מרדכי פיג'ו
 | |
| מרדכי פיג'ו, בני ברק, 1991 | |
| לידה |
14 ביולי 1916 איזמיר, טורקיה |
|---|---|
| פטירה | 27 בינואר 1992 (בגיל 75) |
| תאריך עלייה | 1935 |
| כינוי | הטורקי |
| השתייכות |
ברית החשמונאים אצ"ל צה"ל |
| תקופת הפעילות | 1935–1949 (כ־14 שנים) |
| תפקידים בשירות | |
| סגן מפקד האצ"ל | |
| פעולות ומבצעים | |
| התקפת האצ"ל על יפו, מלחמת העצמאות | |
מרדכי פיג'ו ("הטורקי") (י"ג בתמוז ה'תרע״ו, 14 ביולי 1916 – כ"ג בשבט ה'תשנ"ב, 27 בינואר 1992) היה חבר בתנועת ברית החשמונאים (ברי"ח), לוחם בארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) וסגנו של יעקב מרידור, מפקד הארגון. נצר לרב עזריה פיגו, שהיה רבה הראשי של ונציה.
ביוגרפיה
פיג'ו נולד באיזמיר שבטורקיה, לאליהו פיג'ו וזימבול (אביבה) לבית קוריאל. בספרדית מבוטא שמו "פצ'ו" (Petcho), אך הוא נקרא פיג'ו על שם הרב עזריה פיגו מאיטליה.[1] סיים את בית הספר התיכון הצרפתי סאן ז'וזף בטורקיה, שלמדו בו יהודים, מוסלמים ונוצרים, בעקבות רפורמות אטאטורק. לפי חיים שיקיאר, חברו של פיג'ו מטורקיה שעבד כפקיד בבנק דיסקונט בארץ ישראל, הצטיין פיג'ו במתמטיקה, הוקפץ כיתה, ולא איפשר לגויים להציק ליהודים בבית הספר.
ב-1934 ביקר לראשונה בארץ ישראל, וחזר לאיזמיר. ב-1935, כשהתברר לו שהבריטים מגבילים הוצאת סרטיפיקטים (אשרות עליה), רכש אשרת תייר, נפרד ממשפחתו ויצא בגפו לארץ ישראל. אחרי העפלתו, השמיד את דרכונו, הפך ל"בלתי לגאלי" ולאחר מכן עבר לירושלים. למחייתו עבד בסוכנות היהודית וגם ככיסוי לפעילותו המחתרתית. חברו לעבודה חיים עזר, גם כן מאיזמיר, הכניס אותו לאצ"ל. באצ"ל שירת תחת פיקודו של בוגר ישיבת מרכז הרב ולימים מפקד האצ"ל, דוד רזיאל.
בברית החשמונאים היה מפקד בשלישייה הפותחת של מפקדת הנוער, לצד הרב משה סגל "התוקע בשופר" בכותל, שהיה הרועה הרוחני, ברוך דובדבני המדינאי, כאשר תפקידו היה ארגוני-צבאי. פיג'ו אהב סדר ומשמעת, היה אחראי למסדרים וטקסים, הצטיין בחריצות, ארגון, יצירתיות, תכסיסי מלחמה, מידור חוליות הפעילים ודבקות במשימות. פקודיו לא הכירו את השמות האמיתיים של חבריהם לחוליה, ולא את החוליות המקבילות. פיג'ו סירב בעקשנות נחרצת להצטלם. כתוצאה מכך, בכל פעם שפרסמה הבולשת הבריטית תמונות של מבוקשים על לוחות המודעות עם שמותיהם מתחת לתמונות, הופיע במקרה של פיג'ו ריבוע ריק בלבד.
ב-16 ביולי 1939, במהלך פעילותו המחתרתית, נעצר לאור יום ברחוב המלך ג'ורג',[2] אבל הצליח להבריח בפתק הודעה על מעצרו באחת החנויות שסייעו לארגון, בלי שאנשי הבולשת והשוטרים שמו לב. במעצרו על ידי הבולשת נדרש לשתף פעולה ולמסור את שמות חבריו לארגון, אך הכחיש וסירב לשתף פעולה. עקב כך עונה עינויים קשים, שלא היו קיימים גם בתקופת השלטון הטורקי, אך לא חשף מידע.[3][4] סגל, שהיה עצור גם כן, שמע מפיג'ו על מסכת העינויים, ורשם את דבריו על מפית האוכל הכשר שקיבל מאשתו. המפית הועברה לאריה אלטמן, ששלח דו"ח לזאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי מסר זאת לציר הפרלמנט הבריטי ג'וזאיה קלמנט וג'ווד, והלה הגיש שאילתה דחופה לפרלמנט, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. במקביל הוגשה תלונה לוועדת המנדטים בז'נבה, וראשי המנדט הבריטי ננזפו. משנודע על עינויים שעברו חברים נוספים, דבק קלון באישור המנדט לבריטים, והמשך המנדט היה רק שאלה של זמן.
