יחסי ונצואלה–קנדה
| יחסי ונצואלה–קנדה | |
|---|---|
|
|
| |
| ונצואלה | קנדה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 9,984,670 |
| אוכלוסייה | |
| 29,254,044 | 39,025,701 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,139,840 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 54,832 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | מונרכיה חוקתית |
יחסי ונצואלה–קנדה הם יחסים החוץ בין ונצואלה וקנדה. היחסים היו טובים מאז כינון היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות בשנות ה-50. עם זאת, היחסים הללו החלו להתערער תחת ראשי הממשלה סטיבן הרפר וג'סטין טרודו, במיוחד ביחס למדיניותם של הנשיאים הוגו צ'אווס וניקולאס מדורו.[1] קנדה הטילה סנקציות ממוקדות נגד 70 פקידי ממשל בממשלת ונצואלה.
היסטוריה
בפברואר 1948 נפתחה קונסוליה כללית קנדית בקראקס וקונסוליה כללית של ונצואלה במונטריאול. באותה שנה ביצע הקונסול הכללי של ונצואלה, בשם ממשלת ונצואלה, התקרבות לקנדה על מנת לפתוח נציגויות דיפלומטיות ישירות בין שתי המדינות;[2] אך ממשלת קנדה עיכבה את פתיחתה של נציגות דיפלומטית בוונצואלה בגלל היעדר כוח אדם מתאים לאיוש נציגות קנדית בוונצואלה וחוסר האפשרות של קנדה לפתוח נציגות בוונצואלה באותה שנה מבלי לשקול מדיניות של הרחבת הייצוג הקנדי בחו"ל.[3] מתוך האינטרס של הגנה על הסחר הקנדי עם ונצואלה ובהתחשב בקשיים לעסקים בהיותם ללא נציגות קנדית בקראקס, קנדה נדחפה לקבל את הצעת ונצואלה להחליף משלחות דיפלומטיות.[4] לבסוף, קנדה שדרגה את המשרד הקודם של הקונסוליה הכללית הקנדית בקראקס למעמד שגרירות ב-1953.[5]
מנגד, ונצואלה הקימה שגרירות בקנדה בשנת 1952.[6] מאז התקיימו יחסים מסחריים טובים בין שתי המדינות, בעיקר בתחום הטכנולוגיה, תעשיית הנפט והגז, טלקומוניקציה ואחרות.
בדצמבר 2006, הוגו צ'אווס נבחר מחדש לנשיא ונצואלה עם 61% מהקולות, לאחר שנבחר לראשונה ב-1998. מספר משקיפים לאומיים ובינלאומיים נכחו בבחירות, כולל משלחת תצפית בחירות של OAS (EOM), לה קנדה תרמה 110,000 דולר. חמישה קנדים היו חברים ב-EOM. כמה אי-סדרים צוינו על ידי הוועדה, במיוחד בנוגע לזמני סגירת הקלפיות, אך הוועדה הגדירה את התנהלות הבחירות כמספקת בדרך כלל. קנדה ממשיכה לתמוך ברפורמה דמוקרטית ובזכויות אדם בוונצואלה תוך שמירה על יחסים בילטרליים טובים. קנדה ממשיכה לתמוך בארגוני חברה אזרחית הפועלים בתחומי הדמוקרטיה וזכויות האדם בוונצואלה.
ב-8 באוגוסט 2017, שרים ונציגים מקנדה ו-11 מדינות נוספות נפגשו בלימה, פרו כדי להקים את קבוצת לימה על מנת לסיים בדרכי שלום את המשבר המתמשך בוונצואלה.[7]
הכרה בגואידו
ב-23 בינואר 2019, נשיא האספה הלאומית חואן גואידו הושבע לנשיא הזמני של ונצואלה לאחר שהאסיפה הלאומית הכריזה על תוצאות הבחירות לנשיאות ונצואלה ב-2018 כפסלות, תוך קריאת תיגר על הנשיא המכהן, ניקולאס מדורו, שהובילה למשבר נשיאותי מתמשך.[8] באותו יום, שרת החוץ הקנדית כריסטיה פרילנד הכירה ואישרה את עמדתו של גואידו בנשיא הזמני של ונצואלה. ההצהרה כללה כי "קנדה דוחה את התביעה הבלתי לגיטימית של משטר מדורו לשלטון וקראה לניקולאס מדורו לוותר על השלטון לאספה הלאומית שנבחרה באופן דמוקרטי".[9]
בפסגה של קבוצת לימה שהתקיימה באוטווה ב-4 בפברואר 2019, הממשלה הפדרלית של קנדה התחייבה לסיוע של 53 מיליון דולר לוונצואלה.[10] ביוני 2019, ממשלת קנדה סגרה את שגרירותה בקראקס כתוצאה מאשרות דיפלומטיות שלא ניתן היה לחדש תחת ממשלתו של הנשיא מדורו.[11]
שיתוף פעולה
יחסי סחר
ונצואלה היא שוק הייצוא השני בגודלו של קנדה בדרום אמריקה עבור סחורות כמו גם עבור שירותים.[12] בשנת 2006 גדל יצוא הסחורות מקנדה ב-14% והמלאי המצטבר של השקעות קנדיות בוונצואלה הסתכם ב-574 מיליון דולר.[13]
ב-2004, קנדה הייתה יעד הייצוא השלישי של ונצואלה (2.5%) אחרי ארצות הברית (58.7%) והאנטילים ההולנדיים (4.1%).[14] אבל בשנת 2006, סין תפסה את מקומה של קנדה כיעד היצוא השלישי של ונצואלה בגלל השותפות הפוליטית והכלכלית הגוברת בין ונצואלה לסין.[15]
