יחסי הודו–כווית
| יחסי הודו–כווית | |
|---|---|
|
|
| |
| הודו | כווית |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 3,287,263 | 17,818 |
| אוכלוסייה | |
| 1,438,446,840 | 4,339,563 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,385,090 | 184,558 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,353 | 42,529 |
| משטר | |
| רפובליקה סוציאליסטית פדרלית | מונרכיה |
יחסי הודו–כווית הם היחסים הדיפלומטיים הדו-צדדיים בין הרפובליקה של הודו למדינת כווית. שתי המדינות חולקות קשרים ידידותיים. כווית מאכלסת אוכלוסייה הודית גדולה וגולה והיא המקור ל-10–12% מייבוא הנפט של הודו, בעוד שהודו היא בין השותפות המסחריות הגדולות ביותר של כווית.
היסטוריה
הגילוי האחרון של חפצים כמו כלי חרס ותכשיטים מהאי הכוויתי פילכה מצביע על אינטראקציה מסחרית ותרבותית בין שתי המדינות שראשיתה לפני אלפי שנים. לפני גילוי הנפט בכווית, המסחר בין הודו לכווית נסב סביב תמרים וסוסי גזע, כאשר מלחים כוויתיים ערכו טיולים שנתיים בין שט אל-ערב לבין הנמלים המערביים של הודו כדי לקיים את המסחר. סחר הסוסים הסתיים בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעקבותיה השתנה הסחר לפנינים ועץ טיק.[1]
היחסים הדיפלומטיים בין המדינות החלו ביוני 1962 עם מינויו של יעקוב עבדולזיז אל-רשיד לשגריר הכוויתי הראשון בהודו.[1] הודו הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו בעצמאות כווית[2] ואילו כווית הייתה אחת המדינות הראשונות שהושיטו תמיכה בהודו במהלך המלחמה עם סין בשנת 1962. במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הייתה בומביי מרכז לעסקים כוויתיים רבים והאמיר עצמו ניהל שם בית בכונן הימי.[3] המסורת בין המדינות אמנם הייתה חמה באופן מסורתי, אך היחסים הדרדרו בתחילת שנות ה-90 עקב עמדתה של הודו לצד עיראק בעקבות פלישת עיראק לכווית. הודו סירבה לקבל את השגריר הכוויתי בניו דלהי, התייצבה עם עיראק במהלך מלחמת המפרץ והפכה למדינה היחידה שהעבירה את שגרירותה מכווית לבצרה במהלך המלחמה. הריסתו של באברי מסג'יד השפיעה גם על הקשרים עם כווית שקראה לראש הממשלה נראסימה ראו לבנות מחדש את המבנה ולהעבירו לידי המוסלמים ההודים. אולם ממשלת כווית מיהרה לפעול נגד קריאות לפיטורי עובדים הודים מחברות כוויתיות ולסגירת חנויות להפגנה נגד הודו. בשנת 1992, שר החוץ, Madhavsinh Solanki, הביא "ניצחון דיפלומטי" בביקורו בכווית שסייע להתגבר על הקשיים שהתגנבו לקשרים הדו-צדדיים. בשנת 1994, ממשלת כווית ביטלה הצעה באספה הלאומית של כווית שקראה לאסור כניסה וגיוס עובדים הודים בכווית כדי למנוע הרעה ביחסים עם "הודו הידידותית".[4]
ביקורים דו-צדדיים
בין שתי המדינות נערכו ביקורים דו-צדדיים רמי דרג. סגן נשיא הודו, ד"ר זקיר חוסיין בשנת 1965 וחמיד אנסארי בשנת 2009 וראש הממשלה אינדירה גנדי בשנת 1981 הובילו ביקורים הודיים בכווית ואילו נסיך הכתר וראש הממשלה שייח' סבאח אלסאלם אל-סבאח בשנת 1964, האמיר שייח' ג'אבר אל-אחמד אל-ג'אבר אל-סבאח בשנת 1980 ו-1983 והאמיר שייח' סבאח אל-אחמד אל-ג'אבר אל-סבאח בשנת 2006 הובילו ביקורים רשמיים מכווית להודו.[5]
הודים בכווית
ההודים מהווים אחת מקהילות המהגרים הגדולות בכווית המונה כ-640,000 איש. נוכחותם בעבודות צווארון לבן הלכה וגברה באופן עקבי במיוחד בתחום האלקטרוניקה, התעשייה, האדריכלות וההנדסה. משרד הבריאות של כווית מעסיק גם מספר לא מבוטל של חובשים ופרמדיקים הודים.[1] ההודים תוארו על ידי שליחו המיוחד של האמיר כמי שרכשו מרחב מיוחד בכווית כ"קהילת מהגרים מבריקה והכי פחות בעייתית הפועלת למען ההתפתחות הכוללת של כווית".[6] עם זאת, ישנם מספר רב של הודים העובדים בעבודות בעלות שכר נמוך ובשנת 2011 נמצאו עד 22,000 הודים שוהים באופן בלתי חוקי בכווית, ושגרירות הודו בכווית הקלה על עזיבתם של 12,825 אזרחים הודים להודו בעקבות ההכרזה על אמנסטי בכווית.[7][8] הודים בכווית שולחים יותר מ-3 מיליארד דולר בשנה להודו ובכווית פועלות 300 אגודות הודיות ו-18 בתי ספר הודים המסונפים למועצה המרכזית לחינוך תיכון, ניו דלהי.[9]
יחסים כלכליים
סחר
כלכלת כווית, לפני גילוי הנפט, הייתה תלויה רבות בפעילות ימית וסחר. כווית הייתה מרכז לבניית ספינות ושליית פנינים היו פעילויות מסחריות חשובות. עד שנת 1961 היה הרופי ההודי הילך חוקי בכווית והסחר ההודו-כווייתי נסב סביב סחר בסחורות חקלאיות, טקסטיל וסוסים.[10]
