יערות בישראל

יער הקדושים

יער נטע אדם בישראל

פארק הכרמל

יער אודם בשלג

יערות ירושלים

שמורת נחל עמוד

היערות בישראל מכסים כשישה אחוזים משטחה. רוב היערות בישראל הם יערות נטע אדם, לאחר שבמשך מאות שנים בוראו מרבית שטחי היער והחורש הטבעי בארץ ישראל לצורך פינוי שטחים לחקלאות ולמרעה, ולניצול עצי יער כחומר גלם לבניין והסקה.

היער הדרומי בישראל הוא יער הולנד שבאילת.

היסטוריה

היערות ניטעו באופן שיטתי החל משנות ה-20 של המאה ה-20, בתחילה בעיקר על ידי שירות היערות של משרד החקלאות של ממשלת המנדט הבריטי, ומאוחר יותר, אחרי 1936, על ידי מחלקת היערות העצמאית שירשה אותו ויצרה שמורות יער סגורות. השטח שהשלטון הבריטי ייער במשך שלושים שנה הגיע ל־54,000 דונם (בערך 0.2% מאדמות הארץ, או 0.5% משטחה שאינו מדברי). קרן קיימת לישראל נטעה 12,880 דונם ובשטחים שהיו בבעלות פיק"א, ניטעו יערות על 6,500 דונם באותה התקופה^[1].

אחד החוקים הראשונים שחוקקה ממשלת המנדט הייתה "פקודת היערות" משנת 1920, שתוקנה בשנת 1926^[2]. ההוראה האופרטיבית הראשונה בפקודה הכריזה כי כל היערות בארץ, פרט לאלה שבבעלות פרטית, יהיו נתונים להגנה, פיקוח וניהול של ממשלת המנדט. בפקודה הוגדרו שלוש מטרות ליעור:^[3]

לייער מחדש אדמה הררית ואדמה שאינה ראויה לעיבוד חקלאי כדי לשמר מקורות מים, למנוע סחף ובליית קרקע, ולהגן על גידולים חקלאיים ומטעים סמוכים.

להפחית את פלישת החולות הנודדים.

לקדם ניצול כלכלי של קרקע שאינה מתאימה לחקלאות ולבוסתנאות על ידי ייצור עצי בניין, דלק ותוצרי יער אחרים.

במסגרת פעולות הייעור של מחלקת היערות של ממשל המנדט, הובאו מינים שאינם אנדמים לארץ ישראל, דוגמת השיטה כחלחלה, מין שהובא לייצוב חולות החוף ולנטיעה באזורים שחונים למחצה (מאז החל להתפשט ברחבי הארץ. כיום, המין נפוץ מאוד מצפון הארץ ועד צפון הנגב, ונחשב לאחד הצמחים הפולשים המזיקים ביותר בישראל) ולמעלה משבעים מינים שונים של אקליפטוס^[4].

מחלקת הייעור הממשלתי שפעלה בתקופת המנדט הבריטי המשיך את פעילותה לאחר הקמת מדינת ישראל כיחידה במשרד החקלאות. עיקר עיסוקה היה באכיפת פקודת היערות, בניהול שמורות היער ובנטיעות. בשנת 1960, בוטל אגף הייעור במשרד החקלאות. השטחים שבניהולו, חלק מן האנשים ששירתו בו ומרבית ציודו ונכסיו עברו למחלקת הייעור של קרן קיימת לישראל. המיזוג היה מהלך מקדים לאמנה שנחתמה בין מדינת ישראל לקרן קיימת לישראל בשנת 1961, בה הועברה האחריות לייעור בכל מדינת ישראל לקרן^[5].

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 השתנו מטרות הנטיעה. הושם דגש על ייעור לשם שיפור איכות הסביבה ("ריאות ירוקות"), סיפוק צורכי נופש ובילוי. הייעור גם נועד לתפוס חזקה על קרקעות, בעיקר קרקע שעליה טוענים לבעלות בדואים תושבי אזור צפון הנגב^[6]^[7].

חשיבות היער בפיתוח הארץ במקביל לבנייה הוכרה על ידי בית המשפט העליון כמצדיקה, ואף מחייבת, שימוש בחלק מקרקע, שהופקעה לבנייה ציבורית, לצורך שטח ירוק ובין השאר ליער. השופט דב לוין כתב:^[8] "אפשר אפילו לומר, שלא היה הדבר סביר אם לצד שטח בנוי כה נרחב לא היה הגוף המיישב מייעד גם שטח 'ירוק' דהיינו: גנים או פארק או חורשות או יער, העומדים לשמושו של הציבור". השופט אליעזר ריבלין ציין בהחלטתו שהצורך הציבורי בנטיעת יער גובר על זכות הקניין על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו^[9]. בהתייחס להפקעה שנעשתה עבור התיישבות ופיתוח כתב השופט יצחק דנציגר: "ייעוד של ייעור עולה בקנה אחד עם צרכים של התיישבות ופיתוח, וזאת כאשר לוקחים בחשבון כי קיומם של שטחים ירוקים תורם לרווחת הכלל ומהווה חלק מפיתוח האזור בכללותו". השופט אליקים רובינשטיין אף הוסיף והרחיב על כך ש"נושא הייעור במקום ששמם או היה עזוב לפני כן, תפס מקום מרכזי באתוס שבכנפיו קמה מדינת ישראל"^[10].

