ישיבת מרכז הרב
 | |
| בניין בית המדרש של הישיבה | |
| ישיבה | |
|---|---|
| השתייכות | ציונות דתית |
| תאריך ייסוד | ה'תרפ"ד, 1924 |
| מייסדים | הרב אברהם יצחק הכהן קוק |
| בעלי תפקידים | |
| ראש הישיבה | הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא |
| תלמידים | |
| כ־600 (תשע"ח) | |
| מיקום | |
| מיקום | קריית משה, ירושלים |
| קואורדינטות | 31°47′16″N 35°11′48″E / 31.787883°N 35.196655°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   ישיבת מרכז הרב | |
מרכז הרב – הישיבה המרכזית העולמית (מכונה "מרכז", במלעיל) היא הישיבה הציונית דתית הגבוהה הראשונה בארץ ישראל. מכונה "ספינת הדגל של הציונות הדתית".[1]
ישיבת "מרכז הרב" נוסדה בשנת ה'תרפ"ד (1924) על ידי הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), ושכנה בבית הרב. בשנת ה'תשכ"ה (1964) עברה הישיבה למשכנה הנוכחי, בשכונת קריית משה בירושלים. בראשה עומד הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא.
רבים ממקימי הישיבות הציוניות בדור הבא למדו בישיבת מרכז הרב או היו תלמידים של רבנים שלמדו בה, והיא נחשבת בעיני רבים ל"אם הישיבות הציוניות".
רקע
ישיבת הרב קוק ביפו
ערך מורחב – ישיבת הרב קוק ביפו
הרב קוק הקים ישיבה כבר לפני מלחמת העולם הראשונה, ביפו שבה כיהן כרב, וזאת כדי לא להיכנס לעימותים עם היישוב הישן. לצורך כך הוא פנה למנהיגי המזרחי ופרסם מודעות בעיתונות. הישיבה קמה בשנת ה'תרס"ט (1909). היא מנתה עשרות ספורות של תלמידים וכעבור מספר שנים התפרקה.
תוכנית הלימודים בה כללה בין היתר לימוד פנימיות התורה,[2] אמונה ומחשבת ישראל[3], בנוסף לסדרי הלימוד הרגילים הנהוגים בישיבות – לימוד ש"ס ופוסקים בבקיאות ובעיון – בהכוונתו של הראי"ה, ועל פי דרכו.
חזון הישיבה של הרב קוק
כחלק מתהליך בניין האומה וגאולת ישראל, ראה הרב קוק צורך בהקמת "ישיבה מרכזית עולמית" שתשכון דווקא בירושלים ושממנה תצא תורה לכל העולם:
אני מלא תקוה שכל גדולי ישראל וכל המצפים לישועת ה' בארץ אבותינו יקומו ויתאחדו להקים לאור עולם את הבנין הגדול הזה! ישיבה מרכזית עולמית לישראל בירושלים. ירושלים עיר הקודש, בירת העבר והעתיד שלנו צריכה להיות חזות הכל של כל לב טהור וכל בעל נשמה מרגשת החדורה ברוח החיים של קדש בישראל. ועלינו להקים בתוכה ישיבה מרכזית עולמית כבירה ואדירה לא רק בעד בני ארץ ישראל, כי אם בעד כל הגולה כולה, אשר אליה ינהרו כל הצעירים למודי ה' המצוינים בכשרון ושאר רוח מכל תופשי התורה בכל תפוצות הגולה, ויעלו ירושלימה "לקצה בגבעות ולסתת בהרים לפרק הויות ולתרץ שברים", להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בה בתורת ארץ ישראל ובתחית הקודש על אדמת הקודש! שם במקום "ארזים", בתוככי המרכז הגדול והקדוש הזה יקבלו הם תורת חיים מאוצר חיים ושם יכירו וידעו גם הם את הוד הקדושה, התפארת והעז אשר אנחנו חשים ומרגישים בארץ חמדתנו ועתידנו, וכמה גדול הוא כח האוויר המחכים של ארץ קדשינו להשפיע עלינו שפע חיים ואורה על דרכינו. שם במקום הקודש יבינו "בחורי ישראל" ובחיריו את הכח המרכזי הפועל ב"כנסת ישראל" היושבת על אדמת הקודש...
בהמשך דבריו מסביר הרב קוק, שאמנם ישנן ישיבות רבות וחשובות, אך הן אינן מספיקות. על אף שהן מרבות תורה וחכמה. זאת מפני שלצורך השלמת הצביון של תחיית האומה עם תחיית הקודש בארץ ישראל, עליהן להיכרך יחדיו, בישיבה המחברת את הלימוד עם תודעת התחייה והגאולה של האומה וארצה בשעה זו, מה שלא מתקיים בישיבות ההן. בישיבה זו יכרכו את לימוד הקודש עם תודעת תחיית האומה, וילמדו בה נושאים נוספים בתורה מלבד גמרא והלכה. לפי שאיפתו, התלמידים שיתכנסו לישיבה ויגדלו בה ישמשו לאחר מכן כמנהיגים בעם וכרבנים, או כסופרים, מחברים או יוצרים, מתוך תפיסת הגאולה ותחיית האומה.
ייסודה
עם התמנותו של הרב קוק לתפקיד הרב הראשי לישראל ורב העיר ירושלים, הוא החל לפעול למען הקמת ישיבה בירושלים. הרב דוד כהן (הנזיר) סיפר בזיכרונותיו משנת תרפ"ג:
"בקיץ שעבר ואני יושב בבית המדרש סגור ומסוגר, עטוף בטלית ותפילין ושוקד על תלמודי בקול ניגון ערב והנה דופקים בדלת, ואפתח דלתות בית המדרש, והנה שני צעירים לקראתי, ואשאלם, מה אתם רוצים? ללמוד – הייתה התשובה. אז אמרתי למזכיר הישיבה ומייסדה, הרב יצחק לוי, הנה הזדמנות ראשונה לפתיחת הישיבה ויסודה, ויעדתיו לפנות מיד בזה אל הרב... כך הונח היסוד הראשון ונפתחה הישיבה". שני הבחורים היו שבתי שמואלי, לימים מזכיר הישיבה, ואריה בוירסקי.[4].
