רבי משה אלשקר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מהר"ם אלשקר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משה אַלַשְקַר (כונה: מהר"ם אלשקר. 1466,[1] סמורה, ספרד - 1542, ירושלים) היה רב, פוסק ודיין ספרדי בולט בדורו - דור גירוש ספרד. התנגד לפלפול, הושפע מהגותו של הרמב"ם, ובעקבותיו מחשובי התומכים בעיסוק בפילוסופיה.[2]

ביוגרפיה

רבי משה אלשקר נולד לרבי יצחק בספרד, ולמד תורה מרבי שמואל וואלינסי, הוא גם למד ערבית וספרי מדע. תחומי עניינו שם היו דברים הנוגעים לתלמוד וקבלה, וכן התעניין גם במטבעות עתיקים. עם גירוש ספרד בשנת 1492, נדד בצפון אפריקה ולאחר שנפל בידי פיראטים בים וניצל, הגיע לתוניס. הכיבוש הספרדי בצפון אפריקה הביא אותו להמשיך לפטרס שביוון, ובשנת 1522 עבר לקהיר שבמצרים - בה גר שנים רבות ושימש כדיין בבית דינו של הרדב"ז. ממקומות רבים ברחבי העולם שאלוהו שאלות בהלכה, ביניהם: קורפו, סלוניקי, קושטא, צפת, תוניס, הרקליון, פטרס ומקומות נוספים.
שלוש שנים לפני מותו עלה רבי משה אלשקר לארץ ישראל והתגורר תקופה מסוימת בצפת, שם היה בין המתנגדים לסמיכת רבי יעקב בירב,[3] ולאחר מכן עבר להתגורר בירושלים ובה נפטר.


תקופת חייו של רבי משה אלשקר על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

משנתו

רבי משה אלשקר כותב כי אותם חגים שקבעו קהילות מסוימות לעצמן, בהם עושים משתה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, יש להם תוקף מחייב וגם אדם שכבר עקר מקהילתו בה היה נהוג חג דומה, מחויב לחוג אותו.[4] דוגמה נוספת: רבים דנו באימרה התלמודית "חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי, ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין" (מסכת פסחים, דף צ"ד) מדובר במקור המאשש, לכאורה, את הטענה כי חכמי ישראל יכולים לטעות.
אחד ההסברים מול טענה זו הוא של רבינו תם: "בטענות בלבד נצחום, אבל האמת כדעת חכמי ישראל, וכמו שקבעו אנשי כנסת הגדולה בתפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה" (מובא בתוספות הרא"ש על מסכת כתובות, דף י"ג).
לעומת זאת רבי משה אלשקר הולך בעקבות הרמב"ם, [דרוש מקור] ובוחר את האפשרות המקובלת פחות וסבור שאכן חכמי ישראל יכולים לטעות. דעה זו מעוררת בעיה למול העובדה כי התורה שבעל פה המבוססת על דברי חכמים, מהווה מקור סמכות מחייב ולא ניתן לחלוק עליה.[5] אולם לפי תפיסת הרמב"ם ומהר"ם אלשקר יש וענייני מדע הנזכרים בדברי חכמים לא התקבלו במסורת, ולכן אינם מחייבים.

ספריו

  • גאון יעקב - ספר שנכתב כפירוש לספר ארבעה טורים, אך כתב היד אבד.
  • שו"ת מהר"ם אלשקר - ספר שאלות ותשובות בו הוא עונה לשואליו מרחבי העולם, סביוניטה שי"ד. הוצאה מחודשת ירושלים תשע"ח.
  • ספר ההשגות - יחידה עצמאית בתוך ספרו "שו"ת מהר"ם אלשקר",[6] ובה הוא עונה על השגות רבי שם טוב אבן שם טוב שיצא כנגד הרמב"ם. בכתיבתו זו מתגלה רבי משה אלשקר כאחד ממעריציו הגדולים של הרמב"ם, וכך הוא פותח את "ספר ההשגות":

קנא קנאתי ליסוד הדת והאמונה,
שורש המדע והתבונה,
עמוד התורה והחכמה התמימה,
ים הדעת והמזימה דגל התעודה,
הנודע בישראל וביהודה,
הרב המובהק החסיד הגדול אור העולם ופלאו,
מושב היקר ושיאו,
הוא קדוש הרמב"ם ז"ל,
אשר שמו אותו המורים מטרה לחיצי סכלותם,
ולתער לשונם ודמיונם.

פיוטיו

רבי משה אלאשקר חיבר רק מעט פיוטים, אחד מפיוטיו הוא השלמת השיר כל ברואי מטה ומעלה שחיברו רבי שלמה אבן גבירול שיש נוהגים לאומרו בתפילת שחרית הוא חותם באקרוסטיכון את שמו משה אלשקר.

לקריאה נוספת

  • משה נחום צובל, "אלשקר, ר' משה בן יצחק", האנציקלופדיה העברית (כרך ג' עמ' 843) חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב, ה'תשכ"ב

קישורים חיצוניים

כתביו

הערות שוליים

  1. על פי האנציקלופדיה העברית בערך זה: 1465.
  2. עם זאת לא פסל את ספר הזוהר. ראו: שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן ל"ה, שם הוא מתייחס לדברי ספר הזוהר ומפרש אותו.
  3. שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן ש"ז.
  4. כדוגמת פורים פרנקפורט או פורים טבריה. מקור: שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן מ"ט.
  5. ראו: שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן צ"ו.
  6. שו"ת מהר"ם אלשקר, סימן קי"ז.