יוצא (פסול)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יוצא הוא מצב בו דבר הקדוש בקדושת קרבן, כגון בשר הקרבן, אימוריו או דמו, וכן מנחות ונסכים שיצאו מחוץ למקום שבו יש להקריבם או לאכלם. במקרה זה נפסל הקרבן להקרבה או לאכילה.

מקור הפסול

מקור הפסול הוא מהפסוק וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ[1], ודרשו חז"ל "כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נפסל ונאסר"[2] והוא נחשב כטריפה האסורה באכילה[3]. יש שלמדו מכך שמדובר באיסור אכילה כללי על כל דבר שיצא מחוץ מהמחיצה שנקבעה לו, בדומה לאבר היוצא שנלמד אף הוא מפסוק זה[4].

מקור נוסף נזכר בתורה אף לענין שעיר ראש חודש שהוקרב ביום השמיני למלואים, ומשם נלמד גם פסול נכנס כמו שכתוב בתורה[5]"הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי" כנימוק לכך ששרפוה ולא אכלוה. חז"ל מתארים את הדו שיח בינו לבין משה רבינו כשאלה כפולה: "אמר לו משה לאהרן: 1) "מדוע לא אכלתם את החטאת? שמא נכנס דמה לקודש הקדשים"? אמר לו: "לאו". 2) אמר לו: "שמא חוץ למחיצתה יצתה"? אמר לו: "לאו, בקודש היתה". אמר לו: "אי בקודש היתה, והן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה, מדוע לא אכלתם אותה"?". ומכאן שבין אם הקרבן יצא חוץ למחיצה ובין אם נכנס פנימה להיכל נפסלה.

לפי שיטת רש"י זהו המקור בתורה לפסול יוצא בדם[6], וכן מקל וחומר מבשר היוצא[7], אך לפי שיטת התוספות מכאן לומדים גם לבשר היוצא[8].

דיני הפסול

במקרה בו יצא כל הדם, הקרבן נפסל. במקרה בו יצא הבשר, הוא נאסר באכילה. אם כל הבשר יצא לפני זריקת הדם, נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע האם אפשר לזרוק את הדם[9].

אם הבשר שנפסל הועלה על גבי המזבח אין מורידים אותו, מכיון שהמזבח מקדשו בהעלאתו עליו, בדומה לכל הקדשים הפסולים. אם הדם הועלה על גבי המזבח, נחלקו התנאים: לפי תנא קמא ירד, ואלו רבי שמעון לא ירד, מכח הכלל "כל שפסולו בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו", הקובע שכל דבר שנפסל לאחר שכבר נתקדש בכלי שרת והועלה על גבי המזבח אין מורידים אותו[10].

השמן של המנורה, יש אומרים שנפסל אם יצא מהעזרה[11].

המחיצות

המחיצות מוגדרות בכל מקום לפי מקום אכילתו; בקדשי הקדשים נחשבת חומת העזרה כמחיצה[12], ואילו בקדשים קלים נחשבת חומת ירושלים כמחיצה[א]. בקרבן פסח, נחשבות המחיצות של מקום החבורה כמחיצת בשר הפסח בזמן אכילתו[13].

הכשרת הקרבן

במקרה שיצא הדם, הפסול מוחלט ואין לו תקנה, אף אם חזר למקומו[14]. אך אם הבשר יצא חוץ למחיצתו והחלק שיצא הוחזר, הזריקה מתירה את הבשר לענין מעילה, פיגול, נותר וטומאה. אך אם חלק מהבשר עדיין בחוץ, נחלקו התנאים[15]: לפי רבי אליעזר הזריקה לא מועילה לו, ולפי רבי עקיבא מועיל גם באופן זה ובתנאי שלא כל בשר הקרבן יצא אלא רק חלקו[ב][16]. להלכה פוסק הרמב"ם כדעת רבי עקיבא[17].

