חיל הנשים

חיל הנשים
	סמל החיל ודגל החיל
	סמל החיל ודגל החיל
פרטים
שיוך	צה"ל
פיקוד
דרגת המפקד	תת-אלוף

חיל נשים (בר"ת: ח"ן) היה חיל צה"לי שהתקיים עד שנת 2001, שתחום אחריותו היה טיפול ספציפי בחיילות צבא ההגנה לישראל. תפקידיו היו קליטת החיילות, אימונן בהכשרה או טירונות, ושיבוצן ביחידות צה"ל השונות. במהלך שירותן היה החיל אחראי על שירותים שונים לחיילות על ידי יחידות ח"ן שפעלו ביחידות. הח"ן גם הפעיל בנות כמורות-חיילות באזורי פיתוח ושכונות עולים בישראל.

בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז על ביטול הח"ן^[1]. כתוצאה מכך פורקה מפקדת קצינת חיל נשים ראשית (מקחנ"ר), והוקם גוף יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן).

היסטוריה

רקע

בימי היישוב היו נשים חברות במסגרות הצבאיות והמחתרתיות שהוקמו על ידו. נשים היו חברות בארגון השומר ובניל"י בשלהי התקופה העות'מאנית ובארגוני ימי המנדט ההגנה, פלמ"ח, אצ"ל ולח"י, ומסורת של לוחמות התקיימה בימי היישוב, מאסתר בקר, מניה שוחט ושרה אהרנסון ועד חנה סנש וברכה פולד.^[2]

בדצמבר 1943 צורפה למפקדה הארצית של ההגנה שולמית קליבנוב כקצינת מטה לענייני חברוֹת.^[2]

בינואר 1942 החל התנדבות בנות היישוב לחיל העזר לנשים וחיל העזר האווירי לנשים, ויוצאות הצבא הבריטי עתידות היו להניח את הייסוד לחיל הנשים.^[2]

מלחמת העצמאות

החיל הוקם רשמית בעיצומה של מלחמת העצמאות ב־26 במאי 1948. במלחמת העצמאות שירתו נשים כקשריות, נהגות-אמבולנסים, חובשות, רופאות, קצינות-מודיעין, קצינות-תותחנים וגם לוחמות. הן ליוו שיירות במשוריינים והשתתפו בהגנת היישובים. כאשר הוקם חיל נשים הציע דוד בן-גוריון את השם חע"ן (חיל עזר נשים), ולבסוף התקבל השם ח"ן. יעודו של הח"ן היה לשחרר מספר מרבי של גברים לתפקידים קרביים במילוי תפקידים מנהליים ומקצועיים ותפקידי שירות. ייעוד נוסף היה לתרום לגיבוש רוח היחידה, טיפול בחייל כפרט (כמורות וקצינות-סעד) וקידום אופיו המיוחד של צה"ל כצבא קולט ומחנך עליה, אבל קשת התפקידים של ח"ן התרחבה והיא כללה צורות שונות של הוראה לבעור הבערות בישובי-עולים, להדרכת נוער ולאימון מבוגרים בישובי-ספר.^[3]

ב־1949, עם תחילת צמצום צה"ל עקב תום מלחמת העצמאות והמעבר לתקופת שגרה, בוטלו היחידות הכפופות ישירות לחיל הנשים והחיל הפך ליחידת מטה ללא יחידות כפופות, פרט לאחראיות על גיוס, אימון והדרכה.^[2]

מאמצע שנות ה-90 החל הח"ן בהדרגה להעביר את סמכויותיו למפקדי היחידות. יחידת המורות החיילות הועברה אל חיל החינוך.

בשנת 2000 תוקן חוק שירות ביטחון ומעמדן של הנשים הושווה למעמד הגברים בצבא. בשנת 2001 הורה הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז לבטל את מערך הח"ן ולהפוך את העומדת בראשו ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן; ומפברואר 2016 – יוהל"ם).^[4]

קצינות ח"ן ראשיות

שם	תקופת כהונה	הערות
סא"ל מינה בן צבי	1947 – 1949
אל"ם שושנה ורנר	1949 – 1952
אל"ם שושנה גרשונוביץ	1952 – 1959
אל"ם דינה ורט	1959 – 1964
אל"ם סטלה לוי	1964 – 1970	לימים חברת הכנסת מטעם ד"ש
אל"ם דבורה תומר	1970 – 1973	האל"ם הראשונה בצה"ל מחוץ למסגרת הח"ן
אל"ם רות מושכל	1973 – 1975	לימים חברת מועצת עיריית חולון
אל"ם דליה רז	1975 – 1982	לימים חברת מועצת עיריית חיפה
אל"ם עמירה דותן	1982 – 1987	באוקטובר 1986 קודמה לתת-אלוף והייתה האישה הראשונה בצה"ל לקבל דרגה זו; לימים חברת הכנסת מטעם קדימה
תא"ל חדוה אלמוג	1987 – 1991	לימים מזכ"ל נעמת
תא"ל יהודית בן נתן	1991 – 1994	מניחת התשתית לבג"ץ אליס מילר, לימים מנהלת כפר הנוער עיינות
תא"ל ישראלה אורון	1994 – 1997	לימים סגנית ראש המועצה לביטחון לאומי
תא"ל אורית אדטו	1997 – 2000	נציבת שב"ס הראשונה
תא"ל סוזי יוגב	2000 – 2003	הקחנ"ר האחרונה והיוהל"ן הראשונה