מושל ויסקונסין
 | |
.jpg) | |
| איוש נוכחי | טוני אוורס |
|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 7 בינואר 2019 |
| דרכי מינוי | בחירות ישירות |
| תחום שיפוט |
 ויסקונסין |
| מושב המשרה | מדיסון |
| משך כהונה קצוב | 4 שנים, ללא הגבלת תקופות כהונה |
| ייסוד המשרה | 7 ביוני 1848 |
| איוש ראשון | נלסון דיואי |
מושל ויסקונסין (באנגלית: Governor of Wisconsin) הוא המושל וראש הרשות המבצעת של מדינת ויסקונסין שבארצות הברית, והמפקד העליון של כוחותיה הצבאיים. המושל אחראי על אכיפת חוקי המדינה, ובסמכותו לאשר את החוקים שמתקבלים בבית המחוקקים של המדינה או להטיל עליהם וטו, לכנס את בית המחוקקים, ולהעניק חנינות, למעט במקרים של בגידה או הדחה. ראשון מושלי ויסקונסין היה נלסון דיואי, שהושבע לתפקידו ב-7 ביוני 1848, השנה בה הייתה ויסקונסין למדינה באיחוד. קודם לכינונה של ויסקונסין כמדינה, כיהנו בטריטוריית ויסקונסין ארבעה מושלים.
מושל ויסקונסין הנוכחי, ה-46 למניין מושלי המדינה מאז הקמתה, הוא הדמוקרט טוני אוורס, שהושבע לתפקידו ב-7 בינואר 2019.
סמכויות
למושל ויסקונסין מוקנות הן סמכויות מתוקף חוקת ארצות הברית וסמכויות מנהליות שהוענקו לו בחוקים שהועברו על ידי בית המחוקקים של מדינתו. סמכויות המושל הוגדרו בפרק החמישי, סעיף 4 של חוקת ויסקונסין. באופן כללי, על המושל להבטיח שחוקי ויסקונסין מיושמים.
סמכות וטו
למושל ויסקונסין מוקנית סמכות הוטו החזקה ביותר בהשוואה לכמעט כל עמיתיו במדינות ארצות הברית האחרות.[1] כל הצעת חוק שעוברת בבית המחוקקים המדינתי חייבת להיות מוגשת למושל, שחותם עליה והופך אותה לחוק, או שהוא מטיל עליה וטו. במקרה בו מחליט המושל להטיל וטו על הצעת החוק, היא חוזרת לבית המחוקקים, שרשאי אז להצביע כדי לעקוף את הוטו. ב-1930 תוקנה חוקת ויסקונסין כך שניתנה למושל סמכות להטיל וטו על חלקים של הצעות חוק בעלות השלכה תקציבית, ולא בהכרח לדחות את החוק בשלמותו. במסגרת סמכותו זו ראשי המושל למחוק מילים, מספרים, ואף משפטים שלמים מנוסח הצעת החוק. גם על הטלת וטו חלקית זו יכול בית המחוקקים להצביע ולעקוף אותה.
בתיקון נוסף לחוקה, שהתקבל ב-1990, נקבע שווטו חלקי כזה לא נותן למושל סמכות להטיל וטו על מילים ספציפיות בחוקים תקציביים.[2] על אף תיקון זה, עוצמת כוח הווטו של המושל טבעה את המונח "וטו פרנקנשטיין", שמתאר את יכולתו של המושל ליצור הצעת חוק חדשה שחותרת תחת כוונת המחוקק המקורית. ב-2019 קיים בית המשפט העליון של ויסקונסין דיון אם להגביל עוד יותר את סמכות הווטו של המושל.[3]
סמכויות נוספות
מושל ויסקונסין הוא המפקד העליון של המשמר הלאומי של המדינה. במקרה הצורך רשאי המושל לכנס את בית המחוקקים למושבים שמחוץ למניין. הוא ראשי לכנס את בית המחוקקים בכל מקום במדינה, במקרה בו הכינוס לא יכול להתקיים בבירת המדינה מדיסון בשל פלישה או מגפה.[4]
המושל ראשי להעניק חנינה, להמתיק עונשים, או לדחות ביצוע גזרי דין, למעם במקרים של בגידה או הדחה. מדי שנה על על המושל לדווח לבית המחוקקים המדינתי על החלטותיו אלו ועל הסיבות לקבלתן. במקרה של בגידה, ראשי המושל להשעות את ביצוע גזר הדין עד למושב הבא של בית המחוקקים, שיכול להצביע על הענקת חנינה, המתקת העונש, דחיית ביצועו או ביצועו.[4]
חובתו של המושל היא גם "לדווח לבית המחוקקים, בכל מושב שלו, על מצבה של המדינה, ולהמליץ להם על נקיטת צעדים לשיקול דעתם ככל שיראו לנכון".[4] הודעות שנתיות אלו נקראות "נאום מצב המדינה" (State of the State address).[5]
סמכויות מנהליות ותקציביות
כראש הרשות המבצעת של ויסקונסין, מוקנות למושל גם סמכויות מנהליות, כלומר הסמכות לנהל את הסוכנויות שהוקמו על ידי בית המחוקקים של המדינה. מאז 1965, חלה הרחבה בהוראות "ליצירת תקנים ולקביעת אחידות בפעולות הסוכנויות המנהליות ובתוכניותיהן". עם זאת, מאז 2011 עשה בית המחוקקים של ויסקונסין ניסיונות להגביל את סמכויות הסוכנויות המנהליות.[6]
מושל ויסקונסין הוא זה שממנה את ראשי הסוכנויות שהוקמו על ידי בית המחוקקים. סמכות זו לא הוענקה במפורש בחוקת ויסקונסין, כפי שהיא מצוינת במפורש בפרק 2, חלק 2, סעיף 2 של חוקת ארצות הברית, למעט במקרים של מינויים למשרות שיפוט שהתפנו.[7] תחת זאת, המושל ממנה את ראשי הסוכנויות על פי חוק.