בשנת תרפ"א (1920)[5] התכנס חוג תלמידים מישיבות בירושלים סביב הרב קוק ושמע ממנו שיעורים. חוג זה, שנועד להוות "הכנה ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", מנה כעשרים וחמישה תלמידים. בעיות כלכליות מנעו את פתיחת הישיבה במשך שנתיים, עד שהנדיב הארי פישל בנה את מעונו של הרב הראשי ובו גם בית מדרש. עם סיום הבנייה החלו ההכנות המעשיות להקמת הישיבה, שנוסדה שנה מאוחר יותר. את מגמתה של הישיבה הגדיר הראי"ה: "שיהא שם שמים, שם התורה, שם ישראל ושם ארץ ישראל, מתקדש על ידה".
הרב דוד כהן הכין הצעה לתוכנית הלימודים על פי בקשתו של הרב קוק. ההצעה כוללת לימודי תנ"ך וביקורת על ביקורת המקרא, בלשנות עברית, גאוגרפיה של א"י, היסטוריה, מבואים לתורה שבעל פה, השתלשלות ההלכה, השוואת המשפט העברי למשפט הרומי, בוטניקה, אנטומיה ואסטרונומיה כמקצועות עזר לתלמוד ועוד. לימודי פילוסופיה יהודית כללו בהצעה בין היתר את פילון, רס"ג, חובת הלבבות, מורה נבוכים, כוזרי, רמח"ל, קבלה וחסידות. התוכנית לא יושמה בפועל.
הישיבה בראשות הראי"ה
הישיבה הוקמה בבית הרב בירושלים, (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך לכיכר ציון). לצד הראי"ה התמנה הרב אברהם אהרן בורשטין ("הגאון מטבריג"), שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד (1924) והחל לכהן כראש ישיבה באדר תרפ"ה, ולשיעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב. אך הוא נפטר בי"ט בכסלו תרפ"ו (1926) לאחר שהספיק ללמד בישיבה כתשעה חודשים בלבד. הרב שמעון שקופ הציע כי ימלא את התפקיד, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל.[6] בישיבה לימדו גם הרב יעקב משה חרל"פ, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב דוד כהן - "הנזיר", הרב יצחק אריאלי, הרב שלום נתן רענן ועוד. הרב קוק עצמו לא תמיד מסר שיעורים ושיחות באופן קבוע, אך אף על פי כן האווירה הייתה באופן תמידי כזו שרוחו של הראי"ה חופפת עליה.[7]
בשנותיה הראשונות מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים והגיעה לבין שבעים לשמונים תלמידים. עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא אפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו בארצות הברית השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה ליותר משמונים תלמידים, אך בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנות ה־30, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית. למרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הראי"ה בשנת תרצ"ה (1935).
לישיבה הגיעו תלמידים בולטים מישיבות מזרח אירופה. ביניהם גם נכדו של החפץ חיים שנשלח על ידי סבו ללמוד אצל הרב קוק.[8] חלק מן התלמידים השתתפו בתרצ"ב בהקמת "מכון הרי פישל לדרישת התלמוד".
סדר הלימוד בישיבה בתקופת הרב קוק
לצד הלימוד הישיבתי המקובל, הונהג בישיבה חידוש בכך שניתנו בה שיעורים בנושאי מחשבת ישראל (המכונים בישיבה ובקרב ממשיכותיה "לימודי אמונה"), שניתנו בעיקר על ידי הראי"ה ו"הרב הנזיר" רבי דוד כהן. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי תנ"ך, שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה קוק.
כל אחד מהתלמידים למד מסכת שבה לבו חפץ, והלימוד היה עצמאי לגמרי ונטול פיקוח, וזאת בדומה לנהוג בישיבות היישוב הישן. בערבים התקיימו שיעורי הרבנים, והמעוניינים יכלו להשתתף בהם. הראי"ה נשא לעיתים את שיעורו בפלפול תלמודי במשך שעות, עד חצות הלילה, כשהוא מדבר בקול נמוך ובמהירות רבה. נושא השיעור היה מפורסם מראש, שכן נדרשו לתלמידים ימים של הכנה כדי לאפשר את הבנתו.
הישיבה בראשותו של הרב יעקב משה חרל"פ
לאחר פטירתו של הראי"ה בשנת ה'תרצ"ה, התמנה לראשות הישיבה תלמידו הרב יעקב משה חרל"פ, והרב שלום נתן רענן התמנה למנהל הישיבה. תקופה זו הייתה קשה מבחינה כלכלית וביטחונית. אותות התקופה הזאת ניכרו גם בישיבה. בשנות הארבעים מינה הרצי"ה את אברהם שפירא, שנישא לאחותו של הרב רענן, לצוות הישיבה.[9]
במהלך מלחמת העצמאות התגייסו רבים מבני הישיבה לצה"ל, זאת חרף המחלוקת בשאלה זו בין הרב צבי יהודה שקרא לגיוס לבין הרב חרל"פ שהתנגד לו, בדומה לראשי ישיבות נוספים בירושלים באותה תקופה. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה לירידה במצב הישיבה.
