא בית ספר "זיו" ברעננה). אחיו, פרופ' יעקב זיו, היה נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

ב-1935 עברה המשפחה מטבריה למושבה רעננה. זיו גויס לפלמ"ח ב-1943 כסייר בפלוגה ב', וכך התחיל לגלות עניין בידיעת ארץ ישראל. לאחר שעזב את הפלמ"ח החל ללמוד הוראה בירושלים, אך עם פרוץ מלחמת העצמאות הפסיק את לימודיו וחזר אל הפלמ"ח כאיש מילואים וליווה שיירות עד אפריל 1948. בסיור בנחל יתלה שבר את קרסולו, פציעה שמנעה ממנו לצאת עם מחלקת הל"ה ובעקיפין הצילה את חייו. לאחר שכל חברי המחלקה נהרגו במארב, הוצב זיו כנהג רכב משוריין ואחר כך הוכשר כנהג אוטובוסים ורכב כבד. היה סמל רכב בחטיבת הראל, בגדוד השישי, ולאחר הקמת צה"ל המשיך את שירותו כקצין רכב בחטיבת גולני. השתחרר בינואר 1950. לאחר תום המלחמה היה למורה, ולימד 18 שנים בבית הספר היסודי בכפר ויתקין[1].

הוא הקים חוג לידיעת הארץ וכתב ספר למורים – "השרון". ב-1968 מונה לגאוגרף ברשות שמורות הטבע, שם סקר את נוף סיני לאחר מלחמת ששת הימים. ב-1972 היה לחבר ועדת השמות הממשלתית, ועד למותו היה פעיל בה כנציג צה"ל במינוי מיוחד של הרמטכ"ל, כיו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, עזב את רשות שמורות הטבע והחל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר שני בגאוגרפיה היסטורית של תקופת המקרא והמשיך ללימודי דוקטורט, שנקטעו כשמנחהו, פרופ' יוחנן אהרוני, הלך לעולמו. ביוני 1976 הצטרף זיו למורי"ה (ראשי תיבות של "מורשת ידיעת הארץ"), המדור לידיעת הארץ במפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל, ושירת בו תשע שנים בדרגת סגן-אלוף. הוא הקים את מדור חוי"ה (ראשי תיבות של "חינוך וידיעת הארץ"), ויזם את שידור חידון צה"ל בידיעת הארץ בטלוויזיה. זיו סיים את שירות הקבע בצה"ל בינואר 1985.

זיו כתב ב"עת־מול", בכתבי עת שונים של החברה להגנת הטבע, ב"שיח שדה", ב"ארץ הגולן", בבלוג 'עונג שבת' (עונ"ש) ובכתבי עת נוספים. בספריו הוא שילב מסלולי טיולים עם הסברים אטימולוגיים על מקורם ועל גלגוליהם של שמות יישובים ואתרים, בין עברית לערבית.

זיו זכה בתואר יקיר ירושלים לשנת ה'תשע"א.

התגורר במושבה הגרמנית בירושלים והיה אב לשתי בנות מאשתו הראשונה, שונמית (שונה), ולבן ובת מאשתו השנייה, פנינה.

נפטר ב-10 ביוני 2020 והובא לקבורה בהר המנוחות.

ספריו

  • נופי גולן – דרכים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980.
  • בשביל המטיילים: ביקורים בשמורות טבע, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980 (זכה בפרס על שם יוסף ברסלבי).
  • תרמיל צד: אתרים ושבילים במבט שני, ירושלים: הוצאת כתר, 1988.
  • ילקוט גב: עיונים בידיעת הארץ, הוצאת מקסוול-מקמילן-כתר, 1991.
  • רגע של מקום: סיפורים מאחורי שמות מקומות, ירושלים: הוצאת צבעונים, תשס"ה.
  • אבן הייתה לראש-פינה: סיפור סלילתם של הכביש מראש-פינה לטבריה ושלוחותיו, הוצאת אריאל 2002.
  • ארץ נידחת - לארץ נושבת: ההתיישבות היהודית הוותיקה (1948 - 1837), הוצאת כנרת זמורה ביתן, 1988.
  • השרון: פרקי הלכה ומעשה בידיעת הארץ למדריך ולמורה, תל אביב: הוצאת תרבות וחינוך, תש"ך.

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ יהודה זיו, על דעת המקום: 'הבשורה' על פי כפר ויתקין, בבלוג "עונג שבת", 6 בינואר 2013
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0