יחסי ספרד–צ'ילה
| יחסי ספרד–צ'ילה | |
|---|---|
|
|
| |
| ספרד | צ'ילה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 505,370 | 756,102 |
| אוכלוסייה | |
| 47,484,761 | 19,651,611 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 1,397,509 | 301,025 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 29,431 | 15,318 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | רפובליקה נשיאותית |
יחסי ספרד–צ'ילה הם היחסים הדו-צדדיים בין צ'ילה וספרד. שני העמים הם חברי אגודת השפה הספרדית, ארגון הברית איברו-אמריקאי והארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
היסטוריה
הקולוניזציה הספרדית
בשנת 1536 הגיע החוקר הספרדי דייגו דה אלמגרו לצ'ילה של ימינו בתקווה למצוא טריטוריה אחרת עשירה כמו פרו, אולם מאחר שהוא לא גילה משאבים מינרליים בשטח, הוא חזר במהרה לפרו. בשנת 1540 נכנס הכובש הספרדי פדרו דה ולדיביה לצ'ילה והקים את העיר סנטיאגו דה צ'ילה. בשנת 1553, במהלך קרב טוקאפל, נהרג פדרו דה ולדיביה על ידי לוחמי מפוצ'ה.
בשנת 1542, צ'ילה הפכה לחלק מהאימפריה הספרדית ונשלטה על ידי מלכות המשנה של פרו שבסיסה בלימה. בשנת 1776 הוקמה מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה שבסיסה בבואנוס איירס, וצ'ילה הפכה לחלק ממנה. בגלל היעדר העושר המינרלי בשטח, מעט מאוד מהגרים ספרדים התיישבו בצ'ילה ומי שכן עשה זאת, בעיקר עבדו את האדמה כחקלאים.
עצמאות
בראשית המאה ה-19 התגלגל גל של רגשות עצמאות מהאימפריה הספרדית באמריקה הלטינית. ב-18 בספטמבר 1810 הכריזו מנהיגי הקפיטניה חנרל של צ'ילה על צ'ילה כרפובליקה אוטונומית בתוך המלוכה הספרדית. בעשור הבא, כוחות צ'ילה נלחמו בכוחות ספרדים למען עצמאות. באוקטובר 1814, כוחות צ'ילה הפסידו במהלך הקרב על רנקגואה שהוביל לרקונקיסטה של צ'ילה על ידי ספרד בין השנים 1814–1817.
בפברואר 1817, כוחות בהנהגת הגנרל ברנרדו או'היגינס, יחד עם גנרל חוסה דה סן מרטין וצבא האנדים נכנסו לצ'ילה מארגנטינה דרך האנדים ונלחמו בספרד בקרב צ'אקאבוקו אשר הביא לניצחון ארגנטינאי / צ'יליאני. באפריל 1818, או'היגינס והכוחות של סן מרטין נלחמו בחיילים ספרדים בראשותו של הגנרל מריאנו אוסוריו בקרב מאיפו אשר הבטיח את העצמאות של צ'ילה וארגנטינה.
לאחר העצמאות
באפריל 1844 הכירה ספרד בעצמאות צ'ילה ושתי המדינות כוננו רשמית יחסים דיפלומטיים לאחר חתימת הסכם שלום וידידות. במרץ 1866, במהלך מלחמת איי צ'ינצ'ה, הפציצה ספרד את הנמל הצ'יליאני של ולפראיסו כנקמה על השתתפותה של צ'ילה במלחמה וסירוב לספינות ספרדיות לעגון בנמלים הצ'יליאניים.
