יחסי אלג'יריה–מרוקו
| יחסי אלג'יריה–מרוקו | |
|---|---|
|
|
| |
| אלג'יריה | מרוקו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 2,381,740 | 446,550 |
| אוכלוסייה | |
| 46,109,299 | 38,118,517 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 191,913 | 134,182 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,162 | 3,520 |
| משטר | |
| דמוקרטיה חצי נשיאותית | מונרכיה חוקתית |
יחסי אלג'יריה–מרוקו (בערבית: العلاقات الجزائرية المغربية) הם היחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה הדמוקרטית העממית של אלג'יריה לבין ממלכת מרוקו. מרוקו מיוצגת באלג'יריה על ידי שגרירות וקונסוליה כללית באלג'יר, וכן שתי קונסוליות באוראן וסידי בל-עבאס;[1] אלג'יריה מיוצגת במרוקו על ידי קונסוליה כללית ברבאט, ושתי קונסוליות בקזבלנקה ואוג'דה.[2] היחסים בין שתי המדינות הצפון אפריקניות נפגעו על ידי מספר משברים מאז העצמאות שלהם, ובמיוחד מלחמת החולות ב-1963, מלחמת סהרה המערבית בין השנים 1975 – 1991, סגירת גבול אלג'יריה – מרוקו בשנת 1994, ואי-הסכמה מתמשכת על המדיניות של מעמד סהרה המערבית.
ב-24 באוגוסט 2021 "בגין פעולות עוינות" הודיעה אלג'יריה על ניתוק יחסיה עם מרוקו. הקונסולויות נשארו פתוחות.[3]
יחסים היסטוריים
לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות מצרפת בשנת 1956, המלך מוחמד החמישי סיפק נשק, כסף ותרופות לכוחות ה-FLN האלג'יריים שניהלו מלחמת עצמאות נגד השלטון הצרפתי; מרוקו שימשה גם בסיס עורפי למורדים אלג'יריים להקמת מחנות אימונים למתגייסים חדשים. בתקופה זו סירב המלך מוחמד גם לנהל משא ומתן עם צרפת על המתווה המדויק של גבול מרוקו עם אלג'יריה, שמאז 1830 לא הותווה בבירור.[4]
מרוקו תומכת בעצמאות קביליה מאלג'יריה ואלג'יריה תומכת בעצמאות סהרה המערבית ממרוקו.[3]
סהרה המערבית
הטריטוריה של המושבה לשעבר בשטח סהרה המערבית גרמה לאנטגוניזם עמוק ואי אמון כללי בין שתי המדינות שהשפיעה על כל תחומי היחסים המרוקאים-אלג'יריים. לאחר שספרד הודיעה על כוונתה לנטוש את השטח בשנת 1975, התדרדרו היחסים בין מרוקו לאלג'יריה, שהציגו בעבר חזית מאוחדת. אלג'יריה, אף על פי שאין לה טענת תביעות טריטוריאליות משלה, תמכה בחזית פוליסריו במשאלתה להקים מדינה עצמאית בשטח. לפני הפינוי הספרדי, ממשלת ספרד הסכימה לחלק את השטח, והעבירה את מרבית הארץ למרוקו ואת השאר למאוריטניה. הסכם זה הפר את החלטת האו"ם שהצהירה כי כל טענותיהן ההיסטוריות של מאוריטניה או מרוקו אינן מספיקות כדי להצדיק סיפוח טריטוריאלי ומשכו ביקורת קשה מאלג'יריה.
תנועות גרילה בשטח סהרה, ובמיוחד חזית פוליסריו לאחר שנלחמו למען עצמאות סהרה מאז 1973, הכריזו מייד על הרפובליקה הדמוקרטית הערבית אלג'יריה הכירה במדינה חדשה זו שהכריזה על עצמה בשנת 1976, ומאז המשיכה למאמץ דיפלומטי נחוש להכרה בינלאומית בשטח; היא גם סיפקה ללוחמי הגרילה מזון, ציוד והדרכה. בשנת 1979, לאחר שנים רבות של לוחמת גרילה נרחבת וקשה, נטשה מאוריטניה את טענותיה הטריטוריאליות ונסוגה. מרוקו טענה במהירות לבעלותה על השטח שננטש על ידי מאוריטניה. לאחר שרפובליקת סהרה המערבית זכתה להכרה דיפלומטית מצד ארגון אחדות אפריקה וממדינות עצמאיות רבות אחרות, מרוקו הייתה תחת לחץ בינלאומי. כתוצאה מכך, ממשלת מרוקו הציעה לבסוף משאל עם לאומי לקביעת ריבונות השטח הסהרי בשנת 1981. משאל העם אמור היה להיות מפוקח על ידי ארגון אחדות אפריקה, אך מלך מרוקו חזר בו במהירות על ההצעה, כאשר ארגון אחדות אפריקה לא הצליח להגיע להסכמה על נוהלי משאל העם. בשנת 1987 שוב הסכימה ממשלת מרוקו להכיר בפוליסאריו ולהיפגש כדי "לדון בטרוניותיהם". אלג'יר קבעה תנאי מוקדם לבדיקת שיקום היחסים הדיפלומטיים - הכרה בפוליסאריו ושיחות לקראת פתרון מוחלט לסהרה המערבית. ללא התחייבות נחרצת ממלך מרוקו, אלג'יריה ויתרה וחידשה את היחסים הדיפלומטיים עם מרוקו בשנת 1988.