בתגובה, עקבו חבריו של פיג'ו אחרי קצין הבולשת וראש המחלקה היהודית ראלף קֶרֶנְס, ששלט בשפה העברית וידע תנ"ך, עד שב-26 באוגוסט 1939 עלה על מוקש בשביל בגן רחביה בירושלים והתפוצץ.[3][4][5] ב-24 באוגוסט 1939 הוצא פיג'ו מהצינוק בירושלים[6] והושם במעצר בכלא לטרון עם רזיאל, מרידור ואברהם שטרן.
אחרי שגורש מירושלים, התמקם במהלך 1941 בדירת גג של 300 מ"ר ברחוב אמזלג ליד רחוב שלוש. במהלך מלחמת העצמאות הציב במרפסת הדירה חוליית מפגיזים שהשיבו אש להפגזות הערבים מיפו על תל אביב, ובעיקר על רחוב הרצל. אחרי התקפת האצ"ל על יפו, שפיג'ו השתתף בה, עלה לירושלים בדרך בורמה והצטרף ללוחמי האצ"ל בירושלים שנלחמו על שחרור העיר העתיקה. ב-1949 הוא גויס לצה"ל, ועקב דרגת הגונדר שהייתה לו, צורף לקורס קצינים. במלחמת סיני גויס למילואים, ואחריה שוחרר מצה"ל.
באוגוסט 1959 מונה פיג'ו לוועדת התרכובת לרשימת המועמדים של תנועת החרות לעיריית תל אביב.[7]
ב-1961 שכר דירה מקיבוץ ברחוב הפרדס בתל אביב, והמשיך להחזיק בדירה בנווה צדק כבית מלאכה לצביעת בדים. בשבט ה'תשכ"ד (ינואר–פברואר 1964) קיבל מאצ"ל תעודה של אסיר ציון על כליאתו במשך שישה חודשים בירושלים ובצריפין, בחתימותיהם של מנחם בגין, איתן לבני, יו"ר ברית אצ"ל בישראל, ויהודה בורוכוב, מוועדת אותות וסמלים. מסגן שר הביטחון מרדכי צפורי קיבל את אות האצ"ל.
פיג'ו ידע עברית, לאדינו, צרפתית ואנגלית. דובדבני, כמנהל מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, מינה אותו לשליח עלייה בארגנטינה מיוני 1965 עד אוגוסט 1967. בתקופת שליחותו קשר פיג'ו קשרים דיפלומטיים גם עם אורוגוואי, שם חי במונטווידאו בן דודו, יעקב (ג'ק) פיג'ו, נשיא הקהילה היהודית הספרדית. אבי שכנו של פיג'ו בשדרות מדראנו בבואנוס איירס היה יהודי מחלב שבסוריה, ד"ר סלומון הלק, רופא אורתופד בכיר, ודרכו ערך פיג'ו כנסים וחוגי בית לרופאים יהודים. פיג'ו עודד אותם לעלות לישראל, שבה היה ביקוש גדול לרופאים, ובעיקר לרופאים אורתופדיים, עקב פציעות מלחמה.
ב-1951 נישא לג'ויה (יהודית) לבית פופנס מטורקיה.[8] הותיר ארבעה ילדים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ מרדכי מרגליות (עורך כללי), "עזריה פיגו", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1200-1199, באתר HebrewBooks
- ^ ש. פצ'ו (שלמה פיג'ו), יהודי נאסר – ועקבותיו נעלמו, המשקיף, 24 ביולי 1939
- ^ 3.0 3.1 נחמיה בן-תור, ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י), כרך ראשון עד 1943, הוצאת "יאיר" ע"ש אברהם שטרן, 2010, עמ' 102–103
- ^ 4.0 4.1 נחמיה בן-תור, ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י), כרך שלישי 1946, הוצאת "יאיר" ע"ש אברהם שטרן, 2010, עמ' 251
- ^ יהודה לפידות, האצ"ל בפיקודו של דוד רזיאל, ההתנקשות בראלף קרנס, באתר דעת
- ^ מי הם אסירי ירושלים?, הירדן, 11 באוגוסט 1939
- ^ סופר "חרות", ועדת התרכובת תקבע מועמדי תנועת החרות לעיריית תל אביב, חרות, 28 באוגוסט 1959
- ^ פרסום נשואין שנרשמו במשרדי הרבנות, הצופה, 15 בינואר 1951