בחירות ותקופת הכהונה
מושל ויסקונסין נבחר בבחירות ישירות, כשהמועמד שזכה במרב הקולות מושבע כמושל. במקרה בו שני מועמדים זוכים במספר שווה של קולות, ומספר זה גבוה מכל אלו של שאר המועמדים, מצביע בית המחוקקים על זהות המושל מבין שני מועמדים אלו בישיבתו הבאה.[8]
בחוקת ויסקונסין המקורית הוגדר אורך כהונת המושל לשנתיים. ב-1967 התקבל תיקון לחוקה בו הוארכה כהונת המושל לארבע שנים, החל מהמושל שנבחר בבחירות של 1970.[9] אין מגבלה על מספר הכהונות בהן יכול המושל לכהן. המושל שאורך כהונתו הייתה הארוכה ביותר היה טומי תומפסון, שכיהן בסך הכול קצת יותר מ-14 שנים בין השנים 1987–2001. הכהונה הקצרה ביותר הייתה זו של ארתור מקארתור האב, שכיהן בסך הכול חמישה ימים במהלך חודש מרץ 1856.[10]
על המועמדים למשרת מושל ויסקונסין להיות אזרחי ארצות הברית ומצביעים רשומים במדינת ויסקונסין.[11]
סיום הכהונה
בדרך כלל מסיים המושל את כהונתו כאשר היא מגיעה לסיומה החוקי והוא לא נבחר מחדש. אך כהונת המושל עשויה להסתיים גם באופנים אחרים. לדוגמה, הוא יכול להתפטר מכהונתו. ארבעה ממושלי ויסקונסין סיימו את כהונתם באופן זה: ויליאם ברסטו התפטר עקב האשמות במעשי שחיתות, רוברט לה פולט התפטר כדי לכהן בסנאט של ארצות הברית, פטריק לוסי התפטר כדי להתמנות כשגריר ארצות הברית במקסיקו, וטומי תומפסון התפטר כדי להתמנות כמזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית. שני מושלים נפטרו במהלך כהונתם, לואיס הארווי ווולטר סמואל גודלנד. אורלנד לומיס נפטר לאחר שנבחר וטרם שהושבע.[10]
ניתן לסיים את כהונתו של המושל גם באמצעות הליך הדחה,[12] או באמצעות בחירות חוזרות.[13] משפט ההדחה מנוהל על ידי האספה המדינתית, הבית התחתון של בית המחוקקים, אם רוב חבריו מסכימים להליך. עד כה לא הודחו מושלים באופן זה. עם זאת, ארתור מקארתור האב, שכסגן המושל, הפך למושל בפועל עם התפטרותו של ויליאם ברסטו ב-1856, הועבר מתפקידו לאחר שבית המשפט העליון של ויסקונסין פסק שיריבו של ברסטו בבחירות הקודמות, קולס בשפורד, היה המנצח הלגיטימי בבחירות אלו.[10]
ב-2012 היה סקוט ווקר למושל ויסקונסין הראשון שהתמודד בבחירות חוזרות, והיה המושל היחידי בתולדות ארצות הברית ששרד בחירות כאלו עד אשר גם מושל קליפורניה גווין ניוסם שרד אף הוא בחירות חוזרות. בבחירות אלו שמר ווקר על כסאו כאשר הביס את ראש עיריית מילווקי טום בארט בהפרש של שבעה אחוזים מקולות הבוחרים, אחוז אחד יותר מהבחירות בהן נבחר ב-2010.[14][15]
סגן המושל
מלכתחילה נקבע בחוקת ויסקונסין שהמושל וסגן המושל ייבחרו למשרותיהם בנפרד, אך ב-1967 התקבל תיקון לחוקה שהם ייבחרו יחדיו באותו פתק הצבעה.[16] טרם קבלת תיקון זה, היו תשעה מקרים שבהם המושל וסגנו לא היו מאותה מפלגה.[10]