בתקופה זו היו מגיעים רבים מישיבת "חברון" לשמוע שיעורים בישיבה. וכן הרב בן ציון אבא שאול מישיבת פורת יוסף.[10]
עם היחלשותו של הרב חרל"פ, ביקש מהרב שפירא, שעד אז מסר אך שיעור קצר,[11] שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה.[12]
הישיבה בראשותו של הרב צבי יהודה קוק
עם פטירתו של הרב חרל"פ, בשנת תשי"ב, החל למלא את תפקיד ראש הישיבה בנו של הראי"ה, הרב צבי יהודה, יחד עם הרב רענן. בראשית התקופה, הייתה הישיבה קטנה מאוד. למעט שני שיעורים כלליים של הרב רענן ושל הרב אברהם שפירא,[13][9][14] לא ניתנו שיעורי גמרא בישיבה.[15]
בהמשך התחזקה הישיבה והייתה ל"ספינת הדגל" של הציבור הדתי לאומי. חיזוקה של הישיבה התאפשר בזכות שני גורמים עיקריים: האחת - החלטת הנהלת בני עקיבא שבוגרי התנועה יונחו ללכת לשנת ישיבה לפני שיפנו להתיישבות, יחד עם פעילותו החינוכית של הרב חיים דרוקמן בקרב חניכיו בשבט איתנים, והגעתו יחד עם כמה מהמובחרים שבהם - כמו הרב זלמן מלמד, הרב יעקב פילבר ואחרים - אל הישיבה; והשנייה - השתלבותה של ישיבת "משכן ישראל", בראשות הרב יעקב כלאב במרכז הרב (פעולה שנבעה מההחלטה הראשונה). לאחר מלחמת ששת הימים משכה הישיבה תשומת לב ציבורית לאחר שתנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידי הישיבה ובוגריה, הקימה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון, ותשומת לב זו גרמה שהישיבה פרצה לתודעה הציבורית.
בשנת תשי"ט החל להעביר שיעור כללי בישיבה הרב שאול ישראלי. הוא שימש בתפקיד ראש ישיבה עד לפטירתו בשנת תשנ"ה[דרוש מקור]. מאז ועד פטירתו נמסרו מדי שבוע שני שיעורים כלליים - שלו ושל הרב שפירא. כאשר הרב שפירא מוסר בנוסף שיעור מיוחד בקצות החושן במוצאי שבתות. במשך כל חיי הרב צבי יהודה, הרב שפירא הצניע את עצמו מאוד, ולא הביע עמדה שונה משל הרצי"ה בשום נושא.[16]
בחשוון תשכ"ה, מחמת ריבוי התלמידים,[17] עברה הישיבה לשכונת קריית משה בירושלים, לבניין חדש שנבנה עבורה ברחוב בן דור (עם השנים הוסב שמו ל"רחוב הרב צבי יהודה"). בעשר השנים הבאות בית המדרש היה בבניין הפנימיה, במקום שבו נמצאים כיום חדרי השיעורים, ובשנת תשל"ה עבר בית המדרש למקומו הנוכחי.
במהלך שנת תשל"ב נפטרו הרב שלום נתן רענן והרב דוד כהן ("הנזיר"). מיד לאחר מכן, נפטר גם הרב מרדכי פרום שהיה ר"מ בולט בישיבה, מלבד שיעורים שהעביר לכלל תלמידי הישיבה הוא היה אחראי על קבלת התלמידים ואף נטל על עצמו לתקופה קצרה את ניהול הישיבה[דרוש מקור]. לאחר מכן, מינה הרב צבי יהודה מספר ר"מים חדשים. במהלך שנים אלו צמחה הישיבה לסדר גודל של מאות תלמידים. מרכיב משמעותי בצמיחתה של הישיבה היה פריצתה לתודעה הציבורית בעקבות הקמת גוש אמונים[דרוש מקור].
במשך הזמן שילב הרב צבי יהודה את בוגרי הישיבה בתחומי עיסוק שונים. הוא הטיל על הרב אריה שטרן והרב יוחנן פריד את הקמתו של מכון הלכה ברורה לפי חזונו של הראי"ה. גם כיום עומד הרב אריה שטרן בראש המכון. לר"מים בישיבה מינה הרב צבי יהודה את הרב אריה שטרן, הרב יעקב אריאל, הרב צבי ישראל טאו, הרב יהושע צוקרמן, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב חיים שטיינר, הרב מרדכי שטרנברג, הרב עמיאל שטרנברג, הרב מיכאל הרשקוביץ, הרב יהושע רוזן והרב אברהם יצחק הלוי כלאב. למלמדי אמונה מינה את הרבנים הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב לבנון, הרב עודד ולנסקי, הרב עוזי קלכהיים והרב מיכאל צבי נהוראי.
בהמשך, שלח הרב צבי יהודה את הרב חיים דרוקמן, הרב אליעזר ולדמן, הרב דב ליאור, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב צפניה דרורי ואחרים להקים ישיבות חדשות, צעד שחיזק את מעמדה של הישיבה.
הרב צבי יהודה ראה מצוה משמעותית בשירות הצבאי, אך נזהר שלא לערב את תקופת השירות של תלמידיו בתוכניות הלימודים של הישיבה. הוא איפשר לתלמידים חופש בחירה בנוגע לתוכני הלימוד, אך הקפיד שהם ילמדו את הספר שמירת הלשון, העוסק בדיני לשון הרע, במשך כחצי שעה בכל יום. בעידודו הוקמה תוכנית הסדר מרכז לשירות צבאי מקוצר לבחורי הישיבה שהורחבה גם לישיבות גבוהות ציוניות אחרות.
הרב צבי יהודה עצמו היה מעביר שיעורים לבני הישיבה בשעות הצהרים. השיעורים היו בספר הכוזרי, בספר אורות, אורות התורה, אורות התשובה, ומסילת ישרים. בימי רביעי אחר הצהרים היה שיעור מיוחד באורות הקודש, שאליו הורשו להיכנס רק תלמידים מבוגרים, ובהם רבני ערים וישובים, ר"מים וראשי ישיבות. גולת הכותרת של השיעורים היה השיעור בפרשת השבוע שנערך במוצאי שבת, אליו היו מגיעים המונים, והוא הועבר באמצעות טלוויזיה במעגל סגור לחדרי הבית השונים, וגם לדירות השכנים.
בעקבות מלחמת ששת הימים, ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוביל הרצי"ה את תנועת ההתיישבות בשטחי יהודה ושומרון. תנועת גוש אמונים שהורכבה בעיקר מתלמידיו, שינתה למעשה את התודעה של הציונות הדתית. בכך הפך הרב צבי יהודה את הישיבה למובילה בציבור הדתי־לאומי.
