משה סורדין
| לידה |
22 ביולי 1911 מליטופול, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
7 במרץ 2003 (בגיל 91) קלמאר, צרפת  |
| תאריך עלייה | 1919 |
| עיסוק | פיזיקאי, מהנדס |
| מקום לימודים | קולז' דה פראנס |
| מנחה לדוקטורט | אדמונד באואר |
| מוסדות | אוניברסיטת בורדו |
| תרומות עיקריות | |
| מאבות תוכנית הגרעין של צרפת, מומחה לסונאר, מראשוני הארגון האירופי לחקר החלל | |
משה (מוריס) סוּרדין (22 ביולי 1911 – 7 במרץ 2003) היה פיזיקאי ומהנדס יהודי-צרפתי שגדל והתחנך בארץ ישראל והיה מאבות תוכנית הגרעין של צרפת. חלוץ בתחום הסונאר, מראשוני הארגון האירופי לחקר החלל ופרופסור באוניברסיטת בורדו.
ראשית חייו
משה סורדין נולד בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, בן למרדכי סורדין ופאני לבית תרשיש. אביו היה מייסד מפעל המלח בעתלית, ואחיו היו דינה (לימים דינה ורט, קצינת ח"ן ראשית בצה"ל) וחנוך.
בשנת 1919 עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל, והם התגוררו בתחילה באוהל בחולות תל אביב. משה הצעיר התחנך בגימנסיה העברית "הרצליה", במחזור ט"ז,[1] ונחשב לתלמיד מבריק. בנערותו עסק בנגרות ובגינון כתחביב, ובגיל 15 הצטרף לש"י של ארגון ההגנה, שם ביצע תפקיד בתחום הקשר.[2]
ההגירה לצרפת
לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נסע סורדין לצרפת, ולאחר שעבד במספר עבודות, החל בלימודי הנדסה באקול נורמל סופרייר. הוא השלים את לימודיו אלה ב-1932, אז עבד מספר שנים כמהנדס במפעל אלקטרוניקה.[2]
ב-1935 הצטרף למעבדות הפיזיקה הניסיונית בקולז' דה פראנס, שניהל פול לנז'בן,[2] ועשה שם את לימודי הדוקטורט בהנחיית הפיזיקאי היהודי אדמונד באואר (אנ'), בתחום הסונאר. בתקופה זו יצר קשרים עם הפיזיקאים פרדריק ז'וליו-קירי, פרנסיס פרין (אנ') ולו קוברסקי (אנ'). ב-1939 השלים את הדוקטורט והיה אמור לקבלו באופן רשמי, אך הדבר התעכב נוכח פריצתה של מלחמת העולם השנייה.[3]
ב-1941 נאסר ונחקר על ידי שלטונות צרפת של וישי באשמת ריגול לטובת בריטניה. בתום החקירה הצליח לברוח לספרד דרך הרי הפירנאים, ואף שם נאסר ונחקר, על ידי המשטרה הפשיסטית של שלטון פרנקו. לאחר שלא נמצאה הצדקה למאסרו, הגיע ללונדון והצטרף לכוחות הצי הצרפתי החופשי בנמל פורטסמות'. שם, קיבל דרגות קצונה ולקח חלק בפרויקט סודי הקשור לשימוש בסונאר ובמגנטרון לצרכים צבאיים.[2]
בפברואר 1942, הודות לתמיכתו של מדען הגרעין ז'ול גרון (אנ'), ומתוקף צו מיוחד של שארל דה גול, הוא הגן על עבודת הדוקטורט שלו בלונדון, ובכך היה ליחיד אי פעם שקיבל תואר דוקטור בתקופת צרפת החופשית. בסתיו של אותה שנה, הוא הועבר למפקדת הצי המלכותי, שם היה אחראי על מחקר וייצור של מכ"ם לצוללות, ועל שירותו זכה בעיטור צלב לורן. כשחזר לצרפת בתום המלחמה, היה למומחה מוביל בתחום המכ"ם.[2]
פעילותו בתוכנית הגרעין הצרפתית
ביוני 1946, גויס סורדין כחלק מ-11 המייסדים של הוועדה הצרפתית לאנרגיה אטומית (CEA) שהוקמה על פי הצעתו של פרדריק ז'וליו, אשר מונה לנציב הסוכנות. באותה תקופה הגיע לפריז ברטראן גולדשמידט, מראשוני חוקרי האטום הקנדיים, ועודד את אנשי הוועדה להקים כור גרעיני ראשון בצרפת.[2]