בנוסח המקורי של החוקה נאמר בה שבמקרה של הדחה, העברה מהתפקיד, מוות, התפטרות או היעדרות של המושל, או במקרה בו המושל לא כשיר למלא את תפקידו בשל מחלה, "סמכויות וחובות התפקיד יועברו לסגן המושל" למשך שאר תקופת הכהונה או עד אשר המושל יהיה מסוגל לשוב לתפקידו. ב-1979 התקבל תיקון לחוקה כך שהוגדר במפורש שבמקרה של מוות, התפטרות או העברה מהתפקיד של המושל, הופך סגן המושל למושל לכל דבר ועניין עד תום תקופת הכהונה המקורית של המושל הקודם, אך במקרה של הדחה, אי-כשירות, או היעדרות, הופך סגן המושל ל"מושל בפועל" עד שהמושל שב למלא את תפקידו.[17] החוקה המקורית גם קבעה שבכל המקרים הללו, מזכיר המדינה הופך למושל במקרה שמשרת סגן המושל לא מאוישת, אך לאחר 1979 תוקן גם כלל זה באותו אופן כך שיהיה הבדל בין "מושל" ל"מושל בפועל".[18]
היסטוריה
לאחר המהפכה האמריקאית, חלקים מהאזור שמהווה כיום את ויסקונסין, נתבעו על ידי וירג'יניה, מסצ'וסטס וקונטיקט. עם זאת, ב-1784 ויתרה וירג'יניה על תביעותיה אלו, וכך עשו אחריה מסצ'וסטס ב-1785 וקונטיקט ב-1786.[19] ב-13 ביולי 1787 הוקמה הטריטוריה הצפון-מערבית, והיא כללה את שטחה הנוכחי של ויסקונסין. ויסקונסין נותרה חלק משטחה של טריטוריה זו עד 1800.[10] מושל הטריטוריה הצפון-מערבית באותה תקופה היה ארתור קלייר.[20] כאשר חלקים משטח הטריטוריה הצפון-מערבית הפכו למדינות באיחוד, הפכה ויסקונסין לחלק מטריטוריית אינדיאנה בשנים 1800–1809, לאחר מכן חלק מטריטוריית אילינוי בשנים 1809–1818, ולבסוף חלק מטריטוריית מישיגן בשנים 1818–1836.[10]
ב-3 ביולי 1836 הוקמה טריטוריית ויסקונסין. במהלך שנות קיומה כיהנו בה שלושה מושלים, מתוכם אחד כיהן בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות, ואחד המשיך לכהן כמושל בפועל לאחר שהטריטוריה חדלה מלהתקיים באופן רשמי.[10][21]
ב-29 במאי 1848 התקבלה ויסקונסין כמדינה בארצות הברית. מאז כיהנו בה 45 מושלים, כולם גברים, ואחד מהם כיהן בשתי תקופות כהונה בלתי רצופות.[10]
מלכתחילה היה משך כהונת המושל שנתיים, אך ב-1967 היא הוארכה לארבע שנים.[12] ג'רמיה מקליין ראסק הושבע כמושל ב-1889 וכיהן שלוש שנים כאשר החוקה תוקנה כך שמועדי הבחירות הועברו משנים אי-זוגיות לשנים זוגיות, וגם לכל שאר בעלי התפקידים שנבחרו אז הותר להמשיך ולכהן שנה נוספת במקום שכהונתם תקוצר בשנה אחת. פטריק לוסי, שנבחר ב-1970, היה המושל הראשון שכיהן במשך ארבע שנים.[10] לא קיימת מגבלה על מספר תקופות הכהונה של מושלי ויסקונסין.
רשימת מושלי ויסקונסין
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.png)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מושל ויסקונסין- חוקת ויסקונסין (באנגלית)
ביאורים
- ^ סגן המושל הוא ממפלגתו של המושל, אלא אם כן צוין אחרת.
- ^ 2.0 2.1 2.2 בבחירות לכהונתו השנייה, שהתקיימו ב-1855, הוכרז ברסטו בתחילה כמנצח, אך עד מהרה הוא התפטר על רקע האשמות שניצחונו בבחירות הושג בדרכי הונאה. מקארתור, כסגן המושל, כיהן במקומו כמושל במשך חמישה ימים, עד שבית המשפט העליון של ויסקונסין הכריז על יריבו של ברסטו בבחירות, קולס בשפורד, כמושל הלגיטימי. בשפורד כיהן עד תום תקופת הכהונה כשמקארתור היה סגן המושל.
