יחסי ארצות הברית – קוריאה הצפונית
 |
יש לעדכן ערך זה.
| |
| יש לעדכן ערך זה. |
| יחסי ארצות הברית – קוריאה הצפונית | |
|---|---|
|
|
| |
| ארצות הברית | קוריאה הצפונית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,833,517 | 120,538 |
| אוכלוסייה | |
| 341,362,543 | 26,223,828 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 25,462,700 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 74,591 | |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית פדרטיבית | דיקטטורה, טוטליטריזם, משטר חד מפלגתי |
יחסי ארצות הברית – קוריאה הצפונית הם עוינים מאז התבססותה של קוריאה הצפונית בשנות החמישים של המאה ה-20 ובעיקר מאז מלחמת קוריאה. במהלך מלחמה זו חיל האוויר האמריקני, כחלק מהסיוע של כוחות האו"ם לקוריאה הדרומית, הפציץ את קוריאה הצפונית. במהלך המלחמה נהרגו למעלה מ-40,000 אמריקאים וכשני מיליון חיילי ואזרחי קוריאה הצפונית, שהם כ-20% מאוכלוסייתה באותו הזמן.[1] מאז שנות ה-70 של המאה ה-20, בהן קוריאה הצפונית החלה להעשיר אורניום במטרה להשיג יכולת גרעינית היחסים הושפעו במידה רבה מחמשת הניסויים הגרעיניים של קוריאה הצפונית, פיתוחם של טילים ארוכי-טווח המסוגלים לפגוע ביעדים במרחק אלפי קילומטרים והאיומים הנשנים מצד קוריאה הצפונית בדבר מתקפה צפון קוריאנית על ארצות הברית וקוריאה הדרומית.[2] בימי כהונתו, התייחס נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש לקוריאה הצפונית כחלק מ"ציר הרשע", בשל האיום של יכולות הגרעין שלה.[3][4]
במסגרת ההבנייה הלאומית של קוריאה הצפונית וקבלת הלגיטימציה של השלטון, הוגדרו יפן, ארצות הברית והקולוניאליזם כאחר הלאומי כדי לא להגדיר את קוריאה הדרומית כאויב. קוריאה הדרומית מוגדרת כאח השבוי בידי הקולוניאליסטים האמריקאים. בקוריאה הדרומית, האחר הלאומי הוגדר כקומוניזם והשלטון הדיקטטורי של קוריאה הצפונית, שהעם האח שבוי בידי מנהיגיו.
מאחר שלארצות הברית ולקוריאה הצפונית אין יחסים דיפלומטיים רשמיים, ממלכת שוודיה מגינה במקומה של ארצות הברית על האינטרסים של ארצות הברית בקוריאה הצפונית - כמעין מתווכת לעניינים קונסולריים.[5][6] מאז מלחמת קוריאה, שומרת ארצות הברית על נוכחות צבאית חזקה בדרום קוריאה.
על פי סקר חברת גאלופ רק ל-9% מהאמריקנים יש דעה חיובית על קוריאה הצפונית, בעוד לכ-87% מהם יש דעה שלילית עליה.[7] על פי סקר שערכה ה-BBC הבריטית - רק לכ-4% מהאמריקנים יש השקפה לפיה השפעת קוריאה הצפונית על העולם חיובית, בעוד כ-90% רואים את השפעתה באור שלילי. על פי הסקר דעתם של אזרחי ארצות הברית על קוריאה הצפונית היא מהשליליות ביותר על מדינות אחרות בעולם.
ביוני 2018 נפגשו מנהיגי המדינות בפסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור וחתמו על מסמך הבנות, ובו בין השאר הסכמה לשפר את היחסים בין המדינות.
היסטוריה
אף על פי שרוב העוינות בין המדינות היא תוצר של המלחמה הקרה, אף טרם המלחמה היו קונפליקטים אחרים בין קוריאה לארצות הברית. באמצע המאה ה-19 סגרה קוריאה את גבולותיה לסחר מערבי. בתקרית גנרל שרמן (אנ') תקפו כוחות קוריאנים ספינת קרב אמריקנית שנשלחה לשאת ולתת על הסכם הסחר בין המדינות, כל אנשי הצוות האמריקנים נהרגו.