בשנים האחרונות לחייו, היה הרב צבי יהודה שולח הרבה מענייני הישיבה לבירורו והכרעתו של הרב שפירא, וכן העביר לאחריותו את ניהול כספי הישיבה.[16]
הישיבה בימי הרב אברהם שפירא כראש ישיבה עיקרי
לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק, בחג הפורים תשמ"ב, נותרו בראשות הישיבה הרב אברהם שפירא והרב שאול ישראלי.
השיעור הכללי הועבר בימי שלישי על ידי הרב אברהם שפירא ובימי חמישי על ידי הרב שאול ישראלי. מלבד השיעורים - שם הרב שפירא דגש על יצירת קשר אישי וחם עם תלמידי הישיבה, ואף הוסיף שיעורים ושיחות עם בחורים צעירים בביתו שלו. הוא גם דרש מהר"מים ליצור קשר ושיחות אישיות עם בחורים, לשמוע על מצבם ואם יש להם קשיים או טענות, הוא הדגיש שדבר זה נצרך אף לבחורים המצוינים, ולא רק לכאלו שנחשבים עם קשיים.
בשיחות לצעירים בביתו הרבה להדגיש את חשיבות שקידת התורה והלימוד בהספק נרחב, באמרו "בתורה - כמות זו איכות", בהמריצו אותם להגביר את הקצב בלימוד העיון, ולהשקיע בלימוד התוספות בשעת לימוד הבקיאות, כשהוא מנמק: "שיטת הלימוד של 'ואם תאמר' 'ויש לומר' זה מה שבונה באדם שכל של תורה".[16]
הרב שפירא והרב ישראלי ייסדו את איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ובלטו במאבק על שלמות ארץ ישראל בתקופת הסכמי אוסלו. לאחר ההסכמים פנה הרב חנן פורת אל הרב שפירא בבקשה שישלח אברכים מהישיבה ללמוד דרך קבע בקבר רחל כדי לחזק את האחיזה היהודית במקום, כך הוקם הכולל של הישיבה במקום הפועל עד היום. בשנת תשנ"ה נפטר הרב ישראלי. בתקופת הרב שפירא הקימו אנשי הישיבה את המאחזים גבעת אסף וחרשה. הרב שפירא בלט גם במאבק בתוכנית ההתנתקות ואף פסק כי על אנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה ולא לבצע את התוכנית.
הרב שפירא עודד הקמת ישיבות נוספות על ידי תלמידיו, ופעל לביסוסן וקידומן. כן יזם הקמת כוללים ברחבי הארץ, ואף שלח אברכים נשלחו לפעילות תורנית וחינוכית בחוץ לארץ.[18] תלמידים רבים בעלי שיעור קומה תורני שהוא העמיד - נשלחו על ידו למקומות שונים ברחבי הארץ, לתפקידי רבנות, דיינות וחינוך, והודרכו על ידו לאורך פעילותם.[10]
פיצול הישיבה
כבר לאחר פטירת הרב צבי יהודה, פנו הרב צבי טאו וחמישה מהר"מים – הרב מרדכי שטרנברג, הרב עודד ולנסקי, הרב עמיאל שטרנברג, הרב יהושע צוקרמן והרב יעקב לבנון, וכן הרב שלמה אבינר – אל הרב שפירא, בדרישה למנות את הרב טאו לראש הישיבה לצד הרב שפירא. בקשתם לא התקבלה. בהמשך מינה הרב שפירא ר"מים חדשים, כמו בנו הרב יעקב שפירא, בן אחיינו הרב שלמה שפירא, ותלמידיו הרב יהושע מגנס והרב יגאל לרר. בעקבות זאת, הישיבה התנהלה במשך חמש עשרה שנה כשבתוכה שני מחנות.
הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה והרב שלמה גורן,[19] וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים דב ליאור, יעקב פילבר, חיים שטיינר, זלמן ברוך מלמד, איתן איזמן, מיכאל הרשקוביץ, אליקים לבנון, דוד חי הכהן ואריה שטרן – צידדו במחנהו של הרב שפירא.[20][דרושה הבהרה]
המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו הדגישו את מורשת הרב צבי יהודה קוק ואילו הרב שפירא נקט בדרך עצמאית יותר. נושא לימודי אמונה הודגש יותר במשנתם של הרב טאו ותלמידיו (כפי שהיה, לדבריהם, בימיו של הרב צבי יהודה) ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו.[21] הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה.[22]
מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת תשנ"ח (1997). קודם לכן, בקיץ תשנ"ז (1997), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה אשר יפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים.[23] הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו התנגדות לאפשרות זו, בו כונה משרד החינוך "לכל הפחות עבודה זרה בשיתוף" שאסור לישיבה לשתף עמו פעולה.[24] לקראת זמן אלול הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה,[25] ובעקבות זאת עזבו אותה בתחילת זמן חורף תשנ"ח (1997) והקימו את ישיבת הר המור, שם מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים הרב מרדכי שטרנברג והרב עמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים.[26] במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב מרדכי אליהו קרא לא לפלג את הישיבה.[27]
הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור הדתי לאומי. לפי בדיקה שערך עיתונאי מקור ראשון יהודה יפרח בקרב המתמנים לתפקידי רבנות ודיינות בציונות הדתית הוא הסיק שמפרסקטיבה מאוחרת - הפיצול לא גרם להיחלשות הישיבה, ועודנה "בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית".[10] לאחר פטירתו של הרב אברהם שפירא בשנת תשס"ח, נמסר כי בצוואתו הוא הוריש את תפקידו לבנו הרב יעקב שפירא. בן נוסף, שמואל, הוא מנהל הישיבה.
הפיגוע בישיבה
- ערך מורחב – הפיגוע בישיבת מרכז הרב
ב־ל' באדר א' ה'תשס"ח (6 במרץ 2008), ערב ר"ח אדר, ביצע מחבל פלסטיני פיגוע ירי בספריית הישיבה, שבמהלכו נרצחו שמונה: שלושה מתלמידי הישיבה וחמישה מתלמידי ישיבת ירושלים לצעירים.