היערות בישראל מוגדרים ומוגנים על ידי תמ"א 22, תוכנית מתאר ארצית ליער ויעור, שהתקבלה בשנת 1995.

שמורת יער

בישראל, ההכרזה על שמורת יער מקבילה במובן מסוים להכרזה על שמורות טבע ומשמעותה אזורים שנקבעו על ידי שר החקלאות כשמורים ליער וכי לא ניתן לשנות את יעוד השטחים ולפתחם ללא אישור השר.

בישראל מוכרזים כיום כ-900 אלף דונם כשמורות יער מתוך כ־1.5 מיליון דונם יערות נטועים^[11].

יערות בישראל

יער אילנות
יער אודם – שמורת היער הגדולה ברמת הגולן
יער אשתאול
יער בארי
יער ביריה
שמורת אלוני בית קשת
יער בן שמן
פארק בריטניה
יער ברעם
יער הגאווה
יער בית קשת
יער הילד היהודי
יער הזורע
יער המגינים
יער המלאכים
שמורת המסרק
יער הקדושים
יער השלום
יער וינגייט
תל חדיד
יער חולדה
יער חדרה
יער חורשים
יער חניתה
יער חרובית
פארק ירוחם
יער ירושלים
יער יתיר – היער הנטוע הגדול בישראל, והיער הגדול בעולם שניטע על ידי אדם באזור מדברי למחצה
יער לביא
יער להב
יער לנדוי
יערות הכרמל
יער נווה אילן
יער נחשונים
פארק נשר
יער עזרא
יער עמינדב
יער ראש העין
פארק יער שהם
יער שווייץ

יערות קק"ל

ערך מורחב – יערות קק"ל

יער בן שמן

יער אשתאול

השריפה בכרמל ב-2010

יערות קק"ל (קרן קיימת לישראל) הם שטחים מיוערים שניטעו על ידי הקרן הקיימת לישראל על אדמותיה כחלק ממפעל הייעור בארץ ישראל. יערות קק"ל מתפרסים על פני כ-920,000 דונם, שבהם למעלה מ-240 מיליון עצים.

שריפות יער בישראל

שריפות יער בישראל, הן בעיה גדלה והולכת. שריפות אלה יכולות להגיע גם אל יישובים ובתים ולגרום נזק גדול ברכוש ואף בחיי אדם.

בשנת 1989, התרחשה שרפת יער נרחבת באזור הכרמל. השרפה השתרעה על פני שטח שנע בין 5,300 ל-6,000 דונם, מתוכם 3,200 דונם של חורש טבעי. עיקר השטח שנשרף היה בשמורת נחל גלים ונחל כלח והחי בר, ונגרם בה נזק רב לצומח ולחי.

בשנת 1995, התרחשה השרפה בשער הגיא, סמוך למושב מסילת ציון, וכילתה קרוב ל-20,000 דונם של יער נטוע וחורש טבעי בהרי ירושלים ובפארק רבין. היא נודעה כשרפה הגדולה בתולדות מדינת ישראל עד לשרפה בכרמל בשנת 2010.

בשנת 2010, התרחשה שרפת יער נרחבת באזור הכרמל. בשרפה נספו 44 בני אדם, כ-17,000 איש פונו מבתיהם, וקרוב ל-25 קמ"ר (25,000 דונם) ובהם כמה מיליוני עצים עלו באש^[12].

בשנת 2016, אירע גל שריפות בישראל שבמהלכו טיפלה הרשות הארצית לכבאות והצלה ביותר מ־1,700 שרפות בשטחים פתוחים ובנויים באזורים שונים ברחבי ישראל. השריפות כילו שטחים בגודל של כ-41 קמ"ר.

בשנת 2019, אירע גל שריפות בישראל נמשך מ-23 במאי ועד 25 במאי 2019. בתקופה זו טיפלה הרשות הארצית לכבאות והצלה ביותר מ-1,000 שרפות בשטחים פתוחים ובנויים באזורים שונים ברחבי ישראל. השריפות כילו שטחים בגודל של כ-15 קמ"ר.

בשנת 2021, התרחשה שרפת יער נרחבת באזור הרי ירושלים. שרפה זו נחשבת לנרחבת ביותר בהרי ירושלים ביחס לשרפות שתועדו בשנים קודמות. עקב השרפה פונו כאלפיים תושבים ונשרפו עד 11,000 דונם מיערות האזור.