בסופו של דבר קשרו שתי המדינות קשרי מסחר ב-1882. היחסים בין שתי המדינות נותקו מחדש בשנת 1905, כאשר ארצות הברית סייעה במשא ומתן לשלום לאחר מלחמת רוסיה–יפן. יפן שכנעה את ארצות הברית שקוריאה תהפוך לשטח השפעה של האימפריה היפנית, וחמש שנים מאוחר יותר כאשר יפן סיפחה את קוריאה ארצות הברית לא מחתה. לאומנים קוריאנים ניסו ללא הצלחה לשכנע את האמריקנים בזכותם להגדרה העצמית של העם הקוריאני במסגרת חוזה ורסאי ועל פי נאום 14 הנקודות שהכתיבו את עקרון ההגדרה העצמית של וודרו וילסון.
לאחר מלחמת העולם השנייה: 1945 - 1948
לאחר מלחמת העולם השנייה ועזיבת הכוחות היפניים, חולקה קוריאה באופן זמני לשני אזורי חסות שגבולם קו רוחב 38 צפון, אך סירוב ברית המועצות להחלטת האו"ם לקיום בחירות חופשיות כחלק מניצני המלחמה הקרה מנע את איחוד קוריאה, שהייתה חצויה בין הצפון, שהיה תחת השפעת ברית המועצות, והדרום, שהיה בהשפעה אמריקנית. במהלך תקופת השלטון של צבא ארצות הברית בקוריאה הדרומית, התנהלו היחסים בין ארצות הברית לקוריאה הצפונית באמצעות הממשל הצבאי הסובייטי בצפון; אולם בהמשך, בשל כניעתה של קוריאה הצפונית ללחץ הסובייטי ובשל ההתנגדות ההמונית לשלטון האמריקאי ביפן, החלו בקוריאה הצפונית להוקיע את ארצות הברית ולפתח כלפיה יחס שלילי. עם זאת, כמה שרים אמריקאים ציינו באוזני הקוריאנים כי ארצות הברית יכולה לסייע מאוד בעצמאות קוריאה.
ב-15 באוגוסט 1948 ירדו לטמיון התקוות הקוריאניות לאיחוד, כאשר הוקמה ממשלה בחלקו הדרומי של חצי האי וב-9 בספטמבר 1948 הכריז קים איל-סונג על הקמת הרפובליקה העממית של קוריאה; מיד לאחר ההכרזה הוא קיבל הכרה דיפלומטית מצידה של ברית המועצות, אולם לא מצידה של ארצות הברית. ארצות הברית מעולם לא הרחיבה את הכרתה הדיפלומטית בקוריאה הצפונית.
טרם מלחמת קוריאה: 1948 - 1950
לאחר יסוד המדינות הנבדלות ב-1948, עם נסיגת רוב הכוחות האמריקניים מחצי האי קוריאה, קים איל-סונג הרחיב את הרטוריקה האנטי-אמריקנית וטען כי ארצות הברית היא היורשת האימפריאליסטית של יפן, השקפה בה מחזיקה קוריאה הצפונית גם כיום.
מלחמת קוריאה
ערך מורחב – מלחמת קוריאה
אוקטובר-דצמבר 1950
עם פרוץ מלחמת קוריאה וכיבוש מרבית הדרום בידי הצפון, הקימה ארצות הברית כוח של מדינות בחסות האו"ם ובהובלת גנרל דאגלס מקארתור, שפרץ את כיתור מובלעת פוסאן וכבש את מרבית חצי האי עד נובמבר 1950. בדצמבר הקפוא פרצו כוחות סינים למתקפת נגד שדחקה את כוחות האו"ם חזרה דרומה.
החיכוך הקרוב ביותר בין קוריאה הצפונית לבין ארצות הברית, היה במהלך הכיבוש האמריקני במהלך החודשיים שלאחר הנחיתה באינצ'ון. בעזרת צבא קוריאה הדרומית, צבא ארצות הברית, בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור, החל לחתור להקמת ממשל אזרחי עבור קוריאה הצפונית לאחר שקוריאה הצפונית הרשתה לעצמה לפתח נשק להשמדה המונית במטרה לאיים על קוריאה הדרומית. מקארתור תכנן למצוא גנרלים צפון קוריאנים, במיוחד קים איל-סונג, להביא אותם למשפט ולהאשים אותם בפשעי מלחמה.