בעקבות הפיגוע החלה קבוצת תלמידים בישיבה להוציא לאור חוברות במסגרת פרויקט 'בשביל הנשמה'. החוברות המנציחות את הנרצחים, עוסקות בנושאים דתיים־חינוכיים שונים המחולקים לימים. לאחר כשנתיים שבהן הופצו החוברות על ידי הישיבה, פרס מינהל החינוך הדתי במשרד החינוך את חסותו על הפרויקט והחל להפיץ את החוברות לכלל תלמידיו לקראת החופש הגדול. פרויקט נוסף מבית 'בשביל הנשמה' לזכר הנרצחים הוא "הלימוד היומי באמונה", שבמסגרתו יוצאים לאור כתבי ראשונים ואחרונים העוסקים באמונה במהדורות מנוקדות מחולקות ללימוד יומי ובתוספת ביאורים והרחבות.
מאז הפיגוע מתקיים מידי ליל שישי שיעור בספריית הישיבה, לזכר הנרצחים, שאותו מעבירים רבנים מצוות הישיבה או רב אורח. בין הרבנים האורחים: הרבנים שלמה משה עמאר, משה מרדכי פרבשטיין[28] ורפאל אבוחצירא.[29] מדי שנה מקיימת הישיבה אזכרה סמוך לתאריך הפיגוע.[30]
הישיבה כיום
שיעורים וסדרי לימוד
.JPG)
בעקבות צוואת אביו, כאמור לעיל, מונה לאחר פטירתו בנו הרב יעקב שפירא לראשות הישיבה. הוא מעביר שיעורי עיון פעמיים בשבוע לתלמידי שיעור ד' ושיעור כללי מדי שבוע, וכן שיחה בפרשת השבוע בכל ליל שישי. השיחה נערכת, נדפסת ומופצת בדוא"ל לתלמידים מהישיבה ומחוץ לה. לשיעורים הגבוהים יותר מעביר ראש הישיבה שיעורי אמונה שבועיים בביתו, לאחר סדר ערב.
לאחר סדר בוקר מתקיים סדר 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', כפי שתיקן הרצי"ה. לאחר סדר צהריים ובתחילת סדר ערב נמסרים שיעורים, רובם באמונה ומיעוטם בגמרא בעיון. בסדר ערב לומדים תלמידי שיעור א' עם חברותות משיעורים ג' וד'.
בשיעורי האמונה ובלימוד העצמי לומדים בעיקר מסילת ישרים, כוזרי, ספרי המהר"ל וספרי הרב קוק. בישיבה אף מועברים שיעורים בתנ"ך, מאת הרבנים: איתן שנדורפי, יצחק בן שחר ואיתמר אורבך. שיעורים לאברכים בהלכות נידה מועברים על ידי הרב מנחם בורשטין – ראש מכון פוע"ה.
מאפיינים נוספים
החל משנת תשס"ח, בעקבות הפיגוע, יוצא לאור פעמיים בשנה כתב עת פנימי מטעם הישיבה הנקרא 'מבית מדרשנו' ובו חידושים בגמרא, בהלכה ובאמונה מפרי עטם של תלמידי ורבני הישיבה על המסכת הנלמדת. עד שנת תשע"ט יצאו לאור 23 כרכים. זאת בנוסף לכתב עת אחר היוצא לאור אחת לכמה שנים מטעם הישיבה הנקרא 'ניצני ארץ' ובו חידושים מפרי עטם של רבני ותלמידי הישיבה לדורותיה. עד שנת ה'תשע"ז יצאו 19 כרכים.
בישיבה כולל ללימוד חושן משפט בראשות הרב אברהם גאופטמן דיין בבית הדין הרבני בבאר שבע, כולל הלכה בראשות הרב שמיר שיינטופ ושני כוללי עיון בגמרא - בראשות הרב מאיר פרימן ובראשות הרב אברהם ישראל סילבצקי.
נכון לשנת ה'תשע"ח, בישיבה לומדים כ־600 תלמידים,[31] כשליש מהם אברכים. בין האברכים גם כאלה הלומדים עשרות שנים בכולל (כגון הרב בנימין רקובר והרב משה הררי).
בישיבה נערכות אזכרות שנתיות לרבני הישיבה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה קוק, והרב אברהם שפירא.
דרך הישיבה
הדרך בישיבה מונהגת ברוח תורת הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, המתאפיינת בין השאר ביחס חיובי לציונות ומדינת ישראל ותפיסת התקופה כאתחלתא דגאולה, ובדגש על לימודי אמונה מעמיקים. ולפי הדרכתו ורוחו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא. מוקד הישיבה מושם על למדנות ושימת לב לטיפוח גדולי תורה לעתיד, לדברי ראש הישיבה הנוכחי הרב יעקב שפירא זאת בשל כך שהישיבה נטלה על עצמה את העול של הצמחת גדולי תורה.[10]
הישיבה מעודדת חלקית שירות בצה"ל, בעיקר דרך מסלול הסדר מרכז הקרוי על שמה.
מוסדות נוספים לצד הישיבה
- ישיבת ירושלים לצעירים – ישיבה תיכונית הצמודה לישיבה אשר הוקמה בשנת ה'תשכ"ד על ידי הרב יעקב פילבר ביוזמתו ולבקשתו של הרב שפירא ובעידודו של הרצי"ה.
- "מדרשת בת־ציון" – מדרשה לבנות בשכונת קריית משה בנשיאות הרבנית יפה מגנס ובעלה הרב יהושע מגנס, ובראשות הרבנית תניה אביב. המדרשה הוקמה בשנת ה'תשס"ט על ידי הרבנית מגנס.
