יחסי ספרד–קולומביה
| יחסי ספרד–קולומביה | |
|---|---|
|
|
| |
| ספרד | קולומביה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 505,370 | 1,138,910 |
| אוכלוסייה | |
| 47,484,761 | 52,277,278 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,397,509 | 343,939 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 29,431 | 6,579 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה |
יחסי ספרד–קולומביה הם היחסים הדו-צדדיים בין ממלכת ספרד לבין הרפובליקה של קולומביה, אשר כוננו רשמית בשנת 1881, כמה עשורים לאחר עצמאותה של קולומביה מהאימפריה הספרדית. שתי המדינות חברות בארגון המדינות האיברו-אמריקניות ובאו"ם.
היסטוריה
התקופה הקולוניאלית
השטח שהפך לקולומביה תויר לראשונה על ידי אירופאים כאשר המסע הראשון של אלונסו דה אוחדה הספרדי הגיע לקאבו דה לה ולה בשנת 1499. הספרדים עשו כמה ניסיונות להתיישב לאורך החוף הצפוני של קולומביה של ימינו בתחילת המאה ה-16, אך יישוב הקבע הראשון שלהם, בסנטה מרתה, לא הוקם עד 1525. קרטחנה הוקמה ב-1 ביוני 1533 על ידי המפקד הספרדי פדרו דה ארדיה, וצמחה במהירות, מונעת תחילה על ידי הזהב בקברי תרבות סינו, ואחר כך על ידי סחר.
ההתקדמות הספרדית לתוך היבשה מהחוף הקריבי החלה באופן עצמאי משלושה כיוונים שונים, תחת גונסלו חימנס דה קסאדה, סבסטיאן דה בללקאסר וניקולאוס פדרמן. אף על פי שכל השלושה נמשכו על ידי האוצרות של הילידים, אף אחד מהם לא התכוון להגיע לשטח של אנשי המואיסקה, שם הם נפגשו לבסוף.[1] באוגוסט 1538 הקים קסאדה את סנטה פה דה בוגוטה באתר הכפר המואיסקני בקטה (Bacatá).
בשנת 1549 השלטון הספרדי הפך את בוגוטה לבירת ממלכת גרנדה החדשה, ישות קולוניאלית ספרדית שתפסה חלק גדול משטחה המודרני של קולומביה. בשנת 1717 נוצרה במקור מלכות המשנה של גרנדה החדשה, עם סנטה פה דה בוגוטה כבירתה. מלכות משנה זו כללה כמה מחוזות אחרים בצפון מערב דרום אמריקה, שהיו בעבר בתחום השיפוט של מלכות המשנה של ספרד החדשה או מלכות המשנה של פרו ושתאמו בעיקר לשטחי ונצואלה, אקוודור ופנמה המודרניות. בוגוטה הפכה לפיכך לאחד המרכזים המנהליים העיקריים של הרכוש הספרדי בעולם החדש.
עצמאות
תנועה שהקים אנטוניו נריניו, שהתנגד לריכוזיות של ספרד והוביל את האופוזיציה כנגד מלכות המשנה, מה שהוביל לעצמאות קרטחנה בנובמבר 1811, ולהקמת שתי ממשלות עצמאיות שלחמו מלחמת אזרחים - תקופה המכונה לה פטריה בובה. בשנה שלאחר מכן הכריז נריניו על המחוזות המאוחדים של גרנדה החדשה, בראשות קמילו טורס טנוריו. למרות הצלחות המרד, הופעתם של שני זרמים אידאולוגיים מובהקים בקרב המשחררים (פדרליזם וריכוזיות) הולידה התנגשות פנימית שתרמה לכיבוש השטח מחדש על ידי הספרדים. מלכות המשנה הוחזרה בפיקודו של חואן דה סאמנו, שמשטרו העניש את מי שהשתתף במרד. מרד מחודש, בשילוב עם ספרד מוחלשת, אפשרו מרד מוצלח שהובל על ידי סימון בוליבר יליד ונצואלה, שהכריז לבסוף על עצמאות בשנת 1819. ההתנגדות הפרו-ספרדית הובסה לבסוף בשנת 1822 בשטחה הנוכחי של קולומביה ובשנת 1823 בוונצואלה.