- ^ מערכת בחירות זו הייתה לתקופת כהונה של שלוש שנים, זאת במטרה להעביר את שנות מערכות הבחירות משנים אי-זוגיות לשנים זוגיות, ומבלי לקצר את תקופת כהונה זו לשנה אלא להאריכה באופן חד פעמי לשלוש שנים.
- ^ התפטר כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית.
- ^ לומיס נפטר לאחר הבחירות, אך טרם מועד השבעתו כמושל. על פי פסיקת בית המשפט העליון של ויסקונסין, גודלנד, שנבחר לכהונה נוספות כסגן המושל, הושבע כמושל וכיהן עד תום כהונתו המתוכננת של לומיס.
- ^ התפטר כדי לשמש כשגריר ארצות הברית במקסיקו.
- ^ הבחירות הראשונות לתקופת כהונה של 4 שנים.
- ^ התפטר כדי לכהן כמזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית.
הערות שוליים
- ^ "AP FACT CHECK: Wisconsin governor's veto pen is powerful". Associated Press. December 11, 2018.
- ^ פרק 4 חלק 10 לחוקת ויסקונסין
- ^ "Wisconsin Supreme Court Takes Case Challenging Gov. Tony Evers' Veto Powers". Wisconsin Public Radio. November 17, 2019.
- ^ 4.0 4.1 4.2 פרק 5 חלק 4 לחוקת ויסקונסין
- ^ "Gov. Tony Evers says he's seeking to get Wisconsin out of Obamacare lawsuit in first State of the State speech". jsonline.com. Milwaukee Journal-Sentinel. January 22, 2019.
- ^ "How Wisconsin Republicans Tamed the Administrative State". National Review. December 10, 2018.
- ^ פרק 7, חלק 9 לחוקת ויסקונסין
- ^ פרק 5, חלק 3 לחוקת ויסקונסין
- ^ פרק 5 חלק 1 לחוקת ויסקונסין
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 10.7 10.8 "Wisconsin Governors since 1848; Wisconsin Constitutional Officers: Lieutenant Governors" (PDF). State of Wisconsin Blue Book 2005–2006. Wisconsin Legislative Reference Bureau. July 2005. p. 724. Archived from the original (PDF) on October 25, 2007.
- ^ פרק 5, חלק 2 לחוקת ויסקונסין
- ^ 12.0 12.1 פרק 5, חלק 1 לחוקת ויסקונסין
- ^ פרק 13, חלק 12 לחוקת ויסקונסין
- ^ Chris Cillizza, Democrats should have never tried to recall Scott Walker, The Washington Post, July 13, 2015.
- ^ "Wisconsin Gov. Scott Walker Survives Recall". NPR. June 5, 2012.
- ^ פרק 5, חלק 3 לחוקת ויסקונסין
- ^ פרק 5 חלק 7 לחוקת ויסקונסין
- ^ פרק 5 חלק 8 לחוקת ויסקונסין
- ^ Beck, J. D. (ed.) (1911). The blue book of the state of Wisconsin. Madison, Wisconsin: Democrat Printing Company. p. 512.
- ^ ארתור סנט קלייר באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ^ Manual for the use of the assembly, of the state of Wisconsin, for the year 1853. Madison, Wisconsin: Brown and Carpenter, Printers. 1853. p. 74.
מושלי מדינות ארצות הברית 
| ||
|---|---|---|
| מושלי מדינות ארצות הברית | אוהיו • אוקלהומה • אורגון • איווה • איידהו • אילינוי • אינדיאנה • אלבמה • אלסקה • אריזונה • ארקנסו • ג'ורג'יה • דלאוור • דקוטה הדרומית • דקוטה הצפונית • הוואי • וושינגטון • ויומינג • ויסקונסין • וירג'יניה • וירג'יניה המערבית • ורמונט • טנסי • טקסס • יוטה • לואיזיאנה • מונטנה • מיזורי • מיין • מינסוטה • מיסיסיפי • מישיגן • מסצ'וסטס • מרילנד • נבדה • נברסקה • ניו ג'רזי • ניו המפשייר • ניו יורק • ניו מקסיקו • פלורידה • פנסילבניה • קולורדו • קונטיקט • קליפורניה • קנזס • קנטקי • קרוליינה הדרומית • קרוליינה הצפונית • רוד איילנד | |
| ראו גם | נשיא ארצות הברית • זכויות המדינות בארצות הברית | |