כמו כן בשנת 2004 ייצאה ונצואלה לקנדה דלקים מינרליים, שמנים ותוצר זיקוקם (85%); ברזל ופלדה (5%); דשנים (2%); וכימיקלים אנאורגניים (3%). מנגד, קנדה ייצאה לוונצואלה דגנים (35%); מכונות, מנועים, דוודים ומכשירים מכניים (12%); נייר וקרטון, עיסת נייר (13%); וחלקים ואביזרים לרכב ולרכבת (10%).[16]
קנדה וונצואלה חתמו על הסכם הגנה וקידום השקעות זרות (FIPA). חוץ מזה, הסכם מיסוי כפול נחתם ונכנס לתוקף ב-1998 וב-2005.[16]
שימור קהילות ילידים
קנדה תומכת במאמצים של ונצואלה בתחום ענייני הילידים, במיוחד באמצעות השימוש בקרן קנדה ליוזמות מקומיות.[17]
הגירה
ההגירה מוונצואלה לקנדה עלתה במהלך השנים. הסיבות העיקריות להגירה זו כוללות את העוני המתמשך וחוסר היציבות הפוליטית בוונצואלה. מהגרים רבים בוונצואלה שייכים למעמד הביניים והגבוה ויש להם תואר אוניברסיטאי, ניסיון בעבודה ושליטה בשפות אחרות.[18] כמה מומחי נפט בוונצואלה היגרו למחוז אלברטה בין 2002 ל-2004 לאחר שביתה במגזר הנפט של ונצואלה. בקנדה חיו 270 ונצואלים לפני 1961. מאז הכמות גדלה בהתמדה עקב ההגירה. בשנת 2007, מספר הוונצואלים שחיו בקנדה היה 20,000.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Grenier, Yvon (2019-06-26). "Canadá y la crisis de Venezuela". OASIS (30): 55–75. doi:10.18601/16577558.n30.04. ISSN 2346-2132.
- ^ Foreign Affairs and International Trade Canada Documents on Canadian External Relations Accessed 17 December 2007
- ^ Foreign Affairs and International Trade Canada Documents on Canadian External Relations Accessed 17 December 2007
- ^ Foreign Affairs and International Trade Canada Documents on Canadian External Relations Accessed 17 December 2007
- ^ The Canadian Embassy in Venezuela Bilateral Relations (אורכב 03.05.2008 בארכיון Wayback Machine) Accessed 17 December 2007
- ^ Embassy of Venezuela in Canada "Embassy of the Bolivarian Republic of Venezuela in Canada". אורכב מ-המקור ב-2007-12-07. נבדק ב-2007-12-18. Accessed 18 December 2007
- ^ Government of Canada, Global Affairs Canada (2017-12-07). "Lima Declaration". GAC. נבדק ב-2019-01-26.
- ^ Daniels, Joe Parkin (2019-01-23). "Venezuela: who is Juan Guaidó, the man who declared himself president?". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-01-26.
- ^ Canada, Global Affairs (2019-01-24). "Canada recognizes the interim President of Venezuela". gcnws. נבדק ב-2019-01-26.
- ^ Feb 04, John Paul Tasker · CBC News · Posted; February 4, 2019 4:00 AM ET | Last Updated. "Canada pledges $53M to help Venezuelan refugees as Lima Group allies meet to discuss 'dictator' Maduro | CBC News". CBC (באנגלית). נבדק ב-2019-03-19.
- ^ Canada closes its embassy in Venezuela
- ^ The Canadian Embassy in Venezuela –The Canadian Trade Commissioner Service in Caracas (אורכב 16.10.2002 בארכיון Wayback Machine) Accessed 18 December 2007
- ^ The Canadian Embassy in Venezuela –The Canadian Trade Commissioner Service (אורכב 16.10.2002 בארכיון Wayback Machine) Accessed 18 December 2007
- ^ Foreign Affairs and International Trade Canada Economic Profile – Venezuela - Economic Structure (based on the CIA World Factbook, July 2005) (אורכב 02.01.2008 בארכיון Wayback Machine) Accessed 18 December 2007
- ^ CIA World Factbook Venezuela Accessed 18 December 2007
- ^ 16.0 16.1 Foreign Affairs and International Trade Canada Economic Profile - Venezuela (אורכב 02.01.2008 בארכיון Wayback Machine) Accessed 18 December 2007
- ^ The Canadian Embassy in Venezuela – Aboriginal Planet Venezuela - Canada Aboriginal Overview(הקישור אינו פעיל, October 2019) Accessed 17 December 2007
- ^ BBC NewsSite profits from Venezuelan exodus (24 July 2002). Accessed 18 December 2007