שטח מלכות המשנה של גרנדה החדשה הפך לרפובליקת קולומביה הגדולה המאורגנת כאיחוד של אקוודור, קולומביה (כולל פנמה של ימינו) וונצואלה. קונגרס קוקוטה בשנת 1821 אימץ חוקה לרפובליקה החדשה, וסימון בוליבר הפך לנשיא הראשון של קולומביה. עם זאת, הרפובליקה החדשה הייתה לא יציבה והסתיימה עם התנתקות ונצואלה בשנת 1829 ואקוודור בשנת 1830.
לאחר העצמאות
קולומביה וספרד כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים בשנת 1881 כאשר נציגי שתי המדינות חתמו על "חוזה שלום וידידות" בפריז.[2] במהלך השנים, היחסים בין שתי המדינות פחתו כאשר ספרד איבדה את חשיבותה באזור, במיוחד לאחר תבוסתה במלחמת ארצות הברית–ספרד.
במהלך מלחמת האזרחים בספרד, רבים בקולומביה תמכו בפלג הלאומני שהוביל הגנרל פרנסיסקו פרנקו נגד הפלג הרפובליקני.[3] במהלך תקופה זו, כמה ספרדים היגרו לקולומביה כדי לברוח מהמלחמה. עם זאת, מספרם לא היה גדול יחסית להגירת ספרדים לארגנטינה, מקסיקו ואורוגוואי באותה תקופה. לאחר המלחמה שמרה קולומביה על יחסים דיפלומטיים עם ממשלת ספרד בפיקודו של הגנרל פרנקו.
באוקטובר 1976 ביקר חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד, בקולומביה, ביקור החוץ הראשון שלו כמלך ספרד.[4] מאז, משפחת המלוכה הספרדית ערכה מספר ביקורים בקולומביה וכמה נשיאי קולומביה ערכו ביקורים רשמיים בספרד.
במהלך השנים שתי המדינות חתמו על הסכמים ואמנות בנוגע לשיתוף פעולה שיפוטי, לאום כפול, הסגרה, ביטוח לאומי, ערבות לקניין רוחני, קידום והגנה על השקעות, תיירות, הימנעות ממס כפול והסכמה לכך שאזרחים תושבים במדינה המקבילה יוכלו להצביע בבחירות לרשויות המקומיות שהם שוהים בהן.[5]
תחבורה
קיימות טיסות ישירות בין שתי המדינות עם אייר אירופה, אוויאנקה ואיבריה.
יחסי סחר
בשנת 2016 הסתכם המסחר הכולל בין קולומביה לספרד בכ-1.6 מיליארד אירו.[6] הייצוא העיקרי של קולומביה לספרד כולל: דגים, פירות וירקות, קפה, סוכר, קקאו, נפט, ברזל ומינרלים. הייצוא העיקרי של ספרד לקולומביה כולל: מכונות, ציוד חשמלי, מוצרי תרופות וכימיקלים אורגניים. חברות רב-לאומיות ספרדיות כמו בנקו בילבאו ויזקאיה ארגנטריה, בנקו סנטנדר, מפפר, טלפוניקה וזארה פועלות בקולומביה. בשנת 2011 חתמה קולומביה על הסכם סחר חופשי עם האיחוד האירופי (הכולל את ספרד). [7]
נציגויות דיפלומטיות
- קולומביה מחזיקה בספרד שגרירות במדריד[8] וקונסוליות כלליות בברצלונה [9] בילבאו,[10] לאס פאלמאס דה גראן קנריה,[11] פלמה דה מיורקה[12] סביליה, [13] וולנסיה.[14]
- ספרד מחזיקה בקולומביה שגרירות בבוגוטה[15] וקונסוליה כללית בקרטחנה.[16]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lonely Planet, "History of Colombia", http://www.lonelyplanet.com/colombia/history. Accessed 6 May 2013.
- ^ "Las relaciones bilaterales Colombia-España (in Spanish)" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-02-22. נבדק ב-2017-02-21.
- ^ Trazos y trozos sobre el uso y abuso de la Guerra Civil Española en Colombia (in Spanish)
- ^ Los Reyes de España viajan hoy a Colombia (in Spanish)
- ^ Instrumentos y Acuerdos suscritos entre Colombia y España (in Spanish)
- ^ Relaciones Bilaterales: Colombia (in Spanish)
- ^ EU signs trade deals with Peru and Colombia
- ^ Embassy of Colombia in Madrid (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Barcelona (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Bilbao (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Las Palmas (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Palma (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Seville (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Colombia in Valencia (in Spanish)
- ^ Embassy of Spain in Bogotá (in Spanish)
- ^ Consulate-General of Spain in Cartagena (in Spanish)