בשנים 2011–2012 הסתכם הסחר הדו-צדדי ב-17.56 מיליארד דולר, ומסמן עלייה של 44% לעומת השנה שקדמה לה. נפט מהווה את עיקר המסחר, כאשר המסחר שאינו נפט מהווה 1.9 מיליארד דולר בלבד. מאזן הסחר תומך מאוד בכווית עם הייצוא ההודי לכווית בהיקף של 1.1 מיליארד דולר בלבד בשנים 2011–2012. יבוא נפט בשווי 15.67 מיליארד דולר מכווית הופך אותה לספקית הנפט השנייה בגודלה בהודו ממדינות GCC, בסמוך לערב הסעודית.[11] הייצוא ההודי לכווית בשנים 2011–2012 כלל סחורות בעלות ערך מוסף כמו מוצרי ברזל ופלדה, דוודים, מכונות ומכשירים מכניים, מכונות חשמליות וציוד ומוצרי מזון.[10] כווית היא שותפת הסחר השלישית בגודלה של הודו בעולם הערבי והיא היוותה 3.34% מהיבוא העולמי של הודו בשנת 2011. הודו היא שוק הייצוא השני בגודלה של כווית ומקור הייבוא החמישי בגודלה והייתה באופן עקבי בין עשר השותפות המובילות בכווית עם סחר דו צדדי שהוכפל לכדי 17.5 מיליארד דולר בשנים 2011–2012 לעומת 8.35 מיליארד דולר בשנים 2007–2008.[12]
השקעות
לחברות המגזר הציבורי ההודי בענפי הביטוח והתעופה יש משרדים בכווית, בעוד שחברות פרטיות ובהן Larsen & Toubro, Punj Lloyd and Kalpataru יישמו פרויקטים גדולים בכווית, כולל בענפי הנפט והחשמל שלה. קבוצת אל-גאנים, קבוצת KAPICO, בית ההשקעות הגלובלי ובית הכספים של כווית הן החברות הכוויתיות החשובות בהודו.[10] הודו ביצעה בשנים האחרונות פרויקטים של מיזמים משותפים בין שתי המדינות לקראת הקמת מתקנים חדשים בתחום הנפט והגז בשתי המדינות,[13][14] בעוד שכווית קיבלה בברכה חברות הודיות שיתמודדו על פרויקטים בכווית, כאשר היא מתחייבת תוכנית פיתוח תשתיות מסיבית.[15]
שיתוף פעולה טכני
הודו וכווית חתמו על מספר הסכמים הנוגעים לשיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי, כולל שיתוף פעולה רפואי בתחומי התרבות והחינוך.[16] קיימים גם הסכמים בין מוסדות השכלה גבוהה ומחקר הודי וכוויתי והסכמים על הימנעות ממיסוי כפול, הפחתת סמים ומניעת סחר בלתי חוקי בסמים נרקוטיים ותוכניות להחלפת תרבות ומידע בין כווית להודו.[9][17]
נציגויות דיפלומטיות
כווית מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי וקונסוליה כללית במומבאי.[18]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "Prospering relations of Kuwait and India". Hindustan Times. 23 בפברואר 2012. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Heptullah, Najma (1991). Indo-West Asian Relations: The Nehru Era. New Delhi: Allied Publishers. p. 307. ISBN 9788170233404.
- ^ Grover, Verinder (1992). West Asia and India's Foreign Policy. New Delhi: Deep and Deep Publications. p. 370. ISBN 9788171003433.
- ^ Ghosh, Anjali (2009). India's Foreign Policy. New Delhi: Dorling Kindersley. p. 314. ISBN 9788131710258.
- ^ "India-Kuwait Relations" (PDF). Ministry of External Affairs. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Indians 'Least Problematic' Community In Kuwait: Envoy". Arab Times. 15 בפברואר 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "22,000 Indians Among 95,000 Illegals Still Living In Kuwait". Arab Times. 16 ביוני 2011. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Indian Embassy Extends Help To '12,825 Nationals'". Arab Times. 15 ביוני 2011. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 "India-Kuwait Relations". Indo-Kuwait Friendship Society. אורכב מ-המקור ב-18 בנובמבר 2012. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 10.2 "Kuwait - India Relations: A holistic over view". Times of India. 23 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "High-level delegation from Kuwait to visit India this month". Business Standard. 4 במרץ 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "India – Kuwait Economic Relations" (PDF). FICCI. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, January 2020) - ^ "India, Kuwait agree to speed up oil and gas joint ventures". Hindustan Times. 11 במרץ 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "India, Kuwait agree to speed up oil and gas joint ventures". The New Indian Express. 11 במרץ 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Kuwait seeks to expand trade with India". The New Indian Express. 8 במרץ 2013. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "India, Kuwait ink agreements on education, culture". The Indian Express. 8 באפריל 2009. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Kuwait India Relations". Embassy of Kuwait, Delhi. נבדק ב-13 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