גם לפי דעת רבי עקיבא שהזריקה מכשירה את הקרבן, אם הבשר בחוץ אין הוא מכשיר אלא את הקרבן אבל לא את הבשר לאכילה, וגם כשרות הזריקה אינה אלא לענין שמועילה בו מחשבה לפיגול ולענין שאסור לשרפו עד שיתקלקל, אבל לא לאכילה[18].

גם החזרת היוצא לפנים אינה מועילה תמיד, אלא אם כן היוצא והנשאר בפנים משתייכים לגוף אחד, דהיינו דם שמכפר על בשר של אותו קרבן עצמו. לעומת זאת בשתי הלחם שיצאו ממחיצת העזרה לפני זריקת דמם של שני כבשי השלמים, נחלקו רבי אליעזר ורבי עקיבא רק אם הוחזר הלחם לפני הזריקה[19].

בקדשים קלים, שבהם בשר הקרבן עומד לאכילה מחוץ לעזרה, אם הבשר יצא והוחזר לעזרה לפני הזריקה, נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, לפי רבי יוחנן הבשר כשר, ולפי ריש לקיש הבשר פסול[19]. אך אם לא הוחזר קיימת הסכמה שאסור לאכלו[16].

חיוב מלקות

הראשונים נחלקו האם יש עונש מלקות לאוכל יוצא: יש שכתבו שאינו לוקה, שכן הפסוק "בשר בשדה... לא תאכלו" כולל עמו גם את איסור אבר היוצא ולכן הלאו לא נושא עמו עונש, בהתאם לכלל שאין לוקים על לאו שבכללות[20], ויש שנקטו שלוקה, משום שאבר היוצא הוא רק ויראציה אחרת של איסור יוצא ולא לאו נפרד[21].

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ אף שלפני זריקת הדם עדיין לא הגיע זמנו לאכול בכל העיר, ויש מקום לומר שמחיצת העזרה נחשבת כמחיצה - נחלקו בזה אמוראים תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פט עמוד ב ולהלכה פוסקים כרבי יוחנן שמקל (רמב"ם פסולי המוקדשין א טו).
  2. ^ למחלוקת יש שתי השלכות, האחת לגבי בשר קדשי קדשים, שדין מעילה נפקע רק על ידי זריקת הדם, והשניה לגבי בשר קדשים קלים שדין מעילה על אימוריו, חל עליו רק אם הוא נחשב לכשר על ידי זריקת הדם. כמו כן בשני הקרבנות אם הזריקה כשרה, חל דין פיגול להתחייב כרת על אכילת הבשר, ודין נותר וטמא אם אכלוהו לאחר זמנו או בטומאה

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ל'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פב עמוד ב.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"א, הלכה ו'.
  4. ^ רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, חידושי הגרי"ז, הלכות מעשה הקרבנות סימן כד
  5. ^ בלשונו של אהרן הכהן
  6. ^ הגרי"ז על מסכת זבחים דף כו א בשם רבי חיים מבריסק, ראו בדבריו שפסול דם נלמד בנפרד מפסול בשר שנלמד מהפסוק "בשר בשדה טריפה לא תאכלו".
  7. ^ רש"י זבחים פב ב ד"ה בשדה, ועיין בסוגריים בדברי הגרי"ז שתמה על הגר"ח מדברי רש"י אלו
  8. ^ תוספות זבחים פב ב ד"ה כיון
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף עז עמוד א.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף פד עמוד א, תוספות שם ד"ה כל
  11. ^ רבי מנחם זמבא, גור אריה יהודה, קונטרס התשובות סימן נה
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כו עמוד א.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פט עמוד ב.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף ז עמוד א.
  15. ^ משנה, מסכת מעילה, פרק א', משנה ב'
  16. ^ 16.0 16.1 תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף ו עמוד ב.
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעילה, פרק ג', הלכה א'.
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף ז עמוד ב.
  19. ^ 19.0 19.1 תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ עמוד א.
  20. ^ תוספות, מסכת יומא, דף לו עמוד ב, ד"ה לאו.
  21. ^ תוספות, מסכת מכות, דף יח עמוד ב, ד"ה ולילקי.