בדצמבר 1950 יזמה ארצות הברית סנקציות כלכליות על קוריאה הצפונית, במסגרת חוק נגד מסחר עם האויב,[8] שהיו תקפות עד לשנת 2008.[9]
המלחמה הקרה
בימי המלחמה הקרה קוריאה הצפונית תמכה בברית המועצות, שתי המדינות נשלטו בצורה קומוניסטית, שתי המדינות היו מסוכסכות עם ארצות הברית, ובזכות ברית המועצות קוריאה הצפונית קיבלה את עצמאותה. אם כי לאחר תחילת הקרע בין סין לברית המועצות, מצאה לעצמה קוריאה הצפונית דרך אידאולוגית משלה.
מספר אירועים קרביים היו בין קוריאה הצפונית לכוחות ארצות הברית, והבולטים בהם הם פרשת פואבלו (1968) בה נחטפה אונית ביון אמריקנית על הלוחמים שבה, והחזקת החיילים בשבי. ומבצע פול באניין (1976) לאחר "תקרית הגרזן" בה נרצחו שני קצינים אמריקנים שעמדו בראש כוח שכרת עץ בשטח הביטחון המשותף.
ימי ג'ורג' ווקר בוש
 |
ראו גם – מדיניות החוץ של ממשל ג'ורג' ווקר בוש |
היחסים בין ארצות הברית לקוריאה הצפונית תחת ממשלו של ג'ורג' ווקר בוש היו בדרך כלל מתוחים למדי. בתחילת הממשל היחס היה דווקא טוב, עם חנוכת תחנת הרכבת דורה שקישרה בין הקוריאות, ובתקופת "אור השמש" שיזמה קוריאה הדרומית וממשלתה השמאלנית אולם מספר תקריות העיבו על היחסים. ממשל בוש ביקר לעיתים תכופות את המשטר הצפון קוריאני על הפרות זכויות אדם, פיתוח מערכות טילים מאיימות וערעור היציבות והביטחון במזרח אסיה. בשנת 2002 החמירה המתיחות בין המדינות, לאחר שבוש האשים את קוריאה הצפונית בפיתוח תשתית להעשרת אורניום לצורך ייצור נשק גרעיני. באותה השנה גם הגדיר בוש את קוריאה הצפונית כשותפה ב"ציר הרשע".[10] בחודשים הבאים נכנסה ארצות הברית למשא ומתן עם קוריאה הצפונית במטרה להניא אותה מהתוכנית הגרעינית שלה, אך ניסיון זה לא צלח. לקראת שלהי הקדנציה הראשונה של בוש, הידרדרו מחדש היחסים עם קוריאה הצפונית, לאחר שזו גירשה את פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית משטחה, וחזרה לפתח נשק גרעיני.[11] ב-9 באוקטובר 2006 ערכה קוריאה הצפונית ניסוי גרעיני מצומצם. ג'ורג' בוש הגיב בחריפות, גינה את המעשה, והורה על הגברת הסנקציות הכלכליות כאשר הוא מצהיר שלא יהסס להשתמש באמצעים צבאיים.[12] תחת הלחצים הבינלאומיים הסכימה לבסוף קוריאה הצפונית לחדש את המשא ומתן עם ארצות הברית, וב-11 באוקטובר 2008 קיבלה קוריאה הצפונית את הדרישות האמריקניות לפרק את הכור הגרעיני שלה, ובתגובה בוש הודיע על הסרת הסנקציות ועל צעדים ראשונים להסדרה ביחסים בין המדינות.[13] בסיום כהונתו של בוש היה נראה שאף על פי שקוריאה הצפונית רכשה יכולת גרעינית מינימלית, ארצות הברית הצליחה לבסוף להניא אותה מדרכה, והחל תהליך מדיני לפירוקה מנשק גרעיני.