- בית הוראה "בית אברהם" על שם הרב אברהם שפירא. בראשות הרב יעקב שפירא, הרב איתן איזמן והרב יהושע מגנס (הוקם בה'תשע"ט)[32]
מכונים תורניים
- מכון הרצי"ה הוא מכון להוצאת ספרים שעל יד הישיבה. במסגרת המכון יוצאים לאור כתבים של רבני הישיבה, בפרט בולט המכון בהוצאה לאור בלעדית של ספרים מכתבי יד של הראי"ה קוק, כשהמרכזיים שבהם הם עין איה ומדבר שור וסדרת מאורות הראי"ה.
- המכון נוסד בשנת תשמ"ב לאחר פטירת הרב צבי יהודה קוק. על ידי ראש הישיבה הרב אברהם שפירא, אשר שימש כנשיאו והעמיד בראשו את בנו הרב בן ציון שפירא, המשמש בתפקיד עד היום. בנשיאות המכון משמש כיום בנו הצעיר - ראש הישיבה הרב יעקב שפירא.
- מכון הלכה ברורה ובירור הלכה עוסק בפיתוח והפצת שיטת לימוד זו שנוסדה על ידי הראי"ה, הכוללת הבאת דברי הרמב"ם והשולחן ערוך המצוינים ב"עין משפט", ובבירור הוצאת ההלכה מתוך עיון ופלפול בדברי הפרשנים על סוגיית הגמרא, המכון מוציא לאור גמרות במתכונת זו, אליהן מצורפות אף ההערות שכתב הרצי"ה בגיליון הש"ס שלו.
- מכון "מים חיים" מוציא חוברות וספרים משיעוריהם של רבני הישיבה.
מיזמים שנוצרו בישיבה
- חברים מקשיבים - ייעוץ, הקשבה והכוונה לנוער
- בשביל הנשמה - חוברות לימוד יומיות לנוער, העוסקות בנושאי ליבה בחייו של הנער הדתי
- הלימוד היומי באמונה - חוברות לימוד יומיות בכתבי האמונה של הראשונים והאחרונים
שלוחות הישיבה
- ישיבה תיכונית בראשות הרב יעקב אלימלך ביישוב אפרת במתחם ישיבת שבות ישראל.
- כולל ביישוב אפרת במתחם ישיבת שבות ישראל.
- כולל במאחז 'גבעת אסף' – ובו כמה עשרות אברכים בראשות הרב ינון קליין - שהחל מה'תשפ"א מכהן גם כרב היישוב (הוקם בשנת ה'תשס"ט).
- כולל בשכונת רמת שלמה בראשות הרב מיכאל לוצקי.
- כולל ביישוב רבבה בראשות הרב מאיר שמחה מונדשיין (הוקם בה'תש"ף).
- כולל בעיר מעלה אדומים.
- כולל הלכה בעיר רחובות בראשות הרב גיורא ברנר.
- כולל האידרא בעיר העתיקה, ובו לומדים מספר מצומצם של אברכים מבוגרים מהישיבה. נוסד על ידי הרב שלמה גורן ולאחר פטירתו צורף לישיבה.
- כולל נחמת רחל בקבר רחל ובו לומדים מספר מצומצם של אברכים מהישיבה.
- כולל בעיר פתח תקווה בנשיאות הרב יגאל לרר.
- בית מדרש קהילתי בפתח תקווה בראשות הרב חגי קורץ (הוקם בשנת ה'תשע"ד).
אירועים בישיבה
מאז מלחמת ששת הימים נערכת בישיבה מדי שנה עצרת גדולה לציון יום ירושלים,[33] בהשתתפות אישי ציבור וקהל רב. בדרך כלל מגיע ראש הממשלה לאירוע. במהלך העשור הראשון של המאה ה־21 לא הוזמן ראש הממשלה במשך מספר שנים, בשל התנגדות הישיבה למדיניות הממשלתית לגבי מסירת שטחים. בעבר לאחר סיום האירוע הייתה מתקיימת תהלוכה של תלמידי הישיבה ואלפים אחרים לכותל המערבי.
ביום ירושלים ה'תשפ"א השתתף יונתן פולארד בעצרת, ונשא בה נאום פומבי לראשונה בחייו.[34]
מדי שנה מתקיימת בישיבה שמחת בית השואבה בהשתתפות אלפים.
ראשי הישיבה מראשיתה
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של ארץ ישראל – מייסד הישיבה וראשה בשנים תרפ"ד–תרצ"ה (1924–1935).
- הרב אברהם אהרן בורשטין, "הגאון מטבריג", מחבר ספר "נר אהרן" – ראש הישיבה בשנים תרפ"ה–תרפ"ו (1925)
- הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד", וראש ישיבת בית זבול – ראש הישיבה בשנים תרצ"ה–תשי"ב (1935–1952).
- הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש הישיבה בשנים תשי"ב–תשמ"ב (1952–1982).
- הרב שאול ישראלי, רבו של מושב כפר הרא"ה, חבר בית הדין הגדול, וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשנ"ה (1982–1995).
- הרב אברהם שפירא, הרב הראשי לישראל – ראש הישיבה בשנים תשמ"ב–תשס"ח (1982–2007).
- הרב יעקב שפירא – בנו של הרב אברהם שפירא, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. מכהן מאז פטירת אביו הרב שפירא בראשית שנת תשס"ח.
רבני הישיבה
רבנים שלימדו בישיבה
- הרב דוד כהן "הרב הנזיר" – לימד אמונה בישיבה מייסודה ועד לפטירתו בתשל"ב.
- הרב מרדכי פרום – חתנו של הרב שלום נתן רענן, ר"מ. בשנת תשי"ג (1953) מונה למגיד שיעור. נפטר בתשל"ב.
- הרב יעקב כלאב, ר"מ. בשנת תש"ט הגיע לישיבה עם גרעין תלמידיו בוגרי ישיבת כפר הרא"ה והחל לכהן כר"מ בישיבה. נפטר בתשי"ט.
- הרב חיים דרוקמן, ר"מ. לימד אמונה עד שנת תשל"ז, עת הקים את ישיבת אור עציון ועזב למרכז שפירא.
- הרב זלמן ברוך מלמד החל לשמש כר"מ של שיעור א' שנת תשכ"ה (1965) עד שנת ה'תשל"ח עת הקים את ישיבת בית אל.
- הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים וראש מכון הלכה ברורה, ר"מ.
- הרב שלמה אבינר, רב שכונה א' ביישוב בית אל, וראש ישיבת עטרת ירושלים. לימד אמונה.
- הרב אלישע וישליצקי, ראש בית מדרש "מהות" וראש תנועת אל עמי, לימד אמונה.
- הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע-חברון וראש ישיבת ניר קריית ארבע, ר"מ.
- הרב אליקים לבנון, רב המועצה האזורית שומרון וראש ישיבת ברכת יוסף, לימד אמונה
- הרב מיכאל צבי נהוראי, פרופסור באוניברסיטת בר-אילן, לימד אמונה עד לעזיבתו בעקבות הבדלי גישות מול ראש הישיבה הרב צבי יהודה קוק.
- הרב יעקב פרידמן, מייסד ישיבת תפרח, ר"מ
- הרב אברהם יצחק כלאב, אב בית דין לשעבר בביה"ד הרבני בירושלים, ר"מ
- הרב אלישע אבינר, ראש הכולל בישיבת מעלה אדומים, לימד אמונה משנת תשנ"ז ועד תשע"ג
- שלמה שפירא, חבר בית הדין הרבני הגדול, בראשית שנות התשעים מונה לר"מ, תפקיד שבו כיהן עד שנת 1997 עת מונה כדיין.
- הרב יצחק אריאלי, מחבר ספרי "עיניים למשפט" על הש"ס, "משגיח" בישיבה עד לפטירתו בשנת ה'תשל"ד.
- הרב שלום נתן רענן, חתנו של הראי"ה קוק, ר"מ ומנהל הישיבה
- הרב עוזי קלכהיים, לימד אמונה
- הרב פנחס מונדשיין – שימש כר"מ משנת ה'תשנ"ז עד שנת ה'תשע"ט עת מונה כדיין.
רבני הישיבה שעברו להר המור
- הרב צבי ישראל טאו, נשיא ישיבת הר המור, ר"מ אמונה
- הרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, ר"מ
- הרב עמיאל שטרנברג, ראש ישיבת הר המור, ר"מ
- הרב יהושע צוקרמן, ר"מ גמרא ואמונה
- הרב עודד ולנסקי, ר"מ אמונה
- הרב יעקב לבנון, ר"מ אמונה
- הרב אריאל אדרי, ר"מ גמרא
ר"מים נוכחיים בישיבה
- הרב חיים שטיינר – מרבני "תקומה"
- הרב מיכאל הרשקוביץ – רב היישוב נריה
- הרב יהושע מגנס – ראש מדרשת "בת ציון", לשעבר רב אולפנית בני עקיבא תל אביב
- הרב איתמר אורבך – רב היישוב חשמונאים
- הרב יגאל לרר – אב"ד בבית הדין הרבני בפתח תקווה
- הרב אבינועם זומר
- הרב יורם מושקוביץ' – משמש גם כר"מ בישיבת מעלה אליהו בתל אביב
- הרב אורי רותם – חתנו של הרב חיים שטיינר
- הרב אברהם ישראל סילבצקי – חתנו של ראש הישיבה הרב יעקב שפירא
- הרב ערן ניסן
- הרב אודי נכטשטרן – חתנו של שלמה שפירא
- הרב יהודה וינגוט
- הרב גלעד אנגלהרד
רבנים המלמדים אמונה בישיבה
- הרב יעקב פילבר – ראש ישיבת ירושלים לצעירים לשעבר ומחבר ספרים
- הרב דוד חי הכהן – רב שכונה בבת ים וראש מוסדות אורות התורה
- הרב חיים אביהוא שוורץ – מחבר ספרי "מתוך התורה הגואלת", משמש גם כר"מ בישיבת בית אל
- הרב יאיר גזבר – ראש ישיבת ירושלים לצעירים
- הרב יצחק בן שחר – ראש ישיבת קדומים
- הרב איתן שנדורפי - מלמד תנ"ך בישיבה, משמש גם כר"מ בישיבת ירושלים לצעירים (ישל"צ)
- הרב אופיר פריד – מלמד גם במכון אורה ומדרשת בת-ציון
מבוגרי הישיבה
- ערך מורחב – קטגוריה:בוגרי ישיבת מרכז הרב
- בזמן הרב קוק: רבי אליהו יצחק פריסמן, רבי שמעון סטרליץ, רבי יצחק זונדל ריף, רבי משה דוד בקשט, הרב שלום אליהו ננקנסקי, הרב שמואל אליעזרי, רבי יצחק הלוי שולזינגר, הרב מאיר הכהן קפלן, הרב שלום נתן רענן, הרב יהודה גרשוני, הרב שאול ישראלי, הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי
- ראשי ישיבות: הרב משה צבי נריה, הרב דוב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב צבי ישראל טאו, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב חיים דרוקמן, הרב ירחמיאל ויס, הרב צפניה דרורי, הרב אליעזר ולדמן, הרב משה בלייכר, הרב אליקים לבנון, הרב אלי סדן, הרב שלמה אבינר, הרב יהושע שפירא, הרב שבתי סבתו, הרב מיכה הלוי, הרב צבי קוסטינר, הרב אליעזר מלמד, הרב חיים גנץ, שלמה לוי, הרב (אל"ם במיל') אליעזר שנוולד, הרב שמואל טל, הרב אביחי רונצקי.