הגבולות
במהלך מלחמת האזרחים האלג'יראית, אלג'יריה האשימה את מרוקו באירוח ותמיכה בקבוצה האסלאמית המזוינת, קבוצת טרור אסלאמיסטית אלג'יראית. ההאשמה נדחתה במהירות על ידי הרשויות המרוקאיות, אך המריבה הובילה לסגירת הגבול בשנת 1994, לאחר שמרוקו האשימה את ה-GIA האלג'ירית יחד עם שירותי הביטחון האלג'יריים במתקפה על מרקש בשנת 1994, בה נהרגו שני ספרדים.[5] הגבולות עדיין סגורים, ועלותם כ-2 מיליארד דולר בשנה למשק המרוקאי. בשנת 1999, נשיא אלג'יריה עבד אל-עזיז בותפליקה, השתתף בהלווייתו של חסן השני, מלך מרוקו והכריז על 3 ימי אבל רשמיים באלג'יריה על "מות אחיו". באותה שנה נשיא אלג'יריה האשים את מרוקו באירוח בסיסי GIA, מהם תוכננו והוכוונו כמה פיגועים על אלג'יראים. כעבור כמה ימים האשים שוב את מרוקו בייצוא סמים לאלג'יריה.[6] ביולי 2004 ביטל המלך את דרישות הוויזה בגין כניסת אלג'יראים למרוקו; באפריל 2006 נשיא אלג'יריה חזר והדגיש את המחווה.[7] בשנת 2012 ראש ממשלת אלג'ירה, אחמד אויחיא, אמר כי פתיחת גבולות אינה בראש סדר העדיפויות עבור ממשלתו. מהצהרות רשמיות אחרות עולה כי סוגיה זו לא תיפתר בקרוב.
לאחרונה, מספר מוגבר של קולות מצד החברה האזרחית והאינטלקטואלים ביקשו ממדינותיהם לנקוט צעדים לפיוס.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Directory - Diplomatic Missions and Consulates - Moroccan Representations Abroad". Kingdom of Morocco Ministry of Foreign Affairs African Cooperation and Moroccan Expatriates. Kingdom of Morocco Ministry of Foreign Affairs African Cooperation and Moroccan Expatriates. נבדק ב-13 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Directory - Diplomatic Missions and Consulates - Foreign Representations". Kingdom of Morocco Ministry of Foreign Affairs African Cooperation and Moroccan Expatriates. Kingdom of Morocco Ministry of Foreign Affairs African Cooperation and Moroccan Expatriates. נבדק ב-13 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 ליעד אוסמו, אלג'יריה מנתקת יחסים עם מרוקו – וכועסת על יאיר לפיד, באתר ynet, 24 באוגוסט 2021
- ^ Yegavian, Tigraine. "Alger Rabat. L'impossible entente". Conflits (January-March 2019): 66–67.
- ^ Xinhua (2012-03-27). "Reopening border between Morocco, Algeria requires deeper examination: minister". נבדק ב-20 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Carol Migdalovitz, Foreign Affairs, Defense, and Trade Division. "Morocco: Royal Succession and Other Developments" (PDF). wikileaks.org. נבדק ב-20 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Alexis Arieff Analyst in African Affairs (20 בדצמבר 2011). "Morocco: Current Issues#Foreign Policy" (PDF). נבדק ב-20 באוגוסט 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oumazzane, Tarik. "Algeria-Morocco: have we missed the bridge?". Morocco World News. Morocco World News. נבדק ב-1 בנובמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
