מדרש פטירת משה
| ספרות חז"ל | |
|---|---|
|
מדרש פטירת משה הוא אחד מהמדרשים הקטנים (אנ'). מדרש זה מתאר בפירוט רב את מעשיו האחרונים של משה ומותו, שבהם נכחו המלאכים והאלוקים. ישנן מספר גרסאות של המדרש, המתוארכות למאות ה-7 וה-11. הראשון, שפורסם בקונסטנטינופול ב-1516 מתחיל בפרשנות קצרה מאת רבי שמואל בר נחמני ורבי תנחומא על הפסוק הראשון של פרשת וזאת הברכה, שמיועד לשמחת תורה. בשנת 1693 תורגם המדרש ליידיש על ידי אהרון בן שמואל מפרנקפורט,[1] מה שהוביל לפופולריות שלו בקרב נשים.[2]
לדעת ח. שוארצבאום הוא "אחת התעודות הספרותיות המזעזעות אותנו בפשטותן ובתיאורן השובה לב והמביע את חולשתו של אדם עלי אדמות, ויהה האדם גדול כמשה רבינו..."[3].
תוכן המדרש
תוכן המדרש הוא אגדות על דברים ל"א, י"ד ואילך, בתוספת פירוש על דברים ג, כ"ג ואילך, והוא מלא בדיאלוגים ארוכים בין אלוקים למשה. על פי סיפור המדרש משה לא מעוניין למות, אולם כל דמעותיו והפצרותיו היו לשווא ואלוקים ציווה על כל שרי השמים לסגור את שערי התפילה מפניו. באחרית ימי חייו, עד ז' באדר, פירש משה את התורה לישראל, וביום פטירתו כתב, כדברי רבי חלבו, 13 תורות, מהן שתים עשרה לשנים עשר השבטים, ואחד עבור ארון הברית.[4] יש אומרים שהמלאך גבריאל ירד ולקח את התורה מידיו של משה, נשא אותה בכל גן עדן, וכי נשמות הקודש קוראות מתורה זו בימי שני וחמישי. לאחר מכן, קטע ארוך המתחיל בסיפורו של רבי יאשיה על הכבודים שעשה משה ליהושע באחרית ימי חייו. במיוחד ראויה לציון התפילה הפואטית של יהושע "עורו רנו שמי השמים העליונים".[5]
לאחר מכן מתואר סיום חייו של משה, בת קול המתריעה על השעות שנותרו לו. בתחילת המדרש מוזכרים המלאכים גבריאל וזנגזיאל, "סופר כל בני שמים". אבל בשעות האחרונות לחייו של משה זה סמאל, ראש השטן, שפעילותו בולטת ביותר כשהוא צופה לחלוף הנשמה, בעוד מיכאל בוכה ומקונן. סוף סוף סמאל מקבל את הפקודה להביא את נשמתו של משה, אך נמלט באימה מפני מבטו. שוב הוא מופיע בחרב שלופה לפני משה, אבל הוא צריך להיכנע לפני "שם המפורש". אולם הרגע האחרון מתקרב, ואלוקים עצמו מקבל את נשמתו של משה. שלושת המלאכים הטובים מלווים אותו כדי להכין מקום מנוח למשה, שנשמתו נלקחת בנשיקה.
מובאות אחרות
חלקים גדולים ממדרש זה מצויים בספר דברים רבה שם הם כנראה הוספות מאוחרות יותר. כל הקטע שמובא בדברים רבה יא, ט-י נמצא גם בילקוט שמעוני שבו הובא "מדרש פטירת משה" כמקור. בספרי מובאת אגדה על משה ומלאך המוות. ציטוט ארוך מתחילת המדרש מצוי גם בדרשת במדרש תנחומא.[6]
מובאה שנייה מבוססת על משלי לא-לט, ונחשבת על ידי אהרן ילינק, כנראה בטעות, לקדומה יותר. הוא נערך על ידו ויש לו התחלה שונה לחלוטין מזו שנמצאת בביקורת האחרת. מכיוון שהוא מבוסס על כתב יד פגום, לא ניתן לקבוע את האופן שבו נקשר מבוא זה למדרש המקורי. אבל מה שאחרי החלק החסר אינו שונה במהותו מזה שנמצא בביקורת הראשונה, אף על פי שהוא מעט יותר קצר ושונה בסידור. קינתו של משה על כך שלעולם לא יטעם מפירות הארץ זוכה לתוספת הסבר ארוכה על כך שהוא התאבל לא על תוצרת הארץ, אלא משום שלא יוכל לקיים את הציוויים האלוקיים הנוגעים לארץ ישראל.
עדכון שלישי של המדרש פורסם על ידי גילברט גאולין (פריז, 1692), יחד עם תרגום ללטינית. ב-Asumptio Mosis כתב היד מסתיים בפתאומיות לפני התיאור של ההנחה שממנה קיבלה היצירה את שמה. לפי אמיל שורר, חלק מסכם זה בוודאי קשור למחלוקת של המלאך מיכאל עם השטן, המוזכרת באיגרת יהודה ט.
לדעת הפרופסור א. אולנדורף יש ל'מדרש פטירת משה' קשר רופף עם התלמוד והתרגומים.[7]
קישורים חיצוניים
- מדרש פטירת משה, פטירת משה רבינו ע"ה, באתר אוצר החכמה
- מדרשי אגדה בהוצאת זכרון אהרן, אוסף מדרשים <זכרון אהרן> - ב, ב, באתר אוצר החכמה
- מתוך אוצר המדרשים, מדרשי חז"ל - על התורה, על התורה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הברמן, אברהם מאיר בן אורי פייבל, חלקת מחוקק, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ הלפרין, רפאל בן יעקב, אטלס עץ חיים - ז, ז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ "AARON BEN SAMUEL - JewishEncyclopedia.com". www.jewishencyclopedia.com. נבדק ב-2020-06-13.
- ^ לדעתו המדרש לקוח ממקורות מוסלמיים.
- ^ מכון מורשת אשכנז, ירושתנו - ג, ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ המדרש והפיוט / ד"ר צבי מלאכי, באתר www.daat.ac.il
- ^ מדרש פטירת משה | מחלקי המים
- ^ קשאני, ראובן, הפלשים, באתר אוצר החכמה