- רבנים בולטים נוספים: הרב יוסף קאפח, הרב ישעיהו משורר, הרב בנימין הרלינג, הרב משה לוינגר, הרב איתן איזמן, הרב יעקב פילבר, הרב שמואל אליהו, הרב יוחנן פריד, הרב מנחם פרומן, הרב אורי שרקי, הרב ישראל וייס, הרב אלישע וישליצקי, הרב מנחם בורשטין, הרב אורי דסברג, הרב ישעיהו מייטליס, הרב שלמה בן חמו, הרב שאר ישוב כהן, רבי משולם זוסיא טברסקי
- פוליטיקאים: הרב חנן פורת, אפי איתם, הרב בנימין אלון, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, שי פירון, אלי בן דהן, יעקב כץ (כצל'ה), מוטי יוגב, בצלאל סמוטריץ', מיכאל בן ארי, הרב רפי פרץ
- אנשי אקדמיה וחינוך: הרב פרופ' נחום רקובר, הרב פרופ' נריה גוטל, הרב פרופ' אליאב שוחטמן
- בוגרים ידועים נוספים: חיים הרצוג, דוד רזיאל, עזריאל קרליבך, שמחה רז, מוטי שקלאר, יהודה חזני, רוני אלשיך, דוד סתיו,
לקריאה נוספת
- יוחאי ברוך רודיק, חיים של יצירה: ישיבת "מרכז הרב" לדורותיה: הגות, חינוך ומעש, חלק א' - תרפ"א-תרצ"ה (1935-1921), ירושלים תשנ"ח
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ישיבת מרכז הרב |
אתר האינטרנט הרשמי של ישיבת מרכז הרב- ערוץ היוטיוב הרשמי של הישיבה
- יאיר שלג, הישיבה שעיצבה את הציונות הדתית, באתר הארץ
- אפי איתם, הרעיון לא נרצח, באתר nrg, 7 במרץ 2008
- עדי (דוד) אהרון, עילוי נשמה - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 בפברואר 2010
- עמותת הישיבה, באתר גיידסטאר ישראל
- מאמרי ניצני ארץ - כתב העת של הישיבה, באתר אסיף
- מאמרי מבית מדרשנו - כתב העת החצי שנתי של הישיבה, באתר אסיף.
- מכון מים חיים - המוציא לאור חוברות וספרים מתורתם של רבני הישיבה.
הערות שוליים
- ^ קובי נחשוני, מרכז הרב: מהרב קוק ועד הרב שפירא, באתר ynet
שימי שפר, האדמו"ר ממודז'יץ ימסור שיעור בישיבת 'מרכז הרב', באתר כיכר השבת
משה ויסברג, מחזה מיוחד: בחורי 'מרכז הרב' רקדו במרפסות, באתר בחדרי חרדים
מנדי גרוזמן, בגלל מחלוקת עתיקה? רב העיר י-ם לא הוזמן לטקס חגיגי, באתר nrg
בצלאל סמוטריץ:ספינת הדגל של עולם התורה הציוני דתי - ^ רבי שם טוב גפן: פרקי חיים איגרות ומאמרים', עמ' 121. בחלק מהמסמכים אף נזכרה הישיבה בתור "ישיבה לתורה ולחכמת האמת" (שם, עמ' 124).
- ^ ראה לשלושה באלול, מכון הרצי"ה, ירושלים תשס"ג, עמ' מב.
- ^ ראו: אברהם מייזליש, הרב שבתי שמואלי, מגד ירחים גיליון 146, חשוון תשע"ב, עמ' 4
- ^ מרכז הרב קוק, דואר היום, 7 בנובמבר 1920
- ^ שמריה גרשוני, "עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב": רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות, המעין, תשרי תש"ע, עמ' 79–96
- ^ מעדותו של תלמיד הישיבה הרב משה צבי נריה
- ^ ראה בהרחבה בספר "בין שני כהנים גדולים" מאת הרב מנחם קמפינסקי. שם מופיע גם כרטיס התלמיד של נכד זה
- ^ 9.0 9.1 דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 בכל רגע סברה חדשה , יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- ^ הרב דב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
- ^ הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
- ^ /דמות החודש - הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
- ^ הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, באתר Mercaz Harav | מרכז הרב
- ^ הרב דב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
- ^ 16.0 16.1 16.2 הרב חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת מרכז הרב
- ^ מודעה לגיוס כספים מדווחת על כך שבישיבה קרוב למאה תלמידים הפרדס, ניסן תשכ"ד, עמוד 39
- ^ הרב אברהם שפירא
- ^ אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183
- ^ ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41
- ^ חיים אביהוא שוורץ, ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג'), באתר "ישיבה"
- ^ יאיר שלג, אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006, מחקר מדיניות 67, עמ' 78, מסת"ב 9655190250
- ^ ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'
- ^ לדרך הקודש, נספח ראשון
- ^ שיחה מאת הרב צבי טאו שניתנה בתחילת זמן אלול ה'תשנ"ז, בתוך החוברת קובץ שיחות – פנימי, שהוציאה לאור ישיבת הר המור, ללא שנת דפוס, עמ' 6.
- ^ הרב יוסף בדיחי, יוסף לקח, ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61
- ^ חדשות כיפה, הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל", באתר כיפה, 03 באוקטובר, 2017 18:13, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46
- ^ משה ויסברג, אחרי 50 שנה: ראש ישיבת חברון מסר שיעור בישיבת 'מרכז הרב', באתר בחדרי חרדים, 16 בפברואר 2018
- ^ משה ויסברג, נדיר: האדמו"ר רבי רפאל אבוחצירא ב'מרכז הרב', באתר בחדרי חרדים
- ^ האזכרה בשנת תש"פ
- ^ כך כתוב בגב לוח השנה של הישיבה לשנת תשע"ח
- ^ בית הוראה שעל ידי ישיבת מרכז הרב
- ^ יום ירושלים תש"פ,
יובל לשחרור ירושלים - ^ חזקי ברוך - ערוץ 7, יהונתן פולארד: הוואקף בהר הבית - צאצאים אידיאולוגיים של הנאצים, באתר ערוץ 7
| הרב אברהם יצחק הכהן קוק | ||
|---|---|---|
| כתביו | אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה •
דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים |
|
| ממשנתו ושיריו | למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • שיר האמונה • לחשי ההויה • כנפי רוח | |
| תלמידיו | הרב צבי יהודה קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •
הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים | |
| מוסדותיו | הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים | |
| הנצחתו | בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם | |
| ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד | ||