תוך שנה וחצי בלבד, הצליחו להקים כור ראשון בפורט-דה-שאטיון, שהתבסס על אורניום ומים כבדים. בהמשך הקימו קריה למחקר גרעיני וכור נוסף בסאקלה.[2]
ב-1950, בעיצומה של המלחמה הקרה, פוטר פרדריק ז'וליו מה-CEA בגין דעותיו הקומוניסטיות, ולאחר שנקט עמדה נחרצת נגד בניית פצצות גרעין על ידי צרפת. עם רגיעת הרוחות בארגון, הוביל סורדין שיתוף פעולה עם התעשייה הפרטית, אשר הייתה אמונה על ייצור המוני של רכיבים שנדרשו לתוכנית הגרעין.[2]
בשנות ה-50 ניהל סורדין את מחלקת האלקטרוניקה של ה-CEA, אך החל להקדיש עצמו יותר ויותר לחקר תחומים אחרים שאינם קשורים בהכרח לאלקטרוניקה. כך למשל, הוקמה בכור בסאקלה מחלקה לייצור גלאים של חלקיקים תת-גרעיניים ופוטונים עתירי אנרגיה, וכן יוסד מרכז משותף לכור ולאקדמיה, שמטרתו חקר הרדיואקטיביות לצורכי תיארוך ארכאולוגי, היסטורי וימי.[3]
הקשר עם דוד בן-גוריון
ב-1948 פנה דוד בן-גוריון לסורדין וזימן אותו אליו, כאשר הכוונה הייתה להשתמש בידיעותיו לצורך פיתוח מכ"ם ישראלי ראשון. בן-גוריון הביע התפעלות רבה מסורדין, ועד מהרה הוצע לו לקחת חלק פעיל גם בתוכנית הגרעין הישראלי ולסייע בהקמת כור גרעיני ראשון. הוא אף הביע את רצונו להשתקע בישראל, אלא שהדבר לא צלח[2] וככל הנראה, מאז 1949 לא ביקר עוד בישראל.
ב-1986 התראיין באופן נדיר לעיתונאי "מעריב" אלכס דורון וניאות לספר במקצת על פעילותו.[2]
חקר החלל ופעילות אקדמית
בתקופת שירותו של סורדין ב-CEA, הוקם בראשותו גוף לחקר אסטרופיזיקה באנרגיה גבוהה, בו לקחו חלק פיזיקאים איטלקים, הולנדים וגרמנים, ובסיוע כספי של המרכז הלאומי לחקר החלל ושל הארגון האירופי לחקר החלל (ESRO). בשנת 1964 מונה סורדין למנהל המחקר היישומי ב-ESRO ופרש מכל תפקידיו ב-CEA. בתקופת שירותו ב-ESRO הוביל את בנייתם של מתקנים ופיתוח חלקים ללווייני תקשורת, בהם הלוויין האירופי הראשון.[3]
ב-1968 מונה לפרופסור באוניברסיטת בורדו, ועסק בהוראת רובוטיקה ואוטומטים. הוא יצא לגמלאות ב-1977. ב-1978 ייסד את "קרן דינה סורדין" המעניקה פרס לדוקטורנטים מצטיינים מטעם פונדסיון דה פראנס (הקרן הלאומית לפילנתרופיה בצרפת).[4]
כשעזב את בורדו, התמסר לפיתוח תיאוריות חדשניות שונות בפיזיקה, דוגמת חקר השדה המגנטי של גופים מסתובבים ואלקטרודינמיקה סטוכסטית. היה פרופסור אורח במספר אוניברסיטאות בארצות הברית.[2]
חיים אישיים
היה נשוי ואב לשתי בנות: דינה, שנהרגה בתאונת דרכים בצעירותה, ויולנד, מיקרוביולוגית. התגורר בפרבר של פריז,[2] נפטר ונטמן בקלמאר בגיל 91.[5]
הערות שוליים
- ^ היו זמנים, באתר העולם הזה, 20 באוקטובר 1955
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 אלכס דורון, כור אטומי, מה בוער?, באתר מעריב, 5 בדצמבר 1986
- ^ 3.0 3.1 3.2 Maurice Moshé Surdin – son Livre ouvert !, Les Français Libres (בצרפתית)
- ^ FONDATION DINA SURDIN
- ^ Monsieur Maurice SURDIN
