מערת רבי שמעון בר יוחאי
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
שגיאות פרמטריות בתבנית:דגל פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים  [[|]] |
| מיקום | פקיעין |
מערת רבי שמעון בר יוחאי (הנקראת בפי הדרוזים והנוצרים "מערת בני יעקב") היא מערה בפקיעין (לשעבר: "בוקיעה"[1]), בה לפי מסורת מאוחרת מהמאה ה-16 התחבאו רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במשך 13 שנה מפני הרומאים.
כיום רוב המערה חסומה עקב מפולות וניתן להיכנס רק לתחילתה. רבים נוהגים לפקוד את המערה בהילולת הרשב"י ל"ג בעומר, ללמוד בה זוהר ולהדליק נרות. יהודים וערבים כאחד נוהגים להניח נרות, מטבעות ופכי שמן, בפתח המערה.[2]
המערה אינה מערת קבורה ולא חלק ממערכת מסתור תת-קרקעית, אלא מערה קארסטית טבעית קטנה, שנוצרה מהמסת אבן הגיר על ידי מי-גשם.[3]
הבריחה למערה
רבי שמעון (המכונה גם בראשי תיבות, רשב"י) נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל. הוא היה בין המטיפים כנגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של רבי עקיבא (שהיה גם רבו של בר כוכבא בעת המרד).
על פי המסופר בתלמוד הבבלי, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם, ואז:
פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס.
— מסכת שבת ל"ג ע"ב
יהודה בן גרים, שנכח במעמד, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת.
השהות במערה
מבואר בגמרא, שרשב"י ובנו אלעזר התחבאו 13 שנים במערה. כל אותן שנים היו שניהם לומדים תורה, כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו.
לאחר 13 שנה, הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז, יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם.
מעשה ההסתתרות במערה נזכר בתלמוד וכן במדרש.[4].
עץ החרוב
מקובל לזהות את העץ הנטוע בפתח המערה עם עץ החרוב העתיק מסיפורו של רבי שמעון בר יוחאי[דרוש מקור].
הרב חיים בן דוב הורוויץ כתב על כך: ”וכתוב במדרש תלפיות כתב החכם ר’ יעקב פראגו, ששמע מר’ יונתן גאלאנטי, ששמע מפי קדוש מדבר, איש מפי איש עד רשב”י, שאילן החרובין בכל ערב שבת היה נהפך לתמרים ע”ש 'צדיק כתמר יפרח'”. הורביץ מוסיף ש"החרוב הוא קניין העדה היהודית, אך הוא קדוש גם בעיני תושבי הכפר הנוצרים והדרוזים"[5].
יצחק בן צבי מוכיח במחקריו את ההתיישבות היהודית בפקיעין מ"עץ החרוב הנמצא בפתח מערתו של רבי שמעון בר יוחאי". הקשר בינו לעץ החרוב העתיק אף הביא לכך שהעץ נבחר להופיע על צדו האחורי של שטר 100 ש"ח, בו מופיע דיוקן הנשיא[6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שו"ת המבי"ט, חלק א', פב, שסב
- ^ המערה, אתר פקיעין
- ^ ספר "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל", חלק א', ערך פקיעין
- ^ בראשית רבה, עט, ו': "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה. לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה"
- ^ "חבת ירושלים" ה'תר"ד (1844)
- ^ אמנון גופר, הגליל: טיול בעקבות נשיא ושטר של מאה שקל, באתר ynet, 21 בדצמבר 2009