במהלך מלחמת האזרחים הספרדית (1936-1939), זוכה פרס נובל מצ'ילה, פבלו נרודה היה מוצב כקונסול במדריד. נרודה העיד ממקור ראשון על הקרבות וכתב על זה בספר שכותרתו España en el corazón.[1] בשנת 1939, נרודה מונה לקונסול בפריז לפקח על ההגירה הספרדית לצ'ילה.[2] בפריז, עם תמיכה של ממשלת צ'ילה, נרודה ארגן ספינה בשם ויניפג לשאת 2,200 מהגרים ספרדים, רבים מהם קומוניסטים ורפובליקנים, לצ'ילה.[3] אחרי המלחמה, באפריל 1939, צ ' ילה הכירה בממשלה של פרנסיסקו פרנקו.[4]
בין השנים 1970–1973, היחסים בין הממשלה הסוציאליסטית של סלבדור איינדה, והממשלה האנטי-קומוניסטית של פרנסיסקו פרנקו היו ידידותיים, בשנת 1972, פרנקו הזמין את איינדה לבקר בספרד, לעומת זאת, איינדה סירב להצעה.[5] זמן קצר לאחר מכן התרחשה בצ'ילה הפיכה אשר הביאה להדחתו של סלבדור איינדה; פרנקו הכיר בממשלה של אוגוסטו פינושה. בנובמבר 1975, פרנקו מת ופינושה היה ראש המדינה הזר היחיד שהשתתף בלוויה שלו.[6]
במרץ 1990, פינושה העביר את השלטון לנשיא הנבחר פטריסיו איילווין ובאוקטובר 1990, חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד ערך את ביקורו הממלכתי הראשון בצ'ילה.[7] המלך ביקר בצ'ילה מספר פעמים לאחר מכן.
כיום יש 60,000 אזרחים ספרדים המתגוררים בצ'ילה.[8] קיימות טיסות ישירות בין שתי המדינות עם חברות התעופה הבאות: איבריה, LATAM צ'ילה ו-Plus Ultra Líneas Aéreas.
היחסים בין שתי המדינות
במהלך השנים, שתי המדינות חתמו על מספר הסכמים כמו הסכם הביטוח הלאומי (1998); תזכיר על מדעי וטכנולוגי שיתוף פעולה (2003); הסכם תחבורה אווירית (2007); ההסכם הביטחוני (2014), הסכם על תיירות (2015).[9]
יחסי סחר
ב-2015, המסחר בין צ'ילה וספרד הסתכם ב-2.7 מיליארד אירו.[9] ב-2014, ההשקעות הספרדיות בצ'ילה הסתכמו ב-3.2 מיליארד. חברות ספרדיות רב לאומיות כגון בנקו בילבאו Vizcaya Argentaria, בנקו סנטנדר, Mapfre וזארה, בין היתר, פועלות בצ'ילה. כמה מותגים של יין צ'יליאני ניתן למצוא ברחבי ספרד.
נציגויות דיפלומטיות
- ספרד מחזיקה בצ'ילה שגרירות בסנטיאגו דה צ'ילה ו-16 קונסוליות באנטופגסטה, אריקה, קסטרו, קונספסיון, קוקימבו, קוריקו, איקיקה, פוארטו אייסן, פוארטו מונט, פונטה ארנס, רנקגואה, סן אנטוניו, טלקה, טמוקו, ואלדיביה וולפראיסו.
- צ'ילה מחזיקה בספרד שגרירות במדריד ו-12 קונסוליות בלה קורוניה, ברצלונה, בילבאו, קאדיז, לאס פאלמאס דה גראן קנריה, מלאגה, פלמה דה מיורקה, סנטה קרוס דה טנריפה, סנטאנדר, סביליה, ולנסיה וויגו.[10]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ España en el corazón de Pablo Neruda: el «paraíso perdido» (in Spanish)
- ^ Pablo Neruda - Biographical
- ^ Guerra Civil española. Pablo Neruda y el Winnipeg, el barco de la esperanza (in Spanish)
- ^ Chile y la Guerra (in Spanish)
- ^ Una insólita amistad (in Spanish)
- ^ The Dictator
- ^ Don Juan Carlos afirma que no visitó antes Chile por su régimen autoritario (in Spanish)
- ^ Bilateral Relations (in Spanish)
- ^ 9.0 9.1 Spanish Ministry or Foreign Affairs: Chile (in Spanish)
- ^ אתר על יחסי מדינות
