יחסי ונצואלה–צ'ילה
| יחסי ונצואלה–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| ונצואלה | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 29,254,044 | 19,651,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 301,025 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 15,318 | |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה דמוקרטית |
יחסי ונצואלה–צ'ילה הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה של צ'ילה לרפובליקה הבוליברית של ונצואלה. שתי המדינות חברות בקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות, G77, אגודת האינטגרציה של אמריקה הלטינית, ארגון מדינות אמריקה, ארגון מדינות אמריקה, ארגון מדינות איברו-אמריקה והאומות המאוחדות.
היסטוריה
גם צ'ילה וגם ונצואלה חולקות היסטוריה משותפת בכך ששתי המדינות היו בעבר חלק מהאימפריה הספרדית. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, צ'ילה הייתה חלק ממלכות המשנה של פרו בלימה ואילו ונצואלה נשלטה ממלכות המשנה של גרנדה החדשה בבוגוטה. בשנת 1810, גם צ'ילה וגם ונצואלה הכריזו על עצמאותן מספרד כאשר כל מדינה קיבלה עצמאות ב-1818 וב-1830 בהתאמה. המשחרר הצ'יליאני, ברנרדו או'היגינס, בעודו בגלות בפרו עודד על ידי המשחרר הוונצואלי סימון בוליבר להצטרף למאמץ הלאומני שם לשחרור פרו מספרד. בשנת 1858, צ'ילה וונצואלה כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים. בשנת 1913 הקימה צ'ילה נציגות דיפלומטית בקראקס ואילו ונצואלה הלכה בעקבותיה בשנת 1923 על ידי הקמת נציגות דיפלומטית בסנטיאגו דה צ'ילה. בשנת 1829, הומניסט ודיפלומט ונצואלי, אנדרס בלו, עבר לצ'ילה שם קיבל תפקיד במשרד החוץ הצ'יליאני בסנטיאגו דה צ'ילה. בצ'ילה הפך בלו לסנטור והקים את אוניברסיטת צ'ילה. שתי המדינות מנכסות את בלו אליהן והציגו אותו על השטר הישן של 2,000 בוליבר ונצואלי ו-20,000 פסו צ'יליאני.
בשנת 1973 חוותה צ'ילה הפיכה נגד ממשלתו של הנשיא סלבדור איינדה בידי הגנרל אוגוסטו פינושה. כתוצאה מכך, כ-24,000 צ'יליאנים ביקשו מקלט בוונצואלה.[1] פליטים צ'יליאנים רבים חזרו לצ'ילה בשנות ה-90 לאחר שיקום הדמוקרטיה במדינה.
בתחילת המאה ה-21 היחסים בין שני העמים היו קרובים כאשר שני העמים עבדו מקרוב לשילוב עמוק יותר באמריקה הדרומית. בשנת 1999 הפך הוגו צ'אווס לנשיא ונצואלה. בשנת 2006 נבחרה מישל בצ'לט לנשיאת צ'ילה. שני המנהיגים שמרו על קשר פוליטי הדוק שכן שני המנהיגים היו חלק מממשלות השמאל "הגאות הוורודה" בדמוקרטיות של אמריקה הלטינית. שתי המדינות היו חברות מייסדות באיחוד הלאומי של דרום אמריקה.
בשנת 2013 הפך ניקולאס מדורו לנשיא ונצואלה לאחר מותו של הנשיא צ'אבס. מאז כהונתו של הנשיא מדורו, המשבר בוונצואלה הגיע לרמות דרסטיות ותרם למשבר הפליטים בוונצואלה עם למעלה מ-200,000 ונצואלים שהיגרו ומבקשים מקלט בצ'ילה.[2] כתוצאה מכך, ביוני 2019 הציבה צ'ילה מגבלות אשרה על כניסת ונצואלים למדינה.[3] בתגובה הטילה ונצואלה הגבלות אשרה על אזרחים צ'יליאנים המבקרים במדינה. בינואר 2019, כתוצאה ממשבר הנשיאות בוונצואלה, הכירה ממשלת צ'ילה בחואן גואידו כנשיא בפועל של ונצואלה.[4]
הסכמים דו-צדדיים
שתי המדינות חתמו על כמה הסכמים כגון אמנת הסגרה (1962); הסכם לשיתוף פעולה תרבותי (1990); הסכם לשיתוף פעולה מדעי וטכני (1990); הסכם למניעה, בקרה, מיסוי והדחקה של התעללות ותעבורה בלתי חוקית של תרופות נרקוטיות וחומרים פסיכוטרופיים (1993); הסכם למניעת מיסוי כפול ביחס לתחבורה ימית ואווירית בינלאומית (1994); הסכם הגנה הדדית על השקעות (1994); הסכם תיירות (1994); והסכם לביטוח לאומי (2005).[5][6]
תחבורה
קיימות טיסות ישירות בין שתי המדינות עם Estelar Latinoamerica.
יחסי סחר
בשנת 2018 הסתכם המסחר בין שתי המדינות ב-109 מיליון דולר.[7] הייצוא העיקרי של צ'ילה לוונצואלה כולל: עדשים, אבקת חלב, טונה, מיצים ונחושת. הייצוא העיקרי של ונצואלה לצ'ילה כולל: אוריאה, צינורות פלדה וברזל, כבלים וחוטי פלדה או ברזל.
נציגויות דיפלומטיות
- צ'ילה מחזיקה בוונצואלה שגרירות בקראקס וקונסוליה בסיודד גואיאנה.[8]
- ונצואלה מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה.[9]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Por qué Chile facilita la llegada de inmigrantes de Venezuela y pone dificultades a los de Haití (in Spanish)
- ^ En Chile hay más de 1,2 millones de extranjeros y venezolanos desplazan a los peruanos (in Spanish)
- ^ Response for Venezuelans
- ^ Chile recognizes opposition leader Guaido as Venezuela's president
- ^ Tratados firmados entre Chile y Venezuela (in Spanish)
- ^ MRE: Acuerdos y tratados Bilaterales con Venezuela (in Spanish)
- ^ Ficha País: Chile-Venezuela (in Spanish)
- ^ Embassy of Chile in Caracas
- ^ Embassy of Venezuela in Santiago