בתקופת הנשיא טראמפ
- ערך מורחב – פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור (2018)
בתחילת תקופת נשיאות טראמפ שררה בין שתי המדינות מתיחות רבה שהגיעה לאיום פומבי של אחת על השנייה בשימוש בנשק גרעיני. קוריאה הצפונית ביצעה ניסויים בפצצות וטילים למורת רוחה של ארצות הברית ונשיאה דונלד טראמפ. בתחילת חודש אוגוסט 2017 איימה קוריאה הצפונית כי תתקוף את גואם, שטח חסות של ארצות הברית בה ממוקמים כוחות אמריקאים.[14] בתגובה הצהיר הנשיא טראמפ כי צבא ארצות הברית טעון ומוכן להתמודד עם האיום.[15] ב-19 בספטמבר 2017, אמר טראמפ בנאומו בעצרת האומות המאוחדות כי אם תצטרך, ארצות הברית תשמיד את קוריאה הצפונית. בתגובה, אמר קים ג'ונג-און כי דברי טראמפ הם הכרזת מלחמה.[16] ב-9 במרס 2018 הודיע הבית הלבן במפתיע כי קים ג'ונג און העביר מכתב לנשיא טראמפ ובו ביקש להיפגש עמו, והנשיא טראמפ נענה לבקשתו. הם היו צפויים להיפגש בחודש מאי 2018.[17] ב-24 במאי הודיע טראמפ על ביטול פסגת ארצות הברית-קוריאה הצפונית בסינגפור שהייתה קבועה ל-12 ביוני בסינגפור, אך מספר ימים לאחר מכן הודיע בחשבון הטוויטר שלו כי צוותים מטעמו הגיעו לקוריאה הצפונית על מנת לארגן את הפגישה.[18]
ב-12 ביוני נפגשו טראמפ וקים לראשונה, לחצו ידיים וחתמו בטקס פומבי על מזכר הבנות בכתב.
מזכר ההבנות כלל ארבעה סעיפים מרכזיים:
- ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה מתחייבות לכונן יחסים חדשים ביניהן בהתאם לרצונם של העמים בשתי המדינות בשלום ובשגשוג.
- ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה ישקיעו מאמצים משותפים בכינון משטר שלום יציב ובר-קיימא בחצי האי הקוריאני.
- הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה מאשררת את הצהרת פנמונג'ום מ-27 באפריל 2018, ומתחייבת לפעולה למען פירוק מלא של חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני.
- ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה מתחייבות לפעול להשבת שרידיהם של אסירי מלחמה ונעדרי מלחמה, בכלל זה החזרה מיידית של מי ששרידיהם כבר זוהו לארצם.[19]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בליין הארדן, "פשעי המלחמה של ארצות הברית בקוריאה הצפונית לא יישכחו", באתר וושינגטון פוסט, 24-03-2015
- ^ "בפוקוס:האיום הגרעיני של קוריאה הצפונית", באתר Asia Pasific, 16-04-2013
- ^ צפון קוריאה מאיימת במתקפה ללא אזהרה, באתר CNN, 15-04-2013
- ^ תום מיילס, צפון קוריאה מאיימת על הדרום "הרס סופי", באתר רויטרס, 19-02-2013
- ^ השגרירות, באתר שגרירות שוודיה בפיונגיאנג
- ^ "ארצות הברית אומרת כי שגריר שוודיה מבקר שבויים אמריקנים בקוריאה הצפונית". לוס אנג'לס טיימס. 23-06-2009
- ^ קנדה ובריטניה הן האומות האהובות ביותר על האמריקנים, באתר Gallup, 13-03-2015
- ^ הארי ס' טרומן, כרוז מס' 2914, 16 בדצמבר 1950
- ^ ארצות הברית מקלה את הסנקציות על קוריאה הצפונית, באתר BBC, 26 ביוני 2008
- ^ "Bush's 'evil axis' comment stirs critics", BBC News, 2 February 2002
- ^ "Chronology of U.S.-North Korean Nuclear and Missile Diplomacy", February 2015, Arms Control Associatio
- ^ "Bush: U.S. 'Reserves All Options' To Defend Against North Korean Aggression". Fox News. 2006-10-11. Retrieved 2006-10-11.
- ^ "US removes North Korea from terrorism blacklist". the Guardian. 11 October 2008.
- ^ רויטרס וד-פ-א, צפון קוריאה: איומיו של טראמפ הם שטויות, נגבש החודש התוכנית לתקיפת גואם, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2017
- ^ הארץ, רויטרס וגרדיאן, טראמפ: הצבא האמריקאי טעון ומוכן להתמודד עם האיום הצפון קוריאני, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2017
- ^ סוכנויות הידיעות, קים ג׳ונג און בהצהרה חריגה: ״דברי טראמפ - הכרזת מלחמה״, באתר וואלה!, 22 בספטמבר 2017
- ^ בדרך לפסגה היסטורית: טראמפ הסכים להיפגש עם קים גונג און, באתר ynet, 9 במרץ 2018
- ^ קישור לציוץ בטוויטר
- ^ "יחסים חדשים, למען שני העמים". הצהרת סינגפור - המסמך המלא, באתר ynet, 12 ביוני 2